מתכונים בקטגוריה 'מסעדות, בתי קפה ומקומות'



ארוחת חג צמחונית במסעדת משק ברזילי, מושב ירקונה

לפני ראש השנה הוזמנתי לערב בלוגרים אינטימי ב"משק ברזילי" במושב ירקונה, מסעדה צמחונית אורגנית, שאני מכירה כבר שנים רבות ואוהבת מאוד. כתבתי עליהם בעבר כאן וכאן. הקונספט של הערב היה של ארוחת חג, כולל מנות ראשונות, מרק, מנה עיקרית וכו' –  אבל ארוחת חג צמחונית ואורגנית. ב"משק ברזילי" משתמשים רק במוצרים אורגניים, כשאת רוב הירקות הם מגדלים בגינה שלהם. גם את הלחמים הם אופים במקום, כשהקמח הוא ממושב שדה אליהו – קמח אורגני מקומי בטחינת ריחיים. הגבינות והיין הם מהמשק האורגני של נאות סמדר.

פתחנו את הארוחה ביין של נאות סמדר, ונשנשנו פוקצ'ת גרעינים מצוינת. אהבתי מאוד את היין הלבן ששתיתי – "סיגל", יין לבן חצי יבש של נאות סמדר, שהרגיש קצת כמו יין מוסקט (ואולי בגלל זה אהבתי אותו…).


ביחד עם הפוקצ'ה, ועם לחם שאור ולחם בירה שהם אופים במקום, הוגשה לנו גבינת לאבנה של נאות סמדר, וכן טחינת רימונים, שהמילה הטובה ביותר לתארה היא הברקה. במשק ברזילי הכינו את הטחינה ביחד עם מיץ רימונים, מה שנתן לה טעם מיוחד מאוד. את זה אני חייבת לנסות בבית.

במקום הכבד הקצוץ המסורתי, אכלנו פטה עדשים עם ריבת תאנים (על לחם של משק ברזילי), וכן סלט חצילים ורימונים. שניהם היו טעימים מאוד. גם מרק החצילים – המחליף את מרק העוף – היה מוצלח.

הסלט הירוק שהגיע אחר כך, היה נראה פשוט וסטנדרטי – חסה, נבטים ירוקים, גבינה מלוחה (של נאות סמדר) ותאנים. לא התרשמתי ממנו במיוחד, עד שטעמתי את התאנים וגיליתי שצרבו אותן על הגריל, מה שנתן להן טעם פשוט אלוהי. עוד פטנט לנסות בבית…

כשהגיעה המנה העיקרית כבר הייתי צריכה ללכת, אבל החלטתי בכל זאת לטעום קצת, ולבסוף חיסלתי את כולה: דלורית קטנה ממולאת בעדשים מונבטות אפויות ברוטב קוקוס ארומתי על מצע אורז חגיגי, עם בצל מקורמל, גרגירי רימון ועוד הפתעות. מנה ממש ממש מעולה.

אני חושבת שהארוחה הזו היא דוגמה מצוינת כיצד ניתן להכין ארוחה חגיגית שהיא גם צמחונית וגם טעימה להפליא. ארוחות החג, לפחות אצלנו האשכנזים, הן תמיד מאוד בשריות וכבדות, ובסך הכל זה די חבל לדעתי – כי זה פשוט יותר מידי.

זו פעם ראשונה שאני אוכלת במקום בשעות החשיכה. האווירה מעט אפלולית ומאוד רומנטית, במיוחד אם יושבים בחוץ. ישר דמיינתי ערב בנות עם יין של נאות סמדר, פוקצ'ה ונשנושים. עכשיו צריך ליישם ;-)

דרך אגב, להורים לילדים שלא מפחדים מקצת בוץ, בחול המועד סוכות משק ברזילי פותחים שוב את המשחקיה האקולוגית שלהם. אנחנו היינו באוגוסט ומאוד נהנינו. עוד פרטים באתר שלהם.


סדנת אפיה אצל ארז קומרובסקי, מטעם סוגת

חברת "סוגת" יצאה עם סדרה חדשה של קמחים מתמחים, שפותחה בשיתוף עם ארז קומרובסקי. בסדרה קמחים המיועדים לסוגים ספציפיים של מאפים. לדוגמא: קמח ללחם, קמח לחלה, קמח עוגות, קמח לפיצה ופוקצ'ה וכו'. כחלק מהשקת הסדרה, הוזמנה קבוצה של בלוגרים לסדנת אפייה עם הקמחים החדשים בהנחייתו של ארז, שנערכה בביתו שבמצפה מתת בגליל.

אני מאמינה שאת ארז אין צורך להציג, ורק נזכיר כי הוא המייסד של "לחם ארז" (שכבר שנים אינה בבעלותו) ואחד מהמחדשים והמובילים בארץ של תרבות האפייה בכלל והלחם בפרט. בנוסף לכך, הוא התגלה כאדם מקסים, מארח נדיב, והבעלים של שני כלבים מהחמודים ביותר שהכרתי בחיי.

בתחילת היום קידמה את פנינו ארוחת בוקר מדהימה, שהוגשה במרפסת העליונה. לא יכולתי להפסיק לאכול מהחצילים הקלויים הנהדרים.

מימין לשמאל ובכיוון השעון: צזיקי, פיתות מהטאבון, סלט עגבניות, עשבי תיבול וקרעי לחם, חצילים קלויים עם פסטו וביצים קשות.

