מתכונים בקטגוריה 'שונות'



הגרלה בבלוג – לוח שנה עם תמונות משוק Borough Market בלונדון!

לפני חודש וקצת חגגתי את יום הולדתי ה-32, לפני כמה שבועות הגיע דף הבלוג בפייסבוק ל-3000 מעריצים, אוטוטו מסתיימת שנת 2010 ומתחילה שנת 2011, ובאופן כללי מצב הרוח שלי ברצפה (בעיקר בגלל הגב ובגלל המון עומס לאחרונה)  והגיע הזמן לרוממו מעט, ולכן אני שמחה להכריז על הגרלה בבלוג!!

אני מגרילה לוח שנה לשנת 2011 (ינואר 2011 עד דצמבר 2011), המורכב מתמונות מהממות שצילמתי בשוק האוכל Borough Market בלונדון.

הנה קולאז' קטן של התמונות. כל הזכויות שמורות לי על הצילומים.

איך משתתפים?
1. משאירים תגובה לפוסט זה ובה כותבים מהו המאכל החורפי האהוב עליכם.
יש לכלול את כתובת האימייל שלכם (לא יוצג), שם פרטי ואות ראשונה של שם משפחה (או שם המשפחה המלא אם בא לכם).

כל אחת מהפעילויות הבאות תקנה לכם כניסה נוספת להגרלה. יש להשאיר תגובה נפרדת בבלוג עבור כל אחת מהן ולכתוב לאיזו פעילות מתכוונים:
1. הצטרפות לרשימת הדיוור של הבלוג.
2. הצטרפות לדף הפייסבוק של הבלוג.
3. פרסום דבר ההגרלה בבלוג / טוויטר / פורום / קומונה / וואטאבר שלכם. צרפו לינק לתגובה כדי שאוכל לבקר שם ולראות :-)

ניתן להירשם להגרלה עד יום שישי 17.12 בשעה 20:00! הזוכה יוכרז מס' ימים לאחר מכן.

בהצלחה לכל המשתתפים!! מחכה לקרוא את התגובות שלכם :-)

ההגרלה נסגרה!


מאסטר שף – הגמר

"ננננווווווו????? ראית את הגמר של מאסטר שף????? אז מה את אומרת?????" – אלו היו השאלות שליוו אותי מכל עבר היום בעבודה.
אז מה אני אומרת?
היה חביב. היה קשקשני. היו דמעות. היה ראוי. אני שמחה בשביל אינה על הזכייה (הצפויה), למרות שגם אם אלקנה היה זוכה הייתי שמחה. היה בסדר גמור. לא להיט, אבל בסדר.

כשאני ובעלי סיימנו לצפות בחצי הגמר ביום חמישי, פניתי אליו ואמרתי לו – הלוואי!!! הלוואי שבגמר הם יכינו מקרונים!!!
לאור ההצלחה אני שוקלת לצאת בסיבוב הופעות בסגנון "אורן הקטן". בקרוב בהיכל התרבות הקרוב לביתכם.

אהבתי את המשימה התלת-שלבית, שבה הותקלו המתמודדים בכמה משימות בהפתעה אחת אחרי השניה. שאפו לאלקנה על מנת סביצ'ה הדג, שאפו לאינה על קרם החציל, ושאפו לסמדי על המקרונים. אמנם היה ברור שאינה ואלקנה צריכים לעלות לשלב הבא, לפחות לי, אבל השופטים לא היו כאלו משכנעים. כשבעלי, שפספס את החלק הראשון, שאל אותי למה הדיחו את סמדי, לא ממש ידעתי מה להגיד לו.

מנות הגמר היו מעניינות וראויות, למרות שלא מרגשות במיוחד. זה היה מרענן שההכרעה הסופית היא לא ב-SMS-ים או רק על פי הקהל, אלא רשמית בהחלטה של השופטים. הגיע לאינה לזכות, אין ספק.

זהו. תמה לה עונה במהירות הבזק ובקול מעט חלוש מבחינתי. נראה מה יהיה בעונה הבאה.
ולא, אין לי כוונה לגשת לאודישנים.

