אחת מהמטרות שלי לשנת 2010 היתה להתנסות בהכנת סקונס, אותן לחמניות אנגליות ללא שמרים, שלהן אלפי וריאציות. הבעיה היא שסקונס מכינים בדרך כלל עם חמאה, ואני גם קצת עצלנית וגם בכל זאת יש משבר חמאה בארץ (למרות שאני עדיין מנצלת את הסטוקים שאגרתי במקרר. לאגרנות יש יתרון לפעמים מסתבר…). כשניתקלתי במתכון לסקונס שמנת וקינמון בבלוג Cookie Madness הייתי ממש מבסוטה, משום שכאן השמנת המתוקה מחליפה את החמאה, וכתוצאה מכך גם ההכנה היא הרבה יותר קלה. סתם מערבבים.
כשניגשתי להכין את הסקונס נפלו עיניי על הבננות האקסטרה-בשלות בסלסלת הפירות. אולי אחליף חלק מהשמנת בבננות? חשבתי לעצמי. זה גם הרבה יותר דיאטטי ובריא ככה… במקור המתכון כלל 1/4 1 כוסות שמנת מתוקה, ואני החלפתי אותן בכוס של בננות מעוכות וב-1/4 כוס ריויון. אין פה לוגיקה מסוימת, פשוט היו לי 2 בננות בשלות והן ממלאות בדיוק כוס.
הסקונס יצאו ממש טעימות, כולנו אהבנו אותן, וזה גם ממש פרקטי אם מחפשים מה לתת לילדים לאכול כנישנוש של אחר הצהריים… בזמן האחרון, כשאני לוקחת את יאיר מהמשפחתון, הוא ממש תובע אוכל. גם אייל היה ככה בגיל הזה (למרות שבגן הוא תמיד היה אוכל יותר מכולם, גם בארוחת ארבע), וזה עבר לו רק השנה. אז אחר הצהריים אחד פשוט נתתי ליאיר סקון, והוא היה מבסוט 🙂

המצרכים:
2 כוסות קמח
1 כף אבקת אפיה
1/2 כפית מלח
1/4 כוס סוכר (השתמשתי בדמררה)
2 בננות בינוניות בשלות מאוד, מעוכות
1/4 כוס ריויון

לציפוי:
1/2 כף סוכר (השתמשתי בדמררה)
1/2 כפית קינמון

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 215 מעלות, ומרפדים תנור בנייר אפיה.
מערבבים בקערה קמח, אבקת אפיה, מלח וסוכר. מוסיפים בננות מעוכות וריוויון, ומערבבים. לשים לבצק אחיד. מעבירים את הבצק למשטח עבודה מרופד בנייר אפיה, ומשטחים לעיגול בקוטר של כ-22.5 ס"מ. חותכים ל-8 משולשים (כמו פיצה). מסדרים את משולשי הבצק בתבנית.
לציפוי, מערבבים את הסוכר והקינמון, וזורים על הסקונס. אופים 15 דקות.

 במסגרת הנסיונות שלי למצוא סוג של קיטניה שאני מחבבת, נתקלתי בעדשים שחורות, וכאן מדובר בסיפור אהבה. אני צריכה לחקור יותר את העניין כנראה, אבל משום מה דווקא עדשים שחורות ממש ממש טעימות לי, בהשוואה לעדשים מסוג אחר (ירוקות, חומות או כתומות). אחרי שהכנתי מהן מרק דלורית ועדשים שחורות, רציתי לנסות להכין סלט קטניות לראשונה בחיי. לעדשים שחורות מן הראוי להוסיף צבע, ואני דמיינתי לי סלט בהשראה קאריבית, עם אננס ואבוקדו. תוך כדי היצירה הוספתי גם גזר, בשביל תוספת צבע, מתיקות וקראנץ'. יצא סלט ממש ממש מעולה, שגם בעלי וגם הילדים אהבו. אכלנו אותו בארוחת הצהריים של יום שבת, יחד עם ברבוניות מטוגנות על קוסקוס עם עשבי תיבול ופירות יבשים.

במקום ליים אפשר להשתמש בלימון קטן.

המצרכים:
1 כוס עדשים שחורות, שטופות
2 כוסות מים
1 קופסת שימורים גדולה של חתיכות אננס בסירופ
2 אבוקדו
1 גזר
מיץ מליים אחד
1 כף שמן זית
2 כפות מיץ לימון
מלח

אופן ההכנה:
מבשלים את העדשים עם המים בסיר, עד שהעדשים מתרככות אבל עדיין נגיסות ("אל דנטה"). מסננים ושוטפים במים קרים. מסננים את חתיכות האננס מנוזלי השימור ומעבירים לקערה. מוסיפים את העדשים ומערבבים.
חוצים, מגלענים וקולפים את האבוקדו. חותכים לקוביות, מוסיפים לקערה ומערבבים.
קולפים את הגזר ומגררים גס. מוסיפים לקערה. מוסיפים מיץ ליים, מיץ לימון ושמן זית, ומתבלים במלח לפי הטעם. מערבבים.

"ננננווווווו????? ראית את הגמר של מאסטר שף????? אז מה את אומרת?????" – אלו היו השאלות שליוו אותי מכל עבר היום בעבודה.
אז מה אני אומרת?
היה חביב. היה קשקשני. היו דמעות. היה ראוי. אני שמחה בשביל אינה על הזכייה (הצפויה), למרות שגם אם אלקנה היה זוכה הייתי שמחה. היה בסדר גמור. לא להיט, אבל בסדר.

כשאני ובעלי סיימנו לצפות בחצי הגמר ביום חמישי, פניתי אליו ואמרתי לו – הלוואי!!! הלוואי שבגמר הם יכינו מקרונים!!!
לאור ההצלחה אני שוקלת לצאת בסיבוב הופעות בסגנון "אורן הקטן". בקרוב בהיכל התרבות הקרוב לביתכם.

