כשעינת מקישקושיאדא [1] הזמינה אותי להשתתף בפרויקט סוף הקיץ שלה, "א.ב. עוזיאל – יצירה בעקבות ספר [2]" (היה חסר לה שלא), לא חשבתי רבות עד שאמרתי "כן". אני קוראת מגיל מאוד צעיר (3 או 4, הדעות חלוקות), ותולעת ספרים מוסמכת. אני קוראת מהר ויכולה "לבלוע" כמויות של ספרים שמרתקים אותי, לו רק יקצו לי את הזמן לכך. כשבאתי לבחור את הספר שממנו אקבל השראה, המחשבות נדדו דווקא לספרי ילדים, וספציפית לספר "ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק, אחד מספרי הילדים האהובים עליי. אולם ככל שחשבתי עוד ועוד על הפרויקט, התחשק לי דווקא לקבל השראה מספר שהוא יותר בוגר ויותר "שלי". התלבטתי בין "גאווה ודיעה קדומה" של ג'יין אוסטן לבין "ג'יין אייר" של שרלוט ברונטה, ולאחר שחזרתי וקראתי את שניהם שוב (כזו אני, משקיענית!), היה לי ברור שאני הולכת על "ג'יין אייר".
"ג'יין אייר" אינו ספר קולינרי במיוחד. להפך, הרעב נוכח בו הרבה יותר מאשר אוכל. מצד אחד רעב פיזי, שג'יין חווה במוסד לווד וכן בתלאותיה באזור ווייטקרוס, אבל גם רעב נפשי ורוחני – למשמעות, לאהבה, למשפחה.
המאכלים העיקריים שמוזכרים בספר הם לחם ועוגות. הלחם משכך את הרעב הפיזי. העוגות ממתיקות את העצב והסבל הנפשי. עוגות מוזכרות פעמים רבות בספר, למשל העוגה שהמשרתת בסי נותנת לג'יין הילדה ערב לפני שהיא עוזבת את אחוזת גייטסהד למוסד לווד, והעוגות (seed cakes) שהמנהלת של לווד, מיס טמפל, מכבדת בהן את ג'יין ואת הלן ברנס. עוגה אחת בכל זאת היתה חסרה לי – והיא עוגת החתונה של ג'יין ואדוורד שלה.
אז החלטתי להכין להם אותה 🙂
העוגה שבחרתי להכין היא עוגת קינמון ופטל, מצופה בקרם קצפת וניל ומקושטת בציור שוקולד של זוג אוהבים ובשמות החתן והכלה. מצד אחד – קטנה, עדינה וצנועה כמו ג'יין, ומצד שני – מחביאה בתוכה טעמי קינמון ופירות יער מהממים. זו עוגה טעימה מאוד, שקשה להפסיק "ליישר".
המתכון וכל שאר הפרטים – בפוסט האורח שלי בקישקושיאדא [3].
