איזה כיף לסיים שבוע מתיש באירוע משמח. הוזמנתי לאירוע השקת המחבת הבריאותית החדשה של קנווד – מחבטבע. האירוע כלל סדנת בישול של השף אורן גירון במרכז "עושים בישול", שבה התנסנו hands-on בשימוש במחבת החדשה.
למחבת יש ציפוי קראמי – הטרנד האחרון במגזר המחבתות, שלמעשה עשוי מסלעים מרוסקים. הציפוי עשוי מסגסוגת טהורה, שאינה פולטת רעלים, אינה נשרטת ואינה מתקלפת. גולת הכותרת של המחבת היא הידית המתפרקת שלה, כך שאפשר להעביר מהכיריים לתנור ולאפות עם המחבת בתנור. בסדנה התנסנו בשיטת הבישול הזו בדיוק – התחלנו את הבישול על הכיריים, וסיימנו אותו בתנור.
כששמעתי שמדובר בסדנה מעשית, ושחוץ ממתכון אחד שאורן גירון הדגים לנו, אנחנו נבשל בעצמנו, כל החרדות שלי צפו ועלו למעלה – אני? אבשל ליד אנשים? שיראו אותי מבשלת? ואם לא יצא לי טוב? ואם אף אחד לא ירצה לעזור לי? ואם אשרוף את האוכל? ואיך אני נראית עם הסינר? ואיך אעמוד כל הזמן הזה על עקבים? חרדות, חרדות, חרדות… אבל כשהתחלתי לעבוד האהבה שלי לעשייה ולבישול חזרה והשתלטה עליי, וממש ממש נהניתי. זה היה כיף גדול לבשל ביחד עם אנשים, להתבדח ולשוחח. אורן (המקסים!!) והצוות שלו (מאיה המקסימה!) עברו בינינו ועזרו לנו מידי פעם. בסיום התיישבנו לארוחת מלכים – האוכל היה פשוט טעים בטירוף.
אהבתי מאוד את המתכונים הפשוטים, עם המצרכים הנגישים, ואין לי ספק שאכין אותם למשפחה או לאירוחים עתידיים. אני בעיקר מפנטזת על הטארט טאטן, בערב חורפי כזה, כשבחוץ קר ובפנים חמים ורומנטי…

תודה לנטע ולורוניקה מ-nextTalk, שהזמינו אותי לסדנה המשגעת הזו, לאורן גירון הנהדר, לאנשי קנווד המקסימים, לאלעד אקרמן הצלם, ולכל משתתפי הסדנה – היה לי מאוד כיף בחברתכם!!

השף אורן גירון מסביר על המחבטבע. שימו לב לידית המתפרקת:

אני מבשלת בסדנה. צילום של אלעד אקרמן.

אני חותכת כרישה עבור מאפה הבצלים והגבינות. צילום של אלעד אקרמן:

מאפה בצלים וגבינות: טיגנו את הבצלים במחבת, יצקנו עליה תערובת של שמנת וביצים, פירקנו את הידית והופ – לתנור!

תבשיל אורז צבעוני עם ירקות שורש ופירות יבשים: התחלנו בישול במחבת (אורן ממליץ על בישול במחבת ולא בסיר), ואחר כך הכנסנו לאפייה בתנור. יצא מעולה פשוט!!

פילה סלמון צרוב עם סלסה של מנגו ופלפל חלפיניו: גם כאן, צרבנו את הדג במחבת והכנסנו להמשך בישול בתנור. הסלסה חרפרפה וטעימה מאוד.

סלט חם של מנגולד, צימוקים וגבינת פטה. מיוחד!

וגולת הכותרת… טארט טאטן עם טופי קרמל וניל, שאכלנו עם קצפת…. יאמי… והניחוחות…

אני והשף אורן גירון. צולם ע"י אלעד אקרמן.

 קיבלתי במתנה מ"שופרסל" דוגמיות מסדרת השוקולדים החדשה שלהם. הם הוציאו שוקולד מריר עם 60% מוצקי קקאו, שוקולד חלב עם אגוזי לוז ושוקולד מריר עם אגוזי לוז, ולכן בחרתי להכין השבוע עוגה שיש בה שוקולד. שוקולד החלב עם האגוזים הזכיר לי את השוקולד שאבא שלי היה מקבל לחג בראש השנה, כשהייתי ילדה… וגם השוקולד המריר טעים מאוד. יש משהו בשילוב של אגוזי לוז ושוקולד שעושה לי את זה, כנראה.
עברתי על כל מיני מתכונים של עוגות שוקולד, אך לבסוף התלהבתי מהמתכון הזה, מהבלוג Sugar Plum, כי הוא יחסית לא מאוד משמין, והטקסטורה של העוגה – רכה עם קרנצ'יות מהאגוזים – היא פשוט מופלאה, וחוץ מזה, היתה לי גבינת ריקוטה במקרר, במקרה…
זו עוגה טעימה ביותר – אפילו הבלילה לפני האפייה היתה טעימה! אני בדרך כלל לא אוכלת מהעוגות שאני מכינה, במיוחד לא מעוגות שוקולד, אבל מזאת הייתי חייבת לטעום. גם הקולגות מאוד אהבו.