ארז לקח אותנו לסיור קצר בגן (מסתבר שגם במצפה בגליל ממש חם בסוף יולי). הרחנו וטעמנו עשבי תיבול מיוחדים שארז מגדל, עד שהגענו לחדר הסדנאות, שנמצא בקומה התחתונה של הבית.

אהבתי מאוד את העיצוב הכפרי של חדר הסדנאות – שולחן עץ מאסיבי, סכו"ם שהונח בקומקומי מתכת ישנים, ספלי קרמיקה, מחזיק מפיות מחלוקי נחל, כיסאות עץ לא תואמים… ויחד עם זאת כל הציוד הדרוש לקיים סדנה ברמה כזו.

התחלנו את הסדנה עם הסבר על הכנת לחם שאור – עם קמח ללחם. קודם כל צריך "לגדל" את השאור (שמכינים מתערובת של קמח מלא, מים וחתיכה של תפוח רקוב) במשך שבוע, ואחר כך משתמשים בו להכנת הלחם (במקום שמרים). ממש מבחן בהתמדה לאנשים חסרי סבלנות כמוני :-)
ארז הדגים לנו כיצד הוא לש את הבצק, מעצב אותו לכיכר ואופה בתנור.

ההדגמה הבאה היתה להכנת חלה ממולאת, עם קמח לחלה, אשר מותאם לאלסטיות ופלסטיות הנדרשים מבצק לחלה, על מנת שיהיה אפשר ליצור ממנו נקניקים בקלות ולקלוע אותם.
ארז מילא את בצק החלה בתערובת של עלי מנגולד מבושלים, פקורינו וקשקבל, ואף בזק קשקבל ופקורינו מעל. תראו איזה יופי פרוסות החלה נראות! וכמובן שהן היו טעימות להפליא.

בין לבין פונקנו בשלל מטעמים מיוחדים, שחלילה לא נרעב. בתמונה, מימין לשמאל בכיוון השעון: מרק עגבניות טוסקני עם גבינת לבאנה עיזים (שהסוד שלו הוא שהוא עשוי מעגבניות, לחם כפרי, ותועפות של שמן זית); סלט ירוק עם סברס, תפוחי אדמה, ודגי טונה שארז משמר בעצמו. אחת המנות הטעימות ביותר שאכלתי בחיי; לחם כפרי שנאפה על ענף של עץ אלון; מסבאחה ח'רירה (חומוס עם שעועית שחורה ושעועית לימה); סלט עגבניות צלויות, זיתים ופלפל חריף.

לקינוח, קיבלנו מתכון לעוגת שמרים שחיתותית מבצק חלה, שמכילה 700 גרם חמאה אירית, ואפויה על מצע של רוטב טופי. העוגה הוגשה לנו במרפסת בחוץ, ביחד עם מלבי תאנים טעים להפליא, סברסים קרירים ותה צמחים.

לסיום היום, כל אחד מהבלוגרים הגריל "שקית הפתעה" שכללה קמחים ומוצרים נוספים, מהם יצטרך להמציא מתכון ולפרסמו בבלוג. אני קיבלתי קמח כפרי, קמח עוגה וקמח חלה, אגסים וגבינת קממבר. שילוב מדליק :-) המתינו להתפתחויות.

אחרי יום כזה מושלם, כל שנותר הוא להתגלגל בחזרה למרכז, ולהתעלף מרוב נחת מהחוויה המדהימה ומשלל הטעמים, הצבעים והמראות. היה נהדר! תודה ל"סוגת" ולענבל ומיטל מ-I Love Food שהזמינו אותי.


השוק החקלאי בגבעת ח"ן

גבעת ח"ן הוא מושב הממוקם בין הוד השרון לרעננה, ונקרא על שם המשורר חיים נחמן ביאליק. כמו כן, הוא ידוע בכינוי "איפה שחנדל'ה" (חנדל'ה – מסעדה חמודה ו-ותיקה באזור).
לאחרונה נפתח במושב מתחם בשם "השוק החקלאי גבעת ח"ן". למרות קרבתו למקום מגוריי, שמעתי עליו רק במקרה, בפייסבוק! בתמונות האווירה נראתה נחמדה, ובדף הפייסבוק היה כתוב שביום שישי יש מתנפחים לילדים, אז החלטנו "לקפוץ" לשם ולבדוק הכצעקתה.

מדובר במתחם מקורה ובאמת באמת חמוד. הוא פתוח בימי חמישי ושישי. אנחנו הגענו ביום שישי, וכמו שהובטח, היה אזור לילדים עם מחצלת ושני מתנפחים. מלבד זאת במקום יש דוכני שוק בסגנון כפרי עם ממש כל טוב: ירקות, ביצים, חלבה, טחינה, דבש, שמן זית, גבינות, בירות, חלות לשבת, לחמים, עוגות, ריבות, ליקרים, תבלינים, רטבים, ממרחים ועוד. את שהותנו הנעים הרכב שניגן מוזיקת ג'אז נעימה.
במקום גם מסעדה קטנטונת בשם "מהשוק לצלחת" שלא יצא לנו לבדוק.

המחירים ממש סבירים ואפילו למטה מזה,  וחווית הקניה כמובן הרבה יותר כיפית ומהנה :-)

חומד של מקום :-)

 

 

הריבות של ענת. קניתי 3 צנצנות ב-50 ש"ח (צנצנת אחת עולה 20 ש"ח): ריבת גויאבות, ריבת תפוזים ופסיפלורה, ריבת תות וליצ'י.

