מתכונים בקטגוריה 'מסעדות, בתי קפה ומקומות'



טיול משפחתי בלונדון – איפה אכלנו?

 צר לי לאכזב אתכם, אבל הפוסט הזה לא יהיה מוקדש למסעדות גורמה שדגמתי ברחבי לונדון. האוכל היה אחד הדברים הכי פחות חשובים לנו בטיול, ולא רצינו להוציא עליו הרבה כסף, או לבזבז בגינו זמן. פינקנו את עצמנו במסעדה רק פעם אחת, ובשאר הפעמים אכלנו "תוך כדי" ו-"על הדרך" – בחדר במלון, על הדשא ליד ה-London's Eye (הגלגל הענק), בשיט בחזרה מגריניץ'… לראות את הדינוזאור טי רקס ב-Natural History Museum שוב ושוב ושוב היה הרבה יותר חשוב! (לפחות לחלק מאיתנו, ששמו מתחיל ב-א'…)

מי שיותר רציני מאיתנו, יכול להיעזר באתר הקופונים הזה, המכיל קופונים למסעדות שונות, חלקן רשתות (דילים שונים כמו 1+1, וכו'), אותו תרמה לי כרמית המופלאה, שאותה היכרתי בתואר השני שלי (היא היתה רכזת הסטודנטים. מסקנה: היה שווה לעשות תואר שני), ושגרה כעת עם משפחתה בלונדון.

אז איפה כן אכלנו?

Wagamama
מסעדת הנודלס המפורסמת מכולן, שבה אכלתי לראשונה לפני 8 שנים, בסניף המקורי ליד המוזיאון הבריטי. היום יש סניפים ברחבי לונדון, ואנו אכלנו בסניף שליד ה-Tower of London. למי שלא מכיר, מדובר במסעדה אסייתית, שבה האוכל מוגש לשולחן מיד כשהוא מוכן, כך שיכול להיות מצב שבו המנות יופיעו שלא בסדר שהזמנתם אותם (מי שמכיר את מסעדת זוזוברה בהרצליה – מדובר באותו סגנון). רמת המחירים היתה דומה לארץ (בזכות שער החליפין הסביר של הפאונד), והאוכל היה טעים מאוד. אני אכלתי chicken tama rice – מנת אורז עם פטריות ועוף ברוטב יין אדום, שהיתה מעולה. בעלי אכל wagamama ramen ואייל אכל נודלס עם סלמון וירקות (מנת ילדים). כל ילד מקבל כוס עם צבעים וכן דפי צביעה עם תרגילים שונים.

מקדונלד'ס
כשסיפרתי לאנשים שאנחנו נוסעים ללונדון, ושאני מוטרדת מנושא האוכל, כולם אמרו לי – מה הבעיה, אוכלים במקדונלד'ס!
כן, כן, אני יודעת שזה ג'אנק פוד, אבל כשצריך משהו מהיר ומשביע, ומקום עם שירותים, זה עושה את העבודה… הילדים שלי לא אוכלים המבורגרים של מקדונלד'ס, אבל מסתבר שבלונדון אחת האופציות בארוחת הילדים היא של אצבעות דג, ודגים הם אוהבים מאוד, כך שמבחינתנו זה היה מעולה.

שווקים
ביקרנו בשוק Borough Market ובשוק בגריניץ'. בשניהם יש הרבה דוכנים שניתן לקנות בהם אוכל מוכן מכל הסוגים.

פיש אנד צ'יפס
אי אפשר לבקר בלונדון מבלי לאכול את המאכל הקלאסי הזה! במיוחד שהילדים שלי מאוד אוהבים דגים. אפשר להשיג את המנה הזו כמעט בכל מקום. אנחנו לקחנו take away ממקום בשם The Fish & Chip בגריניץ', ואכלנו בסירה בדרך חזרה לווסטמינסטר. היה מעולה.
אייל עם פיש ביד אחת, צ'יפס ביד שניה:

 

 

מרקס & ספנסר – Food
איזור האוכל של מרקס & ספנסר שווה במיוחד, ואפשר לשבת שם לאכול וגם לקנות אוכל מוכן מעולה – סנדביצ'ים, סלטים, קינוחים, סלטי פירות ואפילו סושי. לא מדובר פה בכריכים קרים ועלובים שאתם מכירים מחנויות הנוחות של תחנות הדלק פה בארץ, או בסלטי חסה עם שקית רוטב אלף האיים. אנחנו קנינו שם (ואכלנו בחדר במלון) סלט קוסקוס עם ירקות קלויים (מעולה), סלט אורז פראי ושרימפס ברוטב לימון-קוקוס (גם מעולה), סנדביץ' עם נתחי עוף, סנדביץ' עם שרימפסים קטנים, סלט פירות (אבטיח, מלון, אננס וענבים) ומוס שוקולד ומסקרפונה. מומלץ.

Tesco
סופרמרקט שאפשר למצוא בכל פינה, וגם שם ניתן לקנות אוכל מוכן – סנדביצ'ים וסלטים שונים. קניתי שם גם עוגיה גדולה ומעולה עם חתיכות שוקולד… יאמי.

Pret a Manger
רשת שניתן לקנות בה סנדביצ'ים, טוסטים, סלטים, עוגיות וקינוחים שונים. אכלתי משם סנדביץ' אבוקדו ושרימפס שהיה מעולה.

קאפקייקס, עוגיות ובתי קפה:

Ben's Cookies – רשת שמוכרת בעיקר עוגיות גדולות וטעימות, מכל מיני סוגים. אכלתי עוגייה עם חתיכות תפוזים ושוקולד חלב שהיתה מעולה.

Ella's Bakery – מקום בקובנט גרדן שמוכר קאפקייקס. בוודאי כבר הבנתם שיש לי משיכה עזה לקאפקייקס, ולכן כשראיתי את המקום הייתי חייבת להיכנס. אחד הדברים החמודים/מיוחדים בקאפקייקס שלהם, הוא קישוט של נצנצים (גליטר). לגבי הטעם – זה כנראה תלוי מה לוקחים. אייל בחר בקאפקייקס שוקולד שהיה טעים. אני בחרתי בקאפקייקס עוגיות אוראו שלא הייתי מסוגלת לאכול. הוא היה שמנוני ומתוק מידי בשבילי.

Kitchen & Pantry – בית קפה באחד הרחובות הסמוכים לחנות Books & Cooks. נכנסנו לשם כדי להתאושש מהביקור האינטנסיבי. מקום חביב עם הרבה ספות וכורסאות. יש שם עוגיות, מאפים, קרפים וגם אוכל ממש. בעלי שתה שם קפה, ואני אכלתי עוגיית שוקולד לבן ומקדמיה שלא היתה משהו.

Starbucks – יש סניף בכל חור. אני מציינת את המקום רק בגלל שיש להם יחס מיוחד לילדים – אם אומרים שהמשקה החם הוא לילד, מקבלים אותו בטמפרטורה מעט נמוכה יותר, שמותאמת לילדים. הנה משהו שבארץ צריך ללמוד ממנו, במיוחד בהתחשב בטמפרטורת ההגשה הגבוהה שבה מגישים מנות ילדים במסעדות.