המצרכים:
1/2 כוס שקדים, קלויים
1/2 כוס אגוזי לוז, קלויים (או עוד שקדים במקום)
1 כוס קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתיה
1/4 כפית מלח
250 גרם גבינת ריקוטה
1 כוס סוכר
1 כפית קליפת תפוז מגוררת
2 ביצים
1/4 כוס מיץ תפוזים טבעי
1 כפית תמצית וניל
60 גרם שוקולד מריר, מומס (בערך חצי חבילה + 2 קוביות)

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 190 מעלות. משמנים תבנית בקוטר 22 ס"מ.
קוצצים את השקדים והאגוזים דק מאוד (השתמשתי במעבד מזון). מוסיפים קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח, ומערבבים (פשוט הוספתי את החומרים למעבד מזון וערבלתי קצת).
שמים ריקוטה, סוכר וקליפת תפוז בקערת המיקסר, ומערבלים במהירות בינונית לעיסה אחידה, כ-1-2 דקות. מוסיפים ביצים, מיץ תפוזים ותמצית וניל, ומערבלים כדקה עד שהעיסה חלקה. מנמיכים את מהירות המערבל למהירות נמוכה., מוסיפים את תערובת הקמח ומערבלים קלות רק עד שהקמח נספג. מוסיפים שוקולד מומס ומערבבים.
יוצקים את העיסה לתבנית. אופים כ-30-35 דקות, עד שהעוגה יציבה. מוציאים מהתנור, ומצננים לפחות שעה לפני שחותכים.

 לאייל יש בגן חברה שמלווה אותו כבר לא מעט שנים. הם היו ביחד שנתיים בגן פרטי, ועכשיו כבר שנה שניה בגן עירוני. יותר מ-3 שנים ביחד… זה לא הולך ברגל כשאתה בסך הכל בן 4 ו-8 חודשים. לאותה ילדה נולדה אחות קטנה לפני חודש, והיום באנו אליהם לביקור קצר. התינוקת הקטנה מתוקה מתוקה 🙂 ואייל והחברה שלו שיחקו מאוד יפה ביחד. היה כיף 🙂
לא רציתי לבוא בידיים ריקות, אבל חשבתי שזה מיותר להביא צעצוע או בגד לתינוקת. יש הכל מהאחות הגדולה. חשבתי על כך שאחרי הלידה של כל אחד מהילדים, הייתי צריכה בעיקר עזרה בדברים יומיומיים – שמישהו יכין לי אוכל, שמישהו ינקה לי את הבית, שמישהו יקח את האוטו לשטיפה… אז החלטתי להביא מאפינס שאפיתי. מאוד נוח "לחטוף" מאפינס בין הנקות או החלפת חיתולים. לא צריך סכין, מזלג וצלחת. אפיתי את המאפינס האלו אתמול בערב, בצ'יק צ'אק, לפי מתכון מהבלוג Craving Chronicles. הם בריאים, משביעים ומאוד טעימים. היולדת היתה ממש מבסוטית מהם 🙂 ושמחה לקבל משהו טעים ופרקטי. גם יאיר אכל לו בכיף…

המצרכים:
1/4 1 כוסות קמח (אפשר להשתמש בקמח מלא, אני השתמשתי ברגיל)
1/4 1 כוסות שיבולת שועל
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית קינמון
1/4 כפית מלח
1 כוס דחוסה סוכר חום
2 כפות שמן
1 ביצה
1/2 כוס ריויון
1 כוס רסק תפוחים (ללא סוכר)
1/2-3/4 כוס אוכמניות, טריות או קפואות (את הקפואות אין צורך להפשיר)

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 190 מעלות. מרפדים תבנית של 12 שקעים ותבנית של 6 שקעים במנז'טים ומשמנים אותם.
מערבבים בקערה קמח, שיבולת שועל, אבקת אפיה, סודה לשתיה, קינמון ומלח. יוצרים גומה במרכז.
בקערה שניה טורפים סוכר, ביצה, שמן, רסק תפוחים וריוויון. שופכים את העיסה לתוך הגומה שבקערת הקמח. מערבבים רק עד שהקמח נספג. מקפלים את האוכמניות לתוך העיסה.
מחלקים את הבלילה בין השקעים. אופים 16-18 דקות, עד שהמאפינס משחימים ויציבים למגע.

