על תזונת ילדים ותינוקות – אכילה במסעדות
- תגובות (11)
הדפסה
- 25 בספטמבר 2010
- אוכל לילדים, פעוטות ותינוקות, מחשבות על תזונת ילדים ותינוקות, שונות
פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים בנושא תזונת ילדים ותינוקות. הדעה המוצגת כאן היא דעתי האישית בלבד, על בסיס ערכיי וניסיוני בגידול ילדיי. אין לי ידע מקצועי בנושא ואין לי שום כוונה להשפיע או ללמד, אלא רק להביע את דעתי. נא כבדו אותה.
אחד מהיתרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל (ובעל הרגלי אכילה נהדרים, עליהם הרחבתי בפוסט הקודם), הוא שממש נחמד ללכת איתו למסעדות. הוא לא מתרוצץ לכל עבר, מסרב לגעת באוכל ועושה בלגן. להפך, הוא יושב במקומו, אוכל את המנה שלו וטועם מהמנות שלנו.
אחד מהחסרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל, הוא שהוא לא אוכל דברים שנחשבים "אוכל של ילדים", כך שיציאה איתו למסעדה יכולה לעלות לא מעט כסף. אמנם באופן כללי אייל אוכל כמעט הכל, כולל סושי, פירות ים, גפילטע פיש, דגים (מזהים מכנה משותף?), וכמובן את כל מה שמגישים בצהרון, אבל עדיין יש דברים שהוא לא ממש מת עליהם – למשל פיצה, שניצלים, או המבורגר של מקדונלד'ס (הוא בדרך כלל יאכל את שלושת הנ"ל רק אם אני אכין אותם או אם יוגשו בצהרון).
זכורה לי למשל יציאה למסעדת פירות ים שבה מנת הילדים כללה רק שניצל עוף (35 ש"ח). אייל ביקש שרימפס (85 ש"ח). הבהרתי את הנקודה?
ראיתי באינטרנט פרסומת לפסטיבל "שף תאכל KIDS" – ארוחת ילדים במסעדות נבחרות ב-10 ש"ח בלבד, עד ה-30 בספטמבר. בהתחלה ממש התלהבתי. דימיינתי לעצמי את אייל במסעדת צרפתית, אוכל לו מנת ביף בורגניון קטנה, או במסעדת בשרים, לועס סינטה, או במסעדת פירות ים, אוכל שרימפס בחמאה ושום.
אבל אז נכנסתי לאתר הפסטיבל, עברתי מסעדה מסעדה והסתכלתי על התפריטים.
תגידו לי, על מי אתם מנסים לעבוד פה? תקראו לזה פסטיבל "אנחנו תקועים עם הילדים בסוכות ובא לנו מסעדה אבל אנחנו לא רוצים להוציא עליהם הרבה כסף", וזהו. 90% מהתפריטים של המסעדות פשוט חוזרים על עצמם, ומכילים פחות או יותר את הפריטים הבאים:
נקניקיות, פסטה ברוטב עגבניות/בולונז/שמנת פטריות, שניצלונים או שניצל, פיצה, צ'יפס, המבורגר.
הלו??? בשביל זה אני לוקחת את הילד למסעדה? אני יכולה להגיש לו את הדברים האלה גם בבית! שלא לדבר על כך שבכל שבוע הוא אוכל שניצלונים, שניצל והמבורגר בצהרון (ושלא לדבר על כך שנקניקיות זה פשוט, אבל פשוט, אוכל זבל שאינו בריא).
כשאני הולכת למסעדה אני רוצה לאכול דברים מיוחדים ושונים, דברים שלא אכין לעצמי ושאני לא רגילה לאכול ביום יום. כשאני לוקחת את הילד שלי למסעדה, אני רוצה בשבילו את אותו הדבר: שיתנסה בטעמים חדשים, בשילובים לא רגילים. במקום נקניקיות/שניצל/המבורגר רגילים ומאוסים, היה אפשר להציע לילדים באי הפסטיבל מנות כמו של המבוגרים – רק בקטן (יצויינו לחיוב התפריטים של המסעדות ימאטויה, סושיבה וסורה, שלפחות מכילים איזשהו קשר לתפריט המבוגרים של המסעדה, כמו למשל סושי ושניצלים אסייתיים).
