רוצים לקבל עדכונים ולצפות במתכונים של הבלוג "פשוט מבשלת" גם בנוקיה שלכם? הורידו בחינם את האפליקציה למכשיר הנוקיה מה-OviStore, בקישור הזה:

http://store.ovi.com/content/70828

ותוכלו ליהנות גם בדרכים 🙂

שני פרקי מאסטר שף האחרונים העלו בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, אהבתי את רוב המשימות: משימת ה-30 ש"ח היתה נהדרת, משימת הקרוקומבוש היתה מגניבה, משימת העגלות היתה מעניינת, ורק משימת המצרכים היקרים היתה מעט מאכזבת.
מצד שני, צר לי על לכתו של איציק, שלדעתי גילה הרבה יצירתיות והרבה ידע, למרות שפישל השבוע במשימות. קיוויתי שאולי בפרק הזה אבין למה השופטים מתלהבים מסמדי, ושוב לא הצלחתי להבין.
מצד שלישי, התרשמתי מאוד מאלקנה. אמנם אני לא מתחברת לסגנון שלו (ולכך שכמעט בכל פרק עד כה הוא לבש מדי כבאי או חולצת "כיבוי והצלה". זו המלבישה של ההפקה בחרה לך?), אבל האיש הוכיח שיש לו נשמה של בשלן, ושהוא מסוגל לקחת חומרים שהוא לא מכיר (קרי: טופו) ולעשות מהם יצירה.

משימת ה-30 ש"ח היתה באמת טובה, והמתמודדים הצליחו להפיק מנות ממש שוות, למרות שהיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו של מסעדה, והיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו המנות שמגישים בחדר האוכל בעבודה שלי. מוריה הלכה הביתה, בגין מה שניתן להגדירו כחטא ההיבריס – באמת חשבת שהקצב צ'יפר אותך ונתן לך נתח פילה בקר ב-10 ש"ח?
משימת הקרוקומבוש היתה משעשעת, ובלי קשר לעובי הקרמל, סמיכות הפטיסייר והארכיטקטורה הכללית של המגדל – כל הכבוד לכל המתמודדים שהגיעו עד הסוף מבלי לאבד את שפיותם, למרות שאביבה היתה קרובה לזה. רציתי מאוד לראות מה היה קורה אם סמדי היתה צריכה לעמוד במשימה הזו, אבל פניי הושבו ריקם.

הקונספט של משימת העגלות היה גם הוא טוב, אבל פה יש לי כבר כמה הסתייגויות:
עגלה של משפחה ממוצעת עם 3 ילדים כוללת בעיקר ממתקים? אוי לי ואבוי לי. אני מקווה מאוד שזה לא נכון, ושלמעשה מדובר בעגלה של משפחה ממוצעת עם טינייג'ר שיוצא לטיול שנתי (וגם במקרה הזה, כל הסוכר הזה לא טוב לחצ'קונים ולא טוב לפלטה ליישור לשיניים). מצד שני, מה אכפת לי, אלינו הביתה ממתקים לא נכנסים (יש פה אמא אחת שלא עומדת בפניהם).
איזה באסה שסמדי קיבלה את העגלה של המשפחה הממוצעת בת 5 ילדים! שלמעשה דומה לסל הקניות הרגיל שלה בסופרמרקט. קיוויתי כל כך שתקבל את העגלה של העשירון העליון או של הרווק, ותצא קצת מהריבוע שלה.
אני מודה שהתאכזבתי שאינה זכתה במנה המצטיינת בגלל תבשיל פתיתים ונקניקיות ובגלל עוגת ביסקוויטים. אני חושבת שהיה אפשר לעשות משהו הרבה יותר יצירתי מכל הממתקים האלה, ועם כל הכבוד לחזרה לילדות, יש מקומות שלא צריך לחזור אליהם (במיוחד אם הילדות שלך היתה בשנות ה-80), ויש דברים (כמו נקניקיות) שלא צריך לתת לילדים לאכול. בכלל, אינה היתה ממש קשקשנית השבוע ונשמע כאילו היא מנסה לחקות את אייל שני עם "המרק של המכשפה" וכו'. אינה, אז את רוצה עוד ילד, אני מבינה אותך, אבל את הביטוי too much information את מכירה?

משימת המצרכים הנדירים והיוקרתיים היתה מאכזבת. אחרי שאינה בחרה את המצרך שלה (אם היה לה ראש מעט יותר קרימינלי, אולי היתה בוחרת בכלל את הדג הפוזל, אבל לא משנה), לדעתי היו צריכים להגריל את המצרכים בין המתמודדים. למה שכל אחד יוכל ללכת למקום הבטוח שלו, במקום ליצור קצת אתגר ומתח?

כמה מילים על אלקנה – הבחור ממש הפתיע אותי. הוא גילה יצירתיות במשימת ה-30 ש"ח (במיה מאודה ברוטב יוגורט, לא מה שהייתי מצפה שיכין), צלח את משימת הקרוקומבוש בלי ללגלג יותר מידי על טכניקות אפיה ועל קונדיטוריה, ולדעתי זהר במשימת העגלות, שבה הפיק מנות שנראו מעולה מאסופה של מצרכים שהוא לא ממש מכיר: אורז עם "ספגטי קישואים" וטופו, וטונה אדומה צרובה מצופה בשיבולת שועל ושומשום. מקסים! ממש אהבתי. זה מה שנקרא מנות שמעוררות השראה! לדעתי הגיע לו לזכות במשימה, גם אם המנות שלו לא היו הכי הכי טעימות (חוץ מזה, אינה קיבלה כל כך הרבה טיולים בכדור פורח – מה היא תעשה עם כולם?). עוגת הביסקוויטים ותבשיל הנקניקיות ניצחו את הטופו, העדשים והאורז המלא. עצוב משהו…

ביום חמישי – חצי הגמר, וביום שבת – הגמר. נגמר קצת מהר מידי, לא? נראה אילו משימות מחכות לנו, ואני רק מקווה שהגמר לא יוכרע ב-SMS-ים או משהו כזה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות

 קנינו שובר של 50% הנחה ל"חינאווי wine&more" דרך אתר באליגם (אם איני טועה) – 40 ש"ח במקום 80 ש"ח. רשת wine&more הכניסה בחלק מהסניפים איזור של בשרים וגבינות, וכך נסענו לחנות בהרצליה פיתוח לבחור לנו נתח בשר לשבת. רציתי בהתחלה ללכת על טלה, בגלל שאף פעם לא הכנתי טלה, אבל עקב מס' הנפשות המצומצם שבמשפחתנו כרגע (מבחינת כוח אכילה אנחנו כ-3 אנשים, כי יאיר לא ממש אוכל כמויות), ויתרנו ובסוף החלטנו ללכת על סינטה, כי פינטזתי על רוסטביף סינטה, שעד כה לא ניסיתי להכין (ובלי קשר, קנינו שם גם שוקולד ממולא בויסקי שהיה מעולה).
התייעצתי עם ספר הבישול "איש גבוה מבשל" של דורעם גונט, עם מתכונים מהאינטרנט ועם הספר "ששת" של הוצאת על השולחן. אילתרתי תבנית צלייה בעקבות טיפ שזכרתי שקראתי לפני שנים ב"לאישה", והכנתי.
ביום שבת שלפני שבוע וחצי יצאנו לצעדת "רון ארד" בהוד השרון. בסיום הצעדה (בחרנו במסלול הקל לעגלות, 2.5 ק"מ), ולאחר שאייל עלה על כל המתנפחים, פרשנו מחצלת בפארק 4 עונות והרוסטביף נשלף ונפרס בגאווה. בלסנו אותו יחד עם אורז מלא עם עשבי תיבול.
אני מודה שהבשר יצא לי מדיום-רייר, מידת עשייה שבשבילנו היא קצת לא מספיקה. בפעם הבאה אצלה יותר זמן כדי להגיע למדיום או מדיום-וול, אבל הבשר היה כל כך טעים, שזה לא פגע בהנאה שלנו 🙂

תבנית צלייה היא תבנית עם רשת, שעליה מונח הבשר על מנת שתחתיתו לא תיגע בתחתית התבנית. אפשר לאלתר תבנית כזו מתבנית חד פעמית מלבנית, שנועצים בה שיפודים לאורך ולרוחב בצורת רשת. ראו את התמונה:

המצרכים:
1-1.2 ק"ג נתח סינטה (לפי חישוב של 250 גרם לסועד, ועוד קצת)
3 כפות שמן זית
1 כף חרדל גרגירים
1 כף דבש
עלים מ-2 ענפי תימין
6 שיני שום שלמות (או יותר, כמה שבא לכם)
מלח גס, פלפל שחור

