מתכון מתוק שבועי: עוגת קוקוס וברנדי

*** בבקשה לחצו כאן כדי להצביע לי בתחרות של "סוגת". אחרת לא אגיע לגמר 🙁 יש אפשרות להצביע עד שעה 11:00 ביום א' **

השבוע היה בסימן הכנות קדחתניות למסיבת יום ההולדת של אייל, שנערכה במתכונת מצומצמת עם כמה חברים שלו מהגן. הוא בחר והכתיב לי את רשימת האורחים בעצמו. יום ההולדת היה בסימן אבירים ודרקונים. אני ובעלי ערכו את ההפעלה בעצמנו, כך שביום רביעי בערב מצאתי את עצמי מכינה חרבות, עוטפת קופסא שתשמש כתיבת אוצר, ועוד ועוד ועוד. בין לבין גם מצאתי דקה פנויה להכין את אחת העוגות הכי מהירות שיש. פשוט דפדפתי בספר "עוגות ברגע" של חנה שאולוב, ומכיוון שנותר לי קוקוס מהתחרות של "סוגת" התבייתתי על העוגה הזו. עשיתי בה קצת שינויים – בין השאר החלפתי יוגורט בריויון, וגם הוספתי רצועות קוקוס מסוכרות לקישוט. למרות פשטות ההכנה, התקבלה עוגה ממש מעולה, רכה וטעימה, שהחבר'ה בעבודה מאוד אהבו.
לפי המתכון הייתי אמורה לאפות בתבנית אינגליש קייק, אבל הגעתי למסקנה שיש צורך בתבנית גדולה יותר – ולכן אפיתי בתבנית מלבנית חד פעמית קטנה.

פרטים על יום ההולדת של אייל, כולל שולחן הכיבוד, הקאפקייקס ועוגות יום ההולדת – בפוסטים הבאים 🙂

המצרכים:
1 כוס סוכר
2 כוסות קמח תופח
100 גרם קוקוס טחון
קורט מלח
3/4 כוס שמן קנולה
3 ביצים
1 כפית תמצית וניל
2/3 כוס ריויון
5 כפות ברנדי (השתמשתי בקלבדוס כי זה מה שהיה לי)
לקישוט: רצועות קוקוס מסוכרות, קצוצות

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 180 מעלות, ומשמנים תבנית מלבנית קטנה.
מערבבים בקערה את כל החומרים לקבל עיסה אחידה. יוצקים לתבנית ומשטחים. מפזרים מעל את רצועות הקוקוס הקצוצות.
אופים במשך 35-40 דקות, עד שהעוגה מתייצבת ומזהיבה.

 


פסטה פיקוליני פנה ברוטב רוזה אסייתי

*** התחרות של סוגת מאוד צמודה. בבקשה הצביעו לי כדי שאגיע לגמר! **

רוטב "רוזה" הוא רוטב פסטה קלאסי – רוטב עגבניות ושמנת. אני לא אוהבת רטבי שמנת לפסטה (שמנוני מידי בשבילי), אבל טעמים אסייתיים וחלב קוקוס אני אוהבת מאוד. מה עשיתי? פיוז'ן! (או "פיוז'נט" כמו שאומרים באחד העם 101…) החלפתי את השמנת בחלב קוקוס, והוספתי עוד טעמים אסייתיים כמו ג'ינג'ר וכוסברה. יצא פשוט מעולה!! השתמשתי כאן בפסטה פיקוליני בצורת פנה של "ברילה" – אידיאלי לילדים.

והנה סרטון קצר המדגים את הכנת המתכון: 

המצרכים:
1 חבילה (500 גרם) פסטה פיקוליני פנה של "ברילה" (או כל פסטה שאתם אוהבים)
2 כפות שמן קנולה
1 בצל סגול, קצוץ
1 שן שום כתושה
2 כפיות ג'ינג'ר קצוץ (השתמשתי בקוביות קפואות)
4 כפיות כוסברה קצוצה (השתמשתי בקוביות קפואות)
1 קופסת שימורים גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות
1 קופסת שימורים (400 גרם) חלב קוקוס
מלח

אופן ההכנה:
מחממים שמן במחבת ומטגנים בצל עד להזהבה. מוסיפים שום, ג'ינג'ר וכוסברה, ומטגנים תוך כדי ערבוב כ-1-2 דקות. מוסיפים עדבניות מרוסקות וחלב קוקוס, מתבלים במלח לפי הטעם, ומביאים לרתיחה. מבשלים בבעבוע עדין עד שהרוטב מסמיך.
מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן. מוסיפים את הפסטה לרוטב ומערבבים.

