מתכונים בקטגוריה 'מאסטר שף'



הזוכה בהגרלת ספר הבישול של מאסטר שף

הוא… הם… היא…

נטלי ל !

נטלי, שילחי לי מייל עם כתובתך ואשלח לך את הספר.

תודה לכל המשתתפים!

הביקורת שלי על הספר


מהמדף: ספר המתכונים של מאסטר שף עונה ראשונה (+ הגרלה!!!)

לאחרונה קיבלתי כמה ספרי בישול במתנה מהוצאת "כנרת", על מנת שאתרשם מהם ואסקור אותם.  אמנם יש לי מעל 100 ספרי בישול בבית, אבל אני תמיד שמחה לספרי בישול חדשים. אני מכורה 🙂

הספר הראשון אותו אסקור הוא ספר הבישול של העונה הראשונה של התוכנית "מאסטר שף".
הספר מעוצב בצורה נקייה ובפונט ברור. הוא מחולק לפי הפרקים של העונה – מהאודישנים ועד הגמר. ישנה הקדמה מפיה של אינה, המנצחת, וכן פרק מקדים שמדבר על המזווה של "מאסטר שף" והכלים השונים שבהם השתמשו בתכנית. פרק מצוין למתחילים שבינינו ולמאסטר שף wanna be. המתכונים הם של חברי הנבחרת בלבד, וליד כל מתכון יש גם תמונה של המתמודד וציטוט מהנאמר על המנה בתכנית – ע"י המתמודד וע"י השופטים. אני חשבתי שהציטוטים מיותרים על סף מגוחכים, אבל אני מניחה שיהיו כאלו שדווקא יאהבו את האנקדוטות הקטנות האלו.
כשאני מדפדפת בספרי בישול, אני בדרך כלל דואגת שיהיו לי בהשג יד פתקיות דביקות (פוסט-איט) כדי שאוכל לסמן לי מתכונים שאני מעונינת לנסותם. כשניגשתי לספר של מאסטר שף, הייתי די סקפטית. לא זכרתי את הסדרה לטובה, לא זכרתי שהיו יותר מידי מתכונים שהשאירו עליי רושם, ולא ציפיתי לגדולות באופן כללי. להפתעתי, תוך כדי דפדוף, גיליתי שדווקא מדובר באוסף מתכונים חביב ביותר, וסימנתי לי לא מעט מהם כדי לנסות. כל המנות המפורסמות של התכנית – המז'וז'ין של סמדי, החריימה של גלית, הלחם הממולא של אלקנה ועוד נמצאות כאן, וגם מתכונים למשימות הפבלובה, הקרוקומבוש והמקרונים.

החסרון העיקרי של הספר הוא בפורמט שלו. הוא מחולק לפי פרקי התוכנית ולא לפי סוגי מאכלים, ולמרות שיש אינדקס בסוף, הוא לא מספיק ידידותי ומפורט. אם רוצים לחפש מתכון ספציפי שמתאים למצרכים שיש בבית, או מתכון למנה עיקרית/קינוח וכו' – ההתמצאות לא נוחה מספיק. חבל שלא הוסיפו אינדקס נוסף לפי סוגי מנות ולפי מצרכים.
גם המתכונים עצמם אינם אחידים ברמתם. לדוגמא – מתכון פשוט של כדורי בשר ברוטב עגבניות (שבעצמי המצאתי כמה וכמה כאלו) לעומת הדים סאם של אביב, שאין בכלל בכוונתי לנסות מחמת העבודה הכרוכה בהכנתו.

לסיכום, מדובר במתנה לחג חביבה ביותר לחובבי הסדרה, אבל יותר nice to have מאשר must.

המתכונים שאני מתכוונת לנסות מהספר:
רול סינטה ממולא, של אלקנה
קציצות אורז ממולאות בבשר טחון, של סמדי
פטי שינוואה – פאי בשר קנדי, של אביב
פירה מדורה, של גל
מלבי, של מוסא
לחם גבינות, של אביבה (מתאים לשבועות!)
פאי אגסים והל, של רן
משולשים עם תרד וגבינה, של מוסא
טארט טאטן עגבניות, של איציק
טארט לימון, של אלקנה (במהרה בימינו)
שווארמת עוף ברוטב ירוק על בטטה צלויה, של אינה
סלט יפני עם ירקות וקינואה, של אלקנה
מרק עגבניות בתוך לחם, של אביבה

בחבילה שקיבלתי מההוצאה חיכתה לי הפתעה… 2 ספרים של מאסטר שף במקום אחד! ולכן אני מכריזה על הגרלה בבלוג 🙂

איך משתתפים?

א. משאירים תגובה נחמדה לפוסט זה (עם דגש על נחמדה) ביחד עם שמכם, אות ראשונה (לפחות) של שם משפחתכם, וכתובת המייל שלכם (לא תפורסם).

ב. אופציונלי – כדי להעלות את סיכויי הזכיה – מפרסמים את דבר ההגרלה בבלוג / אתר / פורום / דף אוהדים / קומונה שלכם, ואחר כך חוזרים לפה ומשאירים תגובה עם קישור לפרסום.