בצהרון של אייל התחילו ללמד אותם על כל מיני ארצות. בשבוע שעבר הם למדו על אנגליה, והיתה להם הפעלה של "מסיבת תה עם המלכה" (המלכה שוחקה ע"י אחת ממפעילות הצהרון…), ואנו ההורים קיבלנו הביתה מתכון לפיש אנד צ'יפס. זה כמובן העלה בי וגם באייל זכרונות מהחופשה המדהימה בלונדון. אייל סיפר בגן על חיילי המלכה ואיך יודעים אם המלכה נמצאת בארמון, ואף הסביר לאחת המפעילות כי "אמא רוצה לחזור ללונדון כי היה לה שם מאוד כיף". מה שנכון נכון 🙂
אייל גם הסביר לי שבאנגליה לא שמים מרפקים על השולחן כשאוכלים. הסברתי לו שזה בגלל שהאנגלים מאוד מנומסים, אבל גם בישראל רצוי להתנהג ככה.

אז כהומאז' לחופשתנו בלונדון, החלטתי להכין לנו פיש אנד צ'יפס לארוחת צהריים של שבת. אכלנו אותה בגינה הציבורית שליד חניון גולדה (מאחורי מוזיאון ת"א לאומנות), ואח"כ נכנסנו למוזיאון כדי להשתתף בתערוכה המקסימה "יש מצע!" – מתאים מאוד לילדים.
גם הילדים וגם בעלי מאוד אהבו את המנה הזו. הם לא יכלו להתאפק ונישנשו ממנה עוד בבית, לפני הפיקניק…

להכנת הצ'יפס, חתכתי 5 תפוחי אדמה למקלות, ואפיתי בתנור עם שמן זית. המתכון ל"פיש" הוא של אהרוני, עם כמה שינויים והתאמות שלי. הכנתי את המנה מדג קוד קפוא, ואני מניחה שעם דג טרי היא תהיה עוד יותר טעימה.

המצרכים:
1 ק"ג פילה דג ים, נקי מעור ועצמות

למרינדה
3 כפות שמן זית
3 כפות מיץ לימון
2 כפות חרדל
קליפה מגוררת מלימון אחד
עלים משני ענפי תימין
מלח, פלפל גרוס

לבלילה
1/2 1 כוסות קמח תופח
1 ביצה
1 כוס בירה לבנה
מלח, פלפל שחור

1 כוס קמח רגיל, לציפוי
שמן קנולה, לטיגון עמוק

אופן ההכנה:
חותכים את הדגים לאצבעות רחבות. מערבבים את כל חומרי המרינדה, משרים בה את נתחי הדג ומשהים ל-20 דקות.
מערבבים בקערה קמח תופח, ביצה, מלח ופלפל שחור. מוסיפים בירה ומערבבים היטב לבלילה חלקה ודלילה למדי.
יוצקים לסיר שמן לטיגון עמוק ומחממים (יצקתי כמות שמן כך שגובהו בסיר בינוני היה 4-5 ס"מ). בדקתי שהשמן בטמפרטורה הנכונה ע"י זריקה של חתיכת תפוח אדמה למים ובדיקה כיצד היא מטגנת (לא מהר מידי ולא לאט מידי).
מסדרים על משטח העבודה צלחת עם קמח רגיל, לציפוי. טובלים כל נתח דג בקמח מכל הצדדים. טובלים בבלילה מכל הצדדים, ומעבירים לשמן החם. מטגנים עד להזהבה. אני טיגנתי 4-5 חתיכות דג בכל נגלה.
מוציאים מהסיר בכף מחוררת (לניקוז עודפי השמן). מעבירים לנייר סופג לספיגת השמן.

זיכרון ילדות #1
אמא שלי נותנת לי קציצות בפיתה, ואומרת לי לשבת בחצר ולאכול מה שאני רוצה, בעוד היא תולה כביסה. אני עושה בדיוק מה שהיא אומרת – זורקת את הקציצות לחתולים ואוכלת רק את הפיתה.

זיכרון ילדות #2
סבתא שלי מכינה קרפלעך ממולאים בכבד קצוץ, "כי את אוהבת את זה מאוד, למרות שזה הרבה עבודה", ומגישה אותם במרק עוף ("יויך"). בצלחת ליד – כבד קצוץ עם עיטורי מלפפונים חמוצים.

זיכרון ילדות #3
קערה קטנה עם במבה וקוביות שוקולד חלב. היום אין מצב שאוכל את הדברים האלה, אבל אז הייתי בטוחה שמדובר בקומבינציה הכי טעימה בעולם.

לאחר האודישנים ומחנה האימונים, הגענו סוף סוף לשלב המשימות המסקרן ב"מאסטר שף". "קשת" כנראה לא יכלו להתאפק, והיו חייבים לסחוט את בלוטת הדמעות עוד קצת, ולכן ביקשו מהמתמודדים לבשל את זיכרון הילדות שלהם. טרגדיה. איך אומרים למישהו שזיכרון הילדות שלו לא טעים?
במשימת ההדחה, נאלצו המתמודדים להכין פבלובה.
וכאן התגלתה האמת במערומיה.
מה אומר לכם, אני מצפה ממישהו שמתחרה ב"מאסטר שף" שלפחות ידע מה זה פבלובה. השכלה מינימאלית בתחום הקולינארי? הכרת מטבחים מהעולם? ידע כללי ומושגים? לא? איזו אכזבה. מתמודדים רבים התגלו ככאלו שאין להם מושג קלוש בעבודה לפי מתכון, בידע כללי קולינארי, בניהול זמן או בהכנת מאכל שחורג מהמטבח הביתי המאוד ספציפי שלהם. פייר? יצאתם פארשים בעיניי. אני, הקטנה, רציתי להסתכל עליכם מלמטה, ללמוד מכם, לספוג השראה כדי להפוך למאסטר שף בעצמי. צר לי, חלק גדול מהמתמודדים הם ממש לא זה.

בפרק השני סוף סוף קיבלו המתמודדים משימה שבשבילה היה שווה להגיע עד הלום – משימת הביצה. משימה גאונית, וגם פה ראינו למי יש פוטנציאל מאסטר שף אמיתי, ומי הגיע לתוכנית נישא על גלי הרגשות הביתיים, והגיע הזמן שיחזור בחזרה לביתו. גם משימת ההדחה היתה בהחלט בכיוון נכון – מרכיב אחד הכרחי (לא יכולתם לבחור משהו יותר מקורי מיין?), ואסופת מרכיבים מצומצמת שממנה יש להרכיב את המנה. רק חבל שכמעט כל המתמודדים הכינו ואריאציה על סטייק עם ירקות מבושלים/פירה. לא יכולתם להיות יותר מקוריים?? לא חשבתם שאפשר לא להשתמש באנטריקוט ולהכין משהו קצת יוצא דופן? לפחות מוסא הציל קצת את המצב ושילב שוקולד ברוטב של הבשר.

"קשת" גם הפעם החליטו לבלבל אותי מעט. הנבחרת הכילה 12 מתמודדים. למה לא הראיתם את המנות של כולם?? למה רן עולה לשלב הבא בלי שמראים מה הוא בישל? (שוב אפלייה נגד אשכנזים/חנונים/מהנדסים בתוכניות ריאליטי?) למה גיל עבר את משימת ההדחה מבלי שיראו מה הכין? ב"כוכב נולד" אנחנו נאנסים לשמוע את כל המתמודדים, גם הזייפנים שביניהם, וגם את אור גלעדי. למה לא גם במאסטר שף? ליכלכתם.

נושא השיפוט דווקא משתפר מפרק לפרק, והשופטים לא מהססים לקטול (מיכל אנסקי אלופה בזה), ותרשו לי להתעלם מאייל שני ו"חביתת ירק בדמה" שלו. עדיף במצבים כאלו לא להגיב.

אני מקווה שבפרקים הבאים יהיו עוד משימות מגניבות מהסוג של הפרק האחרון (הביצה ותיבת ההפתעות), ופחות מסוג "זיכרון הילדות". שמאלץ וצ'יזיות – בצלחת ולא על המרקע שלי, תודה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים

 מבין כל המתוקים שהבאתי לעבודה ליום הולדתי, אכלתי רק מריבועי הגבינה האלו. ידעתי מה אני עושה. הריבועים האלו עשירים אך קלילים, עם נגיעות ליקר ריבת חלב וקלתית שוקולד מפתיעה וטעימה. הם מעולים, וגם נחתכים מצוין. רבים ביקשו את המתכון – והנה אני מפרסמת 🙂
מצאתי את המתכון בבלוג האהוב עליי, Baking Bites. במקור מכינים אותו עם אייריש קרים, אבל לא היה לי בבית אז החלפתי בליקר ריבת חלב, שקניתי פעם לבעלי במתנה, אחרי ששתה קפה עם ליקר ריבת חלב בבית קפה והתאהב בטעם…

המצרכים:
לקלתית:
1/3 כוס סוכר
113 גרם חמאה, רכה
1/4 1 כוסות קמח
1/4 כוס קקאו
1/4 כפית מלח

למלית:
1/2 כוס סוכר
1/4 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס ליקר ריבת חלב או אייריש קרים
450 גרם גבינת שמנת
3 ביצים
1 כף קמח
1 כפית תמצית וניל אמיתית

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות, ומשמנים תבנית מלבנית בינונית.
מערבלים במיקסר את החמאה והסוכר, לתערובת חלקה. מנפים קמח, קקאו ומלח לקערה נפרדת. כשהמיקסר על מהירות נמוכה, מוסיפים את תערובת הקמח לחמאה. מעבדים עד שכל הקמח נספג והתערובת פירורית. מוציאים ומשטחים בתבנית. אופים 15-17 דקות.
שמים סוכר, שמנת מתוקה, ליקר וגבינת שמנת במיכל מעבד המזון, ומעבדים עד שהעיסה חלקה. מוסיפים ביצה אחר ביצה (יש להוסיף כל ביצה רק לאחר שקודמתה נבלעה בתערובת) ומעבדים. מוסיפים קמח ותמצית וניל ומעבדים לעיסה חלקה.
יוצקים את המלית על הקלתית החמה, מחזירים לתנור ואופים 22-26 דקות, עד שהעוגה יציבה ומשחימה בקצוות.
מקררים לחלוטין, רצוי במקרר למשך לילה, וחותכים לריבועים.

