ביום רביעי הגעתי לצהרון כדי לקחת את אייל. פגשתי בכניסה את אוהד, חבר של אייל, ואת קרן, אמא שלו. אוהד רצה שאייל יבוא אליו, אבל אחיו הקטן כבר קבע עם חבר באותו יום, אז זה לא התאים. נפרדנו לשלום, נכנסתי לצהרון, ובעודי מנסה לכוון את אייל לכיוון היציאה, הופיע אוהד בריצה ושאל האם הוא יכול לבוא אלינו היום במקום. הרצתי בראשי את תמונת הבית והיה נראה לי שמצב הבלגן סביר, אז אמרתי לו שמבחינתי אין בעיה. אייל כמובן מאוד שמח. כשיצאנו החוצה, קרן שאלה אותי אם אני בטוחה שזה בסדר. אמרתי שכן, והוספתי שהתכוונתי להכין היום קאפקייקס עם אייל. אוהד התלהב מאוד להשתתף בעשייה גם כן.
בדרך הביתה סיכמנו שהם יראו פרק של "דורה" (שני הילדים שרו לי שיר מפרק של דייגו והצחיקו אותי נורא), ואחר כך נכין את הקאפקייקס. לפתע אייל ביקש שנכין עוגיות לב כמו שהם הכינו בגן לכבוד יום המשפחה. הם הכינו אלפחורס בצורת לבבות שהיו ממש ממש טעימות. הגננת שלחה לנו את המתכון (הוא של קארין גורן), ואני אמרתי לאייל שאם יש לנו את המצרכים, אז נכין בכיף. כשהסתכלתי בבית על המתכון, ראיתי שהוא מורכב מכמויות של קורנפלור ואבקת סוכר, וגם 3 חלמונים, ו-וואלה? לא ממש בא לי להכין אותו עם שני ילדים בני 5, ועוד ילד אחד בן שנה ו-8 חודשים (יאיר), שבישול ואפייה לא ממש מעניינים אותו. רציתי משהו הרבה יותר פשוט. נזכרתי שלפני כמה זמן פורסם מתכון לאלפחורס בבלוג Baking Bites [1]. המתכון היה באוסף המתכונים שלי, והוא אכן היה הרבה יותר פשוט – קמח, ביצה אחת, סוכר רגיל… הרבה יותר שפוי.
אחרי פרק של דרדסים ופרק של "דורה" (אייל: "אוהד, הכי כדאי שנראה דורה. ככה נלמד אנגלית! זה יותר טוב מדרדסים!". אוהד: "אבל אני רוצה דרדסים". אייל:"אז נראה גם וגם". אוהד: "כן! נראה שניים!"), שלחתי את הילדים לשטוף ידיים, והתחלנו בהכנה.
רידדתי את הבצק, וכל ילד קרץ בתורו שורה של לבבות. בהתחלה השגחתי עליהם, אבל אחר כך יאיר משך אותי לחדר המשחקים וגיליתי שהם מסתדרים טוב מאוד גם בלעדיי, למרות שהלבבות יצאו קצת מצ'וקמקים… האפייה קצרה, וממש דקות לפני שאבא של אוהד בא לקחת אותו, הספקתי למלא כמה עוגיות בריבת חלב ולגלגל בקוקוס.
ארז, אבא של אוהד, טעם אחת ודיווח שהעוגיות פשוט מעולות. שלחתי אותם לדרכם עם כמה עוגיות בשקית, ואחרי רבע שעה בערך, קיבלתי טלפון מקרן. מסתבר שאוהד אכל את כל העוגיות בדרך הביתה ולא השאיר לה אפילו חתיכה לטעימה… אז היא ביקשה את המתכון (בפרוטקציה, לפני שאני מפרסמת בבלוג. כמובן קיבלה אותו במייל, ראשונה לפני כולם 😉 )
אני לא בטוחה מה המספר המדויק של עוגיות שמתקבל מהמתכון, כי יאיר אכל כמה עוגיות לפני המילוי, וגם הילדים אכלו כמה עוגיות תוך כדי שמילאתי אותן בריבת חלב, וגם חלק מהבצק נפל על הרצפה ונזרק… אבל אני מעריכה שיצאו לנו בערך 25 זוגות. השתמשנו בחותכן לב לא גדול.
לסיכום – אחר הצהריים מעט מתיש, אבל עם תוצאות כיפיות ומתוקות במיוחד 🙂 העוגיות באמת מעולות, ונשמרות מצוין בקופסא לכמה ימים (לדעתי אחרי יום-יומיים הן אפילו עוד יותר טעימות).
המצרכים:
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
175 גרם חמאה, רכה
1 כוס סוכר (השתמשתי בסוכר דק-דק של "סוגת")
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
ריבת חלב (בערך כוס)
קוקוס
אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות. מרפדים את תבניות התנור בנייר אפיה.
מערבבים בקערה קמח, אבקת אפיה ומלח.
שמים את החמאה והסוכר בקערת המיקסר, ומערבלים לעיסה חלקה ובהירה. מוסיפים וניל וביצה ומערבלים לעיסה אחידה. מוסיפים את הקמח בהדרגה, תוך כדי ערבול, עד שנוצר בצק.
מרדדים את הבצק על נייר אפיה מקומח. קורצים לבבות (או כל צורה אחרת. אפשר כמובן לקרוץ עיגולים – הצורה הקלאסית, או לגלגל לכדורים ולשטח). מגלגלים את שאריות הבצק לכדור, מרדדים וקורצים עוד לבבות, וכך הלאה, עד לגמר הבצק. מסדרים את לבבות הבצק בתבניות, עם מרווחים ביניהם.
אופים 8-13 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות ומתחילות להזהיב בשוליים. מוציאים ומצננים, רצוי על רשת.
מורחים ריבת חלב (1-3 כפיות, תלוי בגודל העוגיות) על הצד התחתון של עוגיה אחת, מכסים בעוגיה שניה, ומהדקים. מגלגלים את השוליים בקוקוס. ממשיכים כך עם כל העוגיות.
