בגלל החגים והחופש הארוך לא הספקתי עד כה להעלות פוסט המשך [1] לתהליך הדיאטה שלי במסגרת "שומרי משקל [2]", אלא רק לעדכן בדף הפייסבוק [3]. בלי התמהמהויות מיותרות אגש ישר לעניין – ירדתי 2 ק"ג!
כשמתחילים מחדש תהליך של דיאטה, הירידה בשבוע הראשון בדרך כלל מפתיעה לטובה, ונותנת boost להמשך. מצד שני, חשוב לקחת הכל בפרופורציות. קצב הירידה במשקל לא יישאר כזה. אני יודעת שאני צריכה לצפות לקצב ירידה של כחצי קילו בשבוע, ולא להשוות לשבוע הראשון כדי שלא להתאכזב ולהישבר בהמשך.
חשוב לי לנהל את ההצלחה הזו בצורה טובה, כך שאלמד ממנה ואמשיך בדרך חיובית. בנוסף לכך, אני חוששת שמא אסתנוור ואתחיל להקפיד פחות, או לחילופין שההצלחה "תשתק" אותי ואכנס ללחץ מהציפיות שלי מעצמי להמשך.
אז מה עבד בשבילי השבוע?
א. רישום, רישום, רישום
באחת התגובות לפוסט על השבוע הראשון [1] הועלה החשש שהרישום וספירת הנקודות מהווים התעסקות רבה, מורכבת ומתישה, ויכולים להכשיל את התהליך או לכל הפחות למנוע מאנשים להתחיל בו בכלל. אני יכולה להעיד שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. הרי בכל מקרה ברוב הימים אנחנו פחות או יותר אוכלים אותו דבר, כך שאחרי שבודקים כמה פעמים בחוברת הנקודות כמה כל מאכל "עולה", מתחילים כבר לזכור זאת בעל פה. מכיוון שאני גם ככה מחוברת כמו אינפוזיה לסמארטפון שלי – אני פשוט מבצעת את הרישום בו, באמצעות אפליקציה בשם iWatchr. באפליקציה אני מתעדת מה אני אוכלת (אני מקפידה לעשות זאת בסמוך לפעולת האכילה, כי אחרת אני שוכחת), וכמה נקודות זה "עלה" לי. האפליקציה מסכמת לי את הנקודות ומציגה לי כמה נקודות נשארו לי לאותו יום. זה כבר הפך עבורי לפעולה אוטומטית שאני מבצעת לפני/אחרי הארוחות (אני משתדלת לאכול בשעות פחות או יותר קבועות).
ב. תכנון, תכנון, תכנון
בשבוע שעבר אכלתי שלוש פעמים במסעדות, יצאתי עם בעלי לסרט וכמובן שהייתה ארוחת חג בלתי נמנעת. לפני כל אחד מהאירועים האלו, הקפדתי לחשב כמה נקודות הם "יעלו" לי. במקרה של אכילה במסעדות, עברתי על התפריט באתר האינטרנט של המסעדה ותכננתי מראש מה אוכל. בהתאם לכמות הנקודות הצפויה, תכננתי את הארוחות שלפני. בערב חג סוכות, למשל, הקפדתי לאכול ארוחה קלה (סלט) בצהריים ולהשאיר את מרבית תקציב הנקודות לארוחת החג בערב. נכון, זה דורש השקעה של זמן ומחשבה. נכון, זה יכול להיות מעצבן ומעיק. מצד שני, עבורי להיות בעלת עודף משקל זה מעצבן ומעיק יותר.
ג. בקשת עזרה, עידוד ותמיכה
זהו תחום שאני יחסית חלשה בו. בפעמים הקודמות שבהם עשיתי דיאטה, לא קיבלתי תמיכה מהסביבה שלי, ופעמים רבות אפילו להפך. אנשים יכולים להיות מאוד שיפוטיים, וגם כשהכוונה היא טובה (ולמרבה הצער, היא לא תמיד טובה), פעמים רבות העצות שהם נותנים וההערות שלהם רק גורמות לאפקט הפוך.
הפעם הבנתי שבלי תמיכה יהיה לי קשה מאוד להצליח, כי האכילה שלי מאוד מאוד רגשית, ואני בעצמי אדם רגיש מאוד. אם לא אקבל עידוד ותמיכה, בטוח שאשבר. התגובות הנהדרות והלייקים שקיבלתי בבלוג ובפייסבוק מאוד עוזרים לי ומעודדים אותי. הם גורמים לי להרגיש שלאנשים אחרים אכפת וחשוב שאצליח, וזה מאוד מדרבן ומרגש. גם בעלי (שמבחינתו אני יפה ונהדרת בכל משקל וגודל) התגייס הפעם, והוא תומך בי ומעודד אותי, ואפילו וויתר על הפופקורן הענק המסורתי כשיצאנו לסרט 🙂
מחר בבוקר יש לי פגישה של הקבוצה ושקילה. אני לא יודעת כמה ארד השבוע, אבל אני מתחילה כבר להרגיש בהבדל, גם בחגורת המכנסיים שקצת התרופפה, וגם קצת במראה הפנים. אני מתרגשת. הנה, לאט לאט זה קורה.