פוסט זה הוא חלק מסדרת פוסטים בנושא תזונת ילדים ותינוקות. הדעה המוצגת כאן היא דעתי האישית בלבד, על בסיס ערכיי וניסיוני בגידול ילדיי. אין לי ידע מקצועי בנושא ואין לי שום כוונה להשפיע או ללמד, אלא רק להביע את דעתי. נא כבדו אותה.

אחד מהיתרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל (ובעל הרגלי אכילה נהדרים, עליהם הרחבתי בפוסט הקודם), הוא שממש נחמד ללכת איתו למסעדות. הוא לא מתרוצץ לכל עבר, מסרב לגעת באוכל ועושה בלגן. להפך, הוא יושב במקומו, אוכל את המנה שלו וטועם מהמנות שלנו.

אחד מהחסרונות בלגדל ילד Foodie כמו אייל, הוא שהוא לא אוכל דברים שנחשבים "אוכל של ילדים", כך שיציאה איתו למסעדה יכולה לעלות לא מעט כסף. אמנם באופן כללי אייל אוכל כמעט הכל, כולל סושי, פירות ים, גפילטע פיש, דגים (מזהים מכנה משותף?), וכמובן את כל מה שמגישים בצהרון, אבל עדיין יש דברים שהוא לא ממש מת עליהם – למשל פיצה, שניצלים, או המבורגר של מקדונלד'ס (הוא בדרך כלל יאכל את שלושת הנ"ל רק אם אני אכין אותם או אם יוגשו בצהרון).
זכורה לי למשל יציאה למסעדת פירות ים שבה מנת הילדים כללה רק שניצל עוף (35 ש"ח). אייל ביקש שרימפס (85 ש"ח). הבהרתי את הנקודה?

ראיתי באינטרנט פרסומת לפסטיבל "שף תאכל KIDS" – ארוחת ילדים במסעדות נבחרות ב-10 ש"ח בלבד, עד ה-30 בספטמבר. בהתחלה ממש התלהבתי. דימיינתי לעצמי את אייל במסעדת צרפתית, אוכל לו מנת ביף בורגניון קטנה, או במסעדת בשרים, לועס סינטה, או במסעדת פירות ים, אוכל שרימפס בחמאה ושום.

אבל אז נכנסתי לאתר הפסטיבל, עברתי מסעדה מסעדה והסתכלתי על התפריטים.

תגידו לי, על מי אתם מנסים לעבוד פה? תקראו לזה פסטיבל "אנחנו תקועים עם הילדים בסוכות ובא לנו מסעדה אבל אנחנו לא רוצים להוציא עליהם הרבה כסף", וזהו. 90% מהתפריטים של המסעדות פשוט חוזרים על עצמם, ומכילים פחות או יותר את הפריטים הבאים:
נקניקיות, פסטה ברוטב עגבניות/בולונז/שמנת פטריות, שניצלונים או שניצל, פיצה, צ'יפס, המבורגר.

הלו??? בשביל זה אני לוקחת את הילד למסעדה? אני יכולה להגיש לו את הדברים האלה גם בבית! שלא לדבר על כך שבכל שבוע הוא אוכל שניצלונים, שניצל והמבורגר בצהרון (ושלא לדבר על כך שנקניקיות זה פשוט, אבל פשוט, אוכל זבל שאינו בריא).
כשאני הולכת למסעדה אני רוצה לאכול דברים מיוחדים ושונים, דברים שלא אכין לעצמי ושאני לא רגילה לאכול ביום יום. כשאני לוקחת את הילד שלי למסעדה, אני רוצה בשבילו את אותו הדבר: שיתנסה בטעמים חדשים, בשילובים לא רגילים. במקום נקניקיות/שניצל/המבורגר רגילים ומאוסים, היה אפשר להציע לילדים באי הפסטיבל מנות כמו של המבוגרים – רק בקטן (יצויינו לחיוב התפריטים של המסעדות ימאטויה, סושיבה וסורה, שלפחות מכילים איזשהו קשר לתפריט המבוגרים של המסעדה, כמו למשל סושי ושניצלים אסייתיים).

עד היום לא הצלחתי למצוא מסעדה שבה באמת מגישים תפריט ילדים שמתאים לילדים  שהם Foodies כמו אייל. בדרך כלל "מסעדה מותאמת לילדים" נחשבת למסעדה שבה לילדים יש תעסוקה (מתקני משחקים, דפי צביעה, חצר וכו') והם נותנים להורים שלהם לאכול בשקט, אחרי שהם מסיימים לבלוס את הצ'יפס/נקניקיות/שניצל שלהם. אני חושבת שיציאה למסעדה עם הילדים, כמו כל פעילות משותפת עם הילדים, היא הזדמנות ללמד את הילדים דברים חדשים – להכיר מאכלים חדשים, חומרי גלם חדשים, שיטות הכנה חדשות, תרבויות חדשות. אוכל זה לא סתם משהו שאנחנו דוחפים לגוף שלנו. יש מאחוריו עולם ומלואו של חומרי גלם, מנהגים והסטוריה תרבותית. למה לא ללמד את הילדים על הדברים האלה? למה לא להציע להם מנות כמו של המבוגרים, אבל בקטן? למה מציעים לילדים פסטה ברוטב עגבניות במסעדה צרפתית? למה מציעים לילדים שניצל עוף במסעדת פירות ים? אותי זה מעצבן.

אם מישהו מכיר מסעדה עם תפריט ילדים שבאמת מתאים לילדים שהם Foodies, אשמח לקרוא על כך בתגובות.

אתם שואלים את עצמכם איך מגדלים ילדים שהם Foodies, שיודעים לשבת בשקט במסעדות ולאכול, ושמתעניינים במאכלים חדשים? מתחילים מגיל אפס, נותנים להם לטעום מגוון דברים, ומלמדים אותם הרגלי אכילה. קראו את הפוסט הקודם בסדרה. גם ב"על השולחן" היתה על כך כתבה מוצלחת לפני כמה גליונות.

כשחשבתי על נסיעה ללונדון, היה לי ברור כשמש איפה נבקר. אייל בדיוק בגיל שבו הוא הרוס על דינוזאורים, אבירים, חלל, מכונות, רובוטים וכו' (וזה שיש לו שני הורים גיקים בוודאי גם תורם לכל זה), כך שהיה לי ברור שה-Tower of London (אבירים, חרבות, שריונות וכו') וה-Natural History Museum (דינוזאורים וכו') הם תחנות חובה בטיול שלנו. בנוסף לכך הבטחתי לאייל שנראה את החלפת המשמרות בארמון של המלכה, וחשבתי שיעניין אותו לבקר בספינת המלחמה HMS Belfast, לטייל בפארקים ועוד.
ואז נזכרתי שגם לי יש תחביב מרכזי, לא רק לאייל, ושמו – בישול, ולכן גם לי מגיע לבקר במקומות מגניבים שקשורים לתחביב שלי.
כך הגענו לבקר בשוק האוכל המדהים Borough Market ובחנות הספרים Books for Cooks. רציתי לבקר גם במקום של יותם אוטולנגי וסמי חביב, אבל לא הספקנו.  

נחתנו בלונדון ביום שישי מוקדם בבוקר. לאחר שהפקדנו את המזוודות במלון התחלנו לצעוד לכיוון המשוער של Borough Market. השוק שוכן בגדה הדרומית של התמזה, קרוב לתחנת התחתית London Bridge (כפי שהסתבר לנו אחר כך, אחרי הליכה ארוכה). אני מודה שלא ציפיתי לגדולות מהשוק. המטבח הבריטי לא ממש מפורסם באנינות הטעם שלו, אם נאמר זאת בעדינות (וניזכר בעגבניה המאודה המהווה מרכיב הכרחי בארוחת הבוקר הבריטית), ולכן לא ממש התכוננתי לחגיגת המראות, הניחוחות והטעמים שהיכו בי איך שנכנסנו לשוק. מדובר במקום מדהים שאסור לפספס אותו. אם אי פעם הרגשתי משהו שקרוב לתחושת אושר עילאי – זה היה שם. הרגשתי שהגעתי למקום אליו אני שייכת, ושאם היה אפשר הייתי עוברת לגור שם.  

