Pin It

על תזונת ילדים ותינוקות – הרגלי אכילה

פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים בנושא תזונת ילדים ותינוקות. הדעה המוצגת כאן היא דעתי האישית בלבד, על בסיס ערכיי וניסיוני בגידול ילדיי. אין לי ידע מקצועי בנושא ואין לי שום כוונה להשפיע או ללמד, אלא רק להביע את דעתי. נא כבדו אותה.

אני חושבת שאני אחת מהאנשים בעלי הרגלי האכילה הקלוקלים ביותר שיש. הבסיס הוא אכילה רגשית כמובן – כשאני עצבנית, מתוסכלת או עצובה, המקרר הוא הדבר הראשון עליו אני חושבת. בנוסף לכך אני חולה על מתוקים, אוכלת מהר מידי, קוראת ורואה טלוויזיה תוך כדי אכילה, "מיישרת" עוגות ולא מסוגלת להסתפק בעוגיה אחת.
לכן, כשהפכתי לאמא, הנושא של תזונה והרגלי אכילה ממש בער בעצמותיי.  היה לי ברור שהרגלי האכילה של ילדי, וכל תפיסתו את מושג האוכל, יושפעו לחלוטין ממה שאלמד אותו. הלימוד הזה מתחיל מבחינתי מגיל 0 (ויש כאלו שאומרים שעוד בתקופת ההריון).
יש כמה עקרונות שהגדרתי לעצמי ושמנחים אותי בנושא.

גנטיקה
הילדים דומים פעמים רבות להוריהם. אם ההורה היה תינוק שבקושי אכל והאמא היתה צריכה לדרוף אחריו עם הבננה, לא מן הנמנע שברבות הימים יוולד לו ילד כזה. מה עושים? כלום. מקבלים את המצב. במקרה שלי ושל בעלי, היינו תינוקות רגילים עם הרגלי אכילה רגילים, וכך גם ילדינו.

דוגמא אישית
איזו דוגמא אישית אתם נותנים לילדים שלכם בנושא האוכל? האם הם רואים אתכם אוכלים? האם הם רואים אתכם מנסים מאכלים חדשים? ילדים נוטים לחקות את הוריהם. הרגלי האכילה שלהם מתחילים אצלנו. אנחנו מקפידים על תזונה מגוונת, ביתית עד כמה שאפשר, ונותנים לילדים לטעום מכל מה שאנחנו אוכלים.

אוכל הוא לא ה-issue פה
העיקר הוא לא שהילד יאכל. זו לא המטרה. המטרה היא שהילד יהיה שבע ושיתפתח בצורה תקינה. יש ילדים שאוכלים 2 מנות אוכל ו-6 ארוחות ביום בשביל זה. יש ילדים שאוכלים חצי מנה ו-3 ארוחות ביום. זה לא משנה. הילד צריך לאכול כמה שהוא צריך, ולא כמה שהאמא רוצה.

תחושת רעב טבעית
באותו הקשר, ילד צריך לאכול רק עד שהוא שבע, כדי שלא יאבד את תחושת הרעב הטבעית שלו. לכן אני אף פעם לא "דוחפת" אוכל לילדים, וזה בסדר גמור מבחינתי לזרוק צלחת חצי מלאה. אייל היה יונק 30 דקות. יאיר היה יונק 10 דקות. אייל היה אוכל 2 גביעי יוגורט של 200 מ"ל. ליאיר מספיק גביע אחד של 150 מ"ל. לכל ילד יש את תחושת הרעב שלו. לא מעניין אותי שיסיימו את הצלחת. אם הילד רגוע ולא מתעניין באוכל יותר – סימן שהוא לא רעב ואין צורך לתת לו יותר אוכל.