 ג. משלימים את שני הצעדים שלעיל עד יום שבת ה-11/6/2011 בשעה 23:59.

בהצלחה!


מאסטר שף – הגמר

"ננננווווווו????? ראית את הגמר של מאסטר שף????? אז מה את אומרת?????" – אלו היו השאלות שליוו אותי מכל עבר היום בעבודה.
אז מה אני אומרת?
היה חביב. היה קשקשני. היו דמעות. היה ראוי. אני שמחה בשביל אינה על הזכייה (הצפויה), למרות שגם אם אלקנה היה זוכה הייתי שמחה. היה בסדר גמור. לא להיט, אבל בסדר.

כשאני ובעלי סיימנו לצפות בחצי הגמר ביום חמישי, פניתי אליו ואמרתי לו – הלוואי!!! הלוואי שבגמר הם יכינו מקרונים!!!
לאור ההצלחה אני שוקלת לצאת בסיבוב הופעות בסגנון "אורן הקטן". בקרוב בהיכל התרבות הקרוב לביתכם.

אהבתי את המשימה התלת-שלבית, שבה הותקלו המתמודדים בכמה משימות בהפתעה אחת אחרי השניה. שאפו לאלקנה על מנת סביצ'ה הדג, שאפו לאינה על קרם החציל, ושאפו לסמדי על המקרונים. אמנם היה ברור שאינה ואלקנה צריכים לעלות לשלב הבא, לפחות לי, אבל השופטים לא היו כאלו משכנעים. כשבעלי, שפספס את החלק הראשון, שאל אותי למה הדיחו את סמדי, לא ממש ידעתי מה להגיד לו.

מנות הגמר היו מעניינות וראויות, למרות שלא מרגשות במיוחד. זה היה מרענן שההכרעה הסופית היא לא ב-SMS-ים או רק על פי הקהל, אלא רשמית בהחלטה של השופטים. הגיע לאינה לזכות, אין ספק.

זהו. תמה לה עונה במהירות הבזק ובקול מעט חלוש מבחינתי. נראה מה יהיה בעונה הבאה.
ולא, אין לי כוונה לגשת לאודישנים.

כמה דברים לסיום:

  1. מיכל אנסקי נראתה כמו הר בשמלה (המהממת) שלבשה. היא בסך הכל בהריון, לא צריך להפוך אותה למוניומנט. חוץ מזה, אני מבקשת להעביר את כל השמלות שהיא לבשה העונה לארוני הפרטי, תודה.
  2.  שופטים יקרים, במיוחד אתה חיים כהן, תשתדלו בפעם הבאה לא להישמע כאילו אתם מקריאים מפלקט. זה ממש הרגיש כמו טקס מסיבת סיום ביסודי.
  3. הקונסטרוקציה של סמדי עם המלון ועוגיות המקרון על השיפודים… אין לי מילים, ולא מהצד החיובי של השתיקה. הזכיר לי את קישוטי פירות ההדר שהיינו עושים בכיתה ד'. התנצלותי בפני המקרונים עלי אדמות, וספציפית פייר הרמה.
  4.  הייתי היום בקניון "שרונים" בהוד השרון לביקור בלוגרים ב"פסטה דלה קזה". התקיימה בקניון השקה של חנות שעונים חדשה, כשלפתע חלפו על פניי גבר שחום בחולצה מחויטת, ואחריו אישה בשמלת ג'ינס, סוודר אדום, נעליים אדומות וסרט עם פרח אדום לראשה… ניחשתם נכון. אלקנה וסמדי. פתאום ירדה עליי ההבנה. זה הזמן של סמדי. כמו שאמרה באודישנים – כל החיים נתנה ונתנה, עכשיו מגיע גם לה ליהנות ולחגוג. וואלה? לחלוטין מכבדת, מבינה ומפרגנת. תיהני מותק!
    ואלקנה? ללא סמדי (וללא מדי הכבאי) בכלל לא הייתי מזהה אותו. אני אוהבת את הצניעות והשקט שלו. כשמכינים אוכל באהבה, בשקט, בריכוז, ולא מתקתקים 4 סירים על הכיריים בלי להתרכז ובלי לחשוב (מקרה החיטה), זה פשוט יוצא יותר טעים.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר
שבוע שביעי – חצי הגמר


מאסטר שף – חצי הגמר

חצי הגמר של מאסטר שף היה מאכזב. מאכזב מאכזב מאכזב.
אני חושבת כך במיוחד מאז שהתחלתי לראות את הגרסא האמריקאית. הפרקים שם מעולים. בכל פרק הם מעלים את הרף, והמתמודדים מגלים המון יצירתיות וממש מוציאים מעצמם דברים חדשים.
אצלנו, לעומת זאת, עושים חפיף. בתור מישהי שמחזיקה מעצמה חובבת בישול ובעלת הבנה וידע לא קטנים בעולם הקולינרי, שלא לומר בשלנית, הרגשתי שפשוט העליבו אותי בפרק הזה.