עד היום לא הצלחתי למצוא מסעדה שבה באמת מגישים תפריט ילדים שמתאים לילדים שהם Foodies כמו אייל. בדרך כלל "מסעדה מותאמת לילדים" נחשבת למסעדה שבה לילדים יש תעסוקה (מתקני משחקים, דפי צביעה, חצר וכו') והם נותנים להורים שלהם לאכול בשקט, אחרי שהם מסיימים לבלוס את הצ'יפס/נקניקיות/שניצל שלהם. אני חושבת שיציאה למסעדה עם הילדים, כמו כל פעילות משותפת עם הילדים, היא הזדמנות ללמד את הילדים דברים חדשים – להכיר מאכלים חדשים, חומרי גלם חדשים, שיטות הכנה חדשות, תרבויות חדשות. אוכל זה לא סתם משהו שאנחנו דוחפים לגוף שלנו. יש מאחוריו עולם ומלואו של חומרי גלם, מנהגים והסטוריה תרבותית. למה לא ללמד את הילדים על הדברים האלה? למה לא להציע להם מנות כמו של המבוגרים, אבל בקטן? למה מציעים לילדים פסטה ברוטב עגבניות במסעדה צרפתית? למה מציעים לילדים שניצל עוף במסעדת פירות ים? אותי זה מעצבן.
אם מישהו מכיר מסעדה עם תפריט ילדים שבאמת מתאים לילדים שהם Foodies, אשמח לקרוא על כך בתגובות.
אתם שואלים את עצמכם איך מגדלים ילדים שהם Foodies, שיודעים לשבת בשקט במסעדות ולאכול, ושמתעניינים במאכלים חדשים? מתחילים מגיל אפס, נותנים להם לטעום מגוון דברים, ומלמדים אותם הרגלי אכילה. קראו את הפוסט הקודם בסדרה. גם ב"על השולחן" היתה על כך כתבה מוצלחת לפני כמה גליונות.
רחלי,
מזדהה עם כל מילה שלך. גם הילדה שלי היא Foodie לא קטנה – במסעדה איטלקית היא תזמין פסטה ברוטב פסטו, בסינית אגרול ונודלס עם קאשיו (אבל לא תוותר על טעימה מהשרימפס טמפורה של סבתא) ובארומה היא אוהבת לשתות צ'אי ולאכול כריך רוסט-ביף. בגיל שנה+ היא גרמה לשף של מסעדה לצאת מהמטבח כדי לבדוק את דיווחי המלצרים על התינוקת שאוכלת את האוכל של המבוגרים…
בכל מסעדה שאנחנו הולכים אליה, אני נתקלת באותה בעיה שהזכרת: תפריט הילדים כולל מנות זבל של שניצל ונקניקיות, ואין בהן שום זכר למנות המבוגרים. עד היום לא הצלחתי למצוא מסעדה שמגישה לילדים את האוכל שלה ולא משהו שנלקח, במקרה הטוב, מתפריט הצהרון…..
אין לי להציע לך מסעדה מתאימה לבן שלך. אני הייתי בדיוק באותו מצב בו את נמצאת עם שני הילדים שלי. תמיד היה תענוג להאכיל אותם במסעדות,(עד היום זה כייף גדול) אני מקווה שיש עוד כמוך, אולי קולכם ישמע באזני היחצ"נים הרי הם אלו המחליטים והמוציאים לפועל של המבצעים האלו.
ואוו כמה שאני מזדהה איתך… יש לי ילדהקטנה יותר אבל בדיוק כמו אייל, אוהבת לאכול באמת הכל, ונהנת מזה.
רק שמסעדות אין לה מה לאכול, ואני מזמינה לה שניצל וצ'יפס היא דווקא אוכלת אבל לא בחיבה גדולה או בכייף, אני רק מחכה שמסעדות ירימו את הכפפה ובנוסף לשניצל יוסיפו גם חצאי מנות שיהיה אפשר להזמין גם לילדים.
אני שמחה לשמוע שאני לא היחידה שחושבת ככה 🙂 תודה על התגובות. אני מקווה שיבוא איזשהו יזם שיבין את הצורך ויציע תפריט שבאמת מתאים לילדים.
יש מסעדות שמציעות מנות מוקטנות או חצאי מנות, ואז אפשר להזמין אותן לילדים.
יש מסעדות – אולי לא גורמה, אבל עם אוכל טוב, שמציעות מנות לפי תמחור. למשל, יצא לנו לשבת מספר פעמים באליזבת קיו בפ"ת. אם אני לא טועה, רונן דוברת בלוך ייעץ לתפריט ויש להם מגוון מנות טובות. התפריט מתומחר לפי קפיצות של 10 ש"ח – כלומר מנות ב-10,20, 30 וכו' -וניתן לבחור מנות בהתאם לתקציב. עם הילדים שלי זה עבד נהדר, וכך למשל הילדים אכלו ממנות הפתיחה שיפודי פילה ב-20 ש"ח שהספיקו להם כעיקרית ולנו לא צרב בכיס…
אופציה נוספת, המתאימה למשפחה עם יותר מילד אחד שאוכל – להזמין מנה גדולה ומעניינת יותר מאלו שבתפריט הילדים ולחלק בין הילדים. במרבית המסעדות, המנות העיקריות מספיקות לפחות לשניים מתוך שלושת ילדיי, לעיתים אפילו לשלושתם. אחרי שנים של אריזת "דוגי בג", למדנו להזמין מנה אחת שתהיה מקובלת על כולם (הקטנה בת שנתיים וקצת, אז היא לא מהווה מכשול בדיונים…), ומקסימום לא מספיק – מזמינים מנה נוספת,
קרן, תודה רבה על הטיפים!! אם תוכלי לציין שמות של מקומות (כמו שעשית עם אליזבת קיו) זה יהיה מעולה.