זו ההתנסות שלנו, וכמובן שיש עוד רשתות ומקומות רבים לאכול בהם. לא ניסינו לאכול בפאבים (אולי בביקור הבא). ההמלצה העיקרית היא לאכול את הארוחה החמה בצהריים – כי אז יש עסקיות ומבצעים, והמחירים זולים יותר. אתם מוזמנים להשאיר טיפים נוספים בתגובות.


לונדון – חנות ספרי הבישול Books for Cooks

ארורים יהיו הבריטים. מי זה סוגר חנות ספרי בישול בשעה 18:00 בערב?? חסרי לב.
סתם, סתם, זו אשמתנו בדיוק באותה מידה שזו אשמתם של הבריטים, שבסך הכל רוצים ללכת לביתם מוקדם, כנראה, ואינם צריכים לקחת בחשבון את קיומה של המשפחה הישראלית שהתעכבה באיזור הדינוזאורים של ה-Natural History Museum. את הביקור בחנות ספרי הבישול Books for Cooks לא רציתי בשום אופן לפספס, למרות שלא היינו בטוחים כי נצליח להגיע בזמן לפני הסגירה. החנות ממוקמת בנוטינג היל, ברחוב Blenheim Cresent מס' 4. נאמר לנו שתחנת הרכבת התחתית Notting Hill Gate קרובה לשם, אבל זה לא נכון, אלא אם כן אתם מחשיבים הליכה מהירה-חצי ריצה של 15-20 דקות כ"קרוב". עצתי: הגיעו בבוקר (החנות נפתחת ב-10:00), וקחו אוטובוס מהתחנה לשם. שימו לב כי החנות סגורה בשלושת השבועות האחרונים של אוגוסט, ב-10 ימי הכריסטמס, ובימי ראשון ושני. בנוסף לכך, לפי מפת החנות יש עוד תחנת רכבת תחתית – Ladbroke Grove – שאולי היא קרובה יותר.

הצלחנו להגיע לחנות דקה לפני הסגירה. בעלי שם רגל בדלת והסביר כי אשתו, להלן אני, היא בלוגרית בישול, שהגענו מישראל במיוחד ושאנחנו חייבים לבקר בחנות. בעל החנות הסכים לתת לי כמה דקות להסתובב שם, במהלכן ניסיתי להסדיר את נשימתי (בעל החנות החביב הציע מים), ולספוג את כל מה שהיה לחנות להציע. החנות, כשמה, מוקדשת אך ורק לספרי בישול, מכל הסוגים והמינים, חדשים וישנים. לא היה לי זמן לבדוק מדף מדף, אבל בביקור הבא בוודאי אעשה את זה. ממה שהצלחתי לשים לב, החנות מחולקת לפי נושאים (מטבח הודי, יווני, אפיה וכו'), ומכילה גם מטבחון – Test Kitchen – שבו מתארחים שפים וכן מנסים מתכונים מתוך הספרים השונים בחנות.
מכיוון שלא ידעתי לבחור תוך דקות ספורות איזה ספר בישול אני רוצה (התשובה הבלתי מעשית היתה, כמובן, את כולם!), בחרתי לרכוש את אוסף ספרי הבישול של החנות (חמישה במספר), שמהווים אוסף של המתכונים הטובים ביותר בעיני בעל החנות, העובדים והלקוחות. מדובר במתכונים שנוסו ב-Test Kitchen וזכו להצלחה גדולה בקרב כל הטועמים.

על השולחן ניתן לראות את הספר החדש של דונה היי – Seasons, ואת הספר החדש של נ'ייגלה לואסון – Kitchen. חשבתי לקנות את זה של נייג'לה, אבל הוא יקר (ועבה מאוד). 

המחשבה הראשונה היתה פשוט לקחת עותק מכל אחד, ולברוח.

וזהו ה-Test Kitchen:

לסיכום, לחלוטין לא מיציתי את הביקור. עוד סיבה לחזור ללונדון 😉 או לחילופין לעבור להתגורר בחנות, אם לא אצליח לממש את תוכניתי להתגורר ב-Borough Market (סתם) 😛


לונדון – שוק האוכל Borough Market (בורו מרקט)

כשחשבתי על נסיעה ללונדון, היה לי ברור כשמש איפה נבקר. אייל בדיוק בגיל שבו הוא הרוס על דינוזאורים, אבירים, חלל, מכונות, רובוטים וכו' (וזה שיש לו שני הורים גיקים בוודאי גם תורם לכל זה), כך שהיה לי ברור שה-Tower of London (אבירים, חרבות, שריונות וכו') וה-Natural History Museum (דינוזאורים וכו') הם תחנות חובה בטיול שלנו. בנוסף לכך הבטחתי לאייל שנראה את החלפת המשמרות בארמון של המלכה, וחשבתי שיעניין אותו לבקר בספינת המלחמה HMS Belfast, לטייל בפארקים ועוד.
ואז נזכרתי שגם לי יש תחביב מרכזי, לא רק לאייל, ושמו – בישול, ולכן גם לי מגיע לבקר במקומות מגניבים שקשורים לתחביב שלי.
כך הגענו לבקר בשוק האוכל המדהים Borough Market ובחנות הספרים Books for Cooks. רציתי לבקר גם במקום של יותם אוטולנגי וסמי חביב, אבל לא הספקנו.  

נחתנו בלונדון ביום שישי מוקדם בבוקר. לאחר שהפקדנו את המזוודות במלון התחלנו לצעוד לכיוון המשוער של Borough Market. השוק שוכן בגדה הדרומית של התמזה, קרוב לתחנת התחתית London Bridge (כפי שהסתבר לנו אחר כך, אחרי הליכה ארוכה). אני מודה שלא ציפיתי לגדולות מהשוק. המטבח הבריטי לא ממש מפורסם באנינות הטעם שלו, אם נאמר זאת בעדינות (וניזכר בעגבניה המאודה המהווה מרכיב הכרחי בארוחת הבוקר הבריטית), ולכן לא ממש התכוננתי לחגיגת המראות, הניחוחות והטעמים שהיכו בי איך שנכנסנו לשוק. מדובר במקום מדהים שאסור לפספס אותו. אם אי פעם הרגשתי משהו שקרוב לתחושת אושר עילאי – זה היה שם. הרגשתי שהגעתי למקום אליו אני שייכת, ושאם היה אפשר הייתי עוברת לגור שם.  

קצת לפני הכניסה למתחם השוק עצמו, שוכנת חנות מדהימה בשם The Rabot Estate שמוקדשת כולה לשוקולד ולמוצרי קקאו. החנות מאוד מעוצבת ומפונפנת, וכמובן רוב המוצרים די יקרים. בכל זאת פינקתי את עצמי במוס שוקולד, שהיה חלומי. דרך אגב, החנות שוכנת בין חנות גבינות לחנות דגים, שגם נראו מעניינות.  