נתחיל ממבנה התחרות. אני לא אוהבת את השיטה הזו של טורנירים וחלוקה לזוגות שמתחרים אחד בשני. זה אולי מתאים או מחויב המציאות כשיש קבוצה גדולה של מתמודדים. אבל 4 מתמודדים? תנו לכולם להתחרות לכולם! מה הוגן בזה ששתי מנות לא מדהימות (אביבה וסמדי) מתחרות אחת בשניה, ושתי מנות מקוריות, מיוחדות ונהדרות (אינה ואלקנה) מתחרות אחת בשניה? זה נראה כמו "תרגיל מסריח".
המשימה הראשונה היתה לבשל לפי נושא. הנושא הראשון היה אהבה, ואני חשבתי שמדובר במשימה של הכנת מנה רומנטית ומלאה בתשוקה, כפי שהיה באחד הפרקים של התחרות האמריקאית.
אבל לא. מדובר בלהכין מנה למישהו שאתה אוהב. כלומר – אל תצא מהריבוע שלך. אל תנסה להיות יצירתי ולהמציא את הגלגל. לך על המוכר, על מה שאתה שולט בו. לא היתה לנו כבר משימה כזו? הרי באחד הפרקים הראשונים התבקשו המתמודדים להכין את המנה שמייצגת אותם, או כפי שחיים כהן הגדיר זאת – תדמיינו שאתם מבשלים למי שאתם הכי אוהבים.
נו? למה אתם ממחזרים?

אביבה הכינה מנה אסתטית ויפיפיה, אך כנראה לא מדויקת או לא מוכנה עד הסוף. סמדי הכינה מנה שהבת שלה אוהבת. אני מודה שהסיפור של סמדי ריגש אותי, אבל רבאק, איך יכול להיות שמנה שהיא הכינה אלף פעם, שאין בה שום דבר מיוחד, מלאה בשמן, ושאני די משוכנעת שהוגשה פעם בחדר האוכל בעבודה שלי, ולכן באותו יום הסתפקתי בשניצל טבעול – עלתה לגמר?? איפה היצירתיות? איפה הייחוד? איפה האסתטיקה? איפה המאסטר שפיות??? איך ייתכן שכרטיס הכניסה לגמר הוענק גם למנה כמו קציצות טרטר טונה במילוי חצילים קלויים ועשבי תיבול על מוס אבוקדו (שבקלות יכולה להיות מוגשת במסעדה כמו "כתית" או "מסה") וגם למנה של חזה עוף ממולא ומבושל בים של שמן?

בקיצור, התעצבנתי.

לגבי המשימה האחרונה – הכנת מנה עם לחם אחיד – יש לי רגשות מעורבים. רציתי שאלקנה יעלה לגמר. אני חושבת שיש לו נשמה יצירתית בבישול ושבאמת אפשר ללמוד ממנו. מצד שני, המנה של אביבה היתה הרבה יותר מתוחכמת, הרבה יותר אסתטית, וממש נראתה כמו מנה במסעדה, ולא כמו מנה במזנון דרכים.
סתם אנקדוטה – איך שאלקנה בחר את הלחם, ישר אמרתי שאביבה יכולה לעשות מרק שמוגש בתוך הלחם. אביבה, אני שמחה שגלי המוח ששידרתי לך עברו בסופו של דבר דרך המרקע והלווין של "יס". בפעם הבאה נתאמן על זה יותר.

במוצאי שבת הגמר, ואני לא צופה גדולות, למרות שאני עוד מקווה שאתבדה, ושיהיה משימות טובות, ושהטוב באמת ינצח. הבנתי שבימים אלו מתכננים עונה שניה. הזדמנות טובה ללמוד קצת מהגויים, איך באמת עושים את זה כמו שצריך.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר


מאסטר שף – שבוע שישי – רבע הגמר

שני פרקי מאסטר שף האחרונים העלו בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, אהבתי את רוב המשימות: משימת ה-30 ש"ח היתה נהדרת, משימת הקרוקומבוש היתה מגניבה, משימת העגלות היתה מעניינת, ורק משימת המצרכים היקרים היתה מעט מאכזבת.
מצד שני, צר לי על לכתו של איציק, שלדעתי גילה הרבה יצירתיות והרבה ידע, למרות שפישל השבוע במשימות. קיוויתי שאולי בפרק הזה אבין למה השופטים מתלהבים מסמדי, ושוב לא הצלחתי להבין.
מצד שלישי, התרשמתי מאוד מאלקנה. אמנם אני לא מתחברת לסגנון שלו (ולכך שכמעט בכל פרק עד כה הוא לבש מדי כבאי או חולצת "כיבוי והצלה". זו המלבישה של ההפקה בחרה לך?), אבל האיש הוכיח שיש לו נשמה של בשלן, ושהוא מסוגל לקחת חומרים שהוא לא מכיר (קרי: טופו) ולעשות מהם יצירה.