כמה דברים לסיום:

  1. מיכל אנסקי נראתה כמו הר בשמלה (המהממת) שלבשה. היא בסך הכל בהריון, לא צריך להפוך אותה למוניומנט. חוץ מזה, אני מבקשת להעביר את כל השמלות שהיא לבשה העונה לארוני הפרטי, תודה.
  2.  שופטים יקרים, במיוחד אתה חיים כהן, תשתדלו בפעם הבאה לא להישמע כאילו אתם מקריאים מפלקט. זה ממש הרגיש כמו טקס מסיבת סיום ביסודי.
  3. הקונסטרוקציה של סמדי עם המלון ועוגיות המקרון על השיפודים… אין לי מילים, ולא מהצד החיובי של השתיקה. הזכיר לי את קישוטי פירות ההדר שהיינו עושים בכיתה ד'. התנצלותי בפני המקרונים עלי אדמות, וספציפית פייר הרמה.
  4.  הייתי היום בקניון "שרונים" בהוד השרון לביקור בלוגרים ב"פסטה דלה קזה". התקיימה בקניון השקה של חנות שעונים חדשה, כשלפתע חלפו על פניי גבר שחום בחולצה מחויטת, ואחריו אישה בשמלת ג'ינס, סוודר אדום, נעליים אדומות וסרט עם פרח אדום לראשה… ניחשתם נכון. אלקנה וסמדי. פתאום ירדה עליי ההבנה. זה הזמן של סמדי. כמו שאמרה באודישנים – כל החיים נתנה ונתנה, עכשיו מגיע גם לה ליהנות ולחגוג. וואלה? לחלוטין מכבדת, מבינה ומפרגנת. תיהני מותק!
    ואלקנה? ללא סמדי (וללא מדי הכבאי) בכלל לא הייתי מזהה אותו. אני אוהבת את הצניעות והשקט שלו. כשמכינים אוכל באהבה, בשקט, בריכוז, ולא מתקתקים 4 סירים על הכיריים בלי להתרכז ובלי לחשוב (מקרה החיטה), זה פשוט יוצא יותר טעים.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר
שבוע שביעי – חצי הגמר


סיור בלוגרים לקראת פסטיבל "טעם כינרת" 2010, 2-11 בדצמבר

פסטיבל "טעם כנרת" מתקיים השנה זו הפעם השישית ביוזמת עמותת התיירות עמק הירדן וסובב כינרת. זהו פסטיבל קולינרי השם דגש על תוצרת מקומית של האזור (בננות, אבוקדו, תמרים, דגים, בשר טלה, ועוד… יש באמת מכל טוב שם בצפון), מסעדות ויצרנים מקומיים. ביום שישי האחרון הוזמנתי יחד עם קבוצה של בלוגרים לסיור בצפון בכמה מהמקומות שישתתפו בפסטיבל. זה היה יום עמוס חוויות (ואוכל) וממש ממש כיפי. הפסטיבל מתחיל ב-2.12, כלומר ביום חמישי הקרוב, א' חנוכה. ביום שישי גם אייל וגם יאיר בחופש, אז זו הזדמנות מעולה בשבילנו לקחת את הילדים – והיידה לכינרת!