  

  

  

  

בכניסה לשוק פגשנו בבחור צרפתי חביב שעמד בדוכן של מאפייה בשם Flour Power City. הוא פינק את אייל במקל בצק וגבינה (וזה מזכיר לי שרציתי להכין כזה בשבועות), והיה משום מה בטוח שאנחנו צרפתים, ולכן ניסה לקשור איתנו שיחה בצרפתית. הוא גם המליץ לנו להגיע לשוק שוב בשבת, כי אז יש יותר דוכנים. קנינו אצלו פוקצ'ה טעימה עם בצל וירקות קלויים. שימו לב בתמונה השניה, שמוצרים רבים הם אורגניים. בכלל, אורגני זו מילת קסם בלונדון, מההתרשמות שלי.  

 

 

השוק מחולק למספר מתחמים. זו המפה שלו. נכון גאוני? 

 

בנוסף לכך, בכל פינה עמדו מיכלי מיחזור, מחולקים לפי סוגי אשפה. זה חוזר על עצמו ברחבי העיר, ולדעתי זה מקסים. 

  

בשוק הזה יש הכל. פירות וירקות מדהימים (אורגניים ולא אורגניים), גם כאלה שלא קל למצוא בארץ, דגים, לובסטרים ופירות ים מכל סוג אפשרי, גבינות מכל הסוגים, מיצי פירות טבעיים, בשרים (כולל בשרים מיוחדים כמו יען וקנגורו), מתוקים מכל הסוגים והמינים (עוגות, עוגיות, קאפקייקס, רחת לוקום, אגוזים מסוכרים, שוקולדים), יינות, אלכוהול, מעדנים שונים, ביצים מכל הסוגים (כולל ביצי ברווז וביצי שליו), גרנולה, דוכנים מקסיקניים, יווניים, ספרדיים, מה לא!! עדיף שאתן לתמונות לדבר: 

  

  

  

  

 

 

 

 

 

 

באחד הדוכנים ראיתי ענני מרנג ענקיים בכל מיני טעמים. כמובן שלא יכולתי להתאפק ורכשתי לי אחד. הוא היה טעים להפליא, קרנצ'י מבחוץ ורך ונימוח מבפנים. בחרתי בטעם שוקולד ועוגיות.

בשעות הצהריים נוהרים למקום כל דרי ועובדי האיזור, לאכול ארוחת צהריים בשוק. פתרון מעולה לדעתי. אנחנו היינו מפוצצים מכל הטעימות, ולא היה לנו כוח לעמוד בתור, ורצינו לחזור כבר למלון, אז ויתרנו. במצב אחר אולי הייתי קונה לי תבשיל כמו זה (אמרתי לעובדת בדוכן שאני מצלמת בשביל הבלוג שלי, אז היא נתנה לי לטעום מכל התבשילים הענקיים שהיו שם).

בקיצור – אסור באיסור חמור להחמיץ את המקום הזה.


מסעדת "סיימון" בפתח תקווה. כשרה למהדרין.

מסעדה כשרה למהדרין באיזור התעשיה של פתח תקווה. לא נשמע משהו, נכון? אבל כשנכנסתי לאתר של מסעדת "סיימון", אהבתי את העיצוב, התפריט נראה מעניין, ושמו של השף רונן דברת בלוך קפץ לעיניי (הוא נתן למסעדה ייעוץ קולינרי בהרכבת התפריט). זה סיקרן אותי מאוד, ולכן שמחתי לקבל הזמנה זוגית לבוא ולהתארח במסעדה (הייתי אורחת המקום ללא תשלום).
למרות שאנחנו גרים בעיר השכנה הוד השרון, אני ובעלי לא היינו מודעים לפריחה של איזור התעשייה קריית מטלון בפתח תקווה. מסעדת סיימון שוכנת ברח' השחם 36, לצד כמה וכמה מסעדות ובתי קפה נוספים. המסעדה היא מסעדה חדשה – נפתחה לפני כ-3 שבועות – ונמצאת בתקופת הרצה.
המקום מעוצב בצורה נעימה. ברקע התנגנה מוזיקה עברית ולועזית רגועה.
כמה צילומים של המקום ואווירה:

אהבתי את העיצוב של התפריט. סכימת הצבעים הירוקה חוזרת על עצמה גם בעיצוב השירותים המהממים.

על הפתיחה קיבלנו סלסלה של לחם הבית עם שני מטבלים – פסטו ועגבניות מיובשות. הלחם היה פריך וכפרי ומצוין, ורק חבל שלא היה חם. הפסטו היה מעולה. ממרח העגבניות המיובשות היה סטנדרטי.

למנה ראשונה הזמנתי חציל בלאדי – חציל שלם שרוף על הגריל, מוגש עם טחינה ירוקה ורוטב ויניגרט עגבניות מיובשות. אני אוהבת מאוד חציל קלוי, והמנה היתה טעימה ומרעננת. כמו שצריך.
בעלי הזמין רביולי ברווז – רביולי ממולאים בתבשיל שוקי ברווז ברוטב של ציר בקר ופטריות פורצ’יני. אי אפשר לראות מנה כזו בתפריט ולא להזמין אותה, נכון? הוא אהב את המנה, והרוטב במיוחד היה מצוין.
בתפריט מופיעות עוד מנות שנראות מעניינות: קרפצ'יו פילה בקר, קבב דג ים, סקלופיני בקר, ניוקי ועוד.
בנוסף לכך בתפריט כלולות גם אופציות לצמחונים או למי שרוצה לאכול ארוחה קלילה יותר – סלטים שונים ופסטות.

למנה עיקרית הזמנתי פילה דג – פילה דג ים מוגש על פסטה טליאטלה תוצרת בית ברוטב שמן זית, שום וקוביות עגבניה. כשקיבלתי את המנה התאכזבתי, כי ציפיתי למשהו אחר לגמרי, יותר בסגנון של פילה אמנון בסלסלת עגבניות שהכנתי בעבר. בפועל המנה מורכבת בשני נתחי פילה דג צרובים, שמונחים על פסטה (אמנם היה כתוב טליאטלה, אך לי היא הזכירה יותר פטוצ'יני) עם קוביות גזר, פולי סויה ומעט קוביות עגבניה (לא 'דומיננטיות). כנראה חוסר הבנת הנקרא מצידי :-/
המנה עצמה היתה טעימה, אך מכיוון שציפיתי למשהו אחר הנאתי לא היתה שלמה.
בעלי הזמין אנטריקוט מיושן על הגריל ברוטב ציר בקר מצומצם, שמוגש עם תפוחי אדמה מוקפצים (יש לציין שניתן להחליף את התוספת במשהו אחר). האנטריקוט היה עשוי במידה טובה (ביקשנו מדיום) ותפוחי האדמה היו פריכים ומצוינים.
שתי המנות הגיעו עם קישוט בדמות ענף שמיר – מיותר לחלוטין ועושה אוסציאציות של מסעדת שיפודים.
אופציות נוספות בתפריט: המבורגר, קונפי שוק ברווז, כבדי עוף בטריאקי, פילה בקר ועוד.