משימת ה-30 ש"ח היתה באמת טובה, והמתמודדים הצליחו להפיק מנות ממש שוות, למרות שהיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו של מסעדה, והיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו המנות שמגישים בחדר האוכל בעבודה שלי. מוריה הלכה הביתה, בגין מה שניתן להגדירו כחטא ההיבריס – באמת חשבת שהקצב צ'יפר אותך ונתן לך נתח פילה בקר ב-10 ש"ח?
משימת הקרוקומבוש היתה משעשעת, ובלי קשר לעובי הקרמל, סמיכות הפטיסייר והארכיטקטורה הכללית של המגדל – כל הכבוד לכל המתמודדים שהגיעו עד הסוף מבלי לאבד את שפיותם, למרות שאביבה היתה קרובה לזה. רציתי מאוד לראות מה היה קורה אם סמדי היתה צריכה לעמוד במשימה הזו, אבל פניי הושבו ריקם.

הקונספט של משימת העגלות היה גם הוא טוב, אבל פה יש לי כבר כמה הסתייגויות:
עגלה של משפחה ממוצעת עם 3 ילדים כוללת בעיקר ממתקים? אוי לי ואבוי לי. אני מקווה מאוד שזה לא נכון, ושלמעשה מדובר בעגלה של משפחה ממוצעת עם טינייג'ר שיוצא לטיול שנתי (וגם במקרה הזה, כל הסוכר הזה לא טוב לחצ'קונים ולא טוב לפלטה ליישור לשיניים). מצד שני, מה אכפת לי, אלינו הביתה ממתקים לא נכנסים (יש פה אמא אחת שלא עומדת בפניהם).
איזה באסה שסמדי קיבלה את העגלה של המשפחה הממוצעת בת 5 ילדים! שלמעשה דומה לסל הקניות הרגיל שלה בסופרמרקט. קיוויתי כל כך שתקבל את העגלה של העשירון העליון או של הרווק, ותצא קצת מהריבוע שלה.
אני מודה שהתאכזבתי שאינה זכתה במנה המצטיינת בגלל תבשיל פתיתים ונקניקיות ובגלל עוגת ביסקוויטים. אני חושבת שהיה אפשר לעשות משהו הרבה יותר יצירתי מכל הממתקים האלה, ועם כל הכבוד לחזרה לילדות, יש מקומות שלא צריך לחזור אליהם (במיוחד אם הילדות שלך היתה בשנות ה-80), ויש דברים (כמו נקניקיות) שלא צריך לתת לילדים לאכול. בכלל, אינה היתה ממש קשקשנית השבוע ונשמע כאילו היא מנסה לחקות את אייל שני עם "המרק של המכשפה" וכו'. אינה, אז את רוצה עוד ילד, אני מבינה אותך, אבל את הביטוי too much information את מכירה?

משימת המצרכים הנדירים והיוקרתיים היתה מאכזבת. אחרי שאינה בחרה את המצרך שלה (אם היה לה ראש מעט יותר קרימינלי, אולי היתה בוחרת בכלל את הדג הפוזל, אבל לא משנה), לדעתי היו צריכים להגריל את המצרכים בין המתמודדים. למה שכל אחד יוכל ללכת למקום הבטוח שלו, במקום ליצור קצת אתגר ומתח?

כמה מילים על אלקנה – הבחור ממש הפתיע אותי. הוא גילה יצירתיות במשימת ה-30 ש"ח (במיה מאודה ברוטב יוגורט, לא מה שהייתי מצפה שיכין), צלח את משימת הקרוקומבוש בלי ללגלג יותר מידי על טכניקות אפיה ועל קונדיטוריה, ולדעתי זהר במשימת העגלות, שבה הפיק מנות שנראו מעולה מאסופה של מצרכים שהוא לא ממש מכיר: אורז עם "ספגטי קישואים" וטופו, וטונה אדומה צרובה מצופה בשיבולת שועל ושומשום. מקסים! ממש אהבתי. זה מה שנקרא מנות שמעוררות השראה! לדעתי הגיע לו לזכות במשימה, גם אם המנות שלו לא היו הכי הכי טעימות (חוץ מזה, אינה קיבלה כל כך הרבה טיולים בכדור פורח – מה היא תעשה עם כולם?). עוגת הביסקוויטים ותבשיל הנקניקיות ניצחו את הטופו, העדשים והאורז המלא. עצוב משהו…

ביום חמישי – חצי הגמר, וביום שבת – הגמר. נגמר קצת מהר מידי, לא? נראה אילו משימות מחכות לנו, ואני רק מקווה שהגמר לא יוכרע ב-SMS-ים או משהו כזה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות


מאסטר שף – שבוע חמישי

השבוע נפגעתי בברך. הפגיעה הובילה לכאבי גב מטורפים – גב תפוס. בעקבות זאת נשארתי היום בבית לנוח, וכך צפיתי בפרק של "מאסטר שף" האמריקאית (תודה ל-more4me על ההמלצה). אתם לא תאמינו. בתוכנית האמריקאית לא בוכים. כלומר, היו 2 מתמודדות שקצת האדימו באזור העיניים, אבל מעבר לזה לא ראיתי ולו דמעה אחת. בתוכנית הישראלית, לעומת זאת, היה שבוע מעצבן ביותר.
נתחיל במשימה הראשונה – ארוחת שבת. יפה. היה לנו זכרון ילדות, ועכשיו ארוחת שבת, שמייד העלתה זכרונות בקרב המתמודדים הרגשניים יותר. גם אני העלתי זכרונות מארוחת ליל שישי – קערת פופקורן מול סרט של ג'יימס בונד. כן, אשכנזיה מקובעת ואוכלת שרצים שכמותי. מאז שסבי וסבתי נפטרו, לא ערכנו סעודת שבת. להוריי אנחנו מגיעים בכלל בשישי בצהריים, כדי שיוכלו להאכיל ולבלות עם הנכדים כאוות נפשם. נו, עוד הוכחה לכך שאני ו"מאסטר שף" לא נועדנו יחד.
ארוחת השבת הזו, שאמורה להעלות רגשות של ביחד, משפחתיות, חום ואהבה, גרמה לחלק מהמתמודדים לפתוח כזה פה ג'ורה מלא רפש, שזה פשוט היה מגעיל.
ממוריה, למשל, שמענו כי אינה הרוסיה היא מקובעת. כי כאלה הם הרוסים, אתם יודעים. מקובעים. לא האמנתי שאני שומעת את זה. מוריה, שברוב התוכניות עסקה בלהכין אך ורק אוכל שהיא מכירה מהבית, אומרת על אינה שהיא מקובעת. כן, כן, סנדוויץ' חביתת ירק זה לא מקובע. רביולי כבד עוף וחלמון זה כן מקובע. הבנתם את זה?
השבוע היה שבוע מלא דמעות. סמדי בכתה בגלל פירמידת ההפתעות שלא הצליחה לה. מוריה בכתה בגלל כל דבר בערך. אינה בכתה כי בצקים ופירות זה לא הקטע שלה. הלווו??? אולי תרגעו? באמת. משימת הבצקים לדעתי היתה המשימה הקלה ביותר במאסטר שף עד כה. אפילו אני הייתי מסוגלת לעבור אותה. מה את בוכה כל כך?
וכמובן, מוריה שוב הגדילה עשות, והגישה בצק מטוגן בתור מאפה מתוק.
ועכשיו אנחנו יודעים למה. הידעתם שלמוריה יש בעיית קשב וריכוז וזו הסיבה לכל כשלונותיה בחיים?
מוריה מותק, אני לרגע לא מזלזלת בקשיים שלך. הפרעת קשב זה דבר נורא. העניין הוא, שאני מכירה אישית שני אנשים בעלי הפרעת קשב. לשניהם יש שני תארים, הם בעלי משפחות, וגם בעלי קריירה מפוארת בהיי טק. הם לא אומרים על רוסים שהם מקובעים, לא מגישים בצק מטוגן בתור "מאפה", לא נותנים לרטבים את השם המדהים "הרוטב שלי", וכשהם צריכים לתת שם למנה שלהם, הם לא בוחרים בשם "משהו טעים". מוריה, בתוכנית הראשונה חיבבתי אותך. עכשיו אני מייחלת לרגע בו תעופי כבר ותחסכי מאיתנו את הפאדיחות.
משימת ההדחה האחרונה, לזהות את מרכיבי המתכון לבולונז של אייל שני, היתה גאונית והרבה יותר טובה מהמקבילה האמריקאית (צ'ילי טקסני). שאפו לאיציק שזיהה 17 מרכיבים, ומילה לשאר המתמודדים: כשאמרו לכם להתחיל קודם כל עם המרכיבים הקלים, התכוונו לזה. עוד לפני שאייל שני פתח את הסיר, כבר ניחשתי 4 מרכיבים: מלח, פלפל שחור, עגבניות ושמן. קצת common sense בבקשה.

מילה לסיום על העזרה ההדדית ואווירת "כל ישראל חברים" ששורה במטבח "מאסטר שף". די עם זה כבר! אביבה, אביבה, אביבה, אביבה, אביבה – תעזבו את האישה המסכנה בשקט!! ומה פתאום חצי מטבח מתגייס כדי להכין לסמדי את אחת המנות שלה?! זו תחרות או משימה קבוצתית? תנוחו!

מחר פרק חדש, ולפי הפרומו אני צופה פרק מעצבן עוד יותר. המתמודדים יצטרכו להכין את פסגת הקינוחים הצרפתיים – קרוקומבוש, כלומר מגדל פחזניות. אלקנה מכין מגדל פחזניות. זה יהיה מעניין. או מעצבן.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות


מאסטר שף – שבוע רביעי

זיכרון ילדות #1
אמא שלי נותנת לי קציצות בפיתה, ואומרת לי לשבת בחצר ולאכול מה שאני רוצה, בעוד היא תולה כביסה. אני עושה בדיוק מה שהיא אומרת – זורקת את הקציצות לחתולים ואוכלת רק את הפיתה.

זיכרון ילדות #2
סבתא שלי מכינה קרפלעך ממולאים בכבד קצוץ, "כי את אוהבת את זה מאוד, למרות שזה הרבה עבודה", ומגישה אותם במרק עוף ("יויך"). בצלחת ליד – כבד קצוץ עם עיטורי מלפפונים חמוצים.

זיכרון ילדות #3
קערה קטנה עם במבה וקוביות שוקולד חלב. היום אין מצב שאוכל את הדברים האלה, אבל אז הייתי בטוחה שמדובר בקומבינציה הכי טעימה בעולם.