אהבתי את המשימה התלת-שלבית, שבה הותקלו המתמודדים בכמה משימות בהפתעה אחת אחרי השניה. שאפו לאלקנה על מנת סביצ'ה הדג, שאפו לאינה על קרם החציל, ושאפו לסמדי על המקרונים. אמנם היה ברור שאינה ואלקנה צריכים לעלות לשלב הבא, לפחות לי, אבל השופטים לא היו כאלו משכנעים. כשבעלי, שפספס את החלק הראשון, שאל אותי למה הדיחו את סמדי, לא ממש ידעתי מה להגיד לו.

מנות הגמר היו מעניינות וראויות, למרות שלא מרגשות במיוחד. זה היה מרענן שההכרעה הסופית היא לא ב-SMS-ים או רק על פי הקהל, אלא רשמית בהחלטה של השופטים. הגיע לאינה לזכות, אין ספק.

זהו. תמה לה עונה במהירות הבזק ובקול מעט חלוש מבחינתי. נראה מה יהיה בעונה הבאה.
ולא, אין לי כוונה לגשת לאודישנים.

כמה דברים לסיום:

1. מיכל אנסקי נראתה כמו הר בשמלה (המהממת) שלבשה. היא בסך הכל בהריון, לא צריך להפוך אותה למוניומנט. חוץ מזה, אני מבקשת להעביר את כל השמלות שהיא לבשה העונה לארוני הפרטי, תודה.
2.  שופטים יקרים, במיוחד אתה חיים כהן, תשתדלו בפעם הבאה לא להישמע כאילו אתם מקריאים מפלקט. זה ממש הרגיש כמו טקס מסיבת סיום ביסודי.
3. הקונסטרוקציה של סמדי עם המלון ועוגיות המקרון על השיפודים… אין לי מילים, ולא מהצד החיובי של השתיקה. הזכיר לי את קישוטי פירות ההדר שהיינו עושים בכיתה ד'. התנצלותי בפני המקרונים עלי אדמות, וספציפית פייר הרמה.
4.  הייתי היום בקניון "שרונים" בהוד השרון לביקור בלוגרים ב"פסטה דלה קזה". התקיימה בקניון השקה של חנות שעונים חדשה, כשלפתע חלפו על פניי גבר שחום בחולצה מחויטת, ואחריו אישה בשמלת ג'ינס, סוודר אדום, נעליים אדומות וסרט עם פרח אדום לראשה… ניחשתם נכון. אלקנה וסמדי. פתאום ירדה עליי ההבנה. זה הזמן של סמדי. כמו שאמרה באודישנים – כל החיים נתנה ונתנה, עכשיו מגיע גם לה ליהנות ולחגוג. וואלה? לחלוטין מכבדת, מבינה ומפרגנת. תיהני מותק!
   ואלקנה? ללא סמדי (וללא מדי הכבאי) בכלל לא הייתי מזהה אותו. אני אוהבת את הצניעות והשקט שלו. כשמכינים אוכל באהבה, בשקט, בריכוז, ולא מתקתקים 4 סירים על הכיריים בלי להתרכז ובלי לחשוב (מקרה החיטה), זה פשוט יוצא יותר טעים.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר
שבוע שביעי – חצי הגמר

פסטיבל "טעם כנרת" מתקיים השנה זו הפעם השישית ביוזמת עמותת התיירות עמק הירדן וסובב כינרת. זהו פסטיבל קולינרי השם דגש על תוצרת מקומית של האזור (בננות, אבוקדו, תמרים, דגים, בשר טלה, ועוד… יש באמת מכל טוב שם בצפון), מסעדות ויצרנים מקומיים. ביום שישי האחרון הוזמנתי יחד עם קבוצה של בלוגרים לסיור בצפון בכמה מהמקומות שישתתפו בפסטיבל. זה היה יום עמוס חוויות (ואוכל) וממש ממש כיפי. הפסטיבל מתחיל ב-2.12, כלומר ביום חמישי הקרוב, א' חנוכה. ביום שישי גם אייל וגם יאיר בחופש, אז זו הזדמנות מעולה בשבילנו לקחת את הילדים – והיידה לכינרת!