קצת לפני הכניסה למתחם השוק עצמו, שוכנת חנות מדהימה בשם The Rabot Estate שמוקדשת כולה לשוקולד ולמוצרי קקאו. החנות מאוד מעוצבת ומפונפנת, וכמובן רוב המוצרים די יקרים. בכל זאת פינקתי את עצמי במוס שוקולד, שהיה חלומי. דרך אגב, החנות שוכנת בין חנות גבינות לחנות דגים, שגם נראו מעניינות.  

בכניסה לשוק פגשנו בבחור צרפתי חביב שעמד בדוכן של מאפייה בשם Flour Power City. הוא פינק את אייל במקל בצק וגבינה (וזה מזכיר לי שרציתי להכין כזה בשבועות), והיה משום מה בטוח שאנחנו צרפתים, ולכן ניסה לקשור איתנו שיחה בצרפתית. הוא גם המליץ לנו להגיע לשוק שוב בשבת, כי אז יש יותר דוכנים. קנינו אצלו פוקצ'ה טעימה עם בצל וירקות קלויים. שימו לב בתמונה השניה, שמוצרים רבים הם אורגניים. בכלל, אורגני זו מילת קסם בלונדון, מההתרשמות שלי.  

השוק מחולק למספר מתחמים. זו המפה שלו. נכון גאוני? 

בנוסף לכך, בכל פינה עמדו מיכלי מיחזור, מחולקים לפי סוגי אשפה. זה חוזר על עצמו ברחבי העיר, ולדעתי זה מקסים. 

בשוק הזה יש הכל. פירות וירקות מדהימים (אורגניים ולא אורגניים), גם כאלה שלא קל למצוא בארץ, דגים, לובסטרים ופירות ים מכל סוג אפשרי, גבינות מכל הסוגים, מיצי פירות טבעיים, בשרים (כולל בשרים מיוחדים כמו יען וקנגורו), מתוקים מכל הסוגים והמינים (עוגות, עוגיות, קאפקייקס, רחת לוקום, אגוזים מסוכרים, שוקולדים), יינות, אלכוהול, מעדנים שונים, ביצים מכל הסוגים (כולל ביצי ברווז וביצי שליו), גרנולה, דוכנים מקסיקניים, יווניים, ספרדיים, מה לא!! עדיף שאתן לתמונות לדבר: 

באחד הדוכנים ראיתי ענני מרנג ענקיים בכל מיני טעמים. כמובן שלא יכולתי להתאפק ורכשתי לי אחד. הוא היה טעים להפליא, קרנצ'י מבחוץ ורך ונימוח מבפנים. בחרתי בטעם שוקולד ועוגיות.

בשעות הצהריים נוהרים למקום כל דרי ועובדי האיזור, לאכול ארוחת צהריים בשוק. פתרון מעולה לדעתי. אנחנו היינו מפוצצים מכל הטעימות, ולא היה לנו כוח לעמוד בתור, ורצינו לחזור כבר למלון, אז ויתרנו. במצב אחר אולי הייתי קונה לי תבשיל כמו זה (אמרתי לעובדת בדוכן שאני מצלמת בשביל הבלוג שלי, אז היא נתנה לי לטעום מכל התבשילים הענקיים שהיו שם).

בקיצור – אסור באיסור חמור להחמיץ את המקום הזה.

בערב יום כיפור נחתנו עם שני הילדים בלונדון לטיול של 5 ימים. היה לנו ממש ממש כיף, ואני כבר מחכה בכליון עיניים לחזור לשם.

