פסטיבל "טעם כנרת" מתקיים השנה זו הפעם השישית ביוזמת עמותת התיירות עמק הירדן וסובב כינרת. זהו פסטיבל קולינרי השם דגש על תוצרת מקומית של האזור (בננות, אבוקדו, תמרים, דגים, בשר טלה, ועוד… יש באמת מכל טוב שם בצפון), מסעדות ויצרנים מקומיים. ביום שישי האחרון הוזמנתי יחד עם קבוצה של בלוגרים לסיור בצפון בכמה מהמקומות שישתתפו בפסטיבל. זה היה יום עמוס חוויות (ואוכל) וממש ממש כיפי. הפסטיבל מתחיל ב-2.12, כלומר ביום חמישי הקרוב, א' חנוכה. ביום שישי גם אייל וגם יאיר בחופש, אז זו הזדמנות מעולה בשבילנו לקחת את הילדים – והיידה לכינרת!

התחלנו את הבוקר ב"מרינדו" בעין גב. מדובר בעסק של השותפים רועי ואיתמר, שקיים כבר 10 שנים. רועי ואיתמר התחילו בגידול של כבשים, והקימו מפעל קטן בקיבוץ תל קציר לשיווק בשר טלה, בעיקר למסעדות. מאוחר יותר הם החליטו לעבור לשיווק ללקוחות פרטיים, ופתחו אתר אינטרנט דרכו ניתן להזמין בשר (בכמות של מעל 5 ק"ג) לכל הארץ. בהמשך פתחו חנות גם ברמת השרון (קצביה ומעדניה), ואת מתחם הדגל שלהם בעין גב, היכן שביקרנו. מדובר במתחם שמכיל קצביה ומעדניה, פירות יבשים, תבלינים, גבינות, כלי בישול, יין, שמן זית ועוד המון המון דברים. ממש הסתחרר לי הראש 🙂 המתחם כולל גם מסעדה. ל"מרינדו" יש גם כרם ששוכן בתל פארס, עם זני קברנה, מרלו וסירה, שממנו מפיקים את היין של מרינדו, וכן כרם זיתים, שממנו מפיקים את שמן הזית של מרינדו. הטלאים שהם מגדלים הם מזן מרינו ומזן אסף.
ב"מרינדו" פגשנו את רועי (החתיך), את יענקל'ה מנהל המסעדה, את עלי הגריל-מן, וכן עברנו סדנת פויקה קצרה עם השפית ענת אוטולנגי (למרבה הפתעתי הסתבר שאין לה קרבה משפחתית ליותם אוטולנגי!). כסיפתח הוגשו לנו לשולחנות חציל קלוי מעולה עם טחינה וצנוברים, ולחם חם וטעים טעים. אחרי נסיעה של יותר משעתיים התנפלנו עליהם מורעבים… לאחר מכן קיבלנו נקניקיות וקבבים של מרינדו, יחד עם חרדל וטחינה.
אני חייבת פאוזה כאן. אני לא משתגעת על קבבים ונקניקיות, ולכן חשבתי רק לטעום חתיכה קטנה מכל סוג. תקשיבו, מדובר בקבבים ובנקניקיות הכי טעימים שאכלתי בחיים שלי!! פשוט אין דברים כאלה!! כמובן שלא יכולתי להסתפק בחתיכה קטנה והייתי חייבת לאכול עוד ועוד… איך שחזרתי הביתה אמרתי לבעלי שאנחנו חייבים להגיע לחנות ברמת השרון ולקנות אותם (דרך אגב, מרינדו גם פותחים חנות חדשה בכיכר המדינה בת"א).
ענת הכינה תבשיל פויקה עם ירקות שורש, בשר טלה, בשר עגל, שמן זית ויין אדום של מרינדו. התבשיל היה טעים אבל מלא מידי בשמן בשבילי. התעניינתי אצל ענת ויענקל'ה האם ניתן לבשל בפויקה גם בבית, או שמדובר בבישול שטח בלבד. מסתבר שלא חייבים לקנות את סיר בישול הפויקה הכדורי והמיוחד (למרות שצורתו הכדורית היא מושלמת לסוג בישול כזה מבחינת אחידות הבישול והסירקולציה), אפשר לבשל תבשיל פויקה גם על הכיריים בבית עם סיר ברזל יצוק (שבמקרה יש לי… מממ…).
רועי גם הסביר לנו על חלקי הטלה השונים – צואר, כתף, אוסובוקו, צלעות, אוכף טלה, שוק וכו'. זה היה מאוד מלמד ומעניין.
במסגרת הפסטיבל, ב-2.12 תתקיים במתחם של מרינדו אליפות הפויקה לקבוצות (ההרשמה באתר של מרינדו). כל קבוצה צריכה להכין תבשיל פויקה, משלב איסוף העצים והדלקת האש ועד שהתבשיל מוכן. המנות יישפטו על הטעם, המקוריות, מרכיבים מפתיעים וכן על העבודה הקבוצתית ורוח הצוות. השופטים הם ראש מועצת עמק הירדן, השף אייל לביא והשף נחי אלקין. מי שלא מעוניין להשתתף בתחרות, יכול גם סתם לבוא ולצפות 🙂
האירוח של אנשי "מרינדו" היה פשוט מקסים, וזה היה ממש מרומם רוח בעיניי לפגוש כאלו אנשי אדמה, מלח הארץ, שמפיקים בידיים כל כך הרבה דברים טובים וטעימים מהארץ שלנו, ואוהבים את המקום ואת מה שהם עושים.