לאחר האודישנים ומחנה האימונים, הגענו סוף סוף לשלב המשימות המסקרן ב"מאסטר שף". "קשת" כנראה לא יכלו להתאפק, והיו חייבים לסחוט את בלוטת הדמעות עוד קצת, ולכן ביקשו מהמתמודדים לבשל את זיכרון הילדות שלהם. טרגדיה. איך אומרים למישהו שזיכרון הילדות שלו לא טעים?
במשימת ההדחה, נאלצו המתמודדים להכין פבלובה.
וכאן התגלתה האמת במערומיה.
מה אומר לכם, אני מצפה ממישהו שמתחרה ב"מאסטר שף" שלפחות ידע מה זה פבלובה. השכלה מינימאלית בתחום הקולינארי? הכרת מטבחים מהעולם? ידע כללי ומושגים? לא? איזו אכזבה. מתמודדים רבים התגלו ככאלו שאין להם מושג קלוש בעבודה לפי מתכון, בידע כללי קולינארי, בניהול זמן או בהכנת מאכל שחורג מהמטבח הביתי המאוד ספציפי שלהם. פייר? יצאתם פארשים בעיניי. אני, הקטנה, רציתי להסתכל עליכם מלמטה, ללמוד מכם, לספוג השראה כדי להפוך למאסטר שף בעצמי. צר לי, חלק גדול מהמתמודדים הם ממש לא זה.

בפרק השני סוף סוף קיבלו המתמודדים משימה שבשבילה היה שווה להגיע עד הלום – משימת הביצה. משימה גאונית, וגם פה ראינו למי יש פוטנציאל מאסטר שף אמיתי, ומי הגיע לתוכנית נישא על גלי הרגשות הביתיים, והגיע הזמן שיחזור בחזרה לביתו. גם משימת ההדחה היתה בהחלט בכיוון נכון – מרכיב אחד הכרחי (לא יכולתם לבחור משהו יותר מקורי מיין?), ואסופת מרכיבים מצומצמת שממנה יש להרכיב את המנה. רק חבל שכמעט כל המתמודדים הכינו ואריאציה על סטייק עם ירקות מבושלים/פירה. לא יכולתם להיות יותר מקוריים?? לא חשבתם שאפשר לא להשתמש באנטריקוט ולהכין משהו קצת יוצא דופן? לפחות מוסא הציל קצת את המצב ושילב שוקולד ברוטב של הבשר.

"קשת" גם הפעם החליטו לבלבל אותי מעט. הנבחרת הכילה 12 מתמודדים. למה לא הראיתם את המנות של כולם?? למה רן עולה לשלב הבא בלי שמראים מה הוא בישל? (שוב אפלייה נגד אשכנזים/חנונים/מהנדסים בתוכניות ריאליטי?) למה גיל עבר את משימת ההדחה מבלי שיראו מה הכין? ב"כוכב נולד" אנחנו נאנסים לשמוע את כל המתמודדים, גם הזייפנים שביניהם, וגם את אור גלעדי. למה לא גם במאסטר שף? ליכלכתם.

נושא השיפוט דווקא משתפר מפרק לפרק, והשופטים לא מהססים לקטול (מיכל אנסקי אלופה בזה), ותרשו לי להתעלם מאייל שני ו"חביתת ירק בדמה" שלו. עדיף במצבים כאלו לא להגיב.

אני מקווה שבפרקים הבאים יהיו עוד משימות מגניבות מהסוג של הפרק האחרון (הביצה ותיבת ההפתעות), ופחות מסוג "זיכרון הילדות". שמאלץ וצ'יזיות – בצלחת ולא על המרקע שלי, תודה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים


התוכנית מאסטר שף – שבוע שלישי

הקשב! ברוכים הבאים לטירונות של מאסטר שף. בתפקיד המ"כים: חיים כהן ואייל שני. בתפקיד הממ"ית: מיכל אנסקי. איזה לחץ!
אמרתי או לא אמרתי לכם שיצטרכו לקצוץ בצל במחנה האימונים? איזה פחד. עכשיו הבנתי סופית שגם אם איכשהו הייתי מצליחה לעבור את האודישנים (בעזרת סיפור קורע לב כלשהו?), בחיים, אבל בחיים, לא הייתי שורדת את מחנה האימונים. קודם כל, אני מבשלת בקצב שלי (שהוא לא מהיר במיוחד), קוצצת בצל "בינוני" ולא דק, מפרידה ביצים עם הידיים ולא עם הקליפה, ובחיים שלי לא פילטתי דג (בשביל מה יש מוכר דגים, בשביל מה?). באורז אני דווקא מוצלחת, אני חושבת, אבל מנגל מעולם לא תיפעלתי. על המנה שמייצגת אותי אני בכלל נבוכה לדבר, משום שאין לי מושג מהי. האם אני אמנון ברוטב עגבניות? האם אני קניידלך? האם אני חזה עוף בחלב קוקוס? אני גדלתי על "טבעול" ופירה, למען השם. אין לי זהות.
מה שבאמת התכוונתי להגיד זה – שאפו. שאפו לכל מי ששרד ועמד במשימות המלחיצות מוות האלו, וגם למי שלא הצליח לעבור לנבחרת בסוף – כל הכבוד. אני בחיים לא הייתי שורדת את זה. אריאלה, את מלכה למרות שלא עברת.