התחלנו את הבוקר ב"מרינדו" בעין גב. מדובר בעסק של השותפים רועי ואיתמר, שקיים כבר 10 שנים. רועי ואיתמר התחילו בגידול של כבשים, והקימו מפעל קטן בקיבוץ תל קציר לשיווק בשר טלה, בעיקר למסעדות. מאוחר יותר הם החליטו לעבור לשיווק ללקוחות פרטיים, ופתחו אתר אינטרנט דרכו ניתן להזמין בשר (בכמות של מעל 5 ק"ג) לכל הארץ. בהמשך פתחו חנות גם ברמת השרון (קצביה ומעדניה), ואת מתחם הדגל שלהם בעין גב, היכן שביקרנו. מדובר במתחם שמכיל קצביה ומעדניה, פירות יבשים, תבלינים, גבינות, כלי בישול, יין, שמן זית ועוד המון המון דברים. ממש הסתחרר לי הראש 🙂 המתחם כולל גם מסעדה. ל"מרינדו" יש גם כרם ששוכן בתל פארס, עם זני קברנה, מרלו וסירה, שממנו מפיקים את היין של מרינדו, וכן כרם זיתים, שממנו מפיקים את שמן הזית של מרינדו. הטלאים שהם מגדלים הם מזן מרינו ומזן אסף.
ב"מרינדו" פגשנו את רועי (החתיך), את יענקל'ה מנהל המסעדה, את עלי הגריל-מן, וכן עברנו סדנת פויקה קצרה עם השפית ענת אוטולנגי (למרבה הפתעתי הסתבר שאין לה קרבה משפחתית ליותם אוטולנגי!). כסיפתח הוגשו לנו לשולחנות חציל קלוי מעולה עם טחינה וצנוברים, ולחם חם וטעים טעים. אחרי נסיעה של יותר משעתיים התנפלנו עליהם מורעבים… לאחר מכן קיבלנו נקניקיות וקבבים של מרינדו, יחד עם חרדל וטחינה.
אני חייבת פאוזה כאן. אני לא משתגעת על קבבים ונקניקיות, ולכן חשבתי רק לטעום חתיכה קטנה מכל סוג. תקשיבו, מדובר בקבבים ובנקניקיות הכי טעימים שאכלתי בחיים שלי!! פשוט אין דברים כאלה!! כמובן שלא יכולתי להסתפק בחתיכה קטנה והייתי חייבת לאכול עוד ועוד… איך שחזרתי הביתה אמרתי לבעלי שאנחנו חייבים להגיע לחנות ברמת השרון ולקנות אותם (דרך אגב, מרינדו גם פותחים חנות חדשה בכיכר המדינה בת"א).
ענת הכינה תבשיל פויקה עם ירקות שורש, בשר טלה, בשר עגל, שמן זית ויין אדום של מרינדו. התבשיל היה טעים אבל מלא מידי בשמן בשבילי. התעניינתי אצל ענת ויענקל'ה האם ניתן לבשל בפויקה גם בבית, או שמדובר בבישול שטח בלבד. מסתבר שלא חייבים לקנות את סיר בישול הפויקה הכדורי והמיוחד (למרות שצורתו הכדורית היא מושלמת לסוג בישול כזה מבחינת אחידות הבישול והסירקולציה), אפשר לבשל תבשיל פויקה גם על הכיריים בבית עם סיר ברזל יצוק (שבמקרה יש לי… מממ…).
רועי גם הסביר לנו על חלקי הטלה השונים – צואר, כתף, אוסובוקו, צלעות, אוכף טלה, שוק וכו'. זה היה מאוד מלמד ומעניין.
במסגרת הפסטיבל, ב-2.12 תתקיים במתחם של מרינדו אליפות הפויקה לקבוצות (ההרשמה באתר של מרינדו). כל קבוצה צריכה להכין תבשיל פויקה, משלב איסוף העצים והדלקת האש ועד שהתבשיל מוכן. המנות יישפטו על הטעם, המקוריות, מרכיבים מפתיעים וכן על העבודה הקבוצתית ורוח הצוות. השופטים הם ראש מועצת עמק הירדן, השף אייל לביא והשף נחי אלקין. מי שלא מעוניין להשתתף בתחרות, יכול גם סתם לבוא ולצפות 🙂
האירוח של אנשי "מרינדו" היה פשוט מקסים, וזה היה ממש מרומם רוח בעיניי לפגוש כאלו אנשי אדמה, מלח הארץ, שמפיקים בידיים כל כך הרבה דברים טובים וטעימים מהארץ שלנו, ואוהבים את המקום ואת מה שהם עושים.

אחרי שופינג קצר בחנות (קניתי אגס מיובש, ג'ינג'ר מסוכר וחליטת לואיזה ונענע), עלינו על המיניבוס ונסענו למסעדת "קצה הנחל" שליד גינוסר.
על מסעדת "קצה הנחל" שמעתי בעבר ואף תכננתי בה ביקור, משום שהיא שייכת לסוג המסעדות שאני ובעלי מאוד אוהבים לקנח בה טיולים. מדובר במסעדה עם אוכל לבנוני, שמנוהלת בשיתוף פעולה של יהודים וערבים. המסעדה גדולה ומתאימה למשפחות, ויש לה גם חצר ענקית.
כשנכנסנו חיכו לנו על השולחן המון צלחות קטנות עם כל מיני סוגי סלטים – חומוס (טעים מאוד), טחינה עם עשבי תיבול, סלט גרגיר הנחלים (שהיה ירוק, רענן ומעולה), סלט בצל ירוק ולימון (ממש ממש מעולה), סלט גזר, במיה בעגבניות, קוביות גבינת חלומי מטוגנות (מאוד מלוח לטעמי), סלט כרוב, סלט גזר, סלט פאטוש עם גבינה מגוררת (שהיה מעולה), סלט חצילים קלויים ופלפל ירוק, ועוד ועוד ועוד. לאחר מכן הוגשה פלטת פסטלים: מיני-קובה, גלילת בצק ממולאת בשווארמה עוף (מתובל מידי בשבילי) ומשולשי בצק ממולאים בעולש בר. כמו כן הוגשו אורז עם בשר, מג'דרה בורגול ועדשים, ובורגול בעגבניות וחומוס.
כאילו שכל זה לא מספיק, הגיע לשולחן צוואר כבש מומלא בפריקי (חיטה ירוקה מעושנת) – תבשיל רך ונימוח (ומשמין), שהיה ממש טעים. לאחר מכן קיבלנו נתחי פרגית (ירך עוף) ממולאים באורז. ממש ממש טעים! ואני בדרך כלל לא מתלהבת ממנות כאלו. לסיום קיבלנו "שישברק" – כיסוני בצק ממולאים בבשר טחון, ששחו ברוטב יוגורט עיזים חם. קינחנו בקפה חזק ובמלבי.