לקינוח בעלי לקח מרקיז שוקולד עם תחתית נוגט, רוטב שוקולד אספרסו וזסט תפוז. הקינוח היה מצוין. אהבתי את השילוב עם קליפות התפוז (בעלי לא אוהב בדרך כלל שילוב טעמים של תפוז ושוקולד, אבל במקרה הזה הוא ציין שהשילוב מוצלח), וכן הרוטב שהורגש בו הטעם המריר של האספרסו, שהיווה ניגוד למתיקות של השוקולד. אני העדפתי קינוח לא שוקולדי, ובחרתי בקוביות מלון עם מרנג, פירורים וזביון לימון. קיבלתי כוס שבה כל המרכיבים הנ"ל התמזגו לכלל חגיגת טעמים חמוצה-מתקתקה ומצוינת. זהו קינוח לא סטנדרטי, שאהבתי מאוד ואשמח לאכול שוב.
סיימנו בתה פירות יער ובקפה הפוך (עם חלב סויה).

השירות היה מאוד מאוד משתדל. המלצרית היתה מאוד אדיבה ונחמדה. בין מנה למנה השולחן נוקה והסכו"ם הוחלף. ניכר שהנושא חשוב למנהל המסעדה ושהמלצרים מתודרכים. יחד עם הקינוח ביקשתי תה צמחים (אני שותה רק תה נטול קפאין), בקשה שמשום מה בהרבה מקומות מתקשים להתמודד איתה, ולא יודעים להגיד לי איזה סוגי תיונים או חליטות יש. ב"סיימון" המלצרית ישר פירטה לי איזה חליטה אני יכולה לבחור. אולי נקודה פעוטה, אבל זה עשה לי הרגשה ממש טובה.
אני חושבת שנעשה פה ניסיון מאוד יפה לתת אופציה קולינרית איכותית ועכשווית לציבור שכשרות למהדרין חשובה לו, ושבהחלט פונה גם לקהל חילוני. בעיניי המקום גם מתאים לאירועים משפחתיים, בהם חלק מהנוכחים שומרים כשרות, אך עדיין מעוניינים לסעוד במקום עם סטייל.
אנחנו, אוכלי שרצים שכמותנו, נהנינו מאוד מהביקור. גם המחירים סבירים ביותר.
ב"סיימון" מגישים גם ארוחות עסקיות, בשעות 12:00-17:00. בחופש הגדול יש מבצע על ארוחות ילדים – במחיר של 15 ש"ח בלבד, מותנה בהזמנת מנה רגילה על ידי אחד ההורים.
כל הצילומים שלי.


בוטיק קאפקייקס – I Love Cupcakes

קאפקייקס הם חגיגה. הם מסיבות. הם כיף. זה המוטו של דניאל, בעלת בוטיק הקאפקייקס I Love Cupcakes ברחוב בן יהודה בתל אביב. אני מסכימה. קאפקייקס, עוגות קטנות עם שלל ציפויים וקישוטים, הן פשוט עוגות שמחות!
השנה החלטתי להתנסות בהכנת קאפקייקס, ולכן שמחתי לקבל הזמנה לבקר ב- I Love Cupcakes, לטעום ולשוחח עם דניאל, הבעלים.

איי לאב קאפקייקס - המקום

איי לאב קאפקייקס - השלט

איי לאב קאפקייקס - אווירה

איי לאב קאפקייקס - שלט

מאחורי המקום יש סיפור מקסים. דניאל עלתה לארץ מבריטניה בפברואר 2008. בבריטניה היו קאפקייקס בכל מקום, ואילו בארצנו – יוק. דניאל החליטה לעשות מעשה והחלה לאפות בעצמה. בהתחלה מכרה מהבית, אחר כך שיווקה לסניפי "טיב טעם", ולבסוף החליטה לפתוח בוטיק קאפקייקס משלה, הממוקם לא רחוק מהאולפן בו למדה כשהגיעה לארץ.
המקום מעוצב בצורה קלילה ומתוקה, ומציע 12-15 טעמים של קאפקייקס מידי יום, שתייה חמה וקרה ומכירה של מוצרים נלווים. ניתן לאכול במקום, לקחת הביתה, ואף להזמין קאפקייקס לאירועים בגדלים שונים – רגיל, מיני ו-bite size. בכל קאפקייק יש 220 קלוריות בממוצע (בחלק יש מעט פחות, בחלק יש מעט יותר). הציפויים מכילים צבעי מאכל טבעיים בלבד.
דניאל מפתחת טעמי קאפקייקס שהיא מכירה מארץ הולדתה, וגם טעמים שמוכוונים יותר לחיך הישראלי – למשל שוקולד וחלבה. בשבועות נמכרו במקום קאפקייקס גבינה בטעמים שונים.
טעמתי כמה סוגים של קאפקייקס, ומתוכם אהבתי קאפקייקס עם ציפוי קרם תות וקאפקייקס שוקולד ואגוזי לוז. חלק מהקאפקייקס היו מתוקים מידי בשבילי, אבל אני מניחה שילדים ממש יאהבו אותם.
זה מקום חמוד לעצור בו כשרוצים משהו מתוק ומעוצב (הייתי מעדיפה לשלם על קאפקייק מאשר על קרואסון), אבל לדעתי השוס האמיתי הוא להזמין מגדל קאפקייקס כזה ליום הולדת של הילד, מעוצב ומקושט, ולראות את הפיות הקטנים נפערים בתדהמה. אפשר להזמין גם כיתובים ועיצובים מיוחדים (ואפילו תמונות) לאירועים (בקיצור, חכו חכו – יאיר עוד מעט בן שנה ולי יש פרויקט חדש לתכנן…).

איי לאב קאפקייקס - הקאפקייקס

איי לאב קאפקייקס - הקאפקייקס

איי לאב קאפקייקס - הקאפקייקס

איי לאב קאפקייקס - הקאפקייקס

איי לאב קאפקייקס - מגדל קאפקייקס

המקום אינו כשר, אבל הקאפקייקס לאירועים הם כשרים ויש גם פרווה.
כתובת: רח' דיזינגוף 300, תל אביב
שעות פתיחה: א' 11:00-21:00, ב'-ה' 8:00-21:00, ו' 9:00-17:00, שבת 12:00-20:00
מחירים:

איי לאב קאפקייקס - מחירים

בופה בוקר (בראנץ') ב"חטאים מתוקים", נווה צדק

בראנץ' בשישי. איזה קונספט מהמם. מתעוררים מאוחר. מגיעים לבית קפה קסום עם בופה של סלטים, מאפים, לחמים, ממרחים ומתוקים. אוכלים לאט ומתענגים בכיף על הכל. יש זמן. אחר כך חוזרים הביתה לשנ"צ איכותי ומפנק עם עיתוני השבת עד לערב.
כן, בטח. כשיש בבית שני ילדים קטנים, אפשר לשכוח מלקום מאוחר. שמונה בבוקר זה נחשב ממש מאוחר. זמן? למי יש זמן? הגן נסגר ב-12:00/12:30/12:45 (תלוי בגן ובגננת) ועד אז צריך להספיק את כל הסידורים, העניינים והקניות. שנ"צ? לא יודעת לגבי הילדים שלכם, אבל אייל לא ישן צהריים בשישי כבר שנתיים בערך. אז מה נשאר לנו? האוכל…