 


עוגת יום הולדת בצורת חייזר

*** סוף השבוע הוא ההזדמנות האחרונה להצביע לי בתחרות של סוגת **

אייל היום בן 5!
הילד המקסים והמופלא שלי גדל לו בשנה, והיום עשינו לו חגיגה קטנה בבית ביחד עם הוריי ואחיותיי וגיסי.
אמהות לבנים בוודאי מכירות את הנושאים שממלאים את עולמם של ילדים בגיל הזה – אבירים, דינוזאורים, דרקונים וגם חייזרים. החלטתי שאני מכינה לאייל עוגת חייזר, והוא מאוד אהב את הרעיון.
העוגה מורכבת בסך הכל מעוגה עגולה בקוטר 24 ס"מ. היה לי ברור שאני עושה לחייזר 3 עיניים, ושהוא יהיה בצבע ירוק (השתמשתי בצבע מאכל טבעי, ואפשר גם להשתמש במחית פיסטוק, כמו בעוגת הדרקון שהכנתי לו ליום הולדת 3). את שאר הקישוטים אילתרתי על הדרך, עם תמיכה והערות מאייל (שדרש שלחייזר יהיו ידיים ורגליים).

אופן ההכנה:

א. הכנתי עוגת שוקולד עסיסית בתבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ.

ב. הכנתי קרם קצפת וניל (כמו לעוגת הפרפר, הקסילופון, החללית, הכלב, הארנב וכו'), שצבעתי בצבע מאכל טבעי בצבע ירוק.

ג. חתכתי את העוגה לשני חצאים. סידרתי את החצאים אחד ליד השני.

ד. ציפיתי את העוגה בקרם.

ה. קישטתי: העינים מחצאי עוגיות אוראו, והאישונים מעדשים. השיער, הידיים והרגליים ממקלות חמוצים. הפה מסוכריות גומי חתוכות. הקרן על הראש גם מעוגיית אוראו. הריבועים על הלחיים מסוכריות קרמל. קישוט העדשים למטה מימין הוא התג של החייזר במועצת החייזרים, כפי שהסברתי לאייל.

יצא ממש מגניב, ואייל מאוד שמח והתלהב 🙂

 


ויקי כריסטינה. מתחם התחנה בנווה צדק.

*** זוכרים להצביע לי בתחרות של סוגת? ***

שיגעון אתרי השוברים והקופונים לא פסח עליי ועל בעלי, ובחודשים האחרונים יצא לנו לצאת לכל מיני מסעדות בעקבות קניה של שובר באתר כזה או אחר. עד כה הגעתי למסקנה הבאה – מה שבאמת עושה מקום למקום מוצלח הם רמת השירות והאווירה. גם האוכל חשוב, כמובן, אבל ברוב המסעדות שביקרנו בהן האוכל היה טוב עד מצוין, לרוב ביחס ישיר למחירו, ולא נתקלנו ב"נפילות" או בהפתעות בלתי צפויות. רמת השירות והאווירה, לעומת זאת, שונות ממקום למקום, ומבחינתי זהו המדד האמיתי שיגיד האם אחזור למקום או לא.

באוקטובר היינו בקוצ'ינה תמר, ולאחר מכן הסתובבנו במתחם התחנה בנווה צדק, ונתקלנו ב"ויקי כריסטינה". היה זה ערב סתיו והמקום נראה קסום לחלוטין, עם אורות מנצנצים ואווירה חו"לית אירופאית. נשביתי. כשנתקלתי בהצעה לשובר למסעדה באחד מהאתרים, קניתי מבלי להסס.
כשהזמנתי מקום, התבקשתי לבחור בין מתחם ה"ויקי", שהוא אינטימי וסגור יותר, לבין מתחם ה"כריסטינה", שמורכב משולחנות ארוכים של 20-30 איש ונחשב הומה יותר. מכיוון שהתאריך היה מספר ימים לפני הוולנטיינ'ז דיי, בחרתי במתחם ה"ויקי" האינטימי.

ויקי כריסטינה הוא בר טאפאס, ויש לציין שבחורף הוא הרבה פחות מצודד מאשר בקיץ או בסתיו. המתחם מכוסה באוהל פלסטיק המוכר מנופי מסעדות ארצנו, וגורם למקום להיראות קצת קודר, קר ולא כל כך מושך. אני אישה שבדרך כלל לא קר לה, ועם זאת נשארתי במעילי כל הערב. שני חתולים הסתובבו מידי פעם בין השולחנות ונראו מסכנים ביותר. ניסיתי לדמיין שאני נמצאת לי בברצלונה (בזכות השפה הזרה שנשמעה מהשולחנות הסמוכים כמעט והצלחתי), אבל אז הגיעו המלצרים. האוכל היה טעים ברובו, אבל אני חייבת לציין שהשירות הותיר בי המון המון אי נוחות. רציתי להרגיש במקום יוקרתי אך שכונתי, אופנתי אך אינטימי, אבל – יוק.

שמות המנות בתפריט כתובות בספרדית באותיות עבריות. אני תמיד תוהה האם זה בכוונה, כדי להביך את הסועדים, שלא תמיד יודעים כיצד להגות את השמות חסרי הניקוד.
הזמנו את לחם הבית – פאן קון טומאטה – שהגיע עם מטבל רסק עגבניות והיה חם וטעים. על החמוצים לא השתגענו, אבל זה גם בגלל שהגעתי למסקנה שחוץ ממלפפון חמוץ וכרוב כבוש, אני אוהבת רק חמוצים אסייתיים.
בגזרת הטאפאס הלכנו על פירות ים ודגים, כרגיל:  אסקביצ'ה דל מאר קון פאטאטס א לה פלנצ'ה (בעלי: תזכירי לי מה זה פלנצ'ה?), שזהו סלט קר של ראשי קלמארי ושרימפס על תפוח אדמה צרוב. הוא היה טעים ומרענן. סביצ'ה דה סיטרון קון טומטיטוס – סביצ'ה דג ים, תפוז, שמן אגוזים, עגבניות שרי ולימון – היה מצוין, וכך גם צ'יפירונס א לה פלנצ'ה – קלאמרי שלם צרוב על הפלנצ'ה עם בצל, שמן זית, לימון ופטרוזיליה – שהיה מעולה. הזמנו גם קינוח שאיני זוכרת כרגע.

הבעיה היתה בשירות. המלצר היה שכונתי מידי, לא מקצועי מספיק. המון זמן עבר בין ההזמנה של המנות לבין קבלתן. לפתע הופיע מלצר אחר שלקח מאיתנו הזמנה של מנות נוספות, וכשהופיע המלצר המקורי הוא הופתע מאוד לשמוע על כך, כאילו מדובר במתחרה שרימה אותו ו"גנב" לו את השולחן. הרגשתי שמנסים לדחוף לנו מנות – "להביא לכם גבינה? להביא לכם נקניק?". ממש לא לעניין.  ישבתי בזווית ראיה של המטבח הפתוח שהיה מאוד לא אסטטי למראה.

יצאתי במצב רוח נוגה ועגום משהו. זה לא היה הערב שציפיתי לו. תקווה עדיין לא איבדתי. באביב או בקיץ ננסה שוב, אולי אז האווירה הקסומה תחזור לשלוט על המקום.


טארט קרמל, שקדים, אגוזים ושוקולד (הקינוח שלי בתחרות של סוגת)

 כשקיבלתי את רשימת המצרכים לתחרות של "סוגת", היה לי ברור מה יהיה הקינוח שלי: טארט אגוזים וקרמל. אני מודה שסוג כזה של טארט אינו מהחביבים עליי, אך בכל זאת רציתי להתנסות בהכנתו. חיפשתי השראה בכל מיני מקומות, כדי בכל זאת להכין קינוח שווה ומתוחכם יותר, שלא לומר שחיתותי. מצאתי את התשובה בבלוג Bakingdom – טארט עם קלתית קקאו (הוספתי גם קוקוס, בשביל הכיף), ומלית של קרמל ואגוזי לוז. את אגוזי הלוז החלפתי בשקדים, אגוזי מלך ופקאנים. הבלוגרית מ-Bakingdom קוראת לטארט הזה – הקינוח האהוב עליה, ואפשר להבין למה. קלתית פריכה, ועליה קרמל ואגוזים, עם קישוט שוקולדי, מממממממ…. מוסיפים גם קצפת בצד ומתענגים.
למרות שהטארט מרובה שלבים, בסך הכל הוא לא מסובך להכנה. את האגוזים ואת הקלתית אפשר להכין בנפרד ומראש, ובכלל – את כל הטארט ניתן להכין מראש ולשמור במקרר. הוא נהדר גם בימים שאחרי האפיה.

זהו השבוע האחרון של התחרות – אל תשכחו להצביע לי בבקשה! הגעתי לגמר תלויה בכם! המון תודה 🙂
(ההצבעה על הקינוח מתחילה היום אחרי 16:00)

המצרכים:
לקלתית
3/4 כוס קמח
1/4 כוס קוקוס ("סוגת")
1/2 2 כפות קקאו
קורט מלח ("סוגת")
113 גרם חמאה, רכה
1/3 כוס סוכר דק-דק ("סוגת")
1 חלמון ביצה

למלית
1 כוס סוכר דק-דק ("סוגת")
1/4 כוס מים
1 כף דבש
3/4 כפית מלח ("סוגת")
50 גרם חמאה, חתוכה לרבעים
1/2 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס שקדים ("סוגת")
1/2 כוס אגוזי מלך ("סוגת")
1/2 כוס אגוזי פקאן

לקישוט: 50 גרם שוקולד מריר

אופן ההכנה:
להכנת הקלתית, מערבבים בקערה קמח, קקאו ומלח. שמים בקערת המיקסר חמאה וסוכר, ומערבלים לתערובת קרמית. מוסיפים חלמון ומערבלים עד שתערובת אחידה. מוסיפים את תערובת הקמח, ומערבלים במהירות נמוכה עד שנוצר בצק אחיד. עוטפים בניילון נצמד ושומרים במקרר במשך 15 דקות.
בינתיים, מחממים תנור לחום של 175 מעלות. משטחים את השקדים והאגוזים על תבנית התנור מרופדת בנייר אפיה. קולים בתנור במשך 7-10 דקות.
משמנים תבנית טארט בקוטר 23-24 ס"מ. מוציאים את הבצק מהמקרר ומשטחים על תחתית ודפנות התבנית. שומרים בפריזר במשך 30 דקות.
מוציאים את התבנית מהפריזר. אופים בתנור במשך 25-30 דקות. מוציאים מהתנור ומקררים לחלוטין.
להכנת המלית, שמים מים, סוכר ודבש בסיר קטן. מערבבים ומביאים לרתיחה על להבה בינונית. ממשיכים לבשל עד שמתקבל צבע חום-דבש בהיר. מורידים מהאש. מוסיפים את המלח ומערבבים.
מוסיפים בכל פעם רבע מכמות החמאה, ומערבבים היטב עד שהחמאה נמסה והתערובת אחידה. יוצקים לסיר בזהירות את השמנת, ומערבבים היטב (אם יש גושים, אפשר לחמם מעט על להבה בינונית). מוסיפים את השקדים והאגוזים, ומבשלים על להבה בינונית במשך כ-2-3 דקות, עד שהעיסה מקבלת צבע חום-דבש כהה.
יוצקים את המלית על הקלתית. אופים 18-20 דקות, עד שהקרמל מבעבע. מוציאים מהתנור ומצננים לחלוטין, רצוי על רשת.
לקישוט, ממיסים את השוקולד במיקרוגל, ומזלפים על העוגה.
ניתן ואף רצוי להגיש עם קצפת 🙂

 

 


עוגת יום הולדת – הנחיתה על הירח

דודי, בעלי המקסים והתומך, חגג אתמול (18.2) את יום הולדתו ה-35. הכרתי את דודי כשלמדנו שנינו כעתודאים בטכניון. הוא למד הנדסת אווירונאוטיקה וחלל, ואני למדתי מדעי המחשב. גרנו באותו בניין במעונות והיו לנו מכרים משותפים. התחלנו לצאת באוקטובר 1998, כך שבאוקטובר האחרון חגגנו 12 שנות זוגיות ו-8 שנות נישואין.
דודי הוא חובב חלל רציני, והוא הצליח לשלב בין האהבה שלו לתחום ובין החיים המקצועיים שלו – הוא עובד כמנהל פרויקטים בתחום הלווינות. הוא ניהל את פרויקט הלווין עמוס 3, וכיום הוא מנהל את פרויקט הלווין עמוס 4. הוא ממקימי אגודת החלל הישראלית, חבר בעמותת INSA (העמותה הישראלית לננו-לווינות), מנהל פורום חלל ולווינים ב"תפוז", וכן מרצה בפורומים שונים על נושאי חלל ולווינות. דודי הוא מרצה בחסד, וההרצאות שלו מתאימות לכולם (ואם אתם נוהגים להזמין הרצאות לחוגי חברים או לאירועים – אני ממליצה עליו בחום!). חוץ מעבודתו האינטנסיבית ופעילותו הענפה בתחום החלל, הוא גם עושה יוגה פעם בשבוע כבר שנים, משתתף בפעילויות של קהילת הספקנים בישראל, ומתנדב כראש צוות בעמותת "פעמונים". העמותה מסייעת למשפחות בתכנון חייהם הכלכליים ובייעוץ כיצד לצאת מהמינוס ולנהל את החיים בצורה יותר נכונה וחכמה. מעין "משפחה חורגת" כזה. דודי מלווה משפחה בהתמודדות הכלכלית שלה, וגם מנהל צוות של כמה מלווים.
אחרי כל זה, גם נשאר לו זמן להיות אבא מדהים ובעל מפרגן.
בקיצור, במקרה שלנו – מצא מין את מינו. שנינו אנשים פעילים מאוד ועם המון עיסוקים 🙂

הרעיון לעוגת "הנחיתה על הירח" שמור אצלי כבר המון זמן, מאז שראיתי כמה דוגמאות לעוגה כזו ברחבי הרשת. היה לי ברור כשמש שהעוגה הזו פשוט "תפורה" על דודי! וחיכיתי בסבלנות עד שיום הולדתו יגיע, כדי לממש את הרעיון 🙂
לצורך ההכנה קניתי ב"שוגה" תבנית מיוחדת בצורת חצי כדור ובקוטר 22 ס"מ. אייל תרם לעוגה את האסטרונאוטים והדגל, ואף הכין בעצמו את הקצפת לציפוי.