איכשהו הצלחנו להתגלגל לעבר המיניבוס, מקווים בליבנו (וגם בקול רם) שהתחנה הבאה היא של מפעל לחדרי שינה. מה שנקרא – מסיכוני המקצוע… אחרי נסיעה קצרה נחתנו במרכז "תמר בכפר" במושבה כינרת. נכנסנו פנימה, רפים, עייפים ועל כרס מלאה, ואז – פייאסטה!!! קישוטים מקסיקנים, סנגרייה, קפירינייה, כובעי סומבררו, פונצ'ו, טורטיות, נאצ'וס וכל טוב מקסיקו 🙂 איזו שמחה! ישר התעוררתי לחיים. הכרנו את שף איתמר דוידוב, הבעלים של tres pesos, חברה לשיווק מוצרי מזון ומעדנים מקסיקניים – טורטיות איכותיות, סלסה ורדה, נאצ'וס עבודת יד ועוד ועוד. קיבלנו אוסף מתכונים מקסיקניים, ואיתמר הדגים הכנה של גוואקומלה ושל טורטיה מגולגלת שמולאה בפריחולס (קרם שעועית שחורה), עוף ואורז בסגנון מקסיקני וסלסה ורדה. בנוסף לכך טעמנו טומטיוס (tomatillos, פרי ממשפחת השלפחים שדומה לעגבניה קטנה ירוקה), פלטנו מקסיקני (פלנטיין, מעין סוג של בננה דרום אמריקאית) וסלסה של פלפלי חלפניו (jalapeno). אני ממש ממש התלהבתי, משום שקראתי המון על המוצרים האלו בבלוגי הבישול האמריקאים בהם אני נוהגת לגלוש, אבל מעולם לא יצא לי בפועל לטעום מהם עד יום שישי. איתמר, מצטערת אם הצקתי לך ביותר מידי שאלות 🙂 (הוא היה ממש מקסים וסבלני).
"תמר בכפר" הוא מרכז וחנות לשיווק מוצרים העשויים מתמרי עמק הירדן, ועוד המון דברים טובים אחרים – פירות יבשים, חליטות תה מיוחדות, ממתקים שמעולם לא יצא לי לראות (קשיו מצופה שוקולד, גרגירי חומוס קלויים מצופים בדרז'ה ועוד), המון מוצרים אחרים לבישול, מעדנים (גם של טרס פזוס כמובן) וכן כלי בישול, בית ונוי מקסימים. המרכז נמצא במשק שניידמן בכינרת ומנוהל ע"י ענבל ולילך המקסימות והחייכניות. במסגרת הפסטיבל בשישי 3.12 ייערכו בו סדנאות מקסיקניות של השף איתמר המיועדות לכל המשפחה. הכניסה חופשית – שווה לבוא!
את המוצרים של טרס פזוס ניתן להשיג בחנות המפעל בחולון וגם בסניפי עדן טבע מרקט.

לאחר עוד סיבוב שופינג קצר (קניתי קשיו מצופה בשוקולד, נאצ'וס מקמח תירס, רצועות הדרים מיובשות ותפוז סיני מיובש מסוכר), הפלגנו במיניבוס לתחנתנו האחרונה – חוות השוקולד "גליתא" שבקיבוץ דגניה ב'.
עכשיו, אני בגמילה משוקולד כבר הרבה זמן, ושוקולד די הפסיק "לעשות לי את זה", אבל  איך שנכנסתי לגליתא שכחתי הכל. הבית של עמי ותמי זה כלום לעומת המקום המתוק הזה. העיניים נפתחות, הפה נפער בתדהמה ואני חוזרת להיות ילדה למראה כל השוקולד המדהים הזה וכל האריזות הצבעוניות.
בגליתא השתתפנו בסדנאות שוקולד למבוגרים להכנת פטיפורים (בתבניות) ולהכנת טראפלס (בטבילה). נהניתי מכל רגע, למרות שמדובר במשימות לא קלות בכלל… גם לא היה קל להתאפק ולשים את הנוגט בתבניות במקום ישר לתוך הפה…
אחרי הסנדאות ראינו סרט על איך מכינים שוקולד – מעץ הקקאו הפורח ועד ייצור השוקולד עצמו. לאחר מכן שוב שופינג קצר (קניתי פרח שוקולד, חתול שוקולד וסביבון שוקולד לאייל, וקופסא של 9 פרלינים לי ולבעלי, וכל זה רק בגלל שממש התאפקתי כי אחרת הייתי קונה את כל החנות), וקיבלנו את הפטיפורים והטראפלס שהכנו. במסגרת הפסטיבל גלית אלפרט (השוקולטיירית והבעלים של גליתא) עורכת סדנה למבוגרים על עבודה עם שוקולד (טימפור), הכנת פרלינים, טראפלס ומוס שוקולד. הסדנה (בתשלום) תיערך ב-8.12 ויש להירשם אליה מראש. במסגרת הפסטיבל ייערכו גם סדנאות לילדים (בתשלום).

השעה כבר היתה 17:30 ואנו יצאנו בחזרה לכיוון תל אביב עייפים אך מאוד מאוד מאוד מרוצים…. זה היה אחד הימים הכי כיפים שהיו לי כבר הרבה מאוד זמן.

אירועים מיוחדים נוספים שיהיו במסגרת הפסטיבל:

• ארוחת 5 מנות גורמה במסעדת "רוברג" בלבנים, מלווה במוזיקה וביין (2.12)
• סיורים וסדנאות בחוות "עז עיז" במנחמיה
• משתה במסעדת "צל תמר" באשדות יעקב איחוד (מסעדה מעולה, שביקרתי בה פעמים רבות בעבר)
• מרתון ספינינג בחוות "תמרים פלוס" בקיבוץ כנרת (צריך לשרוף את כל הקלוריות האלו…)
• סדנת דונטס ב"עוגתה" בקיבוץ דגניה
• סדנאות אפייה לכל המשפחה ב"אגדת לחם" בגשר הישנה (ואם אתם כבר בגשר, תקפצו למסעדת רוטנברג. מסעדה מעולה)

ויש עוד המון מקומות ואירועים שונים. כל אתר מגיש גם מנה מיוחדת – "מנת הפסטיבל" – על טהרת התוצרת המקומית.

כדאי לבקר בדף הפסטיבל בפייסבוק (יש שם גם מידע וגם פעילויות ותחרויות נושאות פרסים לקראת הפסטיבל). יש עוד המון תמונות שצילמתי במהלך היום הזה באלבום בדף הבלוג בפייסבוק.