חטאים מתוקים

חטאים מתוקים

ביום שישי שעבר הוזמנתי לנסות את תפריט הבראנץ' בקונדיטוריה ובית הקפה "חטאים מתוקים", מקום קטן ומקסים ששוכן ברחוב שבזי בנווה צדק. התפריט מוגש משעה 8:30, מתאים מאוד להורים עסוקים וסתם למשכימי קום (מבחירה או שלא…). בעלי לקח את אייל לגן, אני התארגנתי, וקצת אחרי 9 בבוקר התייצבנו עם יאיר במקום. (גילוי נאות: הייתי אורחת המקום ללא תשלום).
איך שנכנסנו עטה עלינו – כלומר על יאיר – עדת המלצריות והמלצרים ובפיהם קריאות התפעלות ומלמולי חיבה למראה האפרוח עם העינים הכחולות שישב לו בעגלה. למרות שהמקום לא גדול, ואנחנו הגענו עם עגלה לא קטנה, היו מאוד סבלנים כלפינו ועזרו לנו להתמקם כמו שצריך. לאורך כל הביקור השירות היה כל כך נהדר, חייכני ומשתדל, עד שהייתי בטוחה שמדובר בעסק משפחתי והופתעתי לגלות שלא.
המקום מחולק לכמה חלקים: מתחם החנות (שאגיע אליו בהמשך הפוסט), בית הקפה "בפנים", וחצר קטנה לאכילה בחוץ. המקום מעוצב בסגנון רומנטי וקצת שאבי-שיק (ניתן לקנות חלק מהכלים הנמצאים בתצוגה).

פינה במקום

אווירה

הבופה כלל סלטים, מאפים, לחמים, חמאה, ריבה, שקשוקה, ביצים מקושקשות, יוגורט עם גרנולה, עלי גפן ממולאים, גבינות, שתייה קרה וקינוחים. בנוסף לכך קיבלנו קפה ותה עם צלחת עוגיות של הקונדיטוריה (וגם עוגת שמרים מעולה).

בופה בוקר חלק א'

בופה בוקר חלק ב'

בין הסלטים אהבנו במיוחד את סלט הביצים שהיה מאוד מאוד מיוחד ועם טעם לא שגרתי (רועי, בעל המקום, סיפר שזה בגלל תוספת של קארי ושל צימוקים). בנוסף לכך טעמנו סלט טונה עם ביצה קשה ומלפפונים חמוצים, סלט אבוקדו ועגבניות (גווקאמולה), סלט קפרזה (עגבניות, מוצרלה, פסטו), סלט ירקות קצוץ, סלט בורגול עם גזר, חמוציות מיובשות ועשבי תיבול (דומה לסלט קוסקוס שאני מכינה!), סלט פסטה ברוטב פסטו, סלט עגבניות ברוטב פסטו (שהיה מאוד טעים), סלט חצילים ממש ממש מעולה (עם עגבניות מיובשות, גבינה מלוחה ועשבי תיבול), סלט קישואים ופלפלים קלויים (אהבתי מאוד), סלט קוסקוס עם עשבי תיבול וגמבות. בנוסף לכך הוגשו גם סלט תירס וגזר, סלט סלק, גרגירי חומוס בטחינה ירוקה ואנטיפסטי.

הסלטים

סלטים ומאפים

ליד הסלטים הוגשו כמה סוגי לחמים, חמאה וריבת תותים, וכן כמה סוגים של גבינות (גבינה מלוחה עם זעתר, גבינה לבנה עם זיתים ועוד)
המאפים כללו בורקסים, טוסטים עם עשבי תיבול, בואיקוס קטנטנים אפויים בתבנית מיני מאפינס (רעיון גאוני שאני חייבת לאמץ!) וקיש גבינות ופלפלים.

לחם וחמאה

מאפים וגבינות

נתנו ליאיר לטעום מקציצות הכרישה והירקות שהיו רכות וטעימות, אך הוא העדיף את עלי הגפן הממולאים. אני מאוד אוהבת עלי גפן – כל עוד הם עשויים כמו שצריך, בלי טעם לוואי או כמויות של שמן. עלי הגפן האלו היו מצוינים.
בנוסף לכך טעמנו מהשקשוקה, וכן את הביצים המקושקשות עם עגבניות מיובשות שהיו מאוד טעימות (עוד מנה שאני רוצה להכין בבית).

יאיר אוכל עלה גפן ממולא

כך נשנשנו לנו להנאתנו, שתינו לימונדה (בעלי טען שהיא טעימה, אני חשבתי שהיא רק בסדר) ותה קר עם קינמון (טעים ומתוק). לאחר מכן הזמנו קפה (לו) ותה צמחים (לי) וטעמנו מהמתוקים: מיני מאפינס תפוז עם שוקולד צ'יפס שהיו מ-ע-ו-ל-י-ם (אני חייבת להכין כאלה), עוגת מוס פירות יער עם גבינה וציפוי פירות יער, ומאפה מדהים שנקרא "פודינג קייק" – למעלה crust חום ופריך ולמטה מלית רכה עם צימוקים. טעים בטירוף. צלחת העוגיות שהגיעה עם המשקאות החמים כללה כמה סוגים של עוגיות – אמרטי, בראוניז קטנים, עוגיות בריאות, גלילי פילו קטנטנים במילוי פירות יבשים. מאוד מושקע. פונקנו גם בחתיכה של עוגת שמרים עם בצק מדהים ומלית של שוקולד.

מתוקים

היה מעולה להתחיל את הבוקר ככה, ואחר כך הרגשתי שאיכשהו שאר היום גם הוא נהיה יותר שמח מבדרך כלל. מעבר להנאה מהאוכל ומהמקום, היה לי מעניין לראות וללמוד כיצד אפשר לארח אנשים לסוג כזה של ארוחה. לקחתי למשל כטיפ את ההכנה של מאפים קטנים (בגודל של מיני מאפינס) לאירוח גדול (אין ספק שהרכישה הבאה שלי תהיה תבנית של מיני מאפינס), וכן את זה שלא תמיד צריך להמציא את הגלגל והסלטים הקלאסיים הם הכי טעימים. הכי כיף לנשנש קצת מפה ומשם, ולטעום הרבה דברים קטנים שמסודרים בכלים נאים. ממש רעיון מנצח לאירוח.
כשיצאנו פתאום שמתי לב למתחם החנות המקסים (כשנכנסנו הייתי עסוקה בהדיפה של עדת המעריצות של יאיר…) – עוגות שמרים, עוגיות מקושטות, כלים יפים. התמונות מדברות בעד עצמן.

