ביום רביעי שעבר הוזמנתי למפגש בלוגרים וצלמים במסעדת "רפאל" של רפי כהן, לכבוד השקת תפריט החורף החדש ולכבוד השקת האתר החדש של המסעדה. הוזמנו שישה בלוגרים, כשאני אחת מהם, והחמישה הנותרים הם: תמי מ"קולינריא", אריאלה מ"בישול בקצב הסלסה", מעיין מ"שמנמנ.ים", כפיר וגל מ-Food & Wine, ערן ועידית מ-"אוכל זה טעים". לכל בלוגר "שודך" צלם, שישב לידו, וצילם את המנות. בת זוגי היתה הצלמת אסנת רום (כל הצלמים הם ממועדון Canon של "קרט").
מעולם לא הייתי במסעדת "רפאל", כך שציפיתי מאוד לחוויה. האירוע נערך בחדר ה-VIP של המסעדה, ולמען גילוי נאות, אציין במפורש כי הוזמנתי לארוחה ולא שילמתי על המנות.
רפי כהן, צילום שלי
הקו המנחה אותי בכל מפגש שלי עם אוכל ובישול, בין אם זה במסעדת גורמה יוקרתית ובין אם זה בחדר האוכל בעבודה או במפגש חברתי, הוא להפעיל את כל החושים וללמוד. ללמוד רעיונות, ללמוד שיטות של טיפול באוכל, ללמוד שילובים חדשים, וכך התייחסתי גם לחוויה הזו. מבחינתי באתי ללמוד כיצד שף ברמתו של רפי כהן מתייחס למצרכים שונים, איפה הוא מוצא אותם ומה הוא עושה איתם.
התחלנו את הארוחה במנת פולנטה מתירס טרי, פטריות יער מחוות שמפיניון ופרמג'יאנו ריג'יאנו. מנה מעולה. אני מכירה פולנטה שעשויה מקמח תירס (הרומנים מביניכם וודאי מכירים אותה בשם ממליגה), אך כאן מדובר במשהו אחר לגמרי, והרבה יותר טעים. התירס מגורר ומבושל כך שהוא נעשה קרמי, וכמובן הפרמזן רק מוסיפה לכך. מצאתי כמה מתכונים בסגנון באינטרנט, ואני מתכוונת לנסות להכין מנה דומה בבית. זו היתה המנה האהובה עליי מבין כל הארוחה.
בין לבין קיבלנו גם לחם פירות יבשים מצוין ופוקצ'ה טעימה מאוד (הבנתי שמדובר במאפה מיתולוגי של המסעדה), אך השתדלתי לא לנשנש מהם יותר מידי כדי להשאיר מקום לבאות.
לאחר מכך הגיעו מספר מנות ראשונות:
סלט פאפאיה, שעועית ירוקה וגזר צהוב, עם טרטר טונה אדומה בויניגרט חריף-חמוץ-מתוק. אהבתי את המנה מאוד כי היא משלבת הרבה דברים שאני אוהבת – ירקות שחתוכים למקלות דקים ופריכים, טונה אדומה, ורוטב חמצמץ-חריף ומרענן.
צילום של אליק מוסוז'ניק
סשימי טונה אדומה עם צנונית ובצל. אני אוהבת סשימי בכלל ושל טונה אדומה בפרט, והמנה היתה טעימה לי.
צילום של אליק מוסוז'ניק
סביח חציל בלאדי, עם טחינה "אל ארז", ביצה חצי קשה, פטרוזיליה ומיץ עגבנייה. למעשה מדובר בצלחת שבה סודרו חתיכות ביצה חצי קשה וקוביות של חציל קלוי מנוקדות בפטרוזיליה על מצע של טחינה. נשמע פשוט ובנאלי, אך מבחינתי המנה הזו היתה אחת מהפתעות הערב. חוץ מהעובדה שהיא היתה מאוד טעימה (החציל הקלוי היתה ממש מצוין), התלהבתי מאוד מצורת ההגשה האסטטית והמקורית, שלדעתי מתאימה מאוד לאירוח של בראנץ' או ארוחה חלבית.
זוגות סרדינים ממולאים בעשבים ירוקים והריסה מרוקאית עם כוסברה ומיץ לימון. מנה טעימה מאוד. הסרדינים היו פשוט מצוינים.
ברבוניות מצופות בקמח תירס ומטוגנות, עם רסק עגבניות שטח ומיץ לימון. מנה כיפית. כשטעמתי הרגשתי ישר שמדובר בקמח תירס, והוא תרם מאוד לקריספיות של הדגים.
סיגרים מרוקאים תוצרת הבית ממולאים בחלקי פנים של עגל חלב עם טחינה "אל ארז". לא מדובר בסיגרים שכולם מכירים מפלטות המטוגנים למיניהם, שתמיד מקבלים מהם צרבת. המנה היתה מאוד אסטטית ויפה. הבצק היה קריספי ולא שמנוני, והשילוב עם הטחינה היה מצוין. הטעם של המילוי היה לי קצת חזק.
פסיפס עגבניות ערבה עם שמן זית, בצל, ריחן סגול ומוצרלה של באפלו. מנה מעולה מעולה מעולה. קיבלנו צלחת עם פרוסות של סוגים שונים של עגבניות, והשילוב שלהן עם הריחן, השמן והמוצרלה (ולדעתי הרגשתי שם גם חומץ בלסמי, אבל אולי אני טועה) היה פשוט נהדר. הלוואי ומישהו היה מכין לי מנה כזו כל יום. בדומה למנת החצילים – גם המנה הזו יכולה להשתלב מצוין באירוח של בראנץ' או ארוחה חלבית. זו עוד הוכחה לכך שאוכל פשוט יכול להיות אלוהי אם רק מטפלים בו נכון. גם זו אחת מהמנות האהובות עליי מהארוחה.