חצי הגמר של מאסטר שף היה מאכזב. מאכזב מאכזב מאכזב.
אני חושבת כך במיוחד מאז שהתחלתי לראות את הגרסא האמריקאית. הפרקים שם מעולים. בכל פרק הם מעלים את הרף, והמתמודדים מגלים המון יצירתיות וממש מוציאים מעצמם דברים חדשים.
אצלנו, לעומת זאת, עושים חפיף. בתור מישהי שמחזיקה מעצמה חובבת בישול ובעלת הבנה וידע לא קטנים בעולם הקולינרי, שלא לומר בשלנית, הרגשתי שפשוט העליבו אותי בפרק הזה.

נתחיל ממבנה התחרות. אני לא אוהבת את השיטה הזו של טורנירים וחלוקה לזוגות שמתחרים אחד בשני. זה אולי מתאים או מחויב המציאות כשיש קבוצה גדולה של מתמודדים. אבל 4 מתמודדים? תנו לכולם להתחרות לכולם! מה הוגן בזה ששתי מנות לא מדהימות (אביבה וסמדי) מתחרות אחת בשניה, ושתי מנות מקוריות, מיוחדות ונהדרות (אינה ואלקנה) מתחרות אחת בשניה? זה נראה כמו "תרגיל מסריח".
המשימה הראשונה היתה לבשל לפי נושא. הנושא הראשון היה אהבה, ואני חשבתי שמדובר במשימה של הכנת מנה רומנטית ומלאה בתשוקה, כפי שהיה באחד הפרקים של התחרות האמריקאית.
אבל לא. מדובר בלהכין מנה למישהו שאתה אוהב. כלומר – אל תצא מהריבוע שלך. אל תנסה להיות יצירתי ולהמציא את הגלגל. לך על המוכר, על מה שאתה שולט בו. לא היתה לנו כבר משימה כזו? הרי באחד הפרקים הראשונים התבקשו המתמודדים להכין את המנה שמייצגת אותם, או כפי שחיים כהן הגדיר זאת – תדמיינו שאתם מבשלים למי שאתם הכי אוהבים.
נו? למה אתם ממחזרים?

אביבה הכינה מנה אסתטית ויפיפיה, אך כנראה לא מדויקת או לא מוכנה עד הסוף. סמדי הכינה מנה שהבת שלה אוהבת. אני מודה שהסיפור של סמדי ריגש אותי, אבל רבאק, איך יכול להיות שמנה שהיא הכינה אלף פעם, שאין בה שום דבר מיוחד, מלאה בשמן, ושאני די משוכנעת שהוגשה פעם בחדר האוכל בעבודה שלי, ולכן באותו יום הסתפקתי בשניצל טבעול – עלתה לגמר?? איפה היצירתיות? איפה הייחוד? איפה האסתטיקה? איפה המאסטר שפיות??? איך ייתכן שכרטיס הכניסה לגמר הוענק גם למנה כמו קציצות טרטר טונה במילוי חצילים קלויים ועשבי תיבול על מוס אבוקדו (שבקלות יכולה להיות מוגשת במסעדה כמו "כתית" או "מסה") וגם למנה של חזה עוף ממולא ומבושל בים של שמן?

בקיצור, התעצבנתי.

לגבי המשימה האחרונה – הכנת מנה עם לחם אחיד – יש לי רגשות מעורבים. רציתי שאלקנה יעלה לגמר. אני חושבת שיש לו נשמה יצירתית בבישול ושבאמת אפשר ללמוד ממנו. מצד שני, המנה של אביבה היתה הרבה יותר מתוחכמת, הרבה יותר אסתטית, וממש נראתה כמו מנה במסעדה, ולא כמו מנה במזנון דרכים.
סתם אנקדוטה – איך שאלקנה בחר את הלחם, ישר אמרתי שאביבה יכולה לעשות מרק שמוגש בתוך הלחם. אביבה, אני שמחה שגלי המוח ששידרתי לך עברו בסופו של דבר דרך המרקע והלווין של "יס". בפעם הבאה נתאמן על זה יותר.

במוצאי שבת הגמר, ואני לא צופה גדולות, למרות שאני עוד מקווה שאתבדה, ושיהיה משימות טובות, ושהטוב באמת ינצח. הבנתי שבימים אלו מתכננים עונה שניה. הזדמנות טובה ללמוד קצת מהגויים, איך באמת עושים את זה כמו שצריך.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר

לפני הרבה זמן, עלה לי רעיון להכין עוגת cookies & cream. קרם עוגיות הוא אחד מטעמי הגלידה האהובים עליי (נסו את הקרם עוגיות של אייסברג – מעולה), ורציתי להכין עוגה קרה, שמנתית ומושחתת, עם פירורי עוגיות אוראו. עשיתי ניסיון שיצא מאוד מאוד טעים, אבל עקב מחסור במצרכים (נגמרו לי באמצע העוגיות) וגודל תבנית לא מתאים, גנזתי את המתכון, ובמקומו המצאתי מתכון (מעולה, אם יורשה לי) של עוגת גבינה ועוגיות אוראו.  לא שכחתי את עוגת ה-cookies & cream, ובמזווה המתינו להן בשקט חבילות של עוגיות אוראו לניסיון נוסף.
השבוע דפדפתי בספר "איש גבוה מבשל" של דורעם גונט, שמעוגת השמנת פירורים שלו קיבלתי את ההשראה לעוגת ה-cookies & cream שלי, ופתאום הזכרון של העוגה צף לי למעלה, והבנתי שאני חייבת להכין אותה כמתכון המתוק השבועי.
העוגה מורכבת משלושה חלקים – קלתית, מלית וציפוי, שכל אחד מהם בפני עצמו לא מסובך להכנה, והתוצאה המתקבלת מהממת. זו עוגה יפיפיה, חגיגית, ומאוד מאוד טעימה ועשירה. אני אוהבת את זה שלא צריך להדליק את התנור, ואת זה שהעוגה יכולה להמתין לה במקפיא מספר ימים, עד שהאורחים יגיעו והיא תישלף בגאווה בלתי מוסתרת.

הבאתי את העוגה לעבודה היום. הקהל הגדול שהתאסף בקיוביקל שלי חיסל אותה במהירות הבזק, וקיבלתי הרבה שבחים גם על הטעם וגם על המראה.
אפילו אני לא יכולתי להתאפק ואכלתי ממנה.

המצרכים:
לקלתית:
1 חבילה (176 גרם, 16 עוגיות) של עוגיות אוראו
100 גרם חמאה, מומסת

למלית:
1/2 כוס שמנת מתוקה
1/2 כוס סוכר
3 מיכלים (200 מ"ל כל אחד) שמנת חמוצה
1 כפית תמצית וניל אמיתית
1/2 חבילה (8 עוגיות) של עוגיות אוראו, קצוצות גס

לציפוי:
150 גרם שוקולד מריר
8 כפות שמנת מתוקה
1/2 חבילה (8 עוגיות) של עוגיות אוראו, קצוצות

אופן ההכנה:
מרפדים את התחתית והדפנות של תבנית קפיצית בקוטר 22 ס"מ בנייר אפיה, ומשמנים את הנייר.
להכנת הקלתית, טוחנים את עוגיות האוראו במעבד מזון. מוסיפים את החמאה המומסת ומעבדים עוד קצת, לעיסה אחידה. משטחים את העיסה בתחתית התבנית ושומרים במקרר עד שהמלית מוכנה.
להכנת המלית, מקציפים שמנת מתוקה, תוך כדי שמוסיפים את הסוכר בהדרגה. מוסיפים שמנת חמוצה ותמצית וניל ומערבבים. מקפלים קלות את עוגיות האוראו לתוך העיסה. מוציאים את התבנית מהמקרר ויוצקים לתוכה את העיסה. משטחים, מכסים בניילון נצמד או נייר אלומיניום, ומקררים במקפיא למשך שעה לפחות.
ממיסים את השוקולד והשמנת המתוקה במיקרוגל או בסיר קטן. מוציאים את התבנית מהמקפיא, יוצקים עליה את עיסת השוקולד, ומשטחים. מפזרים מעל את עוגיות האוראו הקצוצות. שומרים במקפיא למשך לילה לפחות.

רוצים לקבל עדכונים ולצפות במתכונים של הבלוג "פשוט מבשלת" גם בנוקיה שלכם? הורידו בחינם את האפליקציה למכשיר הנוקיה מה-OviStore, בקישור הזה:

http://store.ovi.com/content/70828

ותוכלו ליהנות גם בדרכים 🙂

שני פרקי מאסטר שף האחרונים העלו בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, אהבתי את רוב המשימות: משימת ה-30 ש"ח היתה נהדרת, משימת הקרוקומבוש היתה מגניבה, משימת העגלות היתה מעניינת, ורק משימת המצרכים היקרים היתה מעט מאכזבת.
מצד שני, צר לי על לכתו של איציק, שלדעתי גילה הרבה יצירתיות והרבה ידע, למרות שפישל השבוע במשימות. קיוויתי שאולי בפרק הזה אבין למה השופטים מתלהבים מסמדי, ושוב לא הצלחתי להבין.
מצד שלישי, התרשמתי מאוד מאלקנה. אמנם אני לא מתחברת לסגנון שלו (ולכך שכמעט בכל פרק עד כה הוא לבש מדי כבאי או חולצת "כיבוי והצלה". זו המלבישה של ההפקה בחרה לך?), אבל האיש הוכיח שיש לו נשמה של בשלן, ושהוא מסוגל לקחת חומרים שהוא לא מכיר (קרי: טופו) ולעשות מהם יצירה.

משימת ה-30 ש"ח היתה באמת טובה, והמתמודדים הצליחו להפיק מנות ממש שוות, למרות שהיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו של מסעדה, והיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו המנות שמגישים בחדר האוכל בעבודה שלי. מוריה הלכה הביתה, בגין מה שניתן להגדירו כחטא ההיבריס – באמת חשבת שהקצב צ'יפר אותך ונתן לך נתח פילה בקר ב-10 ש"ח?
משימת הקרוקומבוש היתה משעשעת, ובלי קשר לעובי הקרמל, סמיכות הפטיסייר והארכיטקטורה הכללית של המגדל – כל הכבוד לכל המתמודדים שהגיעו עד הסוף מבלי לאבד את שפיותם, למרות שאביבה היתה קרובה לזה. רציתי מאוד לראות מה היה קורה אם סמדי היתה צריכה לעמוד במשימה הזו, אבל פניי הושבו ריקם.

הקונספט של משימת העגלות היה גם הוא טוב, אבל פה יש לי כבר כמה הסתייגויות:
עגלה של משפחה ממוצעת עם 3 ילדים כוללת בעיקר ממתקים? אוי לי ואבוי לי. אני מקווה מאוד שזה לא נכון, ושלמעשה מדובר בעגלה של משפחה ממוצעת עם טינייג'ר שיוצא לטיול שנתי (וגם במקרה הזה, כל הסוכר הזה לא טוב לחצ'קונים ולא טוב לפלטה ליישור לשיניים). מצד שני, מה אכפת לי, אלינו הביתה ממתקים לא נכנסים (יש פה אמא אחת שלא עומדת בפניהם).
איזה באסה שסמדי קיבלה את העגלה של המשפחה הממוצעת בת 5 ילדים! שלמעשה דומה לסל הקניות הרגיל שלה בסופרמרקט. קיוויתי כל כך שתקבל את העגלה של העשירון העליון או של הרווק, ותצא קצת מהריבוע שלה.
אני מודה שהתאכזבתי שאינה זכתה במנה המצטיינת בגלל תבשיל פתיתים ונקניקיות ובגלל עוגת ביסקוויטים. אני חושבת שהיה אפשר לעשות משהו הרבה יותר יצירתי מכל הממתקים האלה, ועם כל הכבוד לחזרה לילדות, יש מקומות שלא צריך לחזור אליהם (במיוחד אם הילדות שלך היתה בשנות ה-80), ויש דברים (כמו נקניקיות) שלא צריך לתת לילדים לאכול. בכלל, אינה היתה ממש קשקשנית השבוע ונשמע כאילו היא מנסה לחקות את אייל שני עם "המרק של המכשפה" וכו'. אינה, אז את רוצה עוד ילד, אני מבינה אותך, אבל את הביטוי too much information את מכירה?