אחרי שופינג קצר בחנות (קניתי אגס מיובש, ג'ינג'ר מסוכר וחליטת לואיזה ונענע), עלינו על המיניבוס ונסענו למסעדת "קצה הנחל" שליד גינוסר.
על מסעדת "קצה הנחל" שמעתי בעבר ואף תכננתי בה ביקור, משום שהיא שייכת לסוג המסעדות שאני ובעלי מאוד אוהבים לקנח בה טיולים. מדובר במסעדה עם אוכל לבנוני, שמנוהלת בשיתוף פעולה של יהודים וערבים. המסעדה גדולה ומתאימה למשפחות, ויש לה גם חצר ענקית.
כשנכנסנו חיכו לנו על השולחן המון צלחות קטנות עם כל מיני סוגי סלטים – חומוס (טעים מאוד), טחינה עם עשבי תיבול, סלט גרגיר הנחלים (שהיה ירוק, רענן ומעולה), סלט בצל ירוק ולימון (ממש ממש מעולה), סלט גזר, במיה בעגבניות, קוביות גבינת חלומי מטוגנות (מאוד מלוח לטעמי), סלט כרוב, סלט גזר, סלט פאטוש עם גבינה מגוררת (שהיה מעולה), סלט חצילים קלויים ופלפל ירוק, ועוד ועוד ועוד. לאחר מכן הוגשה פלטת פסטלים: מיני-קובה, גלילת בצק ממולאת בשווארמה עוף (מתובל מידי בשבילי) ומשולשי בצק ממולאים בעולש בר. כמו כן הוגשו אורז עם בשר, מג'דרה בורגול ועדשים, ובורגול בעגבניות וחומוס.
כאילו שכל זה לא מספיק, הגיע לשולחן צוואר כבש מומלא בפריקי (חיטה ירוקה מעושנת) – תבשיל רך ונימוח (ומשמין), שהיה ממש טעים. לאחר מכן קיבלנו נתחי פרגית (ירך עוף) ממולאים באורז. ממש ממש טעים! ואני בדרך כלל לא מתלהבת ממנות כאלו. לסיום קיבלנו "שישברק" – כיסוני בצק ממולאים בבשר טחון, ששחו ברוטב יוגורט עיזים חם. קינחנו בקפה חזק ובמלבי.

איכשהו הצלחנו להתגלגל לעבר המיניבוס, מקווים בליבנו (וגם בקול רם) שהתחנה הבאה היא של מפעל לחדרי שינה. מה שנקרא – מסיכוני המקצוע… אחרי נסיעה קצרה נחתנו במרכז "תמר בכפר" במושבה כינרת. נכנסנו פנימה, רפים, עייפים ועל כרס מלאה, ואז – פייאסטה!!! קישוטים מקסיקנים, סנגרייה, קפירינייה, כובעי סומבררו, פונצ'ו, טורטיות, נאצ'וס וכל טוב מקסיקו 🙂 איזו שמחה! ישר התעוררתי לחיים. הכרנו את שף איתמר דוידוב, הבעלים של tres pesos, חברה לשיווק מוצרי מזון ומעדנים מקסיקניים – טורטיות איכותיות, סלסה ורדה, נאצ'וס עבודת יד ועוד ועוד. קיבלנו אוסף מתכונים מקסיקניים, ואיתמר הדגים הכנה של גוואקומלה ושל טורטיה מגולגלת שמולאה בפריחולס (קרם שעועית שחורה), עוף ואורז בסגנון מקסיקני וסלסה ורדה. בנוסף לכך טעמנו טומטיוס (tomatillos, פרי ממשפחת השלפחים שדומה לעגבניה קטנה ירוקה), פלטנו מקסיקני (פלנטיין, מעין סוג של בננה דרום אמריקאית) וסלסה של פלפלי חלפניו (jalapeno). אני ממש ממש התלהבתי, משום שקראתי המון על המוצרים האלו בבלוגי הבישול האמריקאים בהם אני נוהגת לגלוש, אבל מעולם לא יצא לי בפועל לטעום מהם עד יום שישי. איתמר, מצטערת אם הצקתי לך ביותר מידי שאלות 🙂 (הוא היה ממש מקסים וסבלני).
"תמר בכפר" הוא מרכז וחנות לשיווק מוצרים העשויים מתמרי עמק הירדן, ועוד המון דברים טובים אחרים – פירות יבשים, חליטות תה מיוחדות, ממתקים שמעולם לא יצא לי לראות (קשיו מצופה שוקולד, גרגירי חומוס קלויים מצופים בדרז'ה ועוד), המון מוצרים אחרים לבישול, מעדנים (גם של טרס פזוס כמובן) וכן כלי בישול, בית ונוי מקסימים. המרכז נמצא במשק שניידמן בכינרת ומנוהל ע"י ענבל ולילך המקסימות והחייכניות. במסגרת הפסטיבל בשישי 3.12 ייערכו בו סדנאות מקסיקניות של השף איתמר המיועדות לכל המשפחה. הכניסה חופשית – שווה לבוא!
את המוצרים של טרס פזוס ניתן להשיג בחנות המפעל בחולון וגם בסניפי עדן טבע מרקט.