 גם המתכון הזה הוא ממש קלי קלות: 4 מצרכים, קצת ערבוב, כמה דקות בתנור ומוכן. התוצאה ממש ממש טעימה.
לעוגות הקטנות האלו יש הרבה סטייל, במיוחד כשהן מסודרות על מגש. הקונספט הזה – קינוחים קטנים ומסודרים בשורות – מלווה אותי מאז יום ההולדת של יאיר, ואני מאוד מחבבת אותו. כל מי שראה את מגש הפטיפורים והמיני-עוגות אמר "וואו", והעוגות נחטפו ונעלמו כהרף עין…
המתכון מהבלוג Stylish Cuisine. במקום שוקולד צ'יפס, אפשר לפזר אגוזי לוז קצוצים.

המצרכים:
1/2 כוס נוטלה
1 ביצה
5 כפות קמח
שוקולד צ'יפס או שוקולד מריר קצוץ, לעיטור

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות. משמנים תבנית מיני מאפינס (בשלי היו 11 שקעים).
שמים בקערה את הנוטלה והביצה, וטורפים היטב לבלילה חלקה ואחידה. מוסיפים את הקמח וטורפים עד שהקמח נספג. מחלקים את הבלילה בין שקעי התבנית. מעטרים במעט שוקולד צ'יפס או חתיכות שוקולד קצוץ.
אופים 10-15 דקות. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת.

ביחד עם פטיפורים של שוקולד לבן ושקדים:

שלושה מצרכים. זה הכל, ומתקבל לו ממתק מעולה ועשיר, שמצד אחד קל מאוד להכין, ומצד שני הוא טעים טעים טעים.
אחת הקולגות שלי הגדירה זאת כך: "לקחתי ביס מבלי לחשוב, ואז זה היכה בי – זה כל כך טעים!!! וואו! המשכתי לאכול בנגיסות קטנות כדי שאוכל להנות ממנו כמה שיותר…"

את השקדים ניתן לקלות במחבת יבשה ללא שומן, או בתנור (משטחים אותם על תבנית התנור המרופדת בנייר אפיה ואופים כמה דקות ב-180 מעלות).

המתכון של מיכל לוי-אלחלל, שמצאתי בגליון "לאישה" ישן.

המצרכים:
400 גרם שוקולד לבן
1 פחית (397 גרם) חלב מרוכז ממותק
150 גרם שקדים, קלויים

אופן ההכנה:
מרפדים תבנית בגודל 20×20 ס"מ או תבנית חד פעמית מלבנית קטנה בניילון נצמד או בנייר אפיה (מרפדים את התחתית והדפנות, כך ששולי הניילון או הנייר נשארים מחוץ לתבנית).
שמים בסיר חלב מרוכז ממותק ושוקולד לבן. מחממים תוך כדי ערבוב, עד שהשוקולד נמס. מסירים מהכיריים. מוסיפים את השקדים ומערבבים.
יוצקים לתבנית, מחליקים את פני העיסה ומקפיאים לפחות שעה.
מוציאים מהמקפיא, ומשחררים את העיסה מהתבנית, בעזרת הניילון הנצמד, ומקלפים את הניילון. חותכים לריבועים בסכין חדה.
שומרים בכלי אטום במקפיא, עד חודשיים.

ביום שישי האחרון נפתחו חגיגות פסטיבל "ראשית המסיק", לכבוד מסיק הזיתים של שנת 2010, שמתקיים בימים אלו. "יד מרדכי" מייצרים שמן זית משנת 2004, והשנה החליטו לראשונה לקיים אצלם חגיגות ופעילויות לכל המשפחה במסגרת הפסטיבל. בשישי הקרוב (5.11) תתקיים פעילות בקיבוץ בין השעות 10:00-15:00. פרטים ניתן למצוא בדף הפייסבוק של יד מרדכי.