מחנה האימונים החל במחזות קורעי לב – טיפות דם מטפטפות, פלסטרים, חובשים, דמעות – מה קורה פה? תרגיעו. בהישרדות לא היה כל כך הרבה דם. הטפיחות על הכתף מאחורה הזכירו לי יותר מכל את הטירונות שלי, ואת המ"כית טופחת על כתפי כדי לסמן לי לירות בעוזי. מלחיץ משהו.
אחרי שסיימנו את מבחן מיומנויות הבישול סוף סוף הגיע האקשן האמיתי – הבישולים. לראות את המתמודדים לוקחים מצרכים ויוצרים מהם משהו שלהם היה באמת הדבר האמיתי, ואני מקווה שזה הקו שבו תמשיך התוכנית להבא. מעניין אותי אם בפרקים הבאים יגבילו אותם גם במוצרים או בשיטות בישול, ולא רק בזמן (משום שכפי שלמדתי בקורס יצירתיות בתואר השני שלי במנהל עסקים, כשמגבילים אותך – אז מתפרצת היצירתיות האמיתית).

מילה קטנה לגבי העריכה של התוכנית: אנשי "קשת", בילבלתם אותי נורא. קודם כל, במחנה האימונים היו אנשים שבכלל לא ראינו את האודישנים שלהם. לא יכולתם להראות אותם לפחות בקטנה? אני יודעת שהיתה תוכנית באמצע השבוע שהציגה את כל אלו שעלו למחנה האימונים, אבל לא ראיתי אותה, כי יש גבול – יש לי חיים ואין לי כוונה לראות מאסטר שף בכל אחד מימי השבוע (אחרת מתי אראה GLEE, "שקר לי", "המפץ הגדול" וגיא פינס? או חלילה, אבשל ואעשה כביסה?). דבר שני, במחנה האימונים היו אנשים שפשוט נעלמו פתאום – חלק עלו לשלב הבא ובכלל לא ראינו את זה, וחלקם הלכו הביתה מבלי שראינו. אחרי שבכינו עם כל אחד ואחד מהמתמודדים בשלב האודישנים, ככה אתם עושים לנו? הם נעלמים לפתע מבלי להשאיר זכר? ולמה לא עשיתם "קליפ סיום" של הנבחרת כמו שעושים בכוכב נולד? אני מודה שאני לא סגורה על מי עבר לנבחרת ומי לא.
לפחות הפעם היה נראה שהשיפוט מקצועי, וגם בעלי סיפורים מרגשים מצאו עצמם מחוץ לנבחרת.

בכל מקרה, פרקי מחנה האימונים הצליחו לבנות אצלי מתח וציפייה לקראת ההמשך. מעניין אילו משימות עוד יהיו.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים


מאסטר שף – השבוע השני

זה מה שלמדתי השבוע בתוכנית "מאסטר שף":

א. כולם אוהבים את חיים כהן
זה מדהים. האיש פשוט מלך ישראל. לכל מקום שהוא הולך, אנשים מתרגשים, מחבקים, מנשקים, נמסים למראהו. מעניין כמה מנדטים זה שווה. האמת? צודקים.

ב. מיכל אנסקי צריכה ללכת עם שיער פזור
המתמודדת הספרית אמרה לה ששיער אסוף מבגר אותה. האמת? צודקת.

ג. במיה זה הכי, אחי
מסתבר שחיים כהן מאוד אוהב במיה. מסתבר שבמיה קוטמים בתנועה סיבובית. מסתבר שבמיה היא עדינה ועדיף לא לחנוק אותה עם רוטב. מסתבר שהיו שלוש מנות עם במיה בתוכנית האחרונה, שתיים מתוכן עברו שלב. מסתבר שבכל חיי הכנתי רק תבשיל אחד עם במיה. אוקיי, הפנמתי.

ד. עליך לבשל כשהמקום בו נולדת מעוך לתוך האוכל שלך
כך הנחה אייל שני את המתמודד חסר האצבעות מבאר שבע. כך שיבח את עמית אהרנסון (ההורס) – שמרגישים את ירושלים בתבשילים שלו.
אני גדלתי במושב. אני מבינה עכשיו שעליי לבשל עם פירות הדר, אבוקדו ותותים. אמא ואבא, ממתינה למשלוח.

ה. לא מערבבים סוגים שונים של פירות ים
תהרגו אותי אם אני מבינה למה. מה רע בצלחת ענקית עמוסה בקלמרי, שרימפס, סרטנים, קוקי סן ז'אק וכו' וכו'. אני באמת לא מבינה.

ו. מושון מהסרטים של יהודה ברקן הוא עורך דין
וזו לא מתיחה.