ממתקים
אני מודה – אני לא מסוגלת לעמוד בפני ממתקים, עוגות ועוגיות. בגלל זה אנחנו לא מחזיקים בבית ממתקים, ואת העוגות שאני אופה אני מביאה לעבודה. ה"שקית המרשרשת" היחידה שיש אצלנו היא של חטיף תפוחונים – שהוא חטיף טבעי דל קלוריות ושומן (1.5 נקודות של "שומרי משקל" – מומלץ). אין במבה, אין ביסלי ואין דובונים. מצד שני, מעולם לא אסרתי על הילדים לאכול ממתקים, אני פשוט דואגת לכך שלא ייפגשו בהם. הולכים לגינה או לטיול? מארחים חברים? אפשר לאכול פירות טריים, ירקות חתוכים או פירות יבשים. למעשה, אייל אוכל ממתקים רק בימי הולדת ובאירועים. בשאר השנה זה ממש לא חסר לו. בנוסף לכך, אנחנו מדברים בבית על תזונה בריאה ועל בריאות השן.

הרגלי אכילה
ב"שומרי משקל" לימדו אותי שצריך לאכול רק בישיבה ליד שולחן, ללעוס טוב טוב, בצלחת לא גדולה. העקרונות האלו סופר-חשובים כשמדובר בילדים. כשאוכלים תוך כדי משחק או בהייה בטלוויזיה, לא שמים לב למה שמכניסים לפה ואפשר להיחנק או להקיא. אם לא לועסים טוב, אפשר לבלוע חתיכות גדולות מידי שיתקעו בגרון. כשהצלחת גדולה ועמוסה באוכל – מרוב עצים לא רואים את היער, והילד מבולבל ולא יודע מה לאכול קודם. אייל יודע שאוכלים רק בישיבה, ואם אין שולחן באיזור, הוא ישב על הרצפה. לגבי יאיר, אני מקפידה להאכיל אותו רק כשהוא ישוב ומתרכז באוכל, ולא חלילה תוך כדי שהוא עושה משהו אחר.

אלו הם עקרי הדברים. הפוסטים הבאים בנושא ידברו על ילדים ומסעדות, ועל חטיפים ונשנושים בריאים.

«   |   »



תגובות

  • יעל 16 באוגוסט 2010 , 15:57

    גם אני מקפידה על דברים דומים עם בתי.
    תודה רבה, אשמח לקרוא עוד פוסטים בנושא!

  • עינת 16 באוגוסט 2010 , 16:59

    אשמח לקבל מתכונים המתאימים לרוח הדברים שכתבת, דברים בריאים ומזינים. האם לא נתקלת בבעיה של "חסך בממתקים" שהילד מתנפל על ממתקים בימי הולדת או אצל חברים?

  • דודי 16 באוגוסט 2010 , 21:48

    פוסט חכם וחשוב. חיכיתי לפוסט הזה והנה הוא הגיע. עכשיו מגיע לכולם להכיר איך צריך להתנהג עם ילדים עם אוכל.
    מחכה כבר לפוסטים הבאים בנושא…:-)

  • רחלי - פשוט מבשלת 17 באוגוסט 2010 , 00:41

    תודה על התגובות.
    עינת, יש הרבה מתכונים כאלו בבלוג תחת קטגוריה "אוכל לילדים, פעוטות ותינוקות".
    לא ניתקלתי בבעיה של התנפלות ושל חסך בממתקים, כי הילד לא יודע שיש לו חסך. אף פעם לא אסרו עליו לאכול ממתקים. אם הוא רעב באותו רגע – הוא יאכל. אם לא, אז לא.

  • רחל 7 באוקטובר 2010 , 16:51

    בדיוק איך שגדלתי. אני שמחה לדווח שיש לי, ולכל אחיותי ואחי, הרגלי אכילה מצויינים 🙂
    וכמובן, שאני מעבירה את השרביט בשמחה לדור הבא. אנחנו רק מחפפים בסעיף האחרון, אבל בקטנה. ובגלל שהיא דור שני, הכל מאד קל וזורם (אני ממש לא נאבקת עם משיכה למתוק, למשל). בקיצור, לילדים שלך יהיה עוד הרבה יותר קל.

  • איריס 24 בפברואר 2011 , 10:01

    נהניתי לקרוא את הפוסט הזה. מחכה לקרוא פוסטים נוספים בנושא.

לכתוב תגובה לפוסט