הוזמנתי ביחד עם קבוצת בלוגרים לאירוע בקיבוץ לכבוד הפסטיבל. יש בליבי פינה חמה השמורה לקיבוץ הדרומי, עקב קרבתו לאשקלון, עיר הולדתו של בעלי, ובעיקר בזכות הביקור המקסים שלנו ב"בית הדבש והדבורה" בקיץ. אנשי "יד מרדכי" כל כך נחמדים וסימפטיים, ורואים עליהם עד כמה הם אוהבים את המקום ואת מה שהם עושים, שזה מדבק.
לאחר מזנון בוקר מושקע, פתחנו את ההתכנסות בהסבר על הסטוריית הקיבוץ מפי יאיר, מנהל הרכש. יאיר הוא מה שנקרא "איש אדמה" ו"מלח הארץ". אדם מקסים, שסיפר לנו על הקמת הקיבוץ ועל הקרבות הקשים שעבר במלחמת העצמאות, וכן על ענף שמן הזית בקיבוץ ובאיזור הדרום בכלל. מסתבר שאיזור הדרום הוא איזור מעולה לגידול עצי זית, משום שיש בו תנאים אידיאליים לגידול זיתים: קרינת שמש חזקה, גובה טופוגרפי, הבדל טמפרטורות גבוה בין היום ללילה, לחות נמוכה, איוורור מיטבי והשקייה במים מליחים.
היה נראה שיאיר היה יכול להמשיך לספר לנצח, וגם אנחנו יכולנו לעמוד ולהקשיב לו לנצח. ביקרתי בקיבוץ כשהייתי בבית הספר היסודי (במוזיאון "משואה לתקומה", ובשחזור הקרב מול המצרים), ואין לי ספק שבעתיד אבקר במקום עם ילדיי, על מנת שיכירו את ההסטוריה של המדינה שלנו ושל המקום.
לאחר מכן נכנסנו פנימה והתיישבנו לטעימות שמן זית. את הטעימות הנחתה אורית, טועמת שמן הזית הראשית של החברה. מסתבר שיש ג'וב כזה, ואוחזת בו בחורה צעירה, חיננית וחביבה ביותר, שרואים עליה עד כמה היא אוהבת את המקצוע שלה. אורית סיפרה לנו על תכונות שמן הזית ועל תהליך הטעימה.
תכונות שמן הזית מושפעות מזן הזיתים (סורי, ברנע, פיקואל וכו'), בשלות הפרי (זמן המסיק), שיטת המסיק (ידני, מכני) ובעצם מכל תהליך המסיק עצמו – שיטת ההובלה, משך ההובלה, זמן האחסנה, שיטת הכבישה (השיטה המומלצת היא כבישה קרה – בטמפרטורה נמוכה מ-35 מעלות) וכו'.
אנו נוכחנו בכך בזמן הטעימות, כאשר לזנים שמתאפיינים בדרך כלל בתכונות מסוימות היה טעם שונה לחלוטין, כנראה בגלל זמן המסיק המוקדם.

טעמנו שלושה סוגים שונים של שמן זית, משלושה זנים שונים: ברנע, מנזלינו וארבקינה. "ברנע" הוא זן שפותח בישראל. יש לו ארומות ירוקות ועשבוניות, והחריפות והמרירות שלו היו קלות. מנזלינו הוא זן ספרדי, שנחשב לעדין. גם ארבקינה הוא זן ספרדי שנחשב לעדין, אבל הארבקינה שטעמנו היה מריר מאוד וחריף מאוד, וגרם לי להשתעל כמה דקות טובות ולשתות הרבה מים.

למרות ההתמקדות בזנים שונים, למעשה שוק שמן הזית הולך יותר לכיוון של "בלנדים" (תערובות) של מס' זנים, כך שכל זן נותן את הצדדים הטובים שלו וכך מגיעים למוצר איכותי ומוצלח יותר. זו גם הגישה של יד מרדכי.

לאחר טעימות שמן הזית, היתה הפסקה קלה שבה טעמנו דוגמיות של דבש של יד מרדכי. אני מאוד התלהבתי מדבש מפרחי אבוקדו, דבש כהה עם טעם עשיר שיש בו נגיעות קלות שבאמת מזכירות אבוקדו. אלעד, מנהל השיווק, סיפר לי שדווקא הדבש הזה לא ממש "הולך" בשוק, ואנשים מעדיפים יותר את הדבש מפרחי אקליפטוס או מפרחי בר (המוצר הקלאסי של החברה). לא מבינה למה… כנראה עניין של טעם אישי.

לסיום – גולת הכותרת: סדנת בישול עם השף עמיר אילן (ממסעדת "הדסון" כיום), שהוקדשה לשמן זית ולטעם החמישי – אוממי (Umami). שמן זית תמיד מתקשר לי לטעמים איטלקיים וים תיכוניים, ואילו השף אילן הפתיע ושילב את השמן במנות אסייתיות, שילוב שבמחשבה ראשונה נראה מוזר, אך כשטעמנו… זה היה תענוג.
"אוממי" זה "טעים" ביפנית, והוא טעם השונה מארבעת הטעמים המוכרים – מר, מלוח, חמוץ, מתוק. קשה להגדיר אותו. באנגלית הוא נקרא savory, וזהו מעין טעם עשיר, בשרי, שקשור להימצאות חומצה גלוטמית באוכל (שממנה מפיקים מונוסודיום גלוטמט).

על השולחנות הונחו לחמים פשוט מעולים של מאפיית "לחמא" בחולון. היה להם קראסט (קרום) פריך ומצוין, ומאוד נהניתי לנגב איתם את כל הרטבים.

פתחנו במנת קרפצ'יו סלמון ברוטב "פונזו", שמורכב מסויה, ג'ינג'ר, מיץ ליים, שמן שומשום ומיץ ליים יוזו. פרוסות דקיקות של הדג סודרו על צלחת הגשה, ועליו יצקו את רוטב הפונזו וכן שמן זית. אני הרי מאוד אוהבת דגים, והמנה הזו היתה פשוט מעולה. אני מודה שקרפצ'יו דג זה משהו שבחיים לא העליתי על דעתי שאפשר להכין בבית, אבל כשראיתי את השף אילן חותך את הסלמון ומסדר על הצלחת, זה נראה לי ממש פשוט ואפשרי לחלוטין.

המנה הבאה היתה סלט קיסר עם רוטב מיוחד של מסעדת "הדסון". מעבר למרכיבים הקלאסיים של הרוטב – חלמונים, אנשובי, פרמז'ן, חרדל וכו', הרוטב כלל גם רוטב דנים תאילנדי, לציטין ופלפל שאטה. הסלט היה מורכב מעלי חסה פריכים מאוד, "שלג" של פרמזן מגורר, קרוטונים ביתיים, וכמובן הרוטב. סלט קיסר זו לא מנה שעושה לי את זה בדרך כלל, כי אני לא אוהבת רטבים שמנוניים, אבל הסלט והרוטב היו פשוט מעולים. לקחתי לי כמה מנות ולא יכולתי להפסיק לנשנש מהפריכות המופלאה הזו.

חזרנו לדגים: טירידיטו (בין סשימי לסביצ'ה) טונה אדומה ברוטב ויניגרט טירידיטו מעולה. לרוטב יש מראה של טחינה, אבל טעם שונה לחלוטין. הוא מורכב מחומץ אורז, ג'ינג'ר, סויה, שום, ליים, לציטין ושמן זית. הדג הוגש עם הרוטב ועם טוביקו – ביצי דג מעופף. אלו ביצים זעירות וירקרקות, שמתפצפצות בפה  והן טעימות מאוד מאוד מאוד. זו פעם ראשונה שאני טועמת טוביקו, ואני מחכה כבר לפעם הבאה.

לסיום הוכן סלט חסה פריכה ועלי בייבי עם פרוסות דקות של צנוניות ועם מקלות קולרבי. הסלט הוגש עם רוטב ויניגרט "נובו" – של השף היפני הידוע נובו (שאני שמעתי עליו בעיקר בהקשר למשקיע שלו – רוברט דה נירו – ולמסעדה שאותו דה נירו פתח לו בניו יורק). הויניגרט כולל חומץ אורז, סויה, שום, בצל מגורר, ג'ינג'ר, סוכר, פלפל שאטה, שמן שומשום ושמן זית. חלק מהאנשים קצת צחקו עליי שאני מתלהבת מסלט, אבל אני משוגעת על סלטים פריכים כאלה והרוטב היה ממש ממש מעולה. גם במקרה הזה לקחתי לי מנה נוספת 🙂

לצערי הרב כאן הסתיימה לה הסדנה. שאר החבר'ה המשיכו להם לפעילויות נוספות לכל המשפחה שהתקיימו במסגרת הפסטיבל. אני נאלצתי לוותר ולנסוע הביתה, מכיוון שכבר היתה שעת צהריים מאוחרת (2 בצהריים). 

אני כל כך שמחה שהזמינו אותי להשתתף באירוע הזה. הוא היה כל כך מושקע, ואנשי "יד מרדכי" כל כך התאמצו שיהיה לנו כיף ונעים. גם במהלך הסדנה הוחלפו צלחות אחרי כל מנה, וסלסלת הלחם התמלאה מבלי שהיה צורך לבקש. פשוט פינוק!
קיבלנו במתנה בקבוק שמן זית "ירוק רענן" של יד מרדכי, וכן בקבוק לחיץ של דבש עם נגיעות תפוז. אני מאוד אוהבת את הדבש הזה – לוחצים והדבש מחליק לו מהבקבוק ישר ללשון… נתתי גם לאייל לטעום והוא אהב את זה 🙂

אם יש לכם אפשרות, כדאי לבקר ביום שישי הקרוב בפעילויות ב"יד מרדכי". אני מקווה שבשנה הבאה הן יתקיימו גם בשבת, כדי שבפעם הבאה אוכל להביא גם את הילדים.