 

 

(כן, זה אייל שם בפנים במתנפח מימין, בחולצה הכחולה)

 


פעילויות לילדים במסעדת משק ברזילי בירקונה

משק ברזילי היא מסעדה צמחונית-אורגנית מקסימה, שאני מכירה כבר הרבה שנים. היא שוכנת בכניסה למושב ירקונה, ומלבד האוכל הטעים והבריאותי, יש בה אווירה קסומה ושלווה, שמזכירה נופים אחרים, ולא מקום שנמצא כמה מאות מטרים מקניון עזריאלי בהוד השרון… בשבוע שעבר הוזמנתי עם ילדיי להתנסות בפעילויות הקיץ החדשות לילדים שיש במסעדה. הפעילויות מתקיימות בימים א', ג' ו-ה', משעה 17:30, ומיועדות לילדים בגילאי 5-10, למרות שיתאימו גם לקטנים יותר (בליווי ההורים) או גדולים יותר. המטרה היא כמובן שההורים ישבו להם בנחת, ינשנשו, ובינתיים יותם הגנן יעסיק את הילדים. עלות הפעילות: 15 ש"ח.
כשהגענו למקום אייל התביית ישר על פינת החמורים, הביט בהם וניסה להאכילם בקש. אחר כך התמקמנו באחת החושות המוצלות שבחוץ, וחיכינו לתחילת הפעילות.


הפעילות מועברת על ידי יותם הגנן, שהיה מקסים ביותר, והתייחס לילדים ממש כמו דוד או אח גדול. קיבלנו בקבוקי זכוכית ישנים, וסיירנו במתחם הגינה האורגנית. יותם הסביר לנו על הצמחים והגידולים השונים, ואספנו דברים שניתן להכניסם לבקבוק. זכינו גם למופע ג'אגלינג קצר עם תפוזים. כשיש קבוצה גדולה יותר של ילדים (אנחנו היינו יחידים בפעילות ביום הזה), יותם עושה להם גם מעין "חפש את המטמון" עם משימות ופתקים שהוא מחביא בין הערוגות.


אחר כך חזרנו לסככה המוצלת, הוספנו לבקבוקים עדשים שחורות וכתומות ושעועית לבנה, וקישטנו את הבקבוקים בצבעי זכוכית.


משך הפעילות הוא שעה עד שעה וחצי, אבל יותם אומר שמצידו הילדים יכולים להישאר כמה זמן שהם רוצים, וזה בדיוק מה שאייל עשה. הוא חזר לבד לערוגות ולערימת החצץ, אסף עוד ועוד ממצאים, תפס כמה חיפושיות, ואף ערך סיור בגינה לאב ובנו שנקלעו למקום ("אני מכיר את האיזור פה, בואו אני אסביר לכם!"). הוא פשוט לא רצה ללכת הביתה, ובסופו של דבר היינו שם יותר משעתיים. אייל עדיין מדבר על המקום ורוצה לחזור לשם שוב.
נעים לשבת בחושות בחוץ. נשנשנו מאפינס פרג שהיה פשוט מעולה (ואני לא אוהבת פרג…), הילדים היו מבסוטים והעברנו אחר הצהריים כיפי במיוחד.


אני רוצה גם לציין לטובה את הצוות במקום, שהיה פשוט מקסים. אייל ראה מישהו מהצוות קוטף לואיזה מהערוגות, ניגש אליו והחל לשאול אותו שאלות. הוא קיבל יחס סבלני, מענה נעים והסברים לכל מה ששאל.  

למשק ברזילי יש דף בפייסבוק וגם אתר ב-rest. כדאי לעקוב, כי בחגים הם עורכים פעילויות שונות שמתאימות לכל המשפחה. במקום חנות של מוצרים אורגניים וניתן לקנות גם אוכל מוכן לקחת הביתה.
הייתי שמחה לערוך במקום אירוע קטן… הוא ממש קסום בעיני.


בוקר שישי של כיף בקפה יפו

לפני הולדת הילדים, אני ובעלי היינו מנצלים את שישי בבוקר לזמן איכות זוגי – ארוחת בוקר בבית קפה, טיול מודרך ברחבי תל אביב או ירושלים… כיף. עכשיו אנחנו בעיקר מנצלים את הזמן הזה למירוץ של סידורים עד השעה 11:30, ואז מתארגנים ומתקדמים לעבר המשפחתון של יאיר…
בשבוע שעבר הוזמנתי לקפה יפו כדי לקחת חלק מתוכנית שישי בבוקר אצלם – בופה בוקר עשיר ואחר כך טיול מודרך ביפו. הוריי התנדבו לקחת את הילדים מהגנים, ואני ובעלי שמנו פעמינו לעבר יפו.
קפה יפו הוא ביסטרו איטלקי כשר, השוכן בלב שוק הפשפשים. בימי שישי בבוקר, המקום מציע בופה עשיר מאד של ארוחת בוקר. יש שם ממש הכל: פינת יוגורט, גרנולה ופירות; פינת לחמים וגבינות; ביצים בכל מיני צורות – שקשוקה, חביתה, חביתת ירק, ביצים אפויות על בצק וירקות; פנקייקס; סלטים מכל הסוגים; איקרה; דגים מעודנים; ממרחים; בורקסונים; מתוקים – עוגות בחושות, גביניות קטנות (מדהימות)… פשוט מכל טוב! "ממש כמו בבית מלון", ציין בעלי… אפשר לקחת מה שרוצים, כמה שרוצים.

הכל טעים. השירות קשוב, חייכני ונעים. כל הזמן ממלאים את החוסרים, ובעל המקום מסתובב בין הסועדים. יש שם הרגשה נעימה כזו… של מקום ששמח לקראתך.

אחרי שהתמלאנו מהבופה, יצאנו לסיור ביפו עם המדריך יורם נרי. אני לא יודעת איך להתחיל לתאר את הרושם שהסיור בכלל, ויורם בפרט, עשה עלינו. יורם לקח אותנו למקומות פחות מוכרים, סיפר לנו על ההיסטוריה של יפו, מימי התורכים ועד ימינו אנו, וכל זה בצניעות, בחיוך, בשילוב של בדיחות ובידענות אין קץ. הוא הקפיד שמצד אחד נשהה במקומות מוצלים, ומצד שני לא נפריע לבעלי העסקים מסביב. פשוט מדריך מדהים!!
מסלול הסיור עובר בכיכר השעון, המסגד הגדול, רחוב החלפנים, רחוב הצורפים, ה"סאריה" החדשה, מפעל הסבון, החמאם, כנסיית סנט פטרוס, שגרירות הותיקן, סמטת המזלות עד לביתו של דן בן אמוץ ואחר כך הנמל. יורם גם סיפר לנו על מושל העיר הטורקי, אל נבוט, על קדושת יפו לנוצרים ועל סיפורה של שגרירות הותיקן ששוכנת ביפו, על ביתו של דן בן אמוץ, על רובע האמנים ועוד.
בעלי, שכבר היה בסיורים ביפו, והוא עצמו ידען לא קטן בהסטוריה וארכיאולוגיה, התרשם מאוד מאוד, ואמר לי שזה אחד הסיורים הטובים שהיה בהם.
מראות מהסיור:

בסוף הסיור חזרנו לקפה יפו והתכבדנו במנה נדיבה מאוד וטעימה מאוד של גלידה.

מזמן לא עשיתי כל כך הרבה כיף בכלל ובשישי בפרט! מומלץ מומלץ מומלץ. וזו גם מתנת יום הולדת נהדרת לדעתי.
המחירים:
בופה ליחיד – 69 ש"ח (לא כולל שירות)
בופה, מחירי ילדים – מתחת לגיל שנתיים- ללא חיוב/ עד גיל 6 בחצי מחיר
בופה + סיור לזוג –  250 ש"ח
בופה + סיור ליחיד –  125 ש"ח
סיור בלבד – 50 ש"ח


אירוע השקת מלון אלגרה בעין כרם – הצד הקולינרי

הוזמנתי לאירוע ההשקה של מלון אלגרה, מלון בוטיק יוקרתי וחדש בעין כרם. אני תוהה אם הזמינו אותי בטעות, כי באירוע נכחו המון אנשי עסקים בכירים, מלווים בנשותיהם הרזות והלבושות היטב (בניגוד אליי). בכל מקרה, המלון ממש ממש מקסים, רומנטי, נינוח ויוקרתי, ותוכלו לקרוא עליו ולראות תמונות בפוסט שפרסמתי בבלוג האישי שלי, עפיפונים. כאן אני דווקא רוצה להתעכב על הצד הקולינרי של האירוע, ועל כל הדברים הטעימים שטעמנו ושתינו.

כשאני מגיעה לאירוע, אני מקפידה גם לפתוח את העינים, ללמוד ולשאוב השראה – מעיצובי השולחן, סידור המנות, וכמובן המנות עצמם. האירוע במלון היה מחולק לשלושה איזורים: מפלס החצר התחתון, המרפסת העליונה, והמטבח הפתוח של המלון.

בחצר התחתונה הגישו לנו משקה עראק בטעמים שונים: אניס ותמרים, אניס ותאנים ואניס נקי. אני אוהבת מאוד טעמי אניס בכלל, ועראק בפרט, ואהבתי מאוד את עראק האניס והתמרים (את התאנים פחות).

בברים הוגשו יינות של יקב קסטל, וכן בירה אלכסנדר – בירת בוטיק ישראלית. אני אהבתי את הבירה הבהירה, בעלי אהב את הבירה הכהה. צפוי.

במרפסת העליונה הוגש קפה ממכונת אספרסו חדישה, לחמים של שף המקום, ירון וינקלר (טעמתי לחם תפוחי אדמה), וכן גבינות מעולות של משק יעקבס. מעולות זו מילה קטנה מידי. הן היו מדהימות. פשוט מדהימות. הלוואי שהייתי יכולה לאכול מהן מידי יום בלי הגבלה.

בחצר התחתונה היה מזנון פוקצ'ות מקסים, שממש ממש התלהבתי ממנו. על השולחן הונחו כדורים כדורים של בצק שמרים. כל אחד מהם רודד בתורו, נמרח והועמס בתוספות מבר התוספות הסמוך, והונח לצלייה בטאבון. המראה של כדורי הבצק ממש משך את העין. דימיינתי לי אירוע ביתי או בטבע עם מזנון פוקצ'ות DIY – כל אחד לוקח כדור, מרדד, מעמיס תוספות כאוות נפשו ומניח על הסאג' או בטאבון. הפעלה מעולה גם לילדים (בליווי מבוגר שיתפעל את הסאג', כמובן).

