- TÜRKİYE TİM - http://mevashelet.com -

על תזונת ילדים ותינוקות – אכילה במסעדות

פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים בנושא תזונת ילדים ותינוקות. הדעה המוצגת כאן היא דעתי האישית בלבד, על בסיס ערכיי וניסיוני בגידול ילדיי. אין לי ידע מקצועי בנושא ואין לי שום כוונה להשפיע או ללמד, אלא רק להביע את דעתי. נא כבדו אותה.

אחד מהיתרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל (ובעל הרגלי אכילה נהדרים, עליהם הרחבתי בפוסט הקודם [1]), הוא שממש נחמד ללכת איתו למסעדות. הוא לא מתרוצץ לכל עבר, מסרב לגעת באוכל ועושה בלגן. להפך, הוא יושב במקומו, אוכל את המנה שלו וטועם מהמנות שלנו.

אחד מהחסרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל, הוא שהוא לא אוכל דברים שנחשבים “אוכל של ילדים”, כך שיציאה איתו למסעדה יכולה לעלות לא מעט כסף. אמנם באופן כללי אייל אוכל כמעט הכל, כולל סושי, פירות ים, גפילטע פיש, דגים (מזהים מכנה משותף?), וכמובן את כל מה שמגישים בצהרון, אבל עדיין יש דברים שהוא לא ממש מת עליהם – למשל פיצה, שניצלים, או המבורגר של מקדונלד’ס (הוא בדרך כלל יאכל את שלושת הנ”ל רק אם אני אכין אותם או אם יוגשו בצהרון).
זכורה לי למשל יציאה למסעדת פירות ים שבה מנת הילדים כללה רק שניצל עוף (35 ש”ח). אייל ביקש שרימפס (85 ש”ח). הבהרתי את הנקודה?

ראיתי באינטרנט פרסומת לפסטיבל “שף תאכל KIDS” – ארוחת ילדים במסעדות נבחרות ב-10 ש”ח בלבד, עד ה-30 בספטמבר. בהתחלה ממש התלהבתי. דימיינתי לעצמי את אייל במסעדת צרפתית, אוכל לו מנת ביף בורגניון קטנה, או במסעדת בשרים, לועס סינטה, או במסעדת פירות ים, אוכל שרימפס בחמאה ושום.

אבל אז נכנסתי לאתר הפסטיבל [2], עברתי מסעדה מסעדה והסתכלתי על התפריטים.

תגידו לי, על מי אתם מנסים לעבוד פה? תקראו לזה פסטיבל “אנחנו תקועים עם הילדים בסוכות ובא לנו מסעדה אבל אנחנו לא רוצים להוציא עליהם הרבה כסף”, וזהו. 90% מהתפריטים של המסעדות פשוט חוזרים על עצמם, ומכילים פחות או יותר את הפריטים הבאים:
נקניקיות, פסטה ברוטב עגבניות/בולונז/שמנת פטריות, שניצלונים או שניצל, פיצה, צ’יפס, המבורגר.

הלו??? בשביל זה אני לוקחת את הילד למסעדה? אני יכולה להגיש לו את הדברים האלה גם בבית! שלא לדבר על כך שבכל שבוע הוא אוכל שניצלונים, שניצל והמבורגר בצהרון (ושלא לדבר על כך שנקניקיות זה פשוט, אבל פשוט, אוכל זבל שאינו בריא).
כשאני הולכת למסעדה אני רוצה לאכול דברים מיוחדים ושונים, דברים שלא אכין לעצמי ושאני לא רגילה לאכול ביום יום. כשאני לוקחת את הילד שלי למסעדה, אני רוצה בשבילו את אותו הדבר: שיתנסה בטעמים חדשים, בשילובים לא רגילים. במקום נקניקיות/שניצל/המבורגר רגילים ומאוסים, היה אפשר להציע לילדים באי הפסטיבל מנות כמו של המבוגרים – רק בקטן (יצויינו לחיוב התפריטים של המסעדות ימאטויה, סושיבה וסורה, שלפחות מכילים איזשהו קשר לתפריט המבוגרים של המסעדה, כמו למשל סושי ושניצלים אסייתיים).

עד היום לא הצלחתי למצוא מסעדה שבה באמת מגישים תפריט ילדים שמתאים לילדים  שהם Foodies כמו אייל. בדרך כלל “מסעדה מותאמת לילדים” נחשבת למסעדה שבה לילדים יש תעסוקה (מתקני משחקים, דפי צביעה, חצר וכו’) והם נותנים להורים שלהם לאכול בשקט, אחרי שהם מסיימים לבלוס את הצ’יפס/נקניקיות/שניצל שלהם. אני חושבת שיציאה למסעדה עם הילדים, כמו כל פעילות משותפת עם הילדים, היא הזדמנות ללמד את הילדים דברים חדשים – להכיר מאכלים חדשים, חומרי גלם חדשים, שיטות הכנה חדשות, תרבויות חדשות. אוכל זה לא סתם משהו שאנחנו דוחפים לגוף שלנו. יש מאחוריו עולם ומלואו של חומרי גלם, מנהגים והסטוריה תרבותית. למה לא ללמד את הילדים על הדברים האלה? למה לא להציע להם מנות כמו של המבוגרים, אבל בקטן? למה מציעים לילדים פסטה ברוטב עגבניות במסעדה צרפתית? למה מציעים לילדים שניצל עוף במסעדת פירות ים? אותי זה מעצבן.

אם מישהו מכיר מסעדה עם תפריט ילדים שבאמת מתאים לילדים שהם Foodies, אשמח לקרוא על כך בתגובות.

אתם שואלים את עצמכם איך מגדלים ילדים שהם Foodies, שיודעים לשבת בשקט במסעדות ולאכול, ושמתעניינים במאכלים חדשים? מתחילים מגיל אפס, נותנים להם לטעום מגוון דברים, ומלמדים אותם הרגלי אכילה. קראו את הפוסט הקודם בסדרה [1]. גם ב”על השולחן” היתה על כך כתבה מוצלחת לפני כמה גליונות.