עוגות שמרים, שמישהו יחזיק אותי

כלים נאים

מדפי עוגיות וריבות

עוגיות מקושטות

בופה הבוקר עולה 69 ש"ח לאדם ומוגש בימי שישי בין השעות 8:30-15:00.
ל"חטאים מתוקים" יש גם בופה צהריים, שכולל מאכלים קצת יותר "כבדים" – לזניות, קישים, ממולאים, מרקים ועוד. לקראת שבועות הם מוציאים "קולקציה" של מאפים מתוקים ומלוחים שמתאימים לחג.
אנחנו נהנינו מאוד, ונשוב בשמחה, גם כדי להתפנק עם המאכלים וגם כדי לשוטט בשכונה המקסימה (בנסיעה חזרה היה משעשע לראות כמה סיורים מודרכים וסיורים של קורסי צילום נערכים בה במקביל…).


מסעדת פורלין – תפריט שכולו בשר לחודש ינואר

מסעדת פורלין (פרישמן 10, ת"א) היא אחת המסעדות האהובות עליי ועל בעלי. לפני לא מעט שנים ביקרנו שם לראשונה, לדעתי במסגרת של פסטיבל אוכל כלשהו, וכל כך אהבנו את המקום שמאז אנחנו פוקדים את המסעדה בערך פעם-פעמיים בשנה, לרגל אירוע מיוחד (יום הולדת שלי או של בעלי, או יום נישואין).
הסיבה העיקרית שבגינה אני אוהבת את המסעדה, מלבד האוכל כמובן, היא השירות הנפלא שזכינו לו בכל ביקור, וזה בדברים הקטנים – המזיגה של המים לכוסות, ניקוי פיית בקבוק היין במפית לאחר המזיגה, תשומת הלב החרישית (ובכלל בכל הפעמים שהגענו היה שם שקט ונעים), הלחם שמגיע לשולחן בלי שמבקשים, והכי הכי – כדור הסורבה בקמפרי לניקוי החך בין המנה הראשונה והעיקרית (ועל כך בהמשך).
לכן, כשספי יצרה איתי קשר והזמינה אותי להתארח במסעדה ולטעום מתפריט ינואר, שמחתי מאוד. החודש הרכיבו במסעדה תפריט על טהרת הבשר, וזה נשמע מעניין. עד כה התייחסתי אליה כאל מסעדה שמתמחה בעיקר בדגים ופירות ים. מסתבר שלא רק.
אני ובעלי איכשהו הצלחנו לתאם בין הלו"זים המטורפים שלנו, וביום חמישי האחרון לקחנו יום חופש (שהוקדש בעיקרו לסידור הדירה ולפריקת הארגזים שנשארו), ובצהריים נסענו לתל אביב.

פנים המסעדה
אווירה

המסעדה היתה שקטה ונעימה כמו תמיד, התיישבנו והזמנו מתפריט חודש ינואר. לאחר מכן הגיע לשולחן לחם חביב עם חמאה. במסגרת התפריט המלצרית מזגה לנו כוס יין אדום קברנה מרלו Wild Red של יקב עדן. אני לא מבינה גדולה, אבל בהחלט אהבתי את היין הזה, בעיקר בגלל שהוא לא היה תוקפני.

יין wild red של יקב עדן
יין wild red של יקב עדן

למנה ראשונה בחרתי במרק ביף בורגניון (השם הזכיר לי את הסרט "ג'ולי וג'וליה"), ובעלי בחר ברצועות שייטל מוקפצות עם תרד וצנוברים. אופציות נוספות בתפריט: פטה כבדי עוף עם ריבת שרי וקינמון (שאכלנו כבר במסעדה בעבר, ולכן לא לקחנו הפעם), ושקדי טלה על הגריל על מצע קרם דלעת ושקדים מולבנים.
חששתי קצת שהמנות הראשונות הבשריות יהיו כבדות מידי – אבל התבדיתי. מרק הביף בורגיניון היה עשיר ומחמם, אבל מצד שני קליל ולא מכביד. הורגשה תוספת של יין אדום.
מנת רצועות השייטל היתה מעולה וכיפית, והזכירה לי מנות דומות שהכנתי בעבר (שייטל עם בצל ירוק, שייטל עם שעועית ירוקה). לרצועות השייטל התלוו עלי תרד, עגבניות שרי, שיני שום שלמות וצנוברים. כל אלו שחו ברוטב עשיר ומאוד מאוד טעים. הצנוברים מאוד הוסיפו לטעם של המנה.
אחרי שסיימנו ניגבנו את הצלחות בכיף בפרוסות מהלחם 🙂

מרק ביף בורגיניון
מרק ביף בורגיניון

רצועות שייטל מוקפצות עם תרד וצנוברים
רצועות שייטל מוקפצות עם תרד וצנוברים

רצועות שייטל מוקפצות עם תרד וצנוברים
רצועות שייטל מוקפצות עם תרד וצנוברים

לאחר מכן הגיע "מרענן החיך" שבין המנות – כדור סורבה אשכולית אדומה עם קמפרי. גאוני. אני מתה על סורבה, וההפסקה הקלילה הזו בין המנות ממש נחמדה. המנה הזו היא פשוט סטייל טהור, ועוד דרך קטנה לגרום לכם להרגיש שמפנקים אתכם. אימצתי את הרעיון הזה בעבר בארוחת חג שערכנו בבית.

סורבה אשכולית אדומה עם קמפרי
סורבה אשכולית אדומה עם קמפרי

כל האופציות למנה העיקרית נראו מעולה. התלבטתי התלבטתי ובסוף החלטתי על קבב טלה על הגריל, מוגש עם ציר טלה מצומצם וטחינה, פשוט בגלל שזו מנה שאני בדרך כלל לא מזמינה. בעלי הזמין נתח קצבים בתוספת שעועית ירוקה ברוטב פלפלת. אופציות נוספות מהתפריט: סטייק סינטה טרי ומיושן על הגריל, מוגש על פלטה לוהטת עם רוטב דיז'ון (כמעט בחרתי בה, אבל בסוף החלטתי ללכת על משהו פחות שגרתי עבורי), וכן אוסובוקו טלה על מצע פירה תפוחי אדמה.
מנת הקבבים היתה טעימה מאוד ואסטטית. הקבבים היו רכים ונימוחים, וציר הטלה שהתערבב עם הטחינה יצר רוטב מאוד מאוד טעים. לצערי בשלב הזה בעלי כבר גמר את כל הלחם ולכן לא יכולתי לנגב את שאריות הרוטב מהצלחת… אהבתי את זה שהתוספות הן פשוטות בשביל לא לגרוע את תשומת הלב מהבשר.
גם מנת נתח הקצבים היתה ממש טעימה. רוטב הפלפלת היה מעולה והשתלב מצוין עם הבשר. השעועית הירוקה היתה פריכה מאוד ונהדרת. אני מאוד אוהבת שעועית ירוקה – ולכן מיהרתי "לגנוב" אותה מהצלחת של בעלי….

קבב טלה על הגריל עם ציר טלה וטחינה
קבב טלה על הגריל עם ציר טלה וטחינה

נתח קצבים ושעועית ירוקה ברוטב פלפלת
נתח קצבים עם שעועית ירוקה ברוטב פלפלת

נתח קצבים ושעועית ירוקה ברוטב פלפלת
נתח קצבים ושעועית ירוקה ברוטב פלפלת

בשלב זה היינו כבר די מעולפים, אבל המלצרית החמודה פינקה אותנו גם בקפה ובקינוח טירמיסו, שאינם חלק מתפריט ינואר. טירמיסו אינו מהקינוחים האהובים עליי (השילוב של בישקוטים, קפה ושמנת לא עושה לי את זה בדרך כלל), אבל המנה הזו היתה שונה. הטירמיסו היה דומה יותר למוס (לא היו בישקוטים), ושחה בתוך רוטב שוקולד וליקר כלשהו שלא הצלחתי לזהות (קפה? אמרטו?) שהיה ממש ממש מעולה.

טירמיסו
טירמיסו

לסיכום, מאוד מאוד נהנינו, ואני ממליצה לכם לבקר במסעדה אם עדיין לא יצא לכם.
התפריט שאכלנו מוגש עד סוף חודש ינואר ועולה 110 ש"ח לסועד. המסעדה יוצאת עם "תפריט החודש" חדש בכל חודש – וזו דרך טובה ולא מאוד יקרה להתוודע אליה.
אתר מסעדת פורלין
תפריט ינואר – חודש שכולו בשר – בפייסבוק
מסעדת פורלין בפייסבוק
גילוי נאות: הוזמנתי לארוחה על חשבון המסעדה, לא שילמתי על המנות.


מסעדת "רפאל" של רפי כהן – מפגש בלוגרים לטעימות מתפריט החורף החדש

ביום רביעי שעבר הוזמנתי למפגש בלוגרים וצלמים במסעדת "רפאל" של רפי כהן, לכבוד השקת תפריט החורף החדש ולכבוד השקת האתר החדש של המסעדה. הוזמנו שישה בלוגרים, כשאני אחת מהם, והחמישה הנותרים הם: תמי מ"קולינריא", אריאלה מ"בישול בקצב הסלסה", מעיין מ"שמנמנ.ים", כפיר וגל מ-Food & Wine, ערן ועידית מ-"אוכל זה טעים". לכל בלוגר "שודך" צלם, שישב לידו, וצילם את המנות. בת זוגי היתה הצלמת אסנת רום (כל הצלמים הם ממועדון Canon של "קרט").
מעולם לא הייתי במסעדת "רפאל", כך שציפיתי מאוד לחוויה. האירוע נערך בחדר ה-VIP של המסעדה, ולמען גילוי נאות, אציין במפורש כי הוזמנתי לארוחה ולא שילמתי על המנות.

רפי כהן, צילום שלי
רפי כהן, צילום שלי

הקו המנחה אותי בכל מפגש שלי עם אוכל ובישול, בין אם זה במסעדת גורמה יוקרתית ובין אם זה בחדר האוכל בעבודה או במפגש חברתי, הוא להפעיל את כל החושים וללמוד. ללמוד רעיונות, ללמוד שיטות של טיפול באוכל, ללמוד שילובים חדשים, וכך התייחסתי גם לחוויה הזו. מבחינתי באתי ללמוד כיצד שף ברמתו של רפי כהן מתייחס למצרכים שונים, איפה הוא מוצא אותם ומה הוא עושה איתם.
התחלנו את הארוחה במנת פולנטה מתירס טרי, פטריות יער מחוות שמפיניון ופרמג'יאנו ריג'יאנו. מנה מעולה. אני מכירה פולנטה שעשויה מקמח תירס (הרומנים מביניכם וודאי מכירים אותה בשם ממליגה), אך כאן מדובר במשהו אחר לגמרי, והרבה יותר טעים. התירס מגורר ומבושל כך שהוא נעשה קרמי, וכמובן הפרמזן רק מוסיפה לכך. מצאתי כמה מתכונים בסגנון באינטרנט, ואני מתכוונת לנסות להכין מנה דומה בבית. זו היתה המנה האהובה עליי מבין כל הארוחה.

פולנטה מתירס טרי, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום

בין לבין קיבלנו גם לחם פירות יבשים מצוין ופוקצ'ה טעימה מאוד (הבנתי שמדובר במאפה מיתולוגי של המסעדה), אך השתדלתי לא לנשנש מהם יותר מידי כדי להשאיר מקום לבאות.
לאחר מכך הגיעו מספר מנות ראשונות:
סלט פאפאיה, שעועית ירוקה וגזר צהוב, עם טרטר טונה אדומה בויניגרט חריף-חמוץ-מתוק. אהבתי את המנה מאוד כי היא משלבת הרבה דברים שאני אוהבת – ירקות שחתוכים למקלות דקים ופריכים, טונה אדומה, ורוטב חמצמץ-חריף ומרענן.

סלט פאפאיה, שעועית ירוקה וגזר צהוב, צילום של אליק מוסוז'ניק
צילום של אליק מוסוז'ניק

סשימי טונה אדומה עם צנונית ובצל. אני אוהבת סשימי בכלל ושל טונה אדומה בפרט, והמנה היתה טעימה לי.

סשימי טונה, צילום של אליק מוסוז'ניק
צילום של אליק מוסוז'ניק

סביח חציל בלאדי, עם טחינה "אל ארז", ביצה חצי קשה, פטרוזיליה ומיץ עגבנייה. למעשה מדובר בצלחת שבה סודרו חתיכות ביצה חצי קשה וקוביות של חציל קלוי מנוקדות בפטרוזיליה על מצע של טחינה. נשמע פשוט ובנאלי, אך מבחינתי המנה הזו היתה אחת מהפתעות הערב. חוץ מהעובדה שהיא היתה מאוד טעימה (החציל הקלוי היתה ממש מצוין), התלהבתי מאוד מצורת ההגשה האסטטית והמקורית, שלדעתי מתאימה מאוד לאירוח של בראנץ' או ארוחה חלבית.

סביח של מסעדת רפאל, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום

זוגות סרדינים ממולאים בעשבים ירוקים והריסה מרוקאית עם כוסברה ומיץ לימון. מנה טעימה מאוד. הסרדינים היו פשוט מצוינים.

זוג סרדינים, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום

זוג סרדינים, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום

ברבוניות מצופות בקמח תירס ומטוגנות, עם רסק עגבניות שטח ומיץ לימון. מנה כיפית. כשטעמתי הרגשתי ישר שמדובר בקמח תירס, והוא תרם מאוד לקריספיות של הדגים.