כולנו מאוד התלהבנו מהעוגה המגניבה הזו, ודודי מאוד אהב אותה. הציפוי כל כך טעים שאפשר לאכול אותו בכף ישר מהקערה…

שלבי ההכנה:

א. אפיתי עוגת שוקולד עסיסית בתבנית חצי כדור. זמן האפייה כמעט הוכפל, משום שלעוגה לקח המון זמן להאפות גם מבפנים, כנראה בגלל צורת התבנית.

ב.  לאחר שהעוגה הצטננה, הפכתי אותה על משטח ההגשה (תבנית תנור מרופדת בנייר כסף).

ג. אייל הכין קרם קצפת לציפוי. הוספתי 8 עוגיות אוראו טחונות – בדיעבד כמות גדולה מידי, כי הציפוי קיבל צבע קצת כהה לטעמי. אני ממליצה על 4 עוגיות בלבד (ומקסימום מוסיפים עוד).

המצרכים:
1 מיכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
1 כוס חלב
1 חבילה של אינסטנט פודינג וניל
4 עוגיות אוראו, טחונות במעבד מזון

אופן ההכנה:
מקציפים בקערה שמנת מתוקה, חלב ואינסטנט פודינג, לקבל קרם יציב. מקפלים את העוגיות הטחונות לתוך התערובת, עד שהתערובת אחידה. מוסיפים עוד עוגיות טחונות אם רוצים צבע כהה יותר.

ד. ציפיתי את העוגה. הפרדתי עוגיות אוראו ועוגיות מיני-אוראו, והצמדתי את החצאים לציפוי, כדי ליצור מראה של מכתשים. הצבתי את האסטרונאוטים והדגל על העוגה.

 


לבבות אלפחורס (עוגיות ארגנטינאיות ממולאות בריבת חלב ומגולגלות בקוקוס)

ביום רביעי הגעתי לצהרון כדי לקחת את אייל. פגשתי בכניסה את אוהד, חבר של אייל, ואת קרן, אמא שלו. אוהד רצה שאייל יבוא אליו, אבל אחיו הקטן כבר קבע עם חבר באותו יום, אז זה לא התאים. נפרדנו לשלום, נכנסתי לצהרון, ובעודי מנסה לכוון את אייל לכיוון היציאה, הופיע אוהד בריצה ושאל האם הוא יכול לבוא אלינו היום במקום. הרצתי בראשי את תמונת הבית והיה נראה לי שמצב הבלגן סביר, אז אמרתי לו שמבחינתי אין בעיה. אייל כמובן מאוד שמח. כשיצאנו החוצה, קרן שאלה אותי אם אני בטוחה שזה בסדר. אמרתי שכן, והוספתי שהתכוונתי להכין היום קאפקייקס עם אייל. אוהד התלהב מאוד להשתתף בעשייה גם כן.

בדרך הביתה סיכמנו שהם יראו פרק של "דורה" (שני הילדים שרו לי שיר מפרק של דייגו והצחיקו אותי נורא), ואחר כך נכין את הקאפקייקס. לפתע אייל ביקש שנכין עוגיות לב כמו שהם הכינו בגן לכבוד יום המשפחה. הם הכינו אלפחורס בצורת לבבות שהיו ממש ממש טעימות. הגננת שלחה לנו את המתכון (הוא של קארין גורן), ואני אמרתי לאייל שאם יש לנו את המצרכים, אז נכין בכיף. כשהסתכלתי בבית על המתכון, ראיתי שהוא מורכב מכמויות של קורנפלור ואבקת סוכר, וגם 3 חלמונים, ו-וואלה? לא ממש בא לי להכין אותו עם שני ילדים בני 5, ועוד ילד אחד בן שנה ו-8 חודשים (יאיר), שבישול ואפייה לא ממש מעניינים אותו. רציתי משהו הרבה יותר פשוט. נזכרתי שלפני כמה זמן פורסם מתכון לאלפחורס בבלוג Baking Bites. המתכון היה באוסף המתכונים שלי, והוא אכן היה הרבה יותר פשוט – קמח, ביצה אחת, סוכר רגיל… הרבה יותר שפוי.
אחרי פרק של דרדסים ופרק של "דורה" (אייל: "אוהד, הכי כדאי שנראה דורה. ככה נלמד אנגלית! זה יותר טוב מדרדסים!". אוהד: "אבל אני רוצה דרדסים". אייל:"אז נראה גם וגם". אוהד: "כן! נראה שניים!"), שלחתי את הילדים לשטוף ידיים, והתחלנו בהכנה.
רידדתי את הבצק, וכל ילד קרץ בתורו שורה של לבבות. בהתחלה השגחתי עליהם, אבל אחר כך יאיר משך אותי לחדר המשחקים וגיליתי שהם מסתדרים טוב מאוד גם בלעדיי, למרות שהלבבות יצאו קצת מצ'וקמקים… האפייה קצרה, וממש דקות לפני שאבא של אוהד בא לקחת אותו, הספקתי למלא כמה עוגיות בריבת חלב ולגלגל בקוקוס.
ארז, אבא של אוהד, טעם אחת ודיווח שהעוגיות פשוט מעולות. שלחתי אותם לדרכם עם כמה עוגיות בשקית, ואחרי רבע שעה בערך, קיבלתי טלפון מקרן. מסתבר שאוהד אכל את כל העוגיות בדרך הביתה ולא השאיר לה אפילו חתיכה לטעימה… אז היא ביקשה את המתכון (בפרוטקציה, לפני שאני מפרסמת בבלוג. כמובן קיבלה אותו במייל, ראשונה לפני כולם 😉 )

