לפני שבועיים אייל התחיל ללמוד בכיתה א'. בגן היתה "הזנה משותפת" במסגרת תשלומי הורים, כך שלהתחיל לשלוח אותו עם אוכל ל"שעת עשר" היה דבר חדש בשבילי. אחרי קצת דיבורים על הנושא עם חברות וקריאה באינטרנט, הגעתי לכמה תובנות:
– הכתבות האינטרנטיות לקראת פתיחת שנת הלימודים, בה שפים שונים מציעים רעיונות לסנדביצ'ים מושקעים? מיותר ולא רלוונטי. אפילו הילד אנין הטעם שלי לא ירצה לקבל כריך עם כל מיני מרכיבים מיוחדים, שצריך ממש סכין ומזלג בשביל לאכול אותו.
– בנטו וכריכים מעוצבים זה נחמד ומהמם וכיפי, אבל אולי עדיף להתחיל ממשהו פשוט ולהתקדם משם לדברים המעוצבים יותר.
– תכנית מסודרת שבה אייל בוחר מה הוא רוצה לקבל בסנדביץ' היא התשובה.

ולכן, ישבתי עם אייל והכנו תוכנית שבועית – כל יום והכריך שלו. הוספנו גם אלו תוספות אייל רוצה לקבל (הוא עכשיו אנטי-ירקות, אז התפשרנו על זיתים ותירס גמדי), ואילו סוגי פירות הוא אוהב.
זה מה שאייל ביקש:

התכנית תלויה על המקרר והיא מקלה עליי מאוד. אני מכינה לו בבוקר את מה שכתוב וזהו, בלי לחשוב יותר מידי ובלי להתלבט.

אני משתמשת בקופסת פלסטיק מחולקת לשלושה תאים, שהייתה פעם קופסת טייק-אווי מאיזושהי מסעדה. היא והתאים שלה פשוט בגודל המושלם. אני שמחה שלא זרקתי אותה בכל פעם שעלה על דעתי לעשות סדר במגירת קופסאות הפלסטיק….
אני תמיד משתמשת בלחם מחיטה מלאה או בלחם שיפון, כי זה מה שאנחנו אוכלים בבית. זיתים או פירות חתוכים (כמו מנגו, אננס) אני שמה בקופסא קטנה בתוך הקופסא המחולקת ומצרפת מזלגון קטן, כדי להקל על האכילה.
ביום שאין תוספות, אני מצרפת עוגיה שאפיתי (אם אפיתי, ולאחרונה אני אופה הרבה) או עוד פירות.
הסטטיסטיקה עד כה מצביעה על 100% הצלחה – הסנדביץ' תמיד נאכל עד תום, ובדרך כלל אייל מסיים גם את הפירות, ומשאיר את העוגייה לבית.

ביום הנוטלה הראשון, החלטתי להשקיע עוד קצת, חתכתי צורת פרח מאחת מפרוסות הלחם, ועל "החלון" שנוצר פיזרתי סוכריות לקישוט עוגות. אייל ממש ממש התלהב מההפתעה הקטנה הזו, וביקש שכל שבוע אפתיע אותו עם צורה אחרת.

אולי בהמשך אשקיע עוד קצת בחיתוך של הסנדביץ' לצורות שונות או בעיצוב יותר "בנטו"-אי. כשאייל ישלים את לימודי הקריאה, אתחיל לצרף לו גם פתקים חמודים 😉