אני בהחלט מסכימה עם קרן. ילדי הם אמנם קצת יותר בררנים משלכן, אולם אינם מאוהבי הג'אנק של מסעדות. אז הדרך שלי היא אחת מהשלוש:
1. לחלוק איתם.
2. להזמין מנה אחת של מבוגרים ולחלק בינהם או שילוב של 1+2 ואם נשאר אז doggy bag.
3. להזמין להם מנות ראשונות שהן טובות ומשביעות ואז לפי הצורך לסיים בזה או לשלב 1+2
(נשמע קצת כמו תכנית מחשב, אבל זה מה שאני עושה…)
אני חיה בארה"ב וכאן זה בדיוק כמו בארץ. כל מנות הילדים הן mac&cheese, piza, hotdog or hamburger אז אני בהחלט נמנעת.
תודה רוירון על התגובה 🙂 הבעיה העיקרית שלי היא שאייל מסוגל לאכול כמויות של מבוגר, כך שאין מצב לחלוק איתו (ניסינו את זה פעם, ומה שקרה זה שאני ובעלי נשארנו רעבים…). כשיאיר יהיה יותר גדול נוכל באמת להזמין מנה אחת ולחלק ביניהם, עכשיו הוא מסתפק בטעימות מהצלחות שלנו. הטיפ לגבי מנות ראשונות נשמע מאוד מוצלח, ואנסה אותו בהזדמנות הראשונה.
לקח לי קצת זמן להיזכר במקומות (אנחנו לא אוכלים כל כך הרבה בחוץ, בעיקר באירועים), אבל עלו לי כמה רעיונות:
1. במסעדות שמגישות המבורגרים איכותיים יותר – בלאק, מוזס, בורגוס וכו' – מנת הילדים היא אומנם המבורגר וצ'יפס, אבל לפחות תוצרת איכותית יותר (לרוב). גם בתפריטים האלו אפשר למצוא מציאות במנות פתיחה (כנפי עוף, שיפודונים במרינדות מעניינות, קסדיות או טורטיות וכו', במוזס גם קלמרי וכו').
2. טאטי לופט ביהוד (יכול להיות שחלק מהמנות קיימות גם בגבעתיים, לא הייתי שם) – מנות פתיחה ופוקאצ'ות מעולות – אפשר בכיף להתחלק בהן שניים או שלושה אנשים. יחד עם שתיים-שלוש מנות פתיחה יכול להיות ארוחה קלה לכמה אנשים.
3. מסעדות איטלקיות כמו אמורה מיו או פסטה מיה ודומיהן – מנות פסטה מעניינות ולא סינטטיות לילדים (לא רק רוטב עגבניות או שמנת).
וכמובן,
ברוב בתי הקפה היום אפשר למצוא מבחר כריכים או קישים טובים, או ארוחות בוקר עמוסות גבינות/אומלטים/לחמים טובים שניתן להתחלק בהן בכיף ועוד.
אם יצוץ לי עוד משהו – אכתוב.
קרן, תודה רבה על התגובה המפורטת! אני מסכימה איתך שמסעדות המבורגרים הם הרע במיעוטו, אבל הילדים שלי לא מתים על המבורגרים. מנות הפתיחה כבר יותר בכיוון.
היינו פעם אחת בפסטה מיה. אייל קיבל פסטה פשוט רותחת. בגלל הטמפרטורה, הוא לא היה מסוגל לגעת בה במשך רבע שעה. והוא היה מאוד רעב, המסכן.
הילדה שלי גם אוהבת אוכל אמיתי, אבל בכמויות קטנות. כשהיא היתה ממש קטנה היינו קודם כל מבקשים בשבילה איזו עגבניה חתוכה או זיתים בזמן שמחכים לאוכל של כולם, ואחר כך צלחת ריקה, שבה היינו שמים לה מעשר. עכשיו כשהיא גדלה היא בדרך כלל מקבלת מנה ראשונה (וגם מעשרות, כי צריך לבדוק את הכל). קרפצ'יו זה להיט (ויקר, אפילו בכמויות קטנות).
מה עם מסעדות מזטים או טאפאס? עשינו את זה פעם אחת, נרשמה הצלחה.