הוא… הם… היא…

נטלי ל !

נטלי, שילחי לי מייל עם כתובתך ואשלח לך את הספר.

תודה לכל המשתתפים!

הביקורת שלי על הספר

"ננננווווווו????? ראית את הגמר של מאסטר שף????? אז מה את אומרת?????" – אלו היו השאלות שליוו אותי מכל עבר היום בעבודה.
אז מה אני אומרת?
היה חביב. היה קשקשני. היו דמעות. היה ראוי. אני שמחה בשביל אינה על הזכייה (הצפויה), למרות שגם אם אלקנה היה זוכה הייתי שמחה. היה בסדר גמור. לא להיט, אבל בסדר.

כשאני ובעלי סיימנו לצפות בחצי הגמר ביום חמישי, פניתי אליו ואמרתי לו – הלוואי!!! הלוואי שבגמר הם יכינו מקרונים!!!
לאור ההצלחה אני שוקלת לצאת בסיבוב הופעות בסגנון "אורן הקטן". בקרוב בהיכל התרבות הקרוב לביתכם.

אהבתי את המשימה התלת-שלבית, שבה הותקלו המתמודדים בכמה משימות בהפתעה אחת אחרי השניה. שאפו לאלקנה על מנת סביצ'ה הדג, שאפו לאינה על קרם החציל, ושאפו לסמדי על המקרונים. אמנם היה ברור שאינה ואלקנה צריכים לעלות לשלב הבא, לפחות לי, אבל השופטים לא היו כאלו משכנעים. כשבעלי, שפספס את החלק הראשון, שאל אותי למה הדיחו את סמדי, לא ממש ידעתי מה להגיד לו.

מנות הגמר היו מעניינות וראויות, למרות שלא מרגשות במיוחד. זה היה מרענן שההכרעה הסופית היא לא ב-SMS-ים או רק על פי הקהל, אלא רשמית בהחלטה של השופטים. הגיע לאינה לזכות, אין ספק.

זהו. תמה לה עונה במהירות הבזק ובקול מעט חלוש מבחינתי. נראה מה יהיה בעונה הבאה.
ולא, אין לי כוונה לגשת לאודישנים.

כמה דברים לסיום:

1. מיכל אנסקי נראתה כמו הר בשמלה (המהממת) שלבשה. היא בסך הכל בהריון, לא צריך להפוך אותה למוניומנט. חוץ מזה, אני מבקשת להעביר את כל השמלות שהיא לבשה העונה לארוני הפרטי, תודה.
2.  שופטים יקרים, במיוחד אתה חיים כהן, תשתדלו בפעם הבאה לא להישמע כאילו אתם מקריאים מפלקט. זה ממש הרגיש כמו טקס מסיבת סיום ביסודי.
3. הקונסטרוקציה של סמדי עם המלון ועוגיות המקרון על השיפודים… אין לי מילים, ולא מהצד החיובי של השתיקה. הזכיר לי את קישוטי פירות ההדר שהיינו עושים בכיתה ד'. התנצלותי בפני המקרונים עלי אדמות, וספציפית פייר הרמה.
4.  הייתי היום בקניון "שרונים" בהוד השרון לביקור בלוגרים ב"פסטה דלה קזה". התקיימה בקניון השקה של חנות שעונים חדשה, כשלפתע חלפו על פניי גבר שחום בחולצה מחויטת, ואחריו אישה בשמלת ג'ינס, סוודר אדום, נעליים אדומות וסרט עם פרח אדום לראשה… ניחשתם נכון. אלקנה וסמדי. פתאום ירדה עליי ההבנה. זה הזמן של סמדי. כמו שאמרה באודישנים – כל החיים נתנה ונתנה, עכשיו מגיע גם לה ליהנות ולחגוג. וואלה? לחלוטין מכבדת, מבינה ומפרגנת. תיהני מותק!
   ואלקנה? ללא סמדי (וללא מדי הכבאי) בכלל לא הייתי מזהה אותו. אני אוהבת את הצניעות והשקט שלו. כשמכינים אוכל באהבה, בשקט, בריכוז, ולא מתקתקים 4 סירים על הכיריים בלי להתרכז ובלי לחשוב (מקרה החיטה), זה פשוט יוצא יותר טעים.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר
שבוע שביעי – חצי הגמר

חצי הגמר של מאסטר שף היה מאכזב. מאכזב מאכזב מאכזב.
אני חושבת כך במיוחד מאז שהתחלתי לראות את הגרסא האמריקאית. הפרקים שם מעולים. בכל פרק הם מעלים את הרף, והמתמודדים מגלים המון יצירתיות וממש מוציאים מעצמם דברים חדשים.
אצלנו, לעומת זאת, עושים חפיף. בתור מישהי שמחזיקה מעצמה חובבת בישול ובעלת הבנה וידע לא קטנים בעולם הקולינרי, שלא לומר בשלנית, הרגשתי שפשוט העליבו אותי בפרק הזה.