אני לא בטוחה מה המספר המדויק של עוגיות שמתקבל מהמתכון, כי יאיר אכל כמה עוגיות לפני המילוי, וגם הילדים אכלו כמה עוגיות תוך כדי שמילאתי אותן בריבת חלב, וגם חלק מהבצק נפל על הרצפה ונזרק… אבל אני מעריכה שיצאו לנו בערך 25 זוגות. השתמשנו בחותכן לב לא גדול.

לסיכום – אחר הצהריים מעט מתיש, אבל עם תוצאות כיפיות ומתוקות במיוחד 🙂 העוגיות באמת מעולות, ונשמרות מצוין בקופסא לכמה ימים (לדעתי אחרי יום-יומיים הן אפילו עוד יותר טעימות).

המצרכים:
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
175 גרם חמאה, רכה
1 כוס סוכר (השתמשתי בסוכר דק-דק של "סוגת")
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל

ריבת חלב (בערך כוס)
קוקוס

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות. מרפדים את תבניות התנור בנייר אפיה.
מערבבים בקערה קמח, אבקת אפיה ומלח.
שמים את החמאה והסוכר בקערת המיקסר, ומערבלים לעיסה חלקה ובהירה. מוסיפים וניל וביצה ומערבלים לעיסה אחידה. מוסיפים את הקמח בהדרגה, תוך כדי ערבול, עד שנוצר בצק.
מרדדים את הבצק על נייר אפיה מקומח. קורצים לבבות (או כל צורה אחרת. אפשר כמובן לקרוץ עיגולים – הצורה הקלאסית, או לגלגל לכדורים ולשטח). מגלגלים את שאריות הבצק לכדור, מרדדים וקורצים עוד לבבות, וכך הלאה, עד לגמר הבצק. מסדרים את לבבות הבצק בתבניות, עם מרווחים ביניהם.
אופים 8-13 דקות, עד שהעוגיות מתייצבות ומתחילות להזהיב בשוליים. מוציאים ומצננים, רצוי על רשת.
מורחים ריבת חלב (1-3 כפיות, תלוי בגודל העוגיות) על הצד התחתון של עוגיה אחת, מכסים בעוגיה שניה, ומהדקים. מגלגלים את השוליים בקוקוס. ממשיכים כך עם כל העוגיות.

 

 


מתכון מתוק שבועי: ריבועי קוקוס ושוקולד צ'יפס לבן

*** סוף השבוע הוא ההזדמנות האחרונה להצביע למנה העיקרית שלי בתחרות של סוגת **

 אני מחבבת מאוד את הבלוג Something Sweet (שלמרבה הצער כבר אינו פעיל), משום שהוא מכיל המון מתכונים מהירים, קלים ופשוטים לאפיה. זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו.
התכוונתי להכין אתמול ריבועי קוקוס וקרמל, אבל גיליתי שאין לי מספיק קוקוס. ידעתי ש-Something Sweet יציל אותי. מצאתי שם מתכון לריבועי שוקולד צ'יפס לבן וקוקוס. החלפתי את החמאה בשמן (כפי שאני עושה לרוב), ערבבתי ואפיתי. ההכנה "קלי קלותה", כמו שאייל אומר, והריבועים יצאו מאוד טעימים. הקולגות שמחו לטרוף אותם 🙂

המצרכים:
1 כוס + 2 כפות קמח
1 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
1/3 כוס שמן
3/4 כוס סוכר חום
1 כפית תמצית וניל
1 ביצה
1 כוס שוקולד צ'יפס לבן
1/2 כוס קוקוס