זה כבר פעם שניה שאני משתתפת באירוע בלוגרים של "יד מרדכי". אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט על רשמיי מסדנת בישול לבלוגרים וטעימות שמן זית של "יד מרדכי" שהתקיימה באמצע פברואר.

היום חגגתי את יום הולדתי ה-32, כלומר 25 😉 היה לי יום משמח שנפתח בחגיגת מתוקים שהבאתי לעבודה, ובשפע מיילים וברכות שהומטרו עליי מצד הקולגות שלי. הזמנתי את כולם לבוא לבקר ולטעום בשעה 9:00 (כדי שגם אלו שמגיעים "מאוחר" יקבלו צ'אנס. אני הגעתי ב-7:20 לעבודה…), ובשעה היעודה התקבץ לו קהל של אנשים שבאו לברך וגם לטעום ממעשה ידיי. זה היה גם משמח וגם כיף 🙂
הכנתי: מיני מיני עוגות נוטלה, פטיפורים של שוקולד לבן ושקדים, ריבועי עוגת גבינה וליקר ריבת חלב על קלתית שוקו, וגולת הכותרת: עוגת שוקולד מקושטת בקרם קצפת ובצורת… סינר! (שאר המתכונים יעלו בימים הקרובים)
כן, כן, השנה החלטתי לא לוותר ולהכין לי עוגה מקושטת כפי שהילדים שלי מקבלים ביום הולדתם. חיפשתי רעיונות באינטרנט, ואיך שראיתי תמונה של עוגה בצורת סינר – ידעתי שזה זה.

כל כך נהניתי להכין את העוגה ואת שאר המתוקים, שהלכתי לישון ממש שמחה וקמתי שמחה (למרות שישנתי רק 4 שעות), והחיוכים ליוו אותי לאורך כל היום. השנים האחרונות לא היו פשוטות עבורי, אבל אני פותחת את שנתי ה-32 באופטימיות מאוד גדולה ובשמחה – יהיה טוב 🙂
את מה שאני מאחלת לעצמי ואת wish list המתנות שלי כבר פרסמתי כאן, ורק אוסיף שמבחינת הבלוג, אני מקווה שהשנה אעלה ואצמח עוד יותר, שאכיר הרבה אנשים חדשים ואחווה חוויות מהנות ומעניינות, שאצליח לקדם את הבלוג וגם את עצמי יותר (ואולי אפילו להצליח לתרגם את הכתיבה שלי ואת ההשקעה למונחים מוניטריים?), וכמובן שאצליח לשמור על קצב הבישולים והעדכונים הגבוה כאן בבלוג.

ביום חמישי אני ובעלי יוצאים למסעדת "סושי סמבה" לכבוד יום ההולדת, אדווח לאחר מכן מהשטח.

תודה לכל המברכים בפייסבוק, ובכלל לכם הקוראים שמלווים אותי, שקוראים ומגיבים, ושעושים את הדרך כל כך מיוחדת  🙂

ועכשיו – לביזנס. עוגת הסינר מאוד מתאימה לדעתי כעוגת יום הולדת של בשלן. היא ממש חמודה בעיניי. כך הכנתי אותה:

א. הכנתי עוגת שוקולד עסיסית עם כמה שינויים (כי נגמרו לי המצרכים): במקום שמנת חמוצה שמתי כוס ריוויון, והחלפתי חצי כוס שוקולית בחצי כוס קקאו. אני חייבת לציין שאני אוהבת את הגרסא החדשה הרבה יותר, כי היא יותר דחוסה ועשירה בעיניי, ולא מאוד מתוקה. אנסה שוב להכין בצורה הזו, ואם גם אז יצליח – אפרסם את המתכון רשמית.

ב. בעלי חתך את העוגה לצורת סינר ביד חופשית, לפי הוראותיי. יש לי ידיים שמאליות בחיתוכים ולא רציתי לקחת צ'אנסים. נעזרנו גם בתמונה של עוגת סינר מהאתר הזה.

ג. הכנתי קרם קצפת וניל (כמו לעוגת הפרפר, הקסילופון, החללית, הכלב, הארנב וכו'), שניסיתי לצבוע לצבע לוונדר. אחרי לילה במקרר הוא נראה יותר כמו אפרפר… אבל לא נורא.

ד. קישטתי מסביב בסוכריות עדשים. השרוכים של הסינר הם ממקלות חמוצים (אפשר להכין גם מליקריץ').

ה. המסתי שוקולד מריר, הוספתי כף שמן וערבבתי. העברתי לבקבוק לחיץ וכתבתי "פשוט מבשלת" על פני העוגה. באותה צורה ניתן לזלף כיתוב או להכין כיתוב מסוכריות קטנטנות או שוקולד צ'יפס.