התחלנו את הבוקר ב"מרינדו" בעין גב. מדובר בעסק של השותפים רועי ואיתמר, שקיים כבר 10 שנים. רועי ואיתמר התחילו בגידול של כבשים, והקימו מפעל קטן בקיבוץ תל קציר לשיווק בשר טלה, בעיקר למסעדות. מאוחר יותר הם החליטו לעבור לשיווק ללקוחות פרטיים, ופתחו אתר אינטרנט דרכו ניתן להזמין בשר (בכמות של מעל 5 ק"ג) לכל הארץ. בהמשך פתחו חנות גם ברמת השרון (קצביה ומעדניה), ואת מתחם הדגל שלהם בעין גב, היכן שביקרנו. מדובר במתחם שמכיל קצביה ומעדניה, פירות יבשים, תבלינים, גבינות, כלי בישול, יין, שמן זית ועוד המון המון דברים. ממש הסתחרר לי הראש :-) המתחם כולל גם מסעדה. ל"מרינדו" יש גם כרם ששוכן בתל פארס, עם זני קברנה, מרלו וסירה, שממנו מפיקים את היין של מרינדו, וכן כרם זיתים, שממנו מפיקים את שמן הזית של מרינדו. הטלאים שהם מגדלים הם מזן מרינו ומזן אסף.
ב"מרינדו" פגשנו את רועי (החתיך), את יענקל'ה מנהל המסעדה, את עלי הגריל-מן, וכן עברנו סדנת פויקה קצרה עם השפית ענת אוטולנגי (למרבה הפתעתי הסתבר שאין לה קרבה משפחתית ליותם אוטולנגי!). כסיפתח הוגשו לנו לשולחנות חציל קלוי מעולה עם טחינה וצנוברים, ולחם חם וטעים טעים. אחרי נסיעה של יותר משעתיים התנפלנו עליהם מורעבים… לאחר מכן קיבלנו נקניקיות וקבבים של מרינדו, יחד עם חרדל וטחינה.
אני חייבת פאוזה כאן. אני לא משתגעת על קבבים ונקניקיות, ולכן חשבתי רק לטעום חתיכה קטנה מכל סוג. תקשיבו, מדובר בקבבים ובנקניקיות הכי טעימים שאכלתי בחיים שלי!! פשוט אין דברים כאלה!! כמובן שלא יכולתי להסתפק בחתיכה קטנה והייתי חייבת לאכול עוד ועוד… איך שחזרתי הביתה אמרתי לבעלי שאנחנו חייבים להגיע לחנות ברמת השרון ולקנות אותם (דרך אגב, מרינדו גם פותחים חנות חדשה בכיכר המדינה בת"א).
ענת הכינה תבשיל פויקה עם ירקות שורש, בשר טלה, בשר עגל, שמן זית ויין אדום של מרינדו. התבשיל היה טעים אבל מלא מידי בשמן בשבילי. התעניינתי אצל ענת ויענקל'ה האם ניתן לבשל בפויקה גם בבית, או שמדובר בבישול שטח בלבד. מסתבר שלא חייבים לקנות את סיר בישול הפויקה הכדורי והמיוחד (למרות שצורתו הכדורית היא מושלמת לסוג בישול כזה מבחינת אחידות הבישול והסירקולציה), אפשר לבשל תבשיל פויקה גם על הכיריים בבית עם סיר ברזל יצוק (שבמקרה יש לי… מממ…).
רועי גם הסביר לנו על חלקי הטלה השונים – צואר, כתף, אוסובוקו, צלעות, אוכף טלה, שוק וכו'. זה היה מאוד מלמד ומעניין.
במסגרת הפסטיבל, ב-2.12 תתקיים במתחם של מרינדו אליפות הפויקה לקבוצות (ההרשמה באתר של מרינדו). כל קבוצה צריכה להכין תבשיל פויקה, משלב איסוף העצים והדלקת האש ועד שהתבשיל מוכן. המנות יישפטו על הטעם, המקוריות, מרכיבים מפתיעים וכן על העבודה הקבוצתית ורוח הצוות. השופטים הם ראש מועצת עמק הירדן, השף אייל לביא והשף נחי אלקין. מי שלא מעוניין להשתתף בתחרות, יכול גם סתם לבוא ולצפות :-)
האירוח של אנשי "מרינדו" היה פשוט מקסים, וזה היה ממש מרומם רוח בעיניי לפגוש כאלו אנשי אדמה, מלח הארץ, שמפיקים בידיים כל כך הרבה דברים טובים וטעימים מהארץ שלנו, ואוהבים את המקום ואת מה שהם עושים.

אחרי שופינג קצר בחנות (קניתי אגס מיובש, ג'ינג'ר מסוכר וחליטת לואיזה ונענע), עלינו על המיניבוס ונסענו למסעדת "קצה הנחל" שליד גינוסר.
על מסעדת "קצה הנחל" שמעתי בעבר ואף תכננתי בה ביקור, משום שהיא שייכת לסוג המסעדות שאני ובעלי מאוד אוהבים לקנח בה טיולים. מדובר במסעדה עם אוכל לבנוני, שמנוהלת בשיתוף פעולה של יהודים וערבים. המסעדה גדולה ומתאימה למשפחות, ויש לה גם חצר ענקית.
כשנכנסנו חיכו לנו על השולחן המון צלחות קטנות עם כל מיני סוגי סלטים – חומוס (טעים מאוד), טחינה עם עשבי תיבול, סלט גרגיר הנחלים (שהיה ירוק, רענן ומעולה), סלט בצל ירוק ולימון (ממש ממש מעולה), סלט גזר, במיה בעגבניות, קוביות גבינת חלומי מטוגנות (מאוד מלוח לטעמי), סלט כרוב, סלט גזר, סלט פאטוש עם גבינה מגוררת (שהיה מעולה), סלט חצילים קלויים ופלפל ירוק, ועוד ועוד ועוד. לאחר מכן הוגשה פלטת פסטלים: מיני-קובה, גלילת בצק ממולאת בשווארמה עוף (מתובל מידי בשבילי) ומשולשי בצק ממולאים בעולש בר. כמו כן הוגשו אורז עם בשר, מג'דרה בורגול ועדשים, ובורגול בעגבניות וחומוס.
כאילו שכל זה לא מספיק, הגיע לשולחן צוואר כבש מומלא בפריקי (חיטה ירוקה מעושנת) – תבשיל רך ונימוח (ומשמין), שהיה ממש טעים. לאחר מכן קיבלנו נתחי פרגית (ירך עוף) ממולאים באורז. ממש ממש טעים! ואני בדרך כלל לא מתלהבת ממנות כאלו. לסיום קיבלנו "שישברק" – כיסוני בצק ממולאים בבשר טחון, ששחו ברוטב יוגורט עיזים חם. קינחנו בקפה חזק ובמלבי.

