ביום שישי שעבר הייתי בפגישה השלישית של שומרי משקל. קמתי בבוקר בתחושה מוזרה, ולמרות שידעתי שהייתי "בסדר" כל השבוע, הרגשתי שעל המשקל אולי לא אראה תוצאות. צדקתי – נשארתי באותו משקל.
אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, כך שבאופן אוטומטי התאכזבתי מאוד. התחילו לרוץ לי תסריטים בראש של "מה עשיתי לא בסדר" ו"למה לא ירדתי"…
לא הייתי היחידה. חברות קבוצה נוספות דיברו על כך שהייתה להן ירידה יפה, ועכשיו (במיוחד אחרי החגים) יש פתאום עלייה מאוד מאוד מאכזבת.
בפגישה דיברנו על הרגלים ש"תוקעים" אותנו בדיאטה, וששינוי שלהם יכול לעזור ולהקל על התהליך. אחת המשתתפות סיפרה כי העבירה את הארוחה החמה מהצהריים לערב, ומאז היא הרבה פחות רעבה ולא מתעוררת בלילה עם רצון לרוץ למקרר. גם אני עשיתי שינוי בשבועות האחרונים. לאורך תקופה הרגשתי לא טוב – בעיות במערכת העיכול, בטן נפוחה, כאבי בטן עמומים, ומין הרגשה כזו שמשהו "שם בפנים" לא מסתדר. החלטתי לנסות להוריד מהתפריט מוצרים מקמח חיטה, כמו לחם, פיצות, פסטות. כל המאכלים האלו מאוד מאוד אהובים עליי, והתזונה שלי תמיד הייתה מורכבת בעיקרה מפחמימות. אני מודה שאני מתגעגעת אליהן… אבל מאז שעשיתי זאת אני פשוט מרגישה הרבה יותר טוב! נפח הבטן ירד, אין לי כאבים ואני לא רעבה כל הזמן. אני עוד צריכה לקבוע פגישה לרופאת המשפחה, כדי לבדוק האם אכן יש דברים בגו ואולי אני סובלת מרגישות כלשהי לגלוטן. את הפחמימות שלי אני מקבלת בצורה של תפוח אדמה, אורז ופירות בעיקר.
בסוף הפגישה אחת מהחברות הוותיקות אמרה משהו שהשפיע עליי מאוד. היא ביקשה שלא נסתכל על השקילה הנקודתית אלא על כל התהליך שעברנו, ושלא נמעיט בהישגים שלנו לאורך כל התהליך. הגעה לקבוצה, ספורט, ירידה במשקל בשבועות הקודמים – כל אלו הישגים שלא צריך להתעלם מהם, רק כי השבוע הצלחנו פחות!
האמירה הזו זרקה אותי פתאום למקום אחר. היא כל כך צודקת! הרי אני עושה ספורט פעמיים בשבוע, בשבוע שעבר ירדתי 2 ק"ג, אני באה לפגישות. שמרתי על תקציב הנקודות היומי, למרות שאכלתי פעם אחת במסעדה. אז למה אני כל כך קשה עם עצמי?! הירידה תגיע, אם לא השבוע אז בשבוע הבא, כי אני בדרך הנכונה!
מחר אני נשקלת שוב, וגם הולכת לסדנת "חופש מאוכל" שמדברת על אכילה רגשית. המכנסיים כבר מאותתים שירדתי… נראה אם גם המשקל קלט את הרמז 😉
לכל הפוסטים על התהליך שלי במסגרת שומרי משקל [1]