הוזמנתי למפגש בלוגרים מטעם "יד מרדכי" ביום שני האחרון (15.2). המפגש כלל סדנת בישול בחנות The Cook Store ברחוב ביאליק 10 ברמת גן, וכן הסברים וטעימות שמן זית (יצוין כי האירוח היה ללא תשלום מצידי).
הסדנה נערכה ע"י השף חיים סלומון, שהוא השף של בית קפה "גידי" ברמת גן וכן עורך סדנאות בישול (הוא סיפר שאחת מהן היא סדנת בישול טורקי, שהוא עורך יחד עם אמא שלו! נשמע מגניב). התפריט עצמו היה יחסית קלאסי, אבל אני שמחתי על כך, כי את רוב המנות שהוצגו לא ניסיתי להכין בעבר בבית, ומבחינתי זו היתה הזדמנות לראות ב-live איך מכינים אותן וגם להתעלק על חיים עם שאלות. תפסתי מקום ישירות מול הכיריים, סירבתי לעזור בקיצוץ, לישה או כל פעולה אחרת, כדי שלא אפספס שום שלב (אולי קצת סנובי מצידי, אבל למטרה טובה מבחינתי), ואף רשמתי רשימות והערות שונות כחנונה מצטיינת.
באמצע הסדנה עשינו הפוגה ולמדנו על שמן זית וספציפית על טעימות של שמן זית מפיו של אלעד מ"יד מרדכי". בנוסף לכך טעמנו ארבע דוגמיות ואלעד הסביר עליהן ועל הזנים השונים מהם הן מורכבות. זה היה מאוד מעניין, מחדש ומרתק. לפני שאספר לכם הכל – נחזור קודם למנות שהכנו בסדנה.
אווירה
אווירה. נאלצתי להתאפק שלא "לטרוף" את הפטריות ישירות מהקערה.קודם כל אני רוצה לציין שחיים השף היה ממש ממש מקסים, ענה בסבלנות ובחיוך על שאלותיי והיה מאוד נעים לראות אותו עובד וללמוד ממנו.
בפתיחה הוגשה פוקצ'ת ירקות קלויים יחד עם רוטב של חומץ בלסמי, דבש ושמן זית לטבילה. הפוקצ'ה היתה טעימה אבל מעט יבשה. מאוחר יותר חיים אף הדגים את ההכנה שלה (את התוצאה השניה כבר לא טעמתי), ואני החלטתי עם עצמי שבאירוח הבא בבית אני חייבת להכין פוקצ'ה!
בצק הפוקצ'ה לאחר תפיחה
פוקצ'הלאחר מכן הוכן רוסטביף אנטריקוט עם שיני שום. רוסטביף מכינים בדרך כלל מנתח סינטה, אבל במקרה זה חיים טען שלמתחילים מומלץ לנסות קודם להכין עם אנטריקוט, כי הסיכוי לייבש אותו הוא קטן יותר. האנטריקוט צופה בשכבה של חרדל גרגירים, עשבי תיבול, מלח גס ופלפל שחור ונראה מאוד מגרה. הנתח הוא קצת שמן מידי בשבילי, אבל לאחר שסילקתי ממנו את חתיכות השומן – היה לי טעים.
נתח האנטריקוט משוח בחרדל גרגירים
הרוסטביף מוכןלליווי האנטריקוט חיים הכין סלט עגבניות, שום קונפי (כלומר שום שבושל בשמן זית עד שהתרכך מאוד) ואגוזי מקדמיה קצוצים. הסלט היה מאוד מרענן וטעים ואין לי ספק שאכין אותו בעתיד.
שום קונפי
סלט עגבניות, שום קונפי ואגוזי מקדמיהמנה נוספת היתה פטה כבד עוף שהיה מאוד טעים. חיים הכין אותו עם מרגרינה (מטעמי כשרות – המקום כשר) וג'לטין, ולמרות מחאות הקהל אף טען שכך הוא הרבה הרבה יותר טעים, ושבאמצעות שימוש בג'לטין חוסכים בכמויות השומן מבלי שזה יבוא על חשבון הטעם. לאחר שהפטה התייצב והתקרר, חיים הגיש אותו עם ריבות של "יד מרדכי" – ריבת תאנים וריבת פירות יער. המראה היה נהדר, והשילוב היה טעים מאוד (אכלתי עם ריבת פירות יער). אהבתי מאוד את המנה ולדעתי היא ממש מתאימה להגשה בפסח, במקום הכבד הקצוץ המסורתי. אני בכל מקרה מתכננת להכין אותה בעתיד.
כבד עוף נצלה במחבת יחד עם בצל מטוגן
פטה כבד עוף, עם ציפוי של ריבות
פרוסת פטה כבד עוף, עם ריבת פירות יערבתור "הפחמימה" של הערב הוכן אורז עם בצל, גזר, חמוציות מיובשות וצנוברים. הגזר והבצל טוגנו במשך זמן ארוך כך שיהיו רכים רכים. למרות שזו לא מנה חדשנית במיוחד, האורז יצא מאוד טעים ואין לי ספק שאכין את המנה בעתיד.
אורז עם בצל, גזר, חמוציות וצנובריםשתי המנות היותר מורכבות של הערב היו קצת מאכזבות מבחינתי.
חיים לימד אותנו להכין פטריות ממולאות בחציל קלוי, בטטה ותרד (למעשה אירה מפורום "בישול לילדים" בתפוז, אחת מהמשתתפות במפגש, הכינה בפועל את המנה ורוקנה בסבלנות פטריה אחר פטריה – מגיע לה צל"ש על זה). חשבתי שהוא יאפה את הפטריות, אבל לא – הן צופו בפירורי לחם וטוגנו בשמן עמוק. אני לא כל כך אוהבת דברים מטוגנים בשמן עמוק ולכן די התאכזבתי. המנה הוגשה עם רוטב מדהים בסגנון אסייתי, שבזכותו יכולתי לאכול וליהנות ממנה, כי הוא היה ממש ממש טעים. בקיצור – רוב מהומה ועבודה על לא מאומה. לא שווה לנסות.
הפטריות לאחר מילוי
פטריה לאחר טיגוןהמנה המאכזבת השניה היתה רול סינטה במילוי בשר טחון, שזיפים מיובשים ורצועות בצל ירוק ברוטב יין. על הנייר זה נשמע מצוין, אבל השילוב של הבשר הטחון עם הסינטה לא היה מלהיב. הגלילה היתה צרובה מבחוץ ועדיין קצת נאה מבפנים, וזה היה מוזר. הייתי אוכלת בכיף את הסינטה בנפרד ואת המילוי בנפרד, אבל ביחד זה לא הסתדר.
המילוי של הרול. הייתי אוכלת אותו ככה על שעועית ירוקה או אורז
מתחילים לטגן את הרולים
הרולים לאחר טיגוןלקינוח אכלנו סופלה שוקולד שהיה נחמד. אולי אנסה להכין בעתיד, למרות שאם כבר שוקולד אפוי – אני מעדיפה בראוניז.
מוזגים את עיסת הסופלה לקוקוטים
הסופלה מוכןהחלק היותר מעניין של הערב היה כאמור טעימות שמן הזית. אלעד סיפר שצריכת שמן הזית בישראל עומדת על כליטר אחד של שמן זית לאדם בשנה. זה כלום לעומת 21 ליטר ביוון ו-14-15 ליטר באיטליה וספרד!! זה נתון מדהים ומפליא בעיניי, במיוחד שארצנו ברוכה כל כך בעצי זית.
למדנו שלשמן זית יש כמה מאפיינים שמגדירים אותו: הפירותיות / עשבוניות, שאותה מרגישים בהרחה; המרירות, שאותה מרגישים כשטועמים את השמן; והחריפות – שהיא מתבטאת בצריבה שמרגישים בגרון כשבולעים את השמן. כן, שמן זית זה לא כמו יין – חייבים לבלוע. לא יורקים בחזרה לכוס.
שמן זית טועמים בכוסות כחולות אטומות ומיוחדות, כדי לא לראות את הצבע של השמן ולא להיות מושפעים ממנו – פשוט מכיוון שצבע הוא לא פרמטר! הצבע מושפע מהזן, מהבשלות של הזיתים, מאיזור הגידול של הזיתים, ולא מהווה מאפיין שלפיו בוחנים את השמן.
קיבלנו 4 כוסיות קטנות עם מעט שמן זית, והתחלנו את תהליך הטעימה. קודם כל מחזיקים את הכוסית ביד על מנת לחמם אותה מעט. לאחר מכן מכסים עם היד ומנערים את הכוס כדי לערבב את השמן. מכניסים את האף לכוס ומריחים כמה הרחות קצרות. לאחר מכן לוקחים לגימה ומעבירים את השמן בחלל הפה, רצוי עם שאיפה קלה של אוויר תוך כדי. לבסוף בולעים.
טעימות שמן זיתהדוגמית הראשונה היתה של שמן מזן ברנע, זן שפותח בישראל. הוא נתן צריבה חזקה יחסית בגרון.
הדוגמית השניה היתה של שמן מזן קורנייקי, זן שנפוץ ביוון (הגידול בארץ הוא בבקעת הירדן).
הדוגמית השלישית היתה של שמן מזן פישולין, שנפוץ בדרום צרפת. הוא מתאפיין בריח חמאתי ואגוזי ובמרירות גדולה.
הדוגמית הרביעית היתה דוגמית של שמן זית "ירוק רענן" של יד מרדכי – בלנד של סורי, ברנע וארבקינה, וכולנו הסכמנו שהוא היה הכי טעים. זה שמן שזכה במקם הראשון מטעם מועצת הזיתים בארץ וכן במקום הראשון בקטגוריית הפירותיות בתחרות שנערכה באיטליה.
אחרי שלמדנו, אכלנו ונהנינו, קיבלנו במתנה גם סלסלת מוצרים של "יד מרדכי": שני בקבוקים של שמן זית (אחד ה-"ירוק רענן" שהזכרתי קודם, והשני "שמן תיבול מעודן" שאפשר למצוא בכל סופרמרקט, ויש לי אותו גם בבית); ריבת תאנים וריבת תפוזים (אני מאוד אוהבת ריבות, וספציפית ריבות תפוזים – מאוד שמחתי!), דבש בבקבוק לחיץ של יד מרדכי (המצאה גאונית, תודו) ודבש עם תוספת תפוז (מעולה!). אין לי ספק שאנצל את המוצרים למטרות טובות והכנת מאכלים לרוב 🙂
לסיכום היה ערב ממש כיפי, ואני שולחת תודה ענקית לאנשי "יד מרדכי" ולשרית מחברת "בלינק" שהפיקו אירוע מושקע ביותר.
"יד מרדכי" הכריזו על פרויקט הסלסלה, שיש לו גם עמוד בפייסבוק ודף טוויטר. במסגרת זו התבקשתי לבחור בלוג בישול אחר אליו תועבר סלסלה דומה לזו שקיבלנו באירוע. בחרתי בבלוג אפונים, של אולגה, כי אני אוהבת את זה שהוא מקדם אכילה בריאה, ויש בו גם מתכונים טובים. אולגה, אני מקווה שתהני מהסלסלה 🙂