לאחר עוד סיבוב שופינג קצר (קניתי קשיו מצופה בשוקולד, נאצ'וס מקמח תירס, רצועות הדרים מיובשות ותפוז סיני מיובש מסוכר), הפלגנו במיניבוס לתחנתנו האחרונה – חוות השוקולד "גליתא" שבקיבוץ דגניה ב'.
עכשיו, אני בגמילה משוקולד כבר הרבה זמן, ושוקולד די הפסיק "לעשות לי את זה", אבל  איך שנכנסתי לגליתא שכחתי הכל. הבית של עמי ותמי זה כלום לעומת המקום המתוק הזה. העיניים נפתחות, הפה נפער בתדהמה ואני חוזרת להיות ילדה למראה כל השוקולד המדהים הזה וכל האריזות הצבעוניות.
בגליתא השתתפנו בסדנאות שוקולד למבוגרים להכנת פטיפורים (בתבניות) ולהכנת טראפלס (בטבילה). נהניתי מכל רגע, למרות שמדובר במשימות לא קלות בכלל… גם לא היה קל להתאפק ולשים את הנוגט בתבניות במקום ישר לתוך הפה…
אחרי הסנדאות ראינו סרט על איך מכינים שוקולד – מעץ הקקאו הפורח ועד ייצור השוקולד עצמו. לאחר מכן שוב שופינג קצר (קניתי פרח שוקולד, חתול שוקולד וסביבון שוקולד לאייל, וקופסא של 9 פרלינים לי ולבעלי, וכל זה רק בגלל שממש התאפקתי כי אחרת הייתי קונה את כל החנות), וקיבלנו את הפטיפורים והטראפלס שהכנו. במסגרת הפסטיבל גלית אלפרט (השוקולטיירית והבעלים של גליתא) עורכת סדנה למבוגרים על עבודה עם שוקולד (טימפור), הכנת פרלינים, טראפלס ומוס שוקולד. הסדנה (בתשלום) תיערך ב-8.12 ויש להירשם אליה מראש. במסגרת הפסטיבל ייערכו גם סדנאות לילדים (בתשלום).

השעה כבר היתה 17:30 ואנו יצאנו בחזרה לכיוון תל אביב עייפים אך מאוד מאוד מאוד מרוצים…. זה היה אחד הימים הכי כיפים שהיו לי כבר הרבה מאוד זמן.

אירועים מיוחדים נוספים שיהיו במסגרת הפסטיבל:

• ארוחת 5 מנות גורמה במסעדת "רוברג" בלבנים, מלווה במוזיקה וביין (2.12)
• סיורים וסדנאות בחוות "עז עיז" במנחמיה
• משתה במסעדת "צל תמר" באשדות יעקב איחוד (מסעדה מעולה, שביקרתי בה פעמים רבות בעבר)
• מרתון ספינינג בחוות "תמרים פלוס" בקיבוץ כנרת (צריך לשרוף את כל הקלוריות האלו…)
• סדנת דונטס ב"עוגתה" בקיבוץ דגניה
• סדנאות אפייה לכל המשפחה ב"אגדת לחם" בגשר הישנה (ואם אתם כבר בגשר, תקפצו למסעדת רוטנברג. מסעדה מעולה)

ויש עוד המון מקומות ואירועים שונים. כל אתר מגיש גם מנה מיוחדת – "מנת הפסטיבל" – על טהרת התוצרת המקומית.

כדאי לבקר בדף הפסטיבל בפייסבוק (יש שם גם מידע וגם פעילויות ותחרויות נושאות פרסים לקראת הפסטיבל). יש עוד המון תמונות שצילמתי במהלך היום הזה באלבום בדף הבלוג בפייסבוק.