נתחיל ממבנה התחרות. אני לא אוהבת את השיטה הזו של טורנירים וחלוקה לזוגות שמתחרים אחד בשני. זה אולי מתאים או מחויב המציאות כשיש קבוצה גדולה של מתמודדים. אבל 4 מתמודדים? תנו לכולם להתחרות לכולם! מה הוגן בזה ששתי מנות לא מדהימות (אביבה וסמדי) מתחרות אחת בשניה, ושתי מנות מקוריות, מיוחדות ונהדרות (אינה ואלקנה) מתחרות אחת בשניה? זה נראה כמו "תרגיל מסריח".
המשימה הראשונה היתה לבשל לפי נושא. הנושא הראשון היה אהבה, ואני חשבתי שמדובר במשימה של הכנת מנה רומנטית ומלאה בתשוקה, כפי שהיה באחד הפרקים של התחרות האמריקאית.
אבל לא. מדובר בלהכין מנה למישהו שאתה אוהב. כלומר – אל תצא מהריבוע שלך. אל תנסה להיות יצירתי ולהמציא את הגלגל. לך על המוכר, על מה שאתה שולט בו. לא היתה לנו כבר משימה כזו? הרי באחד הפרקים הראשונים התבקשו המתמודדים להכין את המנה שמייצגת אותם, או כפי שחיים כהן הגדיר זאת – תדמיינו שאתם מבשלים למי שאתם הכי אוהבים.
נו? למה אתם ממחזרים?

אביבה הכינה מנה אסתטית ויפיפיה, אך כנראה לא מדויקת או לא מוכנה עד הסוף. סמדי הכינה מנה שהבת שלה אוהבת. אני מודה שהסיפור של סמדי ריגש אותי, אבל רבאק, איך יכול להיות שמנה שהיא הכינה אלף פעם, שאין בה שום דבר מיוחד, מלאה בשמן, ושאני די משוכנעת שהוגשה פעם בחדר האוכל בעבודה שלי, ולכן באותו יום הסתפקתי בשניצל טבעול – עלתה לגמר?? איפה היצירתיות? איפה הייחוד? איפה האסתטיקה? איפה המאסטר שפיות??? איך ייתכן שכרטיס הכניסה לגמר הוענק גם למנה כמו קציצות טרטר טונה במילוי חצילים קלויים ועשבי תיבול על מוס אבוקדו (שבקלות יכולה להיות מוגשת במסעדה כמו "כתית" או "מסה") וגם למנה של חזה עוף ממולא ומבושל בים של שמן?

בקיצור, התעצבנתי.

לגבי המשימה האחרונה – הכנת מנה עם לחם אחיד – יש לי רגשות מעורבים. רציתי שאלקנה יעלה לגמר. אני חושבת שיש לו נשמה יצירתית בבישול ושבאמת אפשר ללמוד ממנו. מצד שני, המנה של אביבה היתה הרבה יותר מתוחכמת, הרבה יותר אסתטית, וממש נראתה כמו מנה במסעדה, ולא כמו מנה במזנון דרכים.
סתם אנקדוטה – איך שאלקנה בחר את הלחם, ישר אמרתי שאביבה יכולה לעשות מרק שמוגש בתוך הלחם. אביבה, אני שמחה שגלי המוח ששידרתי לך עברו בסופו של דבר דרך המרקע והלווין של "יס". בפעם הבאה נתאמן על זה יותר.

במוצאי שבת הגמר, ואני לא צופה גדולות, למרות שאני עוד מקווה שאתבדה, ושיהיה משימות טובות, ושהטוב באמת ינצח. הבנתי שבימים אלו מתכננים עונה שניה. הזדמנות טובה ללמוד קצת מהגויים, איך באמת עושים את זה כמו שצריך.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר

שני פרקי מאסטר שף האחרונים העלו בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, אהבתי את רוב המשימות: משימת ה-30 ש"ח היתה נהדרת, משימת הקרוקומבוש היתה מגניבה, משימת העגלות היתה מעניינת, ורק משימת המצרכים היקרים היתה מעט מאכזבת.
מצד שני, צר לי על לכתו של איציק, שלדעתי גילה הרבה יצירתיות והרבה ידע, למרות שפישל השבוע במשימות. קיוויתי שאולי בפרק הזה אבין למה השופטים מתלהבים מסמדי, ושוב לא הצלחתי להבין.
מצד שלישי, התרשמתי מאוד מאלקנה. אמנם אני לא מתחברת לסגנון שלו (ולכך שכמעט בכל פרק עד כה הוא לבש מדי כבאי או חולצת "כיבוי והצלה". זו המלבישה של ההפקה בחרה לך?), אבל האיש הוכיח שיש לו נשמה של בשלן, ושהוא מסוגל לקחת חומרים שהוא לא מכיר (קרי: טופו) ולעשות מהם יצירה.