ברבוניות מטוגנות מצופות בקמח תירס, צילום של שלומי ארביב
צילום של שלומי ארביב


ברבוניות מטוגנות מצופות בקמח תירס, צילום של ניר אלון
צילום של ניר אלון

סיגרים מרוקאים תוצרת הבית ממולאים בחלקי פנים של עגל חלב עם טחינה "אל ארז". לא מדובר בסיגרים שכולם מכירים מפלטות המטוגנים למיניהם, שתמיד מקבלים מהם צרבת. המנה היתה מאוד אסטטית ויפה. הבצק היה קריספי ולא שמנוני, והשילוב עם הטחינה היה מצוין. הטעם של המילוי היה לי קצת חזק.
פסיפס עגבניות ערבה עם שמן זית, בצל, ריחן סגול ומוצרלה של באפלו. מנה מעולה מעולה מעולה. קיבלנו צלחת עם פרוסות של סוגים שונים של עגבניות, והשילוב שלהן עם הריחן, השמן והמוצרלה (ולדעתי הרגשתי שם גם חומץ בלסמי, אבל אולי אני טועה) היה פשוט נהדר. הלוואי ומישהו היה מכין לי מנה כזו כל יום. בדומה למנת החצילים – גם המנה הזו יכולה להשתלב מצוין באירוח של בראנץ' או ארוחה חלבית. זו עוד הוכחה לכך שאוכל פשוט יכול להיות אלוהי אם רק מטפלים בו נכון. גם זו אחת מהמנות האהובות עליי מהארוחה.

עגבניות ערבה, צילום של שלומי ארביב

צילום של שלומי ארביב


עגבניות ערבה, צילום של אסנת רום

צילום של אסנת רום

טרין של בשר ושקדי עגל חלב. אני לא אוהבת מאכלים מהסוג הזה. לא ארחיב.
ירקות השוק ממולאים בבשר טלה ואורז בסמטי, לבנה עיזים ושמן זית. אני טעמתי חציל ממולא קטנטן, שהיה מעולה. למנה היה ריח פשוט נפלא, ואהבתי את העובדה שהממולאים היו קטנטנים ומכמה סוגי ירקות (חציל, קישוא, כרוב), כך שאפשר לטעום כמה סוגים בלי להתמלא. גם המילוי היה מצוין וטעם הטלה היה בהחלט מודגש.

ירקות השוק ממולאים בבשר טלה, צילום של אליק מוסוז'ניק
צילום של אליק מוסוז'ניק

בשלב הזה כבר הייתי חצי מעולפת מכל האוכל, אבל אז הגיעו העיקריות:
צלעות טלה צעיר מרמת הגולן, צלויות אחת אחת עם שמן זית ופירה תפוחי אדמה-טפאנד זיתים. זו מנה שאי אפשר לעמוד בפניה – להחזיק את הצלע ביד, לנגוס ולאכול כאילו מדובר ב"ארטיק טלה". היא היתה טעימה מאוד, וזו מנה שמבחינתי קלאסי לאכול במסעדה, כי אני לא רואה את עצמי מגיעה לרמת צלייה ודיוק כזה בבית.

צלעות טלה, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום


צלעות טלה, צילום של שלומי ארביב
צילום של שלומי ארביב

קוסקוס כתף טלה עם ירקות שורש חורפיים, גרגירי חומוס ותבלינים מה"מגרב". אמנם טעמתי רק קצת, אבל עדיין הופתעתי לגלות איך מנה לכאורה שגרתית יכולה להיות בכל זאת טעימה ומיוחדת. גרגירי החומוס היו מצוינים, השילוב עם בשר הטלה היה טוב, ואני דימיינתי לעצמי את אייל יושב ואוכל את הקוסקוס הזה בשמחה גלויה. אין מה להשוות בין המנה הזו לקוסקוס סטנדרטי.

קוסקוס טלה, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום

נקניקייה ישראלית תוצרת הבית עם טחינה אתיופית וירקות צלויים באש. שוב טעמתי רק קצת, והמנה היתה טעימה מאוד.

נקניקיה ישראלית, צילום של שלומי ארביב
צילום של שלומי ארביב

לצד העיקריות קיבלנו גם פירה עם ירקות שורש צלויים שהיו פשוט מושלמים. הדיוק וההקפדה בדברים הלכאורה פשוטים וקטנים האלו, הם אלו שבאמת עשו לי את הארוחה.
אחרי העיקריות קיבלנו תה ארל גריי עם עראק, הל וקינמון. שהיה פשוט מעולה, עם טעם אניסי משגע שמחייה את הגוף והנפש. אהבתי מאוד מאוד, והייתי שותה עוד הרבה ממנו אם לא הייתי צריכה לנהוג לאחר מכן (ובשלב הזה כבר שתיתי חצי כוס יין אדום – קברנה סוביניון של יקב הרי גליל, שמאוד אהבתי, וקצת קאווה). אולי אקנה עראק לכבוד הסילבסטר ואכין לי בבית, נראה…
יחד עם התה הגיעו עוגיות ביסקוטי דקיקות וטעימות עם אגוזים ומשמשים מיובשים, וזה מזכיר לי שעדיין לא ניסיתי להכין ביסקוטי בבית…

מוזגת התה, צילום של נעם וינד
צילום של נעם וינד


תה נמזג לכוסות, צילום של אסנת רום
צילום של אסנת רום

לאחר מכן הגיעו הקינוחים. הם לא היו קינוחים שיגרתיים שרואים בכל מסעדה, ולכן הייתי די מופתעת. קודם כל הפציע מגש פטיפורים, שהכיל כל טוב – מרציפנים, מרמלדות, טרטלטים זעירים, טראפל ועוגיות קטנות שונות (מדלן, שקדים ועוד), הכל עבודת יד כמובן. לא הספקתי כל כך לטעום ממנו (הסתכלתי כה וכה, והופ! כמעט הכל נעלם).
לאחר מכן הוגש ג’לי מיין גוורצטראמינר, עם תותים,דובדבנים ופטל. קינוח מאוד מיוחד, שזו פעם ראשונה שאני מנסה, למרות שקראתי עליו בעבר. טעמתי רק כמה כפות אבל אהבתי מאוד. הוא היה קליל ומתאים לסיום של ארוחה כזו כבדה.

ג'לי גוורטצראמינר, צילום של אליק מוסוז'ניק
צילום של אליק מוסוז'ניק

הסיום היה קצת פחות מזהיר – קומפוט של שזיפים ארמניים וחבושים עם סורבה שמפניה. אמנם "קומפוט" תמיד נשמע כמו קינוח פולני סתמי ודלוח, אבל סבתי ז"ל היתה מכינה קומפוט מעולה שמאוד אהבתי, כך שבליבי שמורה פינה חמה מאוד לקינוח מהסוג הזה. את הקומפוט של "רפאל" לא אהבתי. השילוב של סורבה קר וקומפוט חם הוא מעניין ומתאים, אבל שילוב הטעמים לא היה מוצלח בעיניי והמנה היתה חמוצה ומרה מידי לטעמי.
האירוע עצמו היה מאוד מהנה, ואורגן למופת ע"י ליאת ורדי בר, ממעמקי החודש התשיעי להריונה. כל נוכח קיבל דפדפת עם פירוט של התפריטים ורשימת קשר של המשתתפים, וכן תג שמי. ליאת – כל הכבוד לך! ולידה קלה! גם שירות המלצרים היה מצוין, אדיב וקשוב, ורפי עצמו קפץ להגיד שלום כמה פעמים, ו-ווידא שהכל טוב איתנו.
הערב הזה הוכיח לי שכשבוחרים מרכיבים מעולים, ומטפלים בהם נכון, באהבה וביצירתיות – אפשר לעשות קסמים.