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות. משמנים תבנית ריבועית באורך 23 ס"מ (9 אינץ').
מערבבים בקערה קמח, אבקת אפיה ומלח.
בקערה נפרדת טורפים שמן, סוכר ותמצית וניל. מוסיפים ביצה וטורפים לתערובת אחידה וקרמית. מוסיפים את הקמח ומערבבים רק עד שהקמח נספג. מוסיפים שוקולד צ'יפס וקוקוס ומערבבים (אצלי התערובת היתה די סמיכה ובסוף לשתי הכל בידיים).
משטחים בתבנית. אופכם כ-20 דקות, עד שהעוגה משחימה וקיסם הננעץ במרכזה יוצא יבש.
מצננים וחותכים לריבועים.

 


שמן אבוקדו AVOCADOIL

*** זוכרים להצביע לי בתחרות של סוגת? ***

אני מרגישה כמו בלון מפונצ'ר שיצא לו כל האוויר. בשבוע וחצי האחרונים אין לי כוח לכלום. אני סוחבת איזו התקררות/הצטננות/וירוס שלא עובר, ומרגישה שאני מתנהלת מתוך בור עמוק של חוסר אנרגיה. ביום שני האחרון נערך אירוע לבלוגרים בחסות של מוצר חדש – שמן אבוקדו של חב' Avocadoil. למרות שהמוצר נראה לי מאוד מסקרן (אני מתה על אבוקדו), חשבתי להבריז. הייתי מותשת, מצב רוחי היה ירוד ביותר, והדיווחים על פקקים ברחבי איזור המרכז לא הועילו. בעלי החמוד, שהגיע קצת יותר מוקדם מהעבודה על מנת שאוכל לצאת מהבית, השפיע עליי שבכל זאת אצא, כדי שאהנה קצת. אז יצאתי. ונהניתי.

האירוע נערך במלון "דן אכדיה" ובמסגרתו קיבלנו הסבר על המוצר משף המלון (ההורס), אריק פורת, ומתומר, המנהל המקצועי של החברה. הכיבוד היה מתובל על טהרת שמן האבוקדו כמובן. התנסינו בהכנת כמה מנות (סלט טבולה עדשים, ברוסקטות, סלט פסטה ועוף), ולאחר מכן עברנו סדנה קצרה על צילום אוכל עם הצלם איל קרן. בסוף זכינו לארוחת ערב מטורפת, עם מגוון אדיר של מנות – על טהרת שמן האבוקדו כמובן. מדהים.

שמן אבוקדו מופק , כמה מפתיע, מאבוקדו. השמן ממוצה מהפרי עצמו בלבד (ללא קליפות וגרעינים). נדרשים 9 ק"ג של אבוקדו (ברוטו) על מנת להפיק חצי ליטר של שמן. לשמן יש טעם דומיננטי ומעט מעושן, והוא מומלץ מאוד לטיגון, משום שיש לו נקודת עישון גבוהה (255 מעלות). לשמן יש הרבה יתרונות בריאותיים: הוא מורכב משומנים חד בלתי רוויים, ועשיר מאוד בויטמין E (טוב לעור הפנים – ולכן בתעשיית הקוסמטיקה משתמשים הרבה בשמן אבוקדו). מדובר במעין שמן זית + +, אבל עם טעם הרבה יותר דומיננטי (שהבנתי שחלק מהאנשים עלולים לא לאהוב).

מה עושים איתו? הוא משתלב מצוין עם עגבניות (בסלסה למשל), דגים, הדרים, ירקות בגריל, פסטה, גבינות ועוד ועוד. כל דבר שילך טוב עם אבוקדו ילך טוב עם השמן הזה. שף אריק המליץ מאוד לטגן בו חביתות – במיוחד חביתות חלבונים, כי הוא מקנה טעם מעושן ועשיר לחביתה (מעניין אם הילדים יאהבו את זה, אני צריכה לנסות).

מסתבר ששמן אבוקדו מיוצר גם בניו זילנד ובדרום אמריקה, אבל המוצר הזה של Avocadoil הוא לחלוטין גאווה ישראלית ומיוצר בארץ. השמן מופק ברובו (כ-70%) מזן אס, והשאר מזן אטינגר.

דוגמאות למאכלים עם שמן אבוקדו שהוגשו לנו:

פופקורן על בסיס שמן אבוקדו (מאוד מאוד אהבתי, אבל זה לא חוכמה. אני לא מסוגלת לעמוד בפני פופקורן). שימו לב לצורת ההגשה החמודה.

 

חומוס עם שמן אבוקדו, במקום שמן זית

 

ברוסקטה עם ירקות קלויים וטפטופי שמן אבוקדו. אני הכנתי!