במטבח הפתוח של המלון עמלו השפים ירון וינקלר, ז'יל בן ישי ועוזריהם על האכלת האורחים. ההתמקדות היתה על מנות קטנות לאכילה ביד, שחלקן גם הוגשו בכפות למרבה הסטייל. לא כל כך הצלחתי לצלם כי המנות פשוט נחטפו כהרף עין ישר כשהונחו על השולחן. אהבתי את הסביצ'ה ואת שבלולי הפיתות הדרוזיות המגולגלות עם מלית יוגורט או גבינה ועלי גפן קצוצים (כך נדמה לי). חבל שלא הצלחתי לדבר עם אף אחד מהשפים. הם היו ממש עסוקים. את המלית עם עלי הגפן אני חייבת לנסות בבית.


תערוכת מבשלים 2011

תערוכת מבשלים נערכת השנה בתאריכים 5-7 באפריל, בגני התערוכה. בשנה שעברה הייתי ומאוד נהניתי, ולכן גם השנה היה לי ברור שנלך.
הגעתי למקום  ביום שלישי (היום הראשון של התערוכה) בשעה 17:15 בערך ביחד עם יאיר, ובעלי הצטרף מאוחר יותר ביחד עם אייל. הפעם לא הייתי בסיור מקדים ולא כל כך ידעתי למה לצפות.

התערוכה מחולקת לשני מתחמים – ביתן מרכזי והמקסידום (אוהל ענק בחוץ). הביתן המרכזי מכיל בעיקר תצוגה של מטבחים ומכשירי חשמל שונים, וכמעט ולא מצאתי שם משהו שעניין אותי. את המצב הצילו יד מרדכי, עם הביתן היפיפיה שלהם (כולל עץ הזית הנטוע במרכזו), ובני דרום עם ביתן המוקדש לממרחים ולמוצרים השונים שלהם.

הדוכן של יד מרדכי:

השמנים החדשים:

אני נותנת ליאיר לטעום עגבניות בשמן זית עם לימון וליים. הוא מאוד אהב את זה וביקש מנה שניה:

הדוכן של בני דרום:

יאיר טועם מהממרחים של בני דרום:

בהמשך ישנו מתחם המוקדש ליינות ומשקאות חריפים. ויתרתי עליו, יצאתי החוצה ודילגתי עם יאיר בין השלוליות בדרכי למקסידום.

במקסידום שוכנת הבמה המרכזית שעליה מופעי הבישול (כשהייתי שם, מיכל אנסקי פטפטה לעייפה על הבמה), וכן רוב דוכני האוכל ודוכני כלי המטבח מרוכזים באיזור זה. יש המון דוכנים של יצרני שמן זית שונים (יובל, מסיק, שחם, ארץ גשור, עין כמונים), דוכני גבינות (עין כמונים, משק יעקבס, הפרומז'רי), ממרחים, מעדנים, פסטות ומוצרים שונים (global food, import4u, טומין, סודות האוקינוס ועוד). גם פסטה דלה קזה אהוביי פה, ויש גם דוכנים של ספרי בישול, דוכן שוקולד – Lia שוקולד, מוצרי אפייה (le grand chef, ממלכת האופים, קמח שטיבל, מיסטר קייק), דוכן של גרנולה רפאל, דוכן של צימוקי עגבניות שרי בטעמים שונים (עשבי תיבול, שום) של macho2, דוכן תורמוס קלוי (כן כן) ועוד ועוד…

אלבום עם תמונות נוספות ניתן לראות בדף הבלוג בפייסבוק.

השנה, לצערי, לא ממש נהניתי. מטבחים, מכשירי חשמל וחידושים למטבח לא ממש מעניינים אותי. לא הצלחתי לפתוח בשיחה כמעט באף דוכן – או שהמוכרנים היו עסוקים מידי, או שתקנים מידי, או מכווני מכירה מידי (שלא לומר "דחפנים"). אווירת השופינג היתה מאוד חזקה, ובהחלט יש מבצעים יפים, אך מכיוון שלא באתי עם רשימת קניות אלא באתי לבלות וליהנות, יצאתי מאוכזבת.
בשנה שעברה, אחרי שעתיים, יצאתי בתחושה שלא מיציתי, ושהייתי יכולה להישאר עוד ועוד. השנה, אחרי פחות משעתיים, יצאתי בתחושה שסחטתי את הלימון בכוח, ושהיה אפשר לזוז כבר מזמן. האולם הראשי עם תצוגת המטבחים שלו היה קר ומנוכר (אמנם מרווח, בניגוד לצפיפות של שנה שעברה), הזכיר לי תערוכת "עיצוב הבית",  והיה… משעמם. לא הבנתי למה הדברים היותר מעניינים (אותי לפחות) רוכזו דווקא באוהל המקסידום ולא באיזור הפותח של התערוכה.

ה-highlight של התערוכה מבחינתי, זה לראות את יאיר לוקח מקלון, טובל בכל אחד מהממרחים של בני דרום, וטועם לו. הוא אהב גם את אחד השמנים החדשים של יד מרדכי – שמן עם לימון וליים :-)

אני מקווה שמי שמתכנן לבקר בימים האחרים של התערוכה, יחווה חוויה יותר כיפית ומעניינת מאשר אני חוויתי.