משימת המצרכים הנדירים והיוקרתיים היתה מאכזבת. אחרי שאינה בחרה את המצרך שלה (אם היה לה ראש מעט יותר קרימינלי, אולי היתה בוחרת בכלל את הדג הפוזל, אבל לא משנה), לדעתי היו צריכים להגריל את המצרכים בין המתמודדים. למה שכל אחד יוכל ללכת למקום הבטוח שלו, במקום ליצור קצת אתגר ומתח?

כמה מילים על אלקנה – הבחור ממש הפתיע אותי. הוא גילה יצירתיות במשימת ה-30 ש"ח (במיה מאודה ברוטב יוגורט, לא מה שהייתי מצפה שיכין), צלח את משימת הקרוקומבוש בלי ללגלג יותר מידי על טכניקות אפיה ועל קונדיטוריה, ולדעתי זהר במשימת העגלות, שבה הפיק מנות שנראו מעולה מאסופה של מצרכים שהוא לא ממש מכיר: אורז עם "ספגטי קישואים" וטופו, וטונה אדומה צרובה מצופה בשיבולת שועל ושומשום. מקסים! ממש אהבתי. זה מה שנקרא מנות שמעוררות השראה! לדעתי הגיע לו לזכות במשימה, גם אם המנות שלו לא היו הכי הכי טעימות (חוץ מזה, אינה קיבלה כל כך הרבה טיולים בכדור פורח – מה היא תעשה עם כולם?). עוגת הביסקוויטים ותבשיל הנקניקיות ניצחו את הטופו, העדשים והאורז המלא. עצוב משהו…

ביום חמישי – חצי הגמר, וביום שבת – הגמר. נגמר קצת מהר מידי, לא? נראה אילו משימות מחכות לנו, ואני רק מקווה שהגמר לא יוכרע ב-SMS-ים או משהו כזה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות

 קנינו שובר של 50% הנחה ל"חינאווי wine&more" דרך אתר באליגם (אם איני טועה) – 40 ש"ח במקום 80 ש"ח. רשת wine&more הכניסה בחלק מהסניפים איזור של בשרים וגבינות, וכך נסענו לחנות בהרצליה פיתוח לבחור לנו נתח בשר לשבת. רציתי בהתחלה ללכת על טלה, בגלל שאף פעם לא הכנתי טלה, אבל עקב מס' הנפשות המצומצם שבמשפחתנו כרגע (מבחינת כוח אכילה אנחנו כ-3 אנשים, כי יאיר לא ממש אוכל כמויות), ויתרנו ובסוף החלטנו ללכת על סינטה, כי פינטזתי על רוסטביף סינטה, שעד כה לא ניסיתי להכין (ובלי קשר, קנינו שם גם שוקולד ממולא בויסקי שהיה מעולה).
התייעצתי עם ספר הבישול "איש גבוה מבשל" של דורעם גונט, עם מתכונים מהאינטרנט ועם הספר "ששת" של הוצאת על השולחן. אילתרתי תבנית צלייה בעקבות טיפ שזכרתי שקראתי לפני שנים ב"לאישה", והכנתי.
ביום שבת שלפני שבוע וחצי יצאנו לצעדת "רון ארד" בהוד השרון. בסיום הצעדה (בחרנו במסלול הקל לעגלות, 2.5 ק"מ), ולאחר שאייל עלה על כל המתנפחים, פרשנו מחצלת בפארק 4 עונות והרוסטביף נשלף ונפרס בגאווה. בלסנו אותו יחד עם אורז מלא עם עשבי תיבול.
אני מודה שהבשר יצא לי מדיום-רייר, מידת עשייה שבשבילנו היא קצת לא מספיקה. בפעם הבאה אצלה יותר זמן כדי להגיע למדיום או מדיום-וול, אבל הבשר היה כל כך טעים, שזה לא פגע בהנאה שלנו 🙂

תבנית צלייה היא תבנית עם רשת, שעליה מונח הבשר על מנת שתחתיתו לא תיגע בתחתית התבנית. אפשר לאלתר תבנית כזו מתבנית חד פעמית מלבנית, שנועצים בה שיפודים לאורך ולרוחב בצורת רשת. ראו את התמונה:

המצרכים:
1-1.2 ק"ג נתח סינטה (לפי חישוב של 250 גרם לסועד, ועוד קצת)
3 כפות שמן זית
1 כף חרדל גרגירים
1 כף דבש
עלים מ-2 ענפי תימין
6 שיני שום שלמות (או יותר, כמה שבא לכם)
מלח גס, פלפל שחור

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 160 מעלות.
מחממים במחבת כף אחת של שמן זית, וצורבים את הסינטה מכל הצדדים, כ-2 דקות מכל צד. מעבירים למשטח עבודה.
מערבבים בקערית חרדל, דבש, תימין ושארית שמן הזית. מורחים על הסינטה תוך כדי עיסוי מכל הצדדים. באמצעות סכין חדה, עושים חורים בסינטה בצורה סיבובית (כלומר נועצים את הסכין, מסובבים אותה ומוציאים), ובכל חור נועצים שן שום. בוזקים מלח גס ופלפל שחור.
מניחים את הנתח על הרשת של תבנית הצלייה (אם אין לכם כזו, תאלתרו אחת מתבנית חד פעמית ושיפודי עץ, כמו שהסברתי למעלה). אופים בתנור כ-40-45 דקות. נועצים בבשר שיפוד מתכת למשך 30 שניות, מוציאים ובודקים: אם השיפוד קר, הבשר לא עשוי, אם הוא חמים – הבשר מוכן.
מוציאים מהתנור, ומניחים לבשר לעמוד כ-10 דקות לפחות. חותכים לפרוסות דקות.