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 160 מעלות.
מחממים במחבת כף אחת של שמן זית, וצורבים את הסינטה מכל הצדדים, כ-2 דקות מכל צד. מעבירים למשטח עבודה.
מערבבים בקערית חרדל, דבש, תימין ושארית שמן הזית. מורחים על הסינטה תוך כדי עיסוי מכל הצדדים. באמצעות סכין חדה, עושים חורים בסינטה בצורה סיבובית (כלומר נועצים את הסכין, מסובבים אותה ומוציאים), ובכל חור נועצים שן שום. בוזקים מלח גס ופלפל שחור.
מניחים את הנתח על הרשת של תבנית הצלייה (אם אין לכם כזו, תאלתרו אחת מתבנית חד פעמית ושיפודי עץ, כמו שהסברתי למעלה). אופים בתנור כ-40-45 דקות. נועצים בבשר שיפוד מתכת למשך 30 שניות, מוציאים ובודקים: אם השיפוד קר, הבשר לא עשוי, אם הוא חמים – הבשר מוכן.
מוציאים מהתנור, ומניחים לבשר לעמוד כ-10 דקות לפחות. חותכים לפרוסות דקות.

הרוסטביף לפני הצלייה:

ואחרי:

השבוע נפגעתי בברך. הפגיעה הובילה לכאבי גב מטורפים – גב תפוס. בעקבות זאת נשארתי היום בבית לנוח, וכך צפיתי בפרק של "מאסטר שף" האמריקאית (תודה ל-more4me על ההמלצה). אתם לא תאמינו. בתוכנית האמריקאית לא בוכים. כלומר, היו 2 מתמודדות שקצת האדימו באזור העיניים, אבל מעבר לזה לא ראיתי ולו דמעה אחת. בתוכנית הישראלית, לעומת זאת, היה שבוע מעצבן ביותר.
נתחיל במשימה הראשונה – ארוחת שבת. יפה. היה לנו זכרון ילדות, ועכשיו ארוחת שבת, שמייד העלתה זכרונות בקרב המתמודדים הרגשניים יותר. גם אני העלתי זכרונות מארוחת ליל שישי – קערת פופקורן מול סרט של ג'יימס בונד. כן, אשכנזיה מקובעת ואוכלת שרצים שכמותי. מאז שסבי וסבתי נפטרו, לא ערכנו סעודת שבת. להוריי אנחנו מגיעים בכלל בשישי בצהריים, כדי שיוכלו להאכיל ולבלות עם הנכדים כאוות נפשם. נו, עוד הוכחה לכך שאני ו"מאסטר שף" לא נועדנו יחד.
ארוחת השבת הזו, שאמורה להעלות רגשות של ביחד, משפחתיות, חום ואהבה, גרמה לחלק מהמתמודדים לפתוח כזה פה ג'ורה מלא רפש, שזה פשוט היה מגעיל.
ממוריה, למשל, שמענו כי אינה הרוסיה היא מקובעת. כי כאלה הם הרוסים, אתם יודעים. מקובעים. לא האמנתי שאני שומעת את זה. מוריה, שברוב התוכניות עסקה בלהכין אך ורק אוכל שהיא מכירה מהבית, אומרת על אינה שהיא מקובעת. כן, כן, סנדוויץ' חביתת ירק זה לא מקובע. רביולי כבד עוף וחלמון זה כן מקובע. הבנתם את זה?
השבוע היה שבוע מלא דמעות. סמדי בכתה בגלל פירמידת ההפתעות שלא הצליחה לה. מוריה בכתה בגלל כל דבר בערך. אינה בכתה כי בצקים ופירות זה לא הקטע שלה. הלווו??? אולי תרגעו? באמת. משימת הבצקים לדעתי היתה המשימה הקלה ביותר במאסטר שף עד כה. אפילו אני הייתי מסוגלת לעבור אותה. מה את בוכה כל כך?
וכמובן, מוריה שוב הגדילה עשות, והגישה בצק מטוגן בתור מאפה מתוק.
ועכשיו אנחנו יודעים למה. הידעתם שלמוריה יש בעיית קשב וריכוז וזו הסיבה לכל כשלונותיה בחיים?
מוריה מותק, אני לרגע לא מזלזלת בקשיים שלך. הפרעת קשב זה דבר נורא. העניין הוא, שאני מכירה אישית שני אנשים בעלי הפרעת קשב. לשניהם יש שני תארים, הם בעלי משפחות, וגם בעלי קריירה מפוארת בהיי טק. הם לא אומרים על רוסים שהם מקובעים, לא מגישים בצק מטוגן בתור "מאפה", לא נותנים לרטבים את השם המדהים "הרוטב שלי", וכשהם צריכים לתת שם למנה שלהם, הם לא בוחרים בשם "משהו טעים". מוריה, בתוכנית הראשונה חיבבתי אותך. עכשיו אני מייחלת לרגע בו תעופי כבר ותחסכי מאיתנו את הפאדיחות.
משימת ההדחה האחרונה, לזהות את מרכיבי המתכון לבולונז של אייל שני, היתה גאונית והרבה יותר טובה מהמקבילה האמריקאית (צ'ילי טקסני). שאפו לאיציק שזיהה 17 מרכיבים, ומילה לשאר המתמודדים: כשאמרו לכם להתחיל קודם כל עם המרכיבים הקלים, התכוונו לזה. עוד לפני שאייל שני פתח את הסיר, כבר ניחשתי 4 מרכיבים: מלח, פלפל שחור, עגבניות ושמן. קצת common sense בבקשה.

מילה לסיום על העזרה ההדדית ואווירת "כל ישראל חברים" ששורה במטבח "מאסטר שף". די עם זה כבר! אביבה, אביבה, אביבה, אביבה, אביבה – תעזבו את האישה המסכנה בשקט!! ומה פתאום חצי מטבח מתגייס כדי להכין לסמדי את אחת המנות שלה?! זו תחרות או משימה קבוצתית? תנוחו!

מחר פרק חדש, ולפי הפרומו אני צופה פרק מעצבן עוד יותר. המתמודדים יצטרכו להכין את פסגת הקינוחים הצרפתיים – קרוקומבוש, כלומר מגדל פחזניות. אלקנה מכין מגדל פחזניות. זה יהיה מעניין. או מעצבן.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות

איזה כיף לסיים שבוע מתיש באירוע משמח. הוזמנתי לאירוע השקת המחבת הבריאותית החדשה של קנווד – מחבטבע. האירוע כלל סדנת בישול של השף אורן גירון במרכז "עושים בישול", שבה התנסנו hands-on בשימוש במחבת החדשה.
למחבת יש ציפוי קראמי – הטרנד האחרון במגזר המחבתות, שלמעשה עשוי מסלעים מרוסקים. הציפוי עשוי מסגסוגת טהורה, שאינה פולטת רעלים, אינה נשרטת ואינה מתקלפת. גולת הכותרת של המחבת היא הידית המתפרקת שלה, כך שאפשר להעביר מהכיריים לתנור ולאפות עם המחבת בתנור. בסדנה התנסנו בשיטת הבישול הזו בדיוק – התחלנו את הבישול על הכיריים, וסיימנו אותו בתנור.
כששמעתי שמדובר בסדנה מעשית, ושחוץ ממתכון אחד שאורן גירון הדגים לנו, אנחנו נבשל בעצמנו, כל החרדות שלי צפו ועלו למעלה – אני? אבשל ליד אנשים? שיראו אותי מבשלת? ואם לא יצא לי טוב? ואם אף אחד לא ירצה לעזור לי? ואם אשרוף את האוכל? ואיך אני נראית עם הסינר? ואיך אעמוד כל הזמן הזה על עקבים? חרדות, חרדות, חרדות… אבל כשהתחלתי לעבוד האהבה שלי לעשייה ולבישול חזרה והשתלטה עליי, וממש ממש נהניתי. זה היה כיף גדול לבשל ביחד עם אנשים, להתבדח ולשוחח. אורן (המקסים!!) והצוות שלו (מאיה המקסימה!) עברו בינינו ועזרו לנו מידי פעם. בסיום התיישבנו לארוחת מלכים – האוכל היה פשוט טעים בטירוף.
אהבתי מאוד את המתכונים הפשוטים, עם המצרכים הנגישים, ואין לי ספק שאכין אותם למשפחה או לאירוחים עתידיים. אני בעיקר מפנטזת על הטארט טאטן, בערב חורפי כזה, כשבחוץ קר ובפנים חמים ורומנטי…

תודה לנטע ולורוניקה מ-nextTalk, שהזמינו אותי לסדנה המשגעת הזו, לאורן גירון הנהדר, לאנשי קנווד המקסימים, לאלעד אקרמן הצלם, ולכל משתתפי הסדנה – היה לי מאוד כיף בחברתכם!!

השף אורן גירון מסביר על המחבטבע. שימו לב לידית המתפרקת:

אני מבשלת בסדנה. צילום של אלעד אקרמן.

אני חותכת כרישה עבור מאפה הבצלים והגבינות. צילום של אלעד אקרמן:

מאפה בצלים וגבינות: טיגנו את הבצלים במחבת, יצקנו עליה תערובת של שמנת וביצים, פירקנו את הידית והופ – לתנור!

תבשיל אורז צבעוני עם ירקות שורש ופירות יבשים: התחלנו בישול במחבת (אורן ממליץ על בישול במחבת ולא בסיר), ואחר כך הכנסנו לאפייה בתנור. יצא מעולה פשוט!!

פילה סלמון צרוב עם סלסה של מנגו ופלפל חלפיניו: גם כאן, צרבנו את הדג במחבת והכנסנו להמשך בישול בתנור. הסלסה חרפרפה וטעימה מאוד.

סלט חם של מנגולד, צימוקים וגבינת פטה. מיוחד!

וגולת הכותרת… טארט טאטן עם טופי קרמל וניל, שאכלנו עם קצפת…. יאמי… והניחוחות…

אני והשף אורן גירון. צולם ע"י אלעד אקרמן.

 קיבלתי במתנה מ"שופרסל" דוגמיות מסדרת השוקולדים החדשה שלהם. הם הוציאו שוקולד מריר עם 60% מוצקי קקאו, שוקולד חלב עם אגוזי לוז ושוקולד מריר עם אגוזי לוז, ולכן בחרתי להכין השבוע עוגה שיש בה שוקולד. שוקולד החלב עם האגוזים הזכיר לי את השוקולד שאבא שלי היה מקבל לחג בראש השנה, כשהייתי ילדה… וגם השוקולד המריר טעים מאוד. יש משהו בשילוב של אגוזי לוז ושוקולד שעושה לי את זה, כנראה.
עברתי על כל מיני מתכונים של עוגות שוקולד, אך לבסוף התלהבתי מהמתכון הזה, מהבלוג Sugar Plum, כי הוא יחסית לא מאוד משמין, והטקסטורה של העוגה – רכה עם קרנצ'יות מהאגוזים – היא פשוט מופלאה, וחוץ מזה, היתה לי גבינת ריקוטה במקרר, במקרה…
זו עוגה טעימה ביותר – אפילו הבלילה לפני האפייה היתה טעימה! אני בדרך כלל לא אוכלת מהעוגות שאני מכינה, במיוחד לא מעוגות שוקולד, אבל מזאת הייתי חייבת לטעום. גם הקולגות מאוד אהבו.

המצרכים:
1/2 כוס שקדים, קלויים
1/2 כוס אגוזי לוז, קלויים (או עוד שקדים במקום)
1 כוס קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתיה
1/4 כפית מלח
250 גרם גבינת ריקוטה
1 כוס סוכר
1 כפית קליפת תפוז מגוררת
2 ביצים
1/4 כוס מיץ תפוזים טבעי
1 כפית תמצית וניל
60 גרם שוקולד מריר, מומס (בערך חצי חבילה + 2 קוביות)

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 190 מעלות. משמנים תבנית בקוטר 22 ס"מ.
קוצצים את השקדים והאגוזים דק מאוד (השתמשתי במעבד מזון). מוסיפים קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח, ומערבבים (פשוט הוספתי את החומרים למעבד מזון וערבלתי קצת).
שמים ריקוטה, סוכר וקליפת תפוז בקערת המיקסר, ומערבלים במהירות בינונית לעיסה אחידה, כ-1-2 דקות. מוסיפים ביצים, מיץ תפוזים ותמצית וניל, ומערבלים כדקה עד שהעיסה חלקה. מנמיכים את מהירות המערבל למהירות נמוכה., מוסיפים את תערובת הקמח ומערבלים קלות רק עד שהקמח נספג. מוסיפים שוקולד מומס ומערבבים.
יוצקים את העיסה לתבנית. אופים כ-30-35 דקות, עד שהעוגה יציבה. מוציאים מהתנור, ומצננים לפחות שעה לפני שחותכים.

 לאייל יש בגן חברה שמלווה אותו כבר לא מעט שנים. הם היו ביחד שנתיים בגן פרטי, ועכשיו כבר שנה שניה בגן עירוני. יותר מ-3 שנים ביחד… זה לא הולך ברגל כשאתה בסך הכל בן 4 ו-8 חודשים. לאותה ילדה נולדה אחות קטנה לפני חודש, והיום באנו אליהם לביקור קצר. התינוקת הקטנה מתוקה מתוקה 🙂 ואייל והחברה שלו שיחקו מאוד יפה ביחד. היה כיף 🙂
לא רציתי לבוא בידיים ריקות, אבל חשבתי שזה מיותר להביא צעצוע או בגד לתינוקת. יש הכל מהאחות הגדולה. חשבתי על כך שאחרי הלידה של כל אחד מהילדים, הייתי צריכה בעיקר עזרה בדברים יומיומיים – שמישהו יכין לי אוכל, שמישהו ינקה לי את הבית, שמישהו יקח את האוטו לשטיפה… אז החלטתי להביא מאפינס שאפיתי. מאוד נוח "לחטוף" מאפינס בין הנקות או החלפת חיתולים. לא צריך סכין, מזלג וצלחת. אפיתי את המאפינס האלו אתמול בערב, בצ'יק צ'אק, לפי מתכון מהבלוג Craving Chronicles. הם בריאים, משביעים ומאוד טעימים. היולדת היתה ממש מבסוטית מהם 🙂 ושמחה לקבל משהו טעים ופרקטי. גם יאיר אכל לו בכיף…

המצרכים:
1/4 1 כוסות קמח (אפשר להשתמש בקמח מלא, אני השתמשתי ברגיל)
1/4 1 כוסות שיבולת שועל
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית מלח
1 כוס דחוסה סוכר חום
2 כפות שמן
1 ביצה
1/2 כוס ריויון
1 כוס רסק תפוחים (ללא סוכר)
1/2-3/4 כוס אוכמניות, טריות או קפואות (את הקפואות אין צורך להפשיר)

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 190 מעלות. מרפדים תבנית של 12 שקעים ותבנית של 6 שקעים במנז'טים ומשמנים אותם.
מערבבים בקערה קמח, שיבולת שועל, אבקת אפיה, סודה לשתיה, קינמון ומלח. יוצרים גומה במרכז.
בקערה שניה טורפים סוכר, ביצה, שמן, רסק תפוחים וריוויון. שופכים את העיסה לתוך הגומה שבקערת הקמח. מערבבים רק עד שהקמח נספג. מקפלים את האוכמניות לתוך העיסה.
מחלקים את הבלילה בין השקעים. אופים 16-18 דקות, עד שהמאפינס משחימים ויציבים למגע.

בצהרון של אייל התחילו ללמד אותם על כל מיני ארצות. בשבוע שעבר הם למדו על אנגליה, והיתה להם הפעלה של "מסיבת תה עם המלכה" (המלכה שוחקה ע"י אחת ממפעילות הצהרון…), ואנו ההורים קיבלנו הביתה מתכון לפיש אנד צ'יפס. זה כמובן העלה בי וגם באייל זכרונות מהחופשה המדהימה בלונדון. אייל סיפר בגן על חיילי המלכה ואיך יודעים אם המלכה נמצאת בארמון, ואף הסביר לאחת המפעילות כי "אמא רוצה לחזור ללונדון כי היה לה שם מאוד כיף". מה שנכון נכון 🙂
אייל גם הסביר לי שבאנגליה לא שמים מרפקים על השולחן כשאוכלים. הסברתי לו שזה בגלל שהאנגלים מאוד מנומסים, אבל גם בישראל רצוי להתנהג ככה.

אז כהומאז' לחופשתנו בלונדון, החלטתי להכין לנו פיש אנד צ'יפס לארוחת צהריים של שבת. אכלנו אותה בגינה הציבורית שליד חניון גולדה (מאחורי מוזיאון ת"א לאומנות), ואח"כ נכנסנו למוזיאון כדי להשתתף בתערוכה המקסימה "יש מצע!" – מתאים מאוד לילדים.
גם הילדים וגם בעלי מאוד אהבו את המנה הזו. הם לא יכלו להתאפק ונישנשו ממנה עוד בבית, לפני הפיקניק…

להכנת הצ'יפס, חתכתי 5 תפוחי אדמה למקלות, ואפיתי בתנור עם שמן זית. המתכון ל"פיש" הוא של אהרוני, עם כמה שינויים והתאמות שלי. הכנתי את המנה מדג קוד קפוא, ואני מניחה שעם דג טרי היא תהיה עוד יותר טעימה.

המצרכים:
1 ק"ג פילה דג ים, נקי מעור ועצמות

למרינדה
3 כפות שמן זית
3 כפות מיץ לימון
2 כפות חרדל
קליפה מגוררת מלימון אחד
עלים משני ענפי תימין
מלח, פלפל גרוס

לבלילה
1/2 1 כוסות קמח תופח
1 ביצה
1 כוס בירה לבנה
מלח, פלפל שחור

1 כוס קמח רגיל, לציפוי
שמן קנולה, לטיגון עמוק

אופן ההכנה:
חותכים את הדגים לאצבעות רחבות. מערבבים את כל חומרי המרינדה, משרים בה את נתחי הדג ומשהים ל-20 דקות.
מערבבים בקערה קמח תופח, ביצה, מלח ופלפל שחור. מוסיפים בירה ומערבבים היטב לבלילה חלקה ודלילה למדי.
יוצקים לסיר שמן לטיגון עמוק ומחממים (יצקתי כמות שמן כך שגובהו בסיר בינוני היה 4-5 ס"מ). בדקתי שהשמן בטמפרטורה הנכונה ע"י זריקה של חתיכת תפוח אדמה למים ובדיקה כיצד היא מטגנת (לא מהר מידי ולא לאט מידי).
מסדרים על משטח העבודה צלחת עם קמח רגיל, לציפוי. טובלים כל נתח דג בקמח מכל הצדדים. טובלים בבלילה מכל הצדדים, ומעבירים לשמן החם. מטגנים עד להזהבה. אני טיגנתי 4-5 חתיכות דג בכל נגלה.
מוציאים מהסיר בכף מחוררת (לניקוז עודפי השמן). מעבירים לנייר סופג לספיגת השמן.

זיכרון ילדות #1
אמא שלי נותנת לי קציצות בפיתה, ואומרת לי לשבת בחצר ולאכול מה שאני רוצה, בעוד היא תולה כביסה. אני עושה בדיוק מה שהיא אומרת – זורקת את הקציצות לחתולים ואוכלת רק את הפיתה.

זיכרון ילדות #2
סבתא שלי מכינה קרפלעך ממולאים בכבד קצוץ, "כי את אוהבת את זה מאוד, למרות שזה הרבה עבודה", ומגישה אותם במרק עוף ("יויך"). בצלחת ליד – כבד קצוץ עם עיטורי מלפפונים חמוצים.

זיכרון ילדות #3
קערה קטנה עם במבה וקוביות שוקולד חלב. היום אין מצב שאוכל את הדברים האלה, אבל אז הייתי בטוחה שמדובר בקומבינציה הכי טעימה בעולם.

לאחר האודישנים ומחנה האימונים, הגענו סוף סוף לשלב המשימות המסקרן ב"מאסטר שף". "קשת" כנראה לא יכלו להתאפק, והיו חייבים לסחוט את בלוטת הדמעות עוד קצת, ולכן ביקשו מהמתמודדים לבשל את זיכרון הילדות שלהם. טרגדיה. איך אומרים למישהו שזיכרון הילדות שלו לא טעים?
במשימת ההדחה, נאלצו המתמודדים להכין פבלובה.
וכאן התגלתה האמת במערומיה.
מה אומר לכם, אני מצפה ממישהו שמתחרה ב"מאסטר שף" שלפחות ידע מה זה פבלובה. השכלה מינימאלית בתחום הקולינארי? הכרת מטבחים מהעולם? ידע כללי ומושגים? לא? איזו אכזבה. מתמודדים רבים התגלו ככאלו שאין להם מושג קלוש בעבודה לפי מתכון, בידע כללי קולינארי, בניהול זמן או בהכנת מאכל שחורג מהמטבח הביתי המאוד ספציפי שלהם. פייר? יצאתם פארשים בעיניי. אני, הקטנה, רציתי להסתכל עליכם מלמטה, ללמוד מכם, לספוג השראה כדי להפוך למאסטר שף בעצמי. צר לי, חלק גדול מהמתמודדים הם ממש לא זה.

בפרק השני סוף סוף קיבלו המתמודדים משימה שבשבילה היה שווה להגיע עד הלום – משימת הביצה. משימה גאונית, וגם פה ראינו למי יש פוטנציאל מאסטר שף אמיתי, ומי הגיע לתוכנית נישא על גלי הרגשות הביתיים, והגיע הזמן שיחזור בחזרה לביתו. גם משימת ההדחה היתה בהחלט בכיוון נכון – מרכיב אחד הכרחי (לא יכולתם לבחור משהו יותר מקורי מיין?), ואסופת מרכיבים מצומצמת שממנה יש להרכיב את המנה. רק חבל שכמעט כל המתמודדים הכינו ואריאציה על סטייק עם ירקות מבושלים/פירה. לא יכולתם להיות יותר מקוריים?? לא חשבתם שאפשר לא להשתמש באנטריקוט ולהכין משהו קצת יוצא דופן? לפחות מוסא הציל קצת את המצב ושילב שוקולד ברוטב של הבשר.

"קשת" גם הפעם החליטו לבלבל אותי מעט. הנבחרת הכילה 12 מתמודדים. למה לא הראיתם את המנות של כולם?? למה רן עולה לשלב הבא בלי שמראים מה הוא בישל? (שוב אפלייה נגד אשכנזים/חנונים/מהנדסים בתוכניות ריאליטי?) למה גיל עבר את משימת ההדחה מבלי שיראו מה הכין? ב"כוכב נולד" אנחנו נאנסים לשמוע את כל המתמודדים, גם הזייפנים שביניהם, וגם את אור גלעדי. למה לא גם במאסטר שף? ליכלכתם.

נושא השיפוט דווקא משתפר מפרק לפרק, והשופטים לא מהססים לקטול (מיכל אנסקי אלופה בזה), ותרשו לי להתעלם מאייל שני ו"חביתת ירק בדמה" שלו. עדיף במצבים כאלו לא להגיב.

אני מקווה שבפרקים הבאים יהיו עוד משימות מגניבות מהסוג של הפרק האחרון (הביצה ותיבת ההפתעות), ופחות מסוג "זיכרון הילדות". שמאלץ וצ'יזיות – בצלחת ולא על המרקע שלי, תודה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים

 מבין כל המתוקים שהבאתי לעבודה ליום הולדתי, אכלתי רק מריבועי הגבינה האלו. ידעתי מה אני עושה. הריבועים האלו עשירים אך קלילים, עם נגיעות ליקר ריבת חלב וקלתית שוקולד מפתיעה וטעימה. הם מעולים, וגם נחתכים מצוין. רבים ביקשו את המתכון – והנה אני מפרסמת 🙂
מצאתי את המתכון בבלוג האהוב עליי, Baking Bites. במקור מכינים אותו עם אייריש קרים, אבל לא היה לי בבית אז החלפתי בליקר ריבת חלב, שקניתי פעם לבעלי במתנה, אחרי ששתה קפה עם ליקר ריבת חלב בבית קפה והתאהב בטעם…

המצרכים:
לקלתית:
1/3 כוס סוכר
113 גרם חמאה, רכה
1/4 1 כוסות קמח
1/4 כוס קקאו
1/4 כפית מלח

למלית:
1/2 כוס סוכר
1/4 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס ליקר ריבת חלב או אייריש קרים
450 גרם גבינת שמנת
3 ביצים
1 כף קמח
1 כפית תמצית וניל אמיתית

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות, ומשמנים תבנית מלבנית בינונית.
מערבלים במיקסר את החמאה והסוכר, לתערובת חלקה. מנפים קמח, קקאו ומלח לקערה נפרדת. כשהמיקסר על מהירות נמוכה, מוסיפים את תערובת הקמח לחמאה. מעבדים עד שכל הקמח נספג והתערובת פירורית. מוציאים ומשטחים בתבנית. אופים 15-17 דקות.
שמים סוכר, שמנת מתוקה, ליקר וגבינת שמנת במיכל מעבד המזון, ומעבדים עד שהעיסה חלקה. מוסיפים ביצה אחר ביצה (יש להוסיף כל ביצה רק לאחר שקודמתה נבלעה בתערובת) ומעבדים. מוסיפים קמח ותמצית וניל ומעבדים לעיסה חלקה.
יוצקים את המלית על הקלתית החמה, מחזירים לתנור ואופים 22-26 דקות, עד שהעוגה יציבה ומשחימה בקצוות.
מקררים לחלוטין, רצוי במקרר למשך לילה, וחותכים לריבועים.