משימת ה-30 ש"ח היתה באמת טובה, והמתמודדים הצליחו להפיק מנות ממש שוות, למרות שהיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו של מסעדה, והיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו המנות שמגישים בחדר האוכל בעבודה שלי. מוריה הלכה הביתה, בגין מה שניתן להגדירו כחטא ההיבריס – באמת חשבת שהקצב צ'יפר אותך ונתן לך נתח פילה בקר ב-10 ש"ח?
משימת הקרוקומבוש היתה משעשעת, ובלי קשר לעובי הקרמל, סמיכות הפטיסייר והארכיטקטורה הכללית של המגדל – כל הכבוד לכל המתמודדים שהגיעו עד הסוף מבלי לאבד את שפיותם, למרות שאביבה היתה קרובה לזה. רציתי מאוד לראות מה היה קורה אם סמדי היתה צריכה לעמוד במשימה הזו, אבל פניי הושבו ריקם.

הקונספט של משימת העגלות היה גם הוא טוב, אבל פה יש לי כבר כמה הסתייגויות:
עגלה של משפחה ממוצעת עם 3 ילדים כוללת בעיקר ממתקים? אוי לי ואבוי לי. אני מקווה מאוד שזה לא נכון, ושלמעשה מדובר בעגלה של משפחה ממוצעת עם טינייג'ר שיוצא לטיול שנתי (וגם במקרה הזה, כל הסוכר הזה לא טוב לחצ'קונים ולא טוב לפלטה ליישור לשיניים). מצד שני, מה אכפת לי, אלינו הביתה ממתקים לא נכנסים (יש פה אמא אחת שלא עומדת בפניהם).
איזה באסה שסמדי קיבלה את העגלה של המשפחה הממוצעת בת 5 ילדים! שלמעשה דומה לסל הקניות הרגיל שלה בסופרמרקט. קיוויתי כל כך שתקבל את העגלה של העשירון העליון או של הרווק, ותצא קצת מהריבוע שלה.
אני מודה שהתאכזבתי שאינה זכתה במנה המצטיינת בגלל תבשיל פתיתים ונקניקיות ובגלל עוגת ביסקוויטים. אני חושבת שהיה אפשר לעשות משהו הרבה יותר יצירתי מכל הממתקים האלה, ועם כל הכבוד לחזרה לילדות, יש מקומות שלא צריך לחזור אליהם (במיוחד אם הילדות שלך היתה בשנות ה-80), ויש דברים (כמו נקניקיות) שלא צריך לתת לילדים לאכול. בכלל, אינה היתה ממש קשקשנית השבוע ונשמע כאילו היא מנסה לחקות את אייל שני עם "המרק של המכשפה" וכו'. אינה, אז את רוצה עוד ילד, אני מבינה אותך, אבל את הביטוי too much information את מכירה?

משימת המצרכים הנדירים והיוקרתיים היתה מאכזבת. אחרי שאינה בחרה את המצרך שלה (אם היה לה ראש מעט יותר קרימינלי, אולי היתה בוחרת בכלל את הדג הפוזל, אבל לא משנה), לדעתי היו צריכים להגריל את המצרכים בין המתמודדים. למה שכל אחד יוכל ללכת למקום הבטוח שלו, במקום ליצור קצת אתגר ומתח?

כמה מילים על אלקנה – הבחור ממש הפתיע אותי. הוא גילה יצירתיות במשימת ה-30 ש"ח (במיה מאודה ברוטב יוגורט, לא מה שהייתי מצפה שיכין), צלח את משימת הקרוקומבוש בלי ללגלג יותר מידי על טכניקות אפיה ועל קונדיטוריה, ולדעתי זהר במשימת העגלות, שבה הפיק מנות שנראו מעולה מאסופה של מצרכים שהוא לא ממש מכיר: אורז עם "ספגטי קישואים" וטופו, וטונה אדומה צרובה מצופה בשיבולת שועל ושומשום. מקסים! ממש אהבתי. זה מה שנקרא מנות שמעוררות השראה! לדעתי הגיע לו לזכות במשימה, גם אם המנות שלו לא היו הכי הכי טעימות (חוץ מזה, אינה קיבלה כל כך הרבה טיולים בכדור פורח – מה היא תעשה עם כולם?). עוגת הביסקוויטים ותבשיל הנקניקיות ניצחו את הטופו, העדשים והאורז המלא. עצוב משהו…

ביום חמישי – חצי הגמר, וביום שבת – הגמר. נגמר קצת מהר מידי, לא? נראה אילו משימות מחכות לנו, ואני רק מקווה שהגמר לא יוכרע ב-SMS-ים או משהו כזה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות