"ננננווווווו????? ראית את הגמר של מאסטר שף????? אז מה את אומרת?????" – אלו היו השאלות שליוו אותי מכל עבר היום בעבודה.
אז מה אני אומרת?
היה חביב. היה קשקשני. היו דמעות. היה ראוי. אני שמחה בשביל אינה על הזכייה (הצפויה), למרות שגם אם אלקנה היה זוכה הייתי שמחה. היה בסדר גמור. לא להיט, אבל בסדר.
כשאני ובעלי סיימנו לצפות בחצי הגמר ביום חמישי, פניתי אליו ואמרתי לו – הלוואי!!! הלוואי שבגמר הם יכינו מקרונים!!!
לאור ההצלחה אני שוקלת לצאת בסיבוב הופעות בסגנון "אורן הקטן". בקרוב בהיכל התרבות הקרוב לביתכם.
אהבתי את המשימה התלת-שלבית, שבה הותקלו המתמודדים בכמה משימות בהפתעה אחת אחרי השניה. שאפו לאלקנה על מנת סביצ'ה הדג, שאפו לאינה על קרם החציל, ושאפו לסמדי על המקרונים. אמנם היה ברור שאינה ואלקנה צריכים לעלות לשלב הבא, לפחות לי, אבל השופטים לא היו כאלו משכנעים. כשבעלי, שפספס את החלק הראשון, שאל אותי למה הדיחו את סמדי, לא ממש ידעתי מה להגיד לו.
מנות הגמר היו מעניינות וראויות, למרות שלא מרגשות במיוחד. זה היה מרענן שההכרעה הסופית היא לא ב-SMS-ים או רק על פי הקהל, אלא רשמית בהחלטה של השופטים. הגיע לאינה לזכות, אין ספק.
זהו. תמה לה עונה במהירות הבזק ובקול מעט חלוש מבחינתי. נראה מה יהיה בעונה הבאה.
ולא, אין לי כוונה לגשת לאודישנים.
כמה דברים לסיום:
- מיכל אנסקי נראתה כמו הר בשמלה (המהממת) שלבשה. היא בסך הכל בהריון, לא צריך להפוך אותה למוניומנט. חוץ מזה, אני מבקשת להעביר את כל השמלות שהיא לבשה העונה לארוני הפרטי, תודה.
- שופטים יקרים, במיוחד אתה חיים כהן, תשתדלו בפעם הבאה לא להישמע כאילו אתם מקריאים מפלקט. זה ממש הרגיש כמו טקס מסיבת סיום ביסודי.
- הקונסטרוקציה של סמדי עם המלון ועוגיות המקרון על השיפודים… אין לי מילים, ולא מהצד החיובי של השתיקה. הזכיר לי את קישוטי פירות ההדר שהיינו עושים בכיתה ד'. התנצלותי בפני המקרונים עלי אדמות, וספציפית פייר הרמה.
- הייתי היום בקניון "שרונים" בהוד השרון לביקור בלוגרים ב"פסטה דלה קזה". התקיימה בקניון השקה של חנות שעונים חדשה, כשלפתע חלפו על פניי גבר שחום בחולצה מחויטת, ואחריו אישה בשמלת ג'ינס, סוודר אדום, נעליים אדומות וסרט עם פרח אדום לראשה… ניחשתם נכון. אלקנה וסמדי. פתאום ירדה עליי ההבנה. זה הזמן של סמדי. כמו שאמרה באודישנים – כל החיים נתנה ונתנה, עכשיו מגיע גם לה ליהנות ולחגוג. וואלה? לחלוטין מכבדת, מבינה ומפרגנת. תיהני מותק!
ואלקנה? ללא סמדי (וללא מדי הכבאי) בכלל לא הייתי מזהה אותו. אני אוהבת את הצניעות והשקט שלו. כשמכינים אוכל באהבה, בשקט, בריכוז, ולא מתקתקים 4 סירים על הכיריים בלי להתרכז ובלי לחשוב (מקרה החיטה), זה פשוט יוצא יותר טעים.
לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים [1]
שבוע שני – אודישנים [2]
שבוע שלישי – מחנה אימונים [3]
שבוע רביעי – משימות [4]
שבוע חמישי – עוד משימות [5]
שבוע שישי – רבע הגמר [6]
שבוע שביעי – חצי הגמר [7]