הרוסטביף לפני הצלייה:

ואחרי:

השבוע נפגעתי בברך. הפגיעה הובילה לכאבי גב מטורפים – גב תפוס. בעקבות זאת נשארתי היום בבית לנוח, וכך צפיתי בפרק של "מאסטר שף" האמריקאית (תודה ל-more4me על ההמלצה). אתם לא תאמינו. בתוכנית האמריקאית לא בוכים. כלומר, היו 2 מתמודדות שקצת האדימו באזור העיניים, אבל מעבר לזה לא ראיתי ולו דמעה אחת. בתוכנית הישראלית, לעומת זאת, היה שבוע מעצבן ביותר.
נתחיל במשימה הראשונה – ארוחת שבת. יפה. היה לנו זכרון ילדות, ועכשיו ארוחת שבת, שמייד העלתה זכרונות בקרב המתמודדים הרגשניים יותר. גם אני העלתי זכרונות מארוחת ליל שישי – קערת פופקורן מול סרט של ג'יימס בונד. כן, אשכנזיה מקובעת ואוכלת שרצים שכמותי. מאז שסבי וסבתי נפטרו, לא ערכנו סעודת שבת. להוריי אנחנו מגיעים בכלל בשישי בצהריים, כדי שיוכלו להאכיל ולבלות עם הנכדים כאוות נפשם. נו, עוד הוכחה לכך שאני ו"מאסטר שף" לא נועדנו יחד.
ארוחת השבת הזו, שאמורה להעלות רגשות של ביחד, משפחתיות, חום ואהבה, גרמה לחלק מהמתמודדים לפתוח כזה פה ג'ורה מלא רפש, שזה פשוט היה מגעיל.
ממוריה, למשל, שמענו כי אינה הרוסיה היא מקובעת. כי כאלה הם הרוסים, אתם יודעים. מקובעים. לא האמנתי שאני שומעת את זה. מוריה, שברוב התוכניות עסקה בלהכין אך ורק אוכל שהיא מכירה מהבית, אומרת על אינה שהיא מקובעת. כן, כן, סנדוויץ' חביתת ירק זה לא מקובע. רביולי כבד עוף וחלמון זה כן מקובע. הבנתם את זה?
השבוע היה שבוע מלא דמעות. סמדי בכתה בגלל פירמידת ההפתעות שלא הצליחה לה. מוריה בכתה בגלל כל דבר בערך. אינה בכתה כי בצקים ופירות זה לא הקטע שלה. הלווו??? אולי תרגעו? באמת. משימת הבצקים לדעתי היתה המשימה הקלה ביותר במאסטר שף עד כה. אפילו אני הייתי מסוגלת לעבור אותה. מה את בוכה כל כך?
וכמובן, מוריה שוב הגדילה עשות, והגישה בצק מטוגן בתור מאפה מתוק.
ועכשיו אנחנו יודעים למה. הידעתם שלמוריה יש בעיית קשב וריכוז וזו הסיבה לכל כשלונותיה בחיים?
מוריה מותק, אני לרגע לא מזלזלת בקשיים שלך. הפרעת קשב זה דבר נורא. העניין הוא, שאני מכירה אישית שני אנשים בעלי הפרעת קשב. לשניהם יש שני תארים, הם בעלי משפחות, וגם בעלי קריירה מפוארת בהיי טק. הם לא אומרים על רוסים שהם מקובעים, לא מגישים בצק מטוגן בתור "מאפה", לא נותנים לרטבים את השם המדהים "הרוטב שלי", וכשהם צריכים לתת שם למנה שלהם, הם לא בוחרים בשם "משהו טעים". מוריה, בתוכנית הראשונה חיבבתי אותך. עכשיו אני מייחלת לרגע בו תעופי כבר ותחסכי מאיתנו את הפאדיחות.
משימת ההדחה האחרונה, לזהות את מרכיבי המתכון לבולונז של אייל שני, היתה גאונית והרבה יותר טובה מהמקבילה האמריקאית (צ'ילי טקסני). שאפו לאיציק שזיהה 17 מרכיבים, ומילה לשאר המתמודדים: כשאמרו לכם להתחיל קודם כל עם המרכיבים הקלים, התכוונו לזה. עוד לפני שאייל שני פתח את הסיר, כבר ניחשתי 4 מרכיבים: מלח, פלפל שחור, עגבניות ושמן. קצת common sense בבקשה.

מילה לסיום על העזרה ההדדית ואווירת "כל ישראל חברים" ששורה במטבח "מאסטר שף". די עם זה כבר! אביבה, אביבה, אביבה, אביבה, אביבה – תעזבו את האישה המסכנה בשקט!! ומה פתאום חצי מטבח מתגייס כדי להכין לסמדי את אחת המנות שלה?! זו תחרות או משימה קבוצתית? תנוחו!

מחר פרק חדש, ולפי הפרומו אני צופה פרק מעצבן עוד יותר. המתמודדים יצטרכו להכין את פסגת הקינוחים הצרפתיים – קרוקומבוש, כלומר מגדל פחזניות. אלקנה מכין מגדל פחזניות. זה יהיה מעניין. או מעצבן.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות