*** זוכרים להצביע לי בתחרות של סוגת [1]? ***
שיגעון אתרי השוברים והקופונים לא פסח עליי ועל בעלי, ובחודשים האחרונים יצא לנו לצאת לכל מיני מסעדות בעקבות קניה של שובר באתר כזה או אחר. עד כה הגעתי למסקנה הבאה – מה שבאמת עושה מקום למקום מוצלח הם רמת השירות והאווירה. גם האוכל חשוב, כמובן, אבל ברוב המסעדות שביקרנו בהן האוכל היה טוב עד מצוין, לרוב ביחס ישיר למחירו, ולא נתקלנו ב"נפילות" או בהפתעות בלתי צפויות. רמת השירות והאווירה, לעומת זאת, שונות ממקום למקום, ומבחינתי זהו המדד האמיתי שיגיד האם אחזור למקום או לא.
באוקטובר היינו בקוצ'ינה תמר [2], ולאחר מכן הסתובבנו במתחם התחנה [3] בנווה צדק, ונתקלנו ב"ויקי כריסטינה [4]". היה זה ערב סתיו והמקום נראה קסום לחלוטין, עם אורות מנצנצים ואווירה חו"לית אירופאית. נשביתי. כשנתקלתי בהצעה לשובר למסעדה באחד מהאתרים, קניתי מבלי להסס.
כשהזמנתי מקום, התבקשתי לבחור בין מתחם ה"ויקי", שהוא אינטימי וסגור יותר, לבין מתחם ה"כריסטינה", שמורכב משולחנות ארוכים של 20-30 איש ונחשב הומה יותר. מכיוון שהתאריך היה מספר ימים לפני הוולנטיינ'ז דיי, בחרתי במתחם ה"ויקי" האינטימי.
ויקי כריסטינה [4] הוא בר טאפאס, ויש לציין שבחורף הוא הרבה פחות מצודד מאשר בקיץ או בסתיו. המתחם מכוסה באוהל פלסטיק המוכר מנופי מסעדות ארצנו, וגורם למקום להיראות קצת קודר, קר ולא כל כך מושך. אני אישה שבדרך כלל לא קר לה, ועם זאת נשארתי במעילי כל הערב. שני חתולים הסתובבו מידי פעם בין השולחנות ונראו מסכנים ביותר. ניסיתי לדמיין שאני נמצאת לי בברצלונה (בזכות השפה הזרה שנשמעה מהשולחנות הסמוכים כמעט והצלחתי), אבל אז הגיעו המלצרים. האוכל היה טעים ברובו, אבל אני חייבת לציין שהשירות הותיר בי המון המון אי נוחות. רציתי להרגיש במקום יוקרתי אך שכונתי, אופנתי אך אינטימי, אבל – יוק.
שמות המנות בתפריט כתובות בספרדית באותיות עבריות. אני תמיד תוהה האם זה בכוונה, כדי להביך את הסועדים, שלא תמיד יודעים כיצד להגות את השמות חסרי הניקוד.
הזמנו את לחם הבית – פאן קון טומאטה – שהגיע עם מטבל רסק עגבניות והיה חם וטעים. על החמוצים לא השתגענו, אבל זה גם בגלל שהגעתי למסקנה שחוץ ממלפפון חמוץ וכרוב כבוש, אני אוהבת רק חמוצים אסייתיים.
בגזרת הטאפאס הלכנו על פירות ים ודגים, כרגיל: אסקביצ'ה דל מאר קון פאטאטס א לה פלנצ'ה (בעלי: תזכירי לי מה זה פלנצ'ה?), שזהו סלט קר של ראשי קלמארי ושרימפס על תפוח אדמה צרוב. הוא היה טעים ומרענן. סביצ'ה דה סיטרון קון טומטיטוס – סביצ'ה דג ים, תפוז, שמן אגוזים, עגבניות שרי ולימון – היה מצוין, וכך גם צ'יפירונס א לה פלנצ'ה – קלאמרי שלם צרוב על הפלנצ'ה עם בצל, שמן זית, לימון ופטרוזיליה – שהיה מעולה. הזמנו גם קינוח שאיני זוכרת כרגע.
הבעיה היתה בשירות. המלצר היה שכונתי מידי, לא מקצועי מספיק. המון זמן עבר בין ההזמנה של המנות לבין קבלתן. לפתע הופיע מלצר אחר שלקח מאיתנו הזמנה של מנות נוספות, וכשהופיע המלצר המקורי הוא הופתע מאוד לשמוע על כך, כאילו מדובר במתחרה שרימה אותו ו"גנב" לו את השולחן. הרגשתי שמנסים לדחוף לנו מנות – "להביא לכם גבינה? להביא לכם נקניק?". ממש לא לעניין. ישבתי בזווית ראיה של המטבח הפתוח שהיה מאוד לא אסטטי למראה.
יצאתי במצב רוח נוגה ועגום משהו. זה לא היה הערב שציפיתי לו. תקווה עדיין לא איבדתי. באביב או בקיץ ננסה שוב, אולי אז האווירה הקסומה תחזור לשלוט על המקום.