סדנת עיצוב עוגות למתחילים במותק בוטיק סוכר

אחד הדברים שאני אוהבת גם באינטרנט וגם בבלוגינג זו ההזדמנות לפגוש אנשים חדשים ומעניינים. ליהיא מ"מותק בוטיק סוכר" היא אחת הנשים המקסימות ביותר שפגשתי. מותק אמיתית. אני מכירה אותה מהבלוג שלה, מותקייקס, היא מכירה אותי מהבלוג שלי, נפגשנו בכמה אירועי מכירה, ונהינו חברות בפייסבוק :-) "מותק בוטיק סוכר" היא חנות המתמחה בעולם בצק הסוכר ובקישוט עוגות, עוגיות וקאפקייקס. יש שם הכל – צבעי מאכל, חותכנים, ספרים, קופסאות, מנז'טים ועוד ועוד. במקום נערכות גם סדנאות, ולפני כמה שבועות ליהיא הזמינה אותי להשתתף בסדנה של עיצוב עוגות בבצק סוכר. אני מודה שקצת התלבטתי. עיצוב בבצק סוכר נראה לי תמיד מאוד מאוד מסובך, ומיועד לבעלי נטיות אמנותיות בלבד. מעולם לא הייתי מוכשרת במלאכת יד (בלי קשר לכך שאני אוהבת את זה…), ולא אשכח את המורה שאמרה לי "את יצירתית ויש לך רעיונות יפים, אבל כרגיל הביצוע שלך רק בסדר". מצד שני, לא ייתכן שפחדים ינהלו את חיי, ולכן הסכמתי בשמחה. מה כבר יכול לקרות?

זו פעם ראשונה לי בחנות הפיזית (יש גם חנות וירטואלית), וממבט ראשון היה לי ברור שמבחינה פיננסית מדובר בסוג החנויות שאסור לי לבקר בהן, כי ברגע שאני נכנסת אני פשוט רוצה ה-כ-ל.

 

למשל, חותכנים. אז מה אם יש לי המון. קניתי אחד בצורת דבורה ואחד בצורת קאפקייק עם נר.

מנז'טים, צבעי מאכל, ספרים, ועוד ועוד ועוד. צבעוניות שעושה שמח.

 

 

הסדנה הועברה ע"י גלית המקסימה, הסבלנית והמקצועית. גלית סיפרה והדגימה לנו בהתחלה מהו בצק סוכר ומהן התכונות השונות שלו, כיצד מאחסנים וכיצד צובעים. גלית גם הדגישה כי העוגה, שהיא הבסיס לכל העיצוב והפיסול, חייבת להיות טעימה ועשירה. "זו קודם כל עוגה!", אמרה, ואני בירכתי אותה בליבי. בסדנה לומדים כיצד לצפות עוגה בבצק סוכר ולפסל עליה דמות אנושית. על המדפים בסטודיו המרווח יש דוגמאות:

כששמעתי את המילה "פיסול" וכשראיתי את הדוגמאות, לא הצלחתי להבין איך ייתכן שגם אני אצליח ליצור יצירה כזו. נו, מסתבר שאני מסוגלת, ואם אני יכולה, אז כל אחת יכולה.
בהתחלה לשנו את בצק הסוכר לציפוי העוגה וצבענו אותו בצבע מאכל. היה לי ברור שאין מצב שאני חוזרת הביתה עם משהו ורוד או "של בנות" (אייל יעקם פרצוף), אז בחרתי בצבע טורקיז. לסדנה אפשר לבוא עם עוגה שהכנתם בבית או להזמין עוגה מהסטודיו.

לאחר מכן מרחנו את העוגה בריבה מדוללת, על מנת שבצק הסוכר יידבק אליה, ואז רידדנו את בצק הסוכר.

והנחנו אותו על העוגה.

החלקנו את הקפלים וחתכנו את העודפים.

בשלב זה החלטתי שאני הולכת להכין עוגה עם שודד ים, אז בחרתי צובטן בדוגמת גלים כדי לקשט את שולי העוגה. "אל תפחדי!", אמרה לי גלית כשראתה את ידי החוששת.

כבר בשלב זה לא האמנתי שהצלחתי להגיע לתוצאה כל כך יפה, וזה בכלל לא היה קשה.
השלב הבא היה שלב הפיסול של הדמות. "תשתחררי ותזרמי", אמרתי לעצמי.
גלית לימדה אותנו את 4 הגופים הבסיסיים בפיסול (כדור, נקניק, ביצה, טיפה), והדריכה אותנו בכל שלב של הכנת הדמות – מלמטה (מכנסיים וכפות רגליים) ועד למעלה (חולצה וראש).

קודם כל, הכנו לדמות מכנסיים. עשיתי מכנסיים חומות עם שוליים "פרועים", כיאה לשודד ים.

ואחר כך כפות רגליים חמודות. בהתחלה חשבתי לעשות לו נעליים כבדות, אבל כפות רגליים יחפות נראו לי הולמות יותר לנער הסיפון שלי.

 

הכנתי לשודד הים חולצה צהובה עם שוליים "פרועים".

אחר כך הגיע תור הידיים, השרוולים, הראש והפנים.

לאחר מכן למדנו כיצד יוצרים שיער, וכיצד יוצרים קישוטים שונים לעוגה. הכנתי לשודד הים תספורת שהזכירה לי את המלחים שראינו בספינת המלחמה HMS Belfast, וכמובן רטיה. ציירתי לו קעקוע של עוגן. הוספתי לו טלאים על הבגדים. עשיתי לתחתית העוגה גימור בכחול עם הטבעת דוגמת צדפים, ולבסוף גלית הכינה לי מטבעות עם הטבעה של פרח ואיבוק של אבקת זהב ופיזור של נצנצים. סידרתי אותן לצד השודד והוספתי כמה "אבני חן" צבעוניות. להלן התוצאה הסופית:

 

זה לא מדהים??? לא האמנתי שזו עוגה שאני הכנתי! כל הקרדיט לגלית שהצליחה להוציא מפחדנית-מלאכת-יד כמוני תוצאה כל כך מהממת.
כשהגעתי הביתה עם העוגה, התגובות של המשפחה גם הן היו נפלאות. אמא שלי ובעלי נדהמו מהיצירה ומכך שהכנתי כזה דבר בעצמי. אייל שאל אותי אם צילמתי את העוגה, כי ביום ההולדת הבא שלו הוא רוצה עוגה כזו בדיוק, ושלפסח נכין משה בתיבה מבצק סוכר.

מותק בוטיק סוכר (החנות והסטודיו) שוכנת בשד' יהודית 29 בתל אביב, רחוב מקסים, והחשוב מכל – יש בו חניה! (אמנם בכחול לבן, אבל בתל אביב גם זה לא מובן מאליו. חניתי ממש ליד החנות). יש לחנות גם דף בפייסבוק. אני ממליצה מאוד לבקר גם בבלוג של ליהיא. למשל, יש לה שם הדרכה כיצד מכינים עוגה בצורת קאפקייק, שזו לחלוטין הולכת להיות עוגת יום ההולדת שלי השנה.


ויקי כריסטינה. מתחם התחנה בנווה צדק.

*** זוכרים להצביע לי בתחרות של סוגת? ***

שיגעון אתרי השוברים והקופונים לא פסח עליי ועל בעלי, ובחודשים האחרונים יצא לנו לצאת לכל מיני מסעדות בעקבות קניה של שובר באתר כזה או אחר. עד כה הגעתי למסקנה הבאה – מה שבאמת עושה מקום למקום מוצלח הם רמת השירות והאווירה. גם האוכל חשוב, כמובן, אבל ברוב המסעדות שביקרנו בהן האוכל היה טוב עד מצוין, לרוב ביחס ישיר למחירו, ולא נתקלנו ב"נפילות" או בהפתעות בלתי צפויות. רמת השירות והאווירה, לעומת זאת, שונות ממקום למקום, ומבחינתי זהו המדד האמיתי שיגיד האם אחזור למקום או לא.

באוקטובר היינו בקוצ'ינה תמר, ולאחר מכן הסתובבנו במתחם התחנה בנווה צדק, ונתקלנו ב"ויקי כריסטינה". היה זה ערב סתיו והמקום נראה קסום לחלוטין, עם אורות מנצנצים ואווירה חו"לית אירופאית. נשביתי. כשנתקלתי בהצעה לשובר למסעדה באחד מהאתרים, קניתי מבלי להסס.
כשהזמנתי מקום, התבקשתי לבחור בין מתחם ה"ויקי", שהוא אינטימי וסגור יותר, לבין מתחם ה"כריסטינה", שמורכב משולחנות ארוכים של 20-30 איש ונחשב הומה יותר. מכיוון שהתאריך היה מספר ימים לפני הוולנטיינ'ז דיי, בחרתי במתחם ה"ויקי" האינטימי.

ויקי כריסטינה הוא בר טאפאס, ויש לציין שבחורף הוא הרבה פחות מצודד מאשר בקיץ או בסתיו. המתחם מכוסה באוהל פלסטיק המוכר מנופי מסעדות ארצנו, וגורם למקום להיראות קצת קודר, קר ולא כל כך מושך. אני אישה שבדרך כלל לא קר לה, ועם זאת נשארתי במעילי כל הערב. שני חתולים הסתובבו מידי פעם בין השולחנות ונראו מסכנים ביותר. ניסיתי לדמיין שאני נמצאת לי בברצלונה (בזכות השפה הזרה שנשמעה מהשולחנות הסמוכים כמעט והצלחתי), אבל אז הגיעו המלצרים. האוכל היה טעים ברובו, אבל אני חייבת לציין שהשירות הותיר בי המון המון אי נוחות. רציתי להרגיש במקום יוקרתי אך שכונתי, אופנתי אך אינטימי, אבל – יוק.

שמות המנות בתפריט כתובות בספרדית באותיות עבריות. אני תמיד תוהה האם זה בכוונה, כדי להביך את הסועדים, שלא תמיד יודעים כיצד להגות את השמות חסרי הניקוד.
הזמנו את לחם הבית – פאן קון טומאטה – שהגיע עם מטבל רסק עגבניות והיה חם וטעים. על החמוצים לא השתגענו, אבל זה גם בגלל שהגעתי למסקנה שחוץ ממלפפון חמוץ וכרוב כבוש, אני אוהבת רק חמוצים אסייתיים.
בגזרת הטאפאס הלכנו על פירות ים ודגים, כרגיל:  אסקביצ'ה דל מאר קון פאטאטס א לה פלנצ'ה (בעלי: תזכירי לי מה זה פלנצ'ה?), שזהו סלט קר של ראשי קלמארי ושרימפס על תפוח אדמה צרוב. הוא היה טעים ומרענן. סביצ'ה דה סיטרון קון טומטיטוס - סביצ'ה דג ים, תפוז, שמן אגוזים, עגבניות שרי ולימון – היה מצוין, וכך גם צ'יפירונס א לה פלנצ'ה - קלאמרי שלם צרוב על הפלנצ'ה עם בצל, שמן זית, לימון ופטרוזיליה – שהיה מעולה. הזמנו גם קינוח שאיני זוכרת כרגע.

הבעיה היתה בשירות. המלצר היה שכונתי מידי, לא מקצועי מספיק. המון זמן עבר בין ההזמנה של המנות לבין קבלתן. לפתע הופיע מלצר אחר שלקח מאיתנו הזמנה של מנות נוספות, וכשהופיע המלצר המקורי הוא הופתע מאוד לשמוע על כך, כאילו מדובר במתחרה שרימה אותו ו"גנב" לו את השולחן. הרגשתי שמנסים לדחוף לנו מנות – "להביא לכם גבינה? להביא לכם נקניק?". ממש לא לעניין.  ישבתי בזווית ראיה של המטבח הפתוח שהיה מאוד לא אסטטי למראה.

יצאתי במצב רוח נוגה ועגום משהו. זה לא היה הערב שציפיתי לו. תקווה עדיין לא איבדתי. באביב או בקיץ ננסה שוב, אולי אז האווירה הקסומה תחזור לשלוט על המקום.


הארטישוק של נועם במושב ניר בנים

בשבת האחרונה הוזמנתי עם משפחתי לסיור בשדות הארטישוק של נועם במושב ניר בנים (הייתי אורחת המקום). נועם יעקבא הוא חקלאי, ממגדלי הארטישוק הגדולים בארץ, ואדם מעניין ומקסים. מושב ניר בנים שוכן בין קרית מלאכי לקריית גת – פחות משעה ממרכז הארץ בשבת. נועם עשה לנו סיור בשדות הארטישוק (וגם הסביר לנו על הירק המופלא הזה), ובדרך גם ראינו גידולים נוספים של בני המושב – אפרסקים, נקטרינות, תפוחים, זיתים ועוד. מלבד הסיור, במשק יעקבא מגישים בראנץ' עם מאכלים על טהרת הארטישוק, שלמעשה התואר "ארוחת מלכים ארטישוקית" יתאים לו יותר.

לפני שהתחלנו את הסיור, החלפנו את הנעליים במגפים:

התחלנו ללכת במושב לכיוון שדות הארטישוק של נועם. בדרך ראינו עצים עם פריחה ורודה שכולנו היינו בטוחים שהם שקדיות, אך נועם הסביר שלמעשה הם עצי אפרסקים ונקטרינות. נועם סיפר לנו שעונת הארטישוק היא בדיוק עכשיו, בחורף (בין נובמבר למאי). במשק מגדלים גם ענבים (מהם עושים גם צימוקים מאוד טעימים) וזיתים לשמן זית. בארץ יש שני זנים בולטים של ארטישוק: הארטישוק הירוק (שאותו נועם מגדל) והארטישוק הסגול. הארטישוק נחשב לירק בריא מאוד, שבין השאר מוריד סוכר (לחולי סכרת 2) וכולסטרול. ואני מוסיפה – הוא גם ממש טעים! (וגם ממש יפה)

בדרך עברנו ליד שדה חיטה לתחמיץ למאכל פרות.


 

כשהגענו לשדה עצמו, נועם הדגים לנו כיצד קוטפים את הארטישוקים – חותכים את הגבעול בסכין, ושמים במנשא הגב.

 

 

 

וגם אנחנו קטפנו כמה ארטישוקים.

לבקשת הקהל, נועם מדגים גם כיצד מקלפים ארטישוקים ונותן טיפים שונים לגבי הירק.
לאחר מכן חזרנו למשק, וטעמנו מארוחת הבראנץ' של שבת. הבראנץ' של שישי הוא יותר בסגנון ארוחת בוקר (מחירו: 60 ש"ח למבוגר, 30 ש"ח לילד), והבראנץ' של שבת הוא כבר ממש ארוחה, ומחירו: 80 ש"ח למבוגר, 40 ש"ח לילד.
בין המנות המוגשות בשבת: מרק ארטישוק וכרישה, פסטה ברוטב אלפרדו עם נגיעות ארטישוק, גולש ארטישוק צמחוני, סלט קינואה וארטישוק, סלטי בריאות עם ארטישוק חי, ארטישוק צלוי עם בטטות, ארטישוק חלוט, לחמים ועוד ועוד. המון מאכלים טעימים ומשביעים שמעולם לא טעמתי כמותם. שתיה קרה (מים ולימונדה) וחמה מוגשות חופשי, ועל השולחנים יש גם את הצימוקים הטעימים של המשק, לנשנוש.
הסיור מתקיים בשעות 11:00 ו-13:30, ומחירו 20 ש"ח, או בחינם לסועדי הבראנץ'.
ניתן לרכוש במקום ארטישוקים (כמובן), צימוקים, שמן זית, דבש, פקאנים ואף שתילי ארטישוק לגינה הביתית.

אנחנו ממש ממש נהנינו, ואני ממליצה בחום על הביקור. הילדים מאוד התלהבו, ואייל לא הפסיק לדבר לאורך כל הסיור, גם על כל מה שראה וגם על התבשיל הטעים שנכין בבית מהארטישוקים שקטפנו.

לארטישוק של נועם יש אתר (מומלץ מאוד – יש בו גם מתכונים) ולנועם יש דף בפייסבוק.