אני מתכננת להקדיש ללונדון כמה פוסטים בבלוג: על שוק האוכל בו ביקרנו, על חנות הספרים Books for Cooks ועוד, אך לפני כן, אציג את שלל רכישותיי בימים אלו.
למען האמת לא היה לי כמעט זמן להקדיש לקניות. ככה זה כשנוסעים עם שני ילדים, כנראה. רוב הקניות הוקדשו להם ונעו על הציר שבין דינוזאורים, אבירים ושאר דברים של בנים. היו המון דברים שרציתי לקנות – lemon curd, mince meat, צ'אטני, תה, ספרי בישול ועוד, אבל פשוט לא יצא. לא נורא, עוד סיבה לחזור ללונדון 😉

אלו הרכישות הספורות שבכל זאת הצלחתי לפרגן לעצמי:
למעלה, מימין לשמאל: מגזין Good Food של ה-BBC, שמוקדש לסתיו ובא גם עם מוסף שמוקדש לבישול בריטי (נקנה בסופרמרקט Tesco), כלי מחרסינה בצורת קאפקייק (נקנה בשוק בגריניץ'), מנז'טים לקאפקייקס בדוגמת וינטאג' (אני בחרתי) ובדוגמת חלליות ואסטרונאוטים (אייל בחר. נקנה בשוק בגריניץ'. היו עוד הרבה דוגמאות אך הצלחתי להתאפק שלא לקנות את כולן), קופסא מבד בצורת קאפקייק (מהחנות Sass & Belle בקובנט גרדן, שיש בה דברים מדהימים והייתי קונה את כולה אם הייתי יכולה).

למטה, מימין לשמאל: ספרי הבישול של החנות Books for Cooks (לא ידעתי באיזה מהם לבחור אז קניתי את חמישתם), שוקולדים בצורת חייל משמר המלכה ובצורת Yeoman Warder (נקנה ב-Tower of London), חותכני עוגיות בצורת דינוזאורים (נקנה ב-Natural History Museum, רכישה ששימחה מאוד את אייל), חותכן עוגיות בצורת חללית (נקנה ב-Royal Observatory בגריניץ'. עוד רכישה ששימחה מאוד את אייל).

מצאי מצומצם משהו, אך כל חפץ כאן משמח אותי.

גמר חתימה טובה!

בהמשך למתכון לריבת בצל ותאנים מיובשות, להלן המתכון לכבד קצוץ (כאמור של השף משה שגב מספרו "שגב אקספרס"). תשמעו, זה הכבד קצוץ הכי טעים שאכלתי בחיים שלי!! נימוח, קליל, ממכר… כנראה שהתוספת של ריבת הבצל לתוך העיסה היא זו שעושה נפלאות.
ההכנה, דרך אגב, ממש קלי קלות. יש בהחלט מצב שאכין את המנה הזו שוב לא רק בחגים, אלא אפילו לאורחים.

המצרכים:
700 גרם כבדי עוף נקיים
5 כפות שמן זית
1 כפית מלח גס
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
4 ביצים קשות, מקולפות
4 כפות ריבת בצל ותאנים מיובשות

לטוסטונים:
1 בגט טרי, חתוך לפרוסות שוות
קינמון

ריבת בצל ותאנים מיובשות, להגשה

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 230 מעלות. מסדרים את פרוסות הבאגט בתבנית אפייה, וקולים בתנור עד שמתקבל גוון שזוף (כ-2-4 דקות, שימו לב שלא יישרף). מוציאים מהתנור. מפזרים מעט אבקת קינמון על הפרוסות, בעודן חמות.
בקערה גדולה מערבבים את הכבדים עם שמן הזית ומלח גס. מחממים מחבת גדולה, וצולים את הכבדים מכל הצדדים, עד לדרגת העשייה הרצויה (אני צליתי כך שהם עדיין נותרו מעט מעט וורדרדים מבפנים). מוסיפים 4 כפות ריבת בצל ומערבבים ביחד.
מעבירים את תכולת המחבת החמה למעבד מזון. מוסיפים ביצים קשות ופלפל שחור. מעבדים בפולסים, עד שמתקבל ממרח, שאינו חלק לגמרי.

להגשה, מניחים על פרוסות הבאגט תלוליות של הכבד הקצוץ, ומעליו מוסיפים מעט ריבת בצל.