שקשוקה עם שמן אבוקדו

"בקלווה" של בשר טחון עם שמן אבוקדו

 

מאוד התלהבתי מהטבולה עדשים שחורות שהוכנה בערב (אין לי צילום טוב של המנה, לצערי), וזה אחד מהמתכונים שאני מתכוונת לנסות בקרוב. יהיה מעניין לנסות את השמן הזה במנות נוספות – אולי על פוקצ'ה, למשל.
ל-avocadoil יש גם דף בפייסבוק.


הארטישוק של נועם במושב ניר בנים

בשבת האחרונה הוזמנתי עם משפחתי לסיור בשדות הארטישוק של נועם במושב ניר בנים (הייתי אורחת המקום). נועם יעקבא הוא חקלאי, ממגדלי הארטישוק הגדולים בארץ, ואדם מעניין ומקסים. מושב ניר בנים שוכן בין קרית מלאכי לקריית גת – פחות משעה ממרכז הארץ בשבת. נועם עשה לנו סיור בשדות הארטישוק (וגם הסביר לנו על הירק המופלא הזה), ובדרך גם ראינו גידולים נוספים של בני המושב – אפרסקים, נקטרינות, תפוחים, זיתים ועוד. מלבד הסיור, במשק יעקבא מגישים בראנץ' עם מאכלים על טהרת הארטישוק, שלמעשה התואר "ארוחת מלכים ארטישוקית" יתאים לו יותר.

לפני שהתחלנו את הסיור, החלפנו את הנעליים במגפים:

התחלנו ללכת במושב לכיוון שדות הארטישוק של נועם. בדרך ראינו עצים עם פריחה ורודה שכולנו היינו בטוחים שהם שקדיות, אך נועם הסביר שלמעשה הם עצי אפרסקים ונקטרינות. נועם סיפר לנו שעונת הארטישוק היא בדיוק עכשיו, בחורף (בין נובמבר למאי). במשק מגדלים גם ענבים (מהם עושים גם צימוקים מאוד טעימים) וזיתים לשמן זית. בארץ יש שני זנים בולטים של ארטישוק: הארטישוק הירוק (שאותו נועם מגדל) והארטישוק הסגול. הארטישוק נחשב לירק בריא מאוד, שבין השאר מוריד סוכר (לחולי סכרת 2) וכולסטרול. ואני מוסיפה – הוא גם ממש טעים! (וגם ממש יפה)

בדרך עברנו ליד שדה חיטה לתחמיץ למאכל פרות.


 

כשהגענו לשדה עצמו, נועם הדגים לנו כיצד קוטפים את הארטישוקים – חותכים את הגבעול בסכין, ושמים במנשא הגב.

 

 

 

וגם אנחנו קטפנו כמה ארטישוקים.

לבקשת הקהל, נועם מדגים גם כיצד מקלפים ארטישוקים ונותן טיפים שונים לגבי הירק.
לאחר מכן חזרנו למשק, וטעמנו מארוחת הבראנץ' של שבת. הבראנץ' של שישי הוא יותר בסגנון ארוחת בוקר (מחירו: 60 ש"ח למבוגר, 30 ש"ח לילד), והבראנץ' של שבת הוא כבר ממש ארוחה, ומחירו: 80 ש"ח למבוגר, 40 ש"ח לילד.
בין המנות המוגשות בשבת: מרק ארטישוק וכרישה, פסטה ברוטב אלפרדו עם נגיעות ארטישוק, גולש ארטישוק צמחוני, סלט קינואה וארטישוק, סלטי בריאות עם ארטישוק חי, ארטישוק צלוי עם בטטות, ארטישוק חלוט, לחמים ועוד ועוד. המון מאכלים טעימים ומשביעים שמעולם לא טעמתי כמותם. שתיה קרה (מים ולימונדה) וחמה מוגשות חופשי, ועל השולחנים יש גם את הצימוקים הטעימים של המשק, לנשנוש.
הסיור מתקיים בשעות 11:00 ו-13:30, ומחירו 20 ש"ח, או בחינם לסועדי הבראנץ'.
ניתן לרכוש במקום ארטישוקים (כמובן), צימוקים, שמן זית, דבש, פקאנים ואף שתילי ארטישוק לגינה הביתית.

אנחנו ממש ממש נהנינו, ואני ממליצה בחום על הביקור. הילדים מאוד התלהבו, ואייל לא הפסיק לדבר לאורך כל הסיור, גם על כל מה שראה וגם על התבשיל הטעים שנכין בבית מהארטישוקים שקטפנו.

לארטישוק של נועם יש אתר (מומלץ מאוד – יש בו גם מתכונים) ולנועם יש דף בפייסבוק.