מי שלמד בטכניון בוודאי מכיר את "דה ז'ור", המנזה הידועה, שבערבים הופכת לבית קפה (לפחות כך היה בסוף שנות התשעים, כשאני ובעלי למדנו שם).
בית הקפה "דה ז'ור" היה לבית הקפה "השכונתי" שלי ושל בעלי (אז החבר שלי. שנינו גרנו במעונות הטכניון), על מנותיו המיתולוגיות כגון סלט עם פטריות מוקפצות (הכי טעים שאכלתי), בלינצ'ס פטריות, וכמובן – השוקולטה.
לפני שבוע וחצי טיילנו עם אייל בנמל ת"א, עברנו ליד הסניף של "מקס ברנר", ובעלי אמר פתאום – בא לי שוקולטה.
המילה לבדה מעלה אינספור זכרונות מתחילת היכרותנו, כך שנכנסנו ל"מקס ברנר", הזמנו "קינוח שכבות" וגם משקה שוקולד, אבל… זה לא היה זה.
א כ ז ב ה.
לפני כמה ימים דפדפתי בספר "פשוט טעים" של איילת הירשמן, ובתחתית אחת הדפים גיליתי מתכון לשוקולטה! ישר קפצתי ושאלתי את בעלי אם בא לו שאכין. הוא כמובן שמח מאוד, וצ'יק צ'ק ארגנתי קנקן מהביל של שוקולטה (ההכנה קלה מאוד). בעלי שתה 3 כוסות, ונשבע לי שהיא הרבה הרבה יותר טעימה מזו של "מקס ברנר". אני מסכימה איתו.
המשקה הזה הוא אידיאלי ללילות חורפיים וקרים, בין אם מתכרבלים בשניים, ובין אם מארחים, אבל גם בלילות החמים והמתישים של אוגוסט אפשר להתפנק קצת, לא?
המצרכים: (מתקבלות כ-5 כוסות)
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
1/2 2 כוסות חלב (השתמשתי בחלב וניל)
250 גרם שוקולד מריר מאיכות טובה (השתמשתי בשוקולד 60% מוצקי קקאו)
אופן ההכנה:
שוברים את השוקולד לקוביות ושמים בקערה.
מחממים את החלב והשמנת על אש קטנה, עד לסף רתיחה. יוצקים על קוביות השוקולד ומחכים 3 דקות.
טורפים את התערובת במטרפה ידנית, עד שמתקבל נוזל אחיד.
מוזגים לכוסות ומתענגים.