אין ארוחת חג בלי כבד קצוץ. בדרך כלל אמא שלי מכינה אותו, ואני מאוד אוהבת את הגרסא שלה, אבל לארוחת החג של ראש השנה, החלטתי להכין בעצמי ובסטייל שלי – מנה אלגנטית ואישית, מוגשת על טוסטונים ביחד עם ריבת בצל ותאנים מיובשות מתקתקה. המתכון הוא של השף משה שגב מספרו "שגב אקספרס". קניתי את הספר בשבוע הספר, ויש בו מתכונים מהירים וקלים להכנה (וקצת יותר מידי תמונות לטעמי). את הכבד הקצוץ הכנתי בבוקר ערב החג, אבל את הריבה אפשר להכין מראש. הכנתי אותה יום לפני והיא נשמרה לנו במקרר עד סוף החג (שאז בעלי סיים לחסל אותה). היא טעימה גם על לחם סתם, ואפילו בכפית.

המצרכים:
5 בצלים סגולים, קצוצים דק
100 גרם תאנים מיובשות, קצוצות
1 כוס סוכר חום
1/2 כפית אבקת קינמון
1 כוס יין אדום מתוק

אופן ההכנה:
בסיר קטן מרתיחים את היין והסוכר. מבשלים ומערבבים מידי פעם, עד שהסוכר נמס. מוסיפים בצל קצוץ ותאנים, ומערבבים היטב. מבשלים 10 דקות על להבה בינונית. מוסיפים קינמון ומערבבים. מבשלים על אש נמוכה עד שמתקבלת ריבת בצל סמיכה.

הפוגה קלה במתכונים, לכבוד היכרות קטנה איתי, כפי שהבטחתי במסגרת חגיגות יום הולדת 7 לבלוג:
פעם היה מדור בשם "הסטיות הקולינריות שלי" במוסף "שף" של "לאישה", שבו ראיינו שלושה אכלנים, שניים שעובדים בתחום (שפים, בשלנים, עיתונאי אוכל וכו') ועוד סלב אחד שאוהב אוכל/אוהב לבשל, עם סט שאלות קבוע מראש שחזר על עצמו בכל מדור. תמיד חלמתי שיום אחד יראיינו אותי לפינה הזו (אני משוגעת על שאלונים וסקרים), אבל המדור הופסק לפני שקיבלתי צ'אנס לכך. ובכן, בשביל מה יש לי בלוג אם לא בשביל הדברים האלו?
קבלו – הסטיות הקולינריות שלי.

מה אכלת היום לארוחת בוקר?
קרקרים עם קוטג', שהוצאתי מהמכונה בעבודה, ושתי כוסות תה קמומיל.

ואתמול לארוחת צהריים?
בחדר האוכל בעבודה: חזה עוף, אורז, עגבניות שרי, שעועית ירוקה מאודה, סלט גדול שמכיל: חסה מסולסלת, עגבניות, גמבה אדומה וכתומה וכף טחינה.

מהו הדבר הכי מחריד שאכלת?
אני לא חושבת שיש כזה, אלא אם כן מחשיבים כוסמת. אני משתדלת להתרחק ממאכלים מחרידים, בניגוד לאייל ובעלי, למשל, שאוכלים הכל.

מה לא תאכלי גם אם חייך תלויים בכך?
בני אדם, חתולים, כלבים, זוחלים, חרקים וכו'.

מה שנאת לאכול כשהיית ילדה?
מיליון דברים: עוף, קציצות, אבוקדו, גמבה, ביצים קשות, תרד, חלבה, חצילים, דלורית, אפונה ועוד ועוד. מאז שהתחלתי לבשל התחלתי לאהוב חלק מהדברים האלו. גיליתי איך להכין אותם ככה שיצא לי טעים.

מה הדבר האחרון שבישלת?
ארוחת חג לראש השנה

עם איזו דמות, מכל תקופה, היית יושבת לאכול משהו?
הייתי שמחה להיות מוזמנת לשולחן של הדמויות מהסדרה "איך פגשתי את אמא" בפאב "מקלרנ'ס". פשוט להיות שם איתם. גם הסעודות בחדר אוכל של הוגוורטס תמיד נשמעות לי יאמי-יאמי.

איך תרצי את הקפה שלך?
אני לא שותה קפה. בכלל. קפאין עושה לי בחילות, כאבי ראש ולחץ דם נמוך. אני שותה רק תה צמחים ללא קפאין (בדרך כלל קמומיל) עם סוכרזית אחת.

מהי הסטייה הקולינרית שלך?
רוגלעך קפואים. אני מתה על זה. אני גם משוגעת על ארטיקים וגלידות.

קרן הביאה את הסלט הזה למסיבת הסיום בגן של אייל ושל אוהד, הבן שלה. הסלט היה פשוט מעולה. כשתכננתי את התפריט לארוחת ראש השנה, נזכרתי בו, וביקשתי מקרן את המתכון. הסלט טעים מאוד, מוצלח, בריא, מיוחד ומקורי. ממש סלט וואו.
את הגזרים כדאי לגרר במעבד מזון, אחרת מדובר בעבודה לא קלה.

המצרכים:
9-10 גזרים, קלופים ומגוררים גס
1 חבילה נבטי חמניה
1/2 צרור עירית, קצוצה גס
1 כוס פקאן מסוכר
1 כוס חמוציות מיובשות

לרוטב:
4 כפות סוכר חום
1/3 כוס שמן זית
1/3 כוס חומץ בן יין
2 שיני שום כתושות
1 כף חרדל גרגירים
מלח, פלפל שחור

אופן ההכנה:
לערבב את כל מרכיבי הסלט בקערת הגשה. לערבב את כל חומרי הרוטב בנפרד. ליצוק על הירקות ולערבב.

 התלבטתי רבות איזו מנת בשר אכין לארוחת החג של ראש השנה. בהתחלה חשבתי על רוסטביף, אבל אז בא גיליון ראש השנה של "על השולחן" לעזרתי, ובאמתחתו מתכון לקדירת שייטל, שנראה לי פשוט מעולה. זו פעם ראשונה שאני מבשלת עם ארטישוק ירושלמי, ובכלל אוכלת ארטישוק ירושלמי – מדובר באחד הירקות הטעימים ביותר שאכלתי. זו לא תהיה פעם אחרונה!
באופן כללי הקדירה לא מסובכת להכנה, ורוב הזמן פשוט התבשלה לה על הכיריים מבלי שאצטרך לגעת בה. רק קיצוץ הירקות דורש עבודה, אבל עם הסכין הטובה והנכונה גם זה לא מסובך מידי. הבשר יוצא רך וטעים וכולנו נהנינו לאכול ממנו – גם אייל.

המצרכים:
600 גרם בשר שייטל, חתוך לקוביות בינוניות
1/4 כוס שמן זית
2 גזרים, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
2 בצלים, קצוצים דק
1 כרישה (החלק הבהיר בלבד), חצויה לאורך ופרוסה לפרוסות דקות
1 שורש סלרי, קלוף וחתוך לקוביות קטנות
2 שורשי פטרוזיליה, קלופים וחתוכים לקוביות קטנות
4 שיני שום
3 ענפי תימין
1/4 כפית זרעי כוסברה, כתושים קלות
קורט זרעי כמון כתושים
מלח גס, פלפל שחור גרוס
ציר עוף או ציר ירקות או מים לכיסוי (השתמשתי במים)
10 ארטישוקים ירושלמיים, קלופים וחתוכים לחתיכות גדולות
500 גרם שעועית ירוקה (השתמשתי בשעועית ירוקה מוקפאת שהפשרתי במיקרוגל)

אופן ההכנה:
מחממים מחצית מכמות הזמן בסיר, ומטגנים גזר, בצל, כרישה, סלרי, שורש פטרוזיליה ושום עד להזהבה.
בינתיים מחממים את שאר השמן במחבת כבדה, וצורבים את נתחי הבשר מכל הכיוונים, עד השחמה. מעבירים את הבשר לסיר הירקות, ומטגנים ביחד שתי דקות. מוסיפים תימין, זרעי כוסברה, זרעי כמון, מלח ופלפל. מוסיפים מים או ציר עד לכיסוי של 2/3 גובה. מביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה במשך שעה וחצי.
מעבירים את הבשר לסיר נקי ומסננים לתוכו את נוזל הירקות. מוסיפים ארטישוק ירושלמי ומבשלים במשך חצי שעה בבעבוע עדין. מוסיפים שעועית ירוקה ומבשלים חצי שעה נוספת. מתקנים תיבול.
ניתן להכין מראש ולחמם לפני ההגשה על להבה נמוכה.