ז. יש דבר כזה, סינסתזיה (ערבול חושים)
הקטע הזה הרג אותי. הוא חווה את יום שלישי כוורוד עתיק, המילה "סן קריסטובל" עושה לו בחילה, ויום שבת הוא לבן. לא הבנתי אם יש לו ילדים או לא, כי אצלי יום שבת נוטה יותר לסגלגל-אפור כהה, על שום העיגולים השחורים שמתחת לעיניים שלי ושל בעלי כשהילדים מעירים אותנו ב-6 בבוקר.

השבוע מפלס הבכי והעצב ירד קמעה. אמנם היו כמה מקרים עצובים של מוות במשפחה, נכויות ובעיות אחרות (וסליחה על הציניות, אבל כשדוחפים לך את הרגש בפרצוף, זה מתבקש), אבל היו גם קטעים הזויים אחרים כרוני ליבוביץ' האופנובנק, מושון מסרטי המתיחות של יהודה ברקן, אסתריקה נגיד, כרמל-כאמל (אתה מקסים), עינב שאימה ואחיותיה לא נותנות לה לבשל ואשת ריקודי העם מאשקלון. אם בשבוע הראשון עוד הבנתי פחות או יותר את ההגיון השיפוטי של השופטים, הפעם איבדתי אותם לגמרי. היה נראה שכל עוד יש לך סיפור, בישלת מהבטן, ואתה מראה את הרגש הנכון – אייל שני יעביר אותך. למה? ככה. מיכל אנסקי ורפי אדר נתנו טון יותר מקצועי הפעם.

תודה לאל, האודישנים נגמרו (ותודה לכם "קשת" שלא מרחתם אותם על פני מיליון פרקים כמו ב"כוכב נולד", כי באמת די), ובפרקים הבאים נצפה במחנה האימונים. מעניין אותי איך זה יהיה. האם כמו ב"כוכב נולד" הם ישאירו את המתמודדים ערים כל הלילה כדי לראות מי מסוגל לקצוץ בצל תחת לחץ? מקווה מאוד שלא.

לפוסט הראשון בסדרה על תוכנית הריאליטי "מאסטר שף"


תוכנית הריאליטי "מאסטר שף"

ביום חמישי עלתה בערוץ 2 תוכנית ריאליטי חדשה – מאסטר שף, שבמסגרתה מתחרים בשלנים חובבים על התואר "המאסטרשף של ישראל". התוכנית שייכת ל"קשת" ומשודרת בימי חמישי ושבת.

הדבר הראשון שבלט לעיניי הוא ההשקעה הגדולה בתוכנית. לא באו פה לעשות משהו "חפיף", אלא השקיעו בעמדות בישול מצוידות, צילומי חוץ ועוד. הדבר השני שבלט לעיניי הוא עד כמה מבנה התוכנית מזכיר את התוכנית "כוכב נולד": ארבעה שופטים, חברים ומשפחה שמחכים מחוץ לדלת, הסינר שניתן לעוברים שלב, צילומי החוץ על המתחרים, ראיונות של המשתתפים באודישנים, השופטים שמפתיעים אותך בבית. לא ראיתי את המקור החו"לי, ומעניין האם הוא דומה או שונה.

אני מודה שאני לא חובבת גדולה של תוכנית ריאליטי ישראליות. תוכניות ריאליטי אמריקאיות אני חובבת יותר בגלל שהן פשוט טראש טהור – וזה כיף. בתוכניות הישראליות יש את מימד הרגש וה"אותנטיות" שהוא לעיתים מוגזם לדעתי, וזו גם אחת הבעיות שלי עם "מאסטר שף". אוכל ובישול בשבילי זה משהו כיפי, קליל, שעושים באהבה ושמחה, וקשה לי מאוד לשבת מול תוכנית שעוסקת באוכל ובישול, כשאני צריכה להחזיק את עצמי שלא לפרוץ בבכי עם כל מתחרה חדש שמציג את המנה והסיפור שלו. הסיפורים באמת מאוד מאוד מרגשים ונוגעים ללב, אך אסופה כל כך הדוקה שלהם, אחד אחרי השני, פשוט… מוציאה את התיאבון. המתחרה מוריה המתוקה והמתחרה הכבאי היוו אתנחתא שמחה וקלילה מכל העצב והבכי. מוריה המקסימה היא הפייבוריטית שלי כרגע.

למרות כל זאת, אין לי כוונה לפספס את התוכנית, ואני מקווה שכשנגיע לשלב המשימות התוכנית תעלה שלב ותעבור להיות יותר fun, קצבית ומותחת.

מילה על השופטים – "קשת" שיחקו אותה עם הרכב השופטים, והצליחו לגבש הרכב של אנשים מקצועיים שיודעים על מה הם מדברים, ועם זאת יש להם גם את נגיעת הסלבריטאיות והטלוויזיוניות. חוץ מזה, מיכל אנסקי מהממת, וקשה לי להתגבר על השמלות המדהימות, על החינניות שבה היא אוכלת, על השיער שלה ועל החיוך. מדהימה שכמוך, אולי תצאי איתי לקפה ועוגה?

אני מאחלת בהצלחה לכל המתחרים בתוכנית, ומקווה גם ליהנות מהצפיה וגם ללמוד דברים חדשים.

קרדיט על הצילום: הצלם פיני סילוק