טרין של בשר ושקדי עגל חלב. אני לא אוהבת מאכלים מהסוג הזה. לא ארחיב.
ירקות השוק ממולאים בבשר טלה ואורז בסמטי, לבנה עיזים ושמן זית. אני טעמתי חציל ממולא קטנטן, שהיה מעולה. למנה היה ריח פשוט נפלא, ואהבתי את העובדה שהממולאים היו קטנטנים ומכמה סוגי ירקות (חציל, קישוא, כרוב), כך שאפשר לטעום כמה סוגים בלי להתמלא. גם המילוי היה מצוין וטעם הטלה היה בהחלט מודגש.
צילום של אליק מוסוז'ניק
בשלב הזה כבר הייתי חצי מעולפת מכל האוכל, אבל אז הגיעו העיקריות:
צלעות טלה צעיר מרמת הגולן, צלויות אחת אחת עם שמן זית ופירה תפוחי אדמה-טפאנד זיתים. זו מנה שאי אפשר לעמוד בפניה – להחזיק את הצלע ביד, לנגוס ולאכול כאילו מדובר ב"ארטיק טלה". היא היתה טעימה מאוד, וזו מנה שמבחינתי קלאסי לאכול במסעדה, כי אני לא רואה את עצמי מגיעה לרמת צלייה ודיוק כזה בבית.
קוסקוס כתף טלה עם ירקות שורש חורפיים, גרגירי חומוס ותבלינים מה"מגרב". אמנם טעמתי רק קצת, אבל עדיין הופתעתי לגלות איך מנה לכאורה שגרתית יכולה להיות בכל זאת טעימה ומיוחדת. גרגירי החומוס היו מצוינים, השילוב עם בשר הטלה היה טוב, ואני דימיינתי לעצמי את אייל יושב ואוכל את הקוסקוס הזה בשמחה גלויה. אין מה להשוות בין המנה הזו לקוסקוס סטנדרטי.
נקניקייה ישראלית תוצרת הבית עם טחינה אתיופית וירקות צלויים באש. שוב טעמתי רק קצת, והמנה היתה טעימה מאוד.
לצד העיקריות קיבלנו גם פירה עם ירקות שורש צלויים שהיו פשוט מושלמים. הדיוק וההקפדה בדברים הלכאורה פשוטים וקטנים האלו, הם אלו שבאמת עשו לי את הארוחה.
אחרי העיקריות קיבלנו תה ארל גריי עם עראק, הל וקינמון. שהיה פשוט מעולה, עם טעם אניסי משגע שמחייה את הגוף והנפש. אהבתי מאוד מאוד, והייתי שותה עוד הרבה ממנו אם לא הייתי צריכה לנהוג לאחר מכן (ובשלב הזה כבר שתיתי חצי כוס יין אדום – קברנה סוביניון של יקב הרי גליל, שמאוד אהבתי, וקצת קאווה). אולי אקנה עראק לכבוד הסילבסטר ואכין לי בבית, נראה…
יחד עם התה הגיעו עוגיות ביסקוטי דקיקות וטעימות עם אגוזים ומשמשים מיובשים, וזה מזכיר לי שעדיין לא ניסיתי להכין ביסקוטי בבית…
לאחר מכן הגיעו הקינוחים. הם לא היו קינוחים שיגרתיים שרואים בכל מסעדה, ולכן הייתי די מופתעת. קודם כל הפציע מגש פטיפורים, שהכיל כל טוב – מרציפנים, מרמלדות, טרטלטים זעירים, טראפל ועוגיות קטנות שונות (מדלן, שקדים ועוד), הכל עבודת יד כמובן. לא הספקתי כל כך לטעום ממנו (הסתכלתי כה וכה, והופ! כמעט הכל נעלם).
לאחר מכן הוגש ג’לי מיין גוורצטראמינר, עם תותים,דובדבנים ופטל. קינוח מאוד מיוחד, שזו פעם ראשונה שאני מנסה, למרות שקראתי עליו בעבר. טעמתי רק כמה כפות אבל אהבתי מאוד. הוא היה קליל ומתאים לסיום של ארוחה כזו כבדה.
צילום של אליק מוסוז'ניק
הסיום היה קצת פחות מזהיר – קומפוט של שזיפים ארמניים וחבושים עם סורבה שמפניה. אמנם "קומפוט" תמיד נשמע כמו קינוח פולני סתמי ודלוח, אבל סבתי ז"ל היתה מכינה קומפוט מעולה שמאוד אהבתי, כך שבליבי שמורה פינה חמה מאוד לקינוח מהסוג הזה. את הקומפוט של "רפאל" לא אהבתי. השילוב של סורבה קר וקומפוט חם הוא מעניין ומתאים, אבל שילוב הטעמים לא היה מוצלח בעיניי והמנה היתה חמוצה ומרה מידי לטעמי.
האירוע עצמו היה מאוד מהנה, ואורגן למופת ע"י ליאת ורדי בר, ממעמקי החודש התשיעי להריונה. כל נוכח קיבל דפדפת עם פירוט של התפריטים ורשימת קשר של המשתתפים, וכן תג שמי. ליאת – כל הכבוד לך! ולידה קלה! גם שירות המלצרים היה מצוין, אדיב וקשוב, ורפי עצמו קפץ להגיד שלום כמה פעמים, ו-ווידא שהכל טוב איתנו.
הערב הזה הוכיח לי שכשבוחרים מרכיבים מעולים, ומטפלים בהם נכון, באהבה וביצירתיות – אפשר לעשות קסמים.
הדפסה