הסלט הזה נוצר כהשראה ישירה מהסלט שהכין השף יניב פרטוש-תמיר במפגש הבלוגרים של פסטה ברילה. ההבדל היחיד הוא ששיניתי את הרוטב (לרוטב הקלאסי שאני תמיד משתמשת בו, לכל סלט חסה שהוא, כי הוא תמיד מצליח) ושאת האטריות המטוגנות החלפתי בפקאן מסוכר. הסלט הזה גם טעים וגם ממש יפה – סלט וואו. חתכתי את התפוח לפרוסות דקות בצורת קשתות כדי להעצים את אפקט הוואו. אם אין לכם תפוחן עבור המשימה (כלי שעולה שקלים ספורים ושימושי מאוד לגלעון תפוחים ואגסים), גם חצאי פרוסות דקות זה בסדר. את כדורי המלון יוצרים באמצעות כף פריזיאן.

המצרכים:
1 חבילה עלי חסה שטופים
1 מלון קטן
1 תפוח עץ
100 גרם פקאן מסוכר, קצוץ דק
מעט מיץ לימון

לרוטב
3 כפות רוטב סויה
3 כפות שמן זית
3 כפות חומץ בלסמי
3 כפות דבש

אופן ההכנה:
קורעים את עלי החסה לפיסות לתוך קערת הגשה. חוצים את המלון ומסלקים את הגרעינים. באמצעות כף פריזיאן, יוצרים כדורים מהמלון ומוסיפים לקערה.
מגלענים את התפוח באמצעות תפוחן, חוצים, ופורסים לפרוסות דקות בצורת קשתות. מוסיפים לקערה. מטפטפים מעט מיץ לימון על התפוחים למניעת השחרה. מוסיפים את הפקאן המסוכר ומערבבים.
מערבבים את כל חומרי הרוטב בצנצנת. לפני ההגשה, מנערים היטב את צנצנת הרוטב, ויוצקים את הרוטב על הסלט. מערבבים.

למתכון הזה הגעתי בזכות ליאת, אחת מקוראות הבלוג. ליאת חיפשה מתכון לדג עם ציפוי מקורמל, כמו קרם ברולה, וזה אחד מהמתכונים ששלחתי לה מאוסף המתכונים שלי. הוא נראה לי כל כך קל ופשוט, שחשבתי לנסותו בעצמי, ולהכינו בתור "מנת הדג" של ארוחת החג של ראש השנה, במקום הגפילטע פיש. בעלי לא הסכים לוותר על הגפילטע פיש בשום אופן, אבל גם אני לא רציתי לוותר על הסלמון, אז החלטתי ששתי מנות דג זה גם בסדר. ההכנה קלה ומהירה, הדג יצא ממש טעים ונטרף על ידי כולם. אייל מאוד אהב את המנה הזו, כך שבהחלט אכין אותה שוב ושוב.
המתכון מהאתר של מרת'ה סטיוארט.

המצרכים:
500-600 גרם פילה סלמון, חתוך למנות (חילקתי ל-8 מנות, כי היינו 8 אנשים)
2 כפות רוטב סויה
2 כפות דבש
2 כפיות ג'ינג'ר טרי מגורר (השתמשתי בקוביות קפואות)

אופן ההכנה:
מחממים את התנור במצב גריל לחום של 240 מעלות. מרפדים את תבנית התנור בנייר אפיה ומשמנים את הנייר.
מערבבים בקערה סויה, דבש וג'ינג'ר. מסדרים את נתחי הסלמון בתבנית עם צד העור כלפי מטה. מברישים את נתחי הדג ברוטב (משתמשים בכל הרוטב). אופים בתנור במשך 5-6 דקות, עד שהדג מבושל.