איכשהו הצלחנו להתגלגל לעבר המיניבוס, מקווים בליבנו (וגם בקול רם) שהתחנה הבאה היא של מפעל לחדרי שינה. מה שנקרא – מסיכוני המקצוע… אחרי נסיעה קצרה נחתנו במרכז "תמר בכפר" במושבה כינרת. נכנסנו פנימה, רפים, עייפים ועל כרס מלאה, ואז – פייאסטה!!! קישוטים מקסיקנים, סנגרייה, קפירינייה, כובעי סומבררו, פונצ'ו, טורטיות, נאצ'וס וכל טוב מקסיקו :-) איזו שמחה! ישר התעוררתי לחיים. הכרנו את שף איתמר דוידוב, הבעלים של tres pesos, חברה לשיווק מוצרי מזון ומעדנים מקסיקניים – טורטיות איכותיות, סלסה ורדה, נאצ'וס עבודת יד ועוד ועוד. קיבלנו אוסף מתכונים מקסיקניים, ואיתמר הדגים הכנה של גוואקומלה ושל טורטיה מגולגלת שמולאה בפריחולס (קרם שעועית שחורה), עוף ואורז בסגנון מקסיקני וסלסה ורדה. בנוסף לכך טעמנו טומטיוס (tomatillos, פרי ממשפחת השלפחים שדומה לעגבניה קטנה ירוקה), פלטנו מקסיקני (פלנטיין, מעין סוג של בננה דרום אמריקאית) וסלסה של פלפלי חלפניו (jalapeno). אני ממש ממש התלהבתי, משום שקראתי המון על המוצרים האלו בבלוגי הבישול האמריקאים בהם אני נוהגת לגלוש, אבל מעולם לא יצא לי בפועל לטעום מהם עד יום שישי. איתמר, מצטערת אם הצקתי לך ביותר מידי שאלות :-) (הוא היה ממש מקסים וסבלני).
"תמר בכפר" הוא מרכז וחנות לשיווק מוצרים העשויים מתמרי עמק הירדן, ועוד המון דברים טובים אחרים – פירות יבשים, חליטות תה מיוחדות, ממתקים שמעולם לא יצא לי לראות (קשיו מצופה שוקולד, גרגירי חומוס קלויים מצופים בדרז'ה ועוד), המון מוצרים אחרים לבישול, מעדנים (גם של טרס פזוס כמובן) וכן כלי בישול, בית ונוי מקסימים. המרכז נמצא במשק שניידמן בכינרת ומנוהל ע"י ענבל ולילך המקסימות והחייכניות. במסגרת הפסטיבל בשישי 3.12 ייערכו בו סדנאות מקסיקניות של השף איתמר המיועדות לכל המשפחה. הכניסה חופשית – שווה לבוא!
את המוצרים של טרס פזוס ניתן להשיג בחנות המפעל בחולון וגם בסניפי עדן טבע מרקט.

לאחר עוד סיבוב שופינג קצר (קניתי קשיו מצופה בשוקולד, נאצ'וס מקמח תירס, רצועות הדרים מיובשות ותפוז סיני מיובש מסוכר), הפלגנו במיניבוס לתחנתנו האחרונה – חוות השוקולד "גליתא" שבקיבוץ דגניה ב'.
עכשיו, אני בגמילה משוקולד כבר הרבה זמן, ושוקולד די הפסיק "לעשות לי את זה", אבל  איך שנכנסתי לגליתא שכחתי הכל. הבית של עמי ותמי זה כלום לעומת המקום המתוק הזה. העיניים נפתחות, הפה נפער בתדהמה ואני חוזרת להיות ילדה למראה כל השוקולד המדהים הזה וכל האריזות הצבעוניות.
בגליתא השתתפנו בסדנאות שוקולד למבוגרים להכנת פטיפורים (בתבניות) ולהכנת טראפלס (בטבילה). נהניתי מכל רגע, למרות שמדובר במשימות לא קלות בכלל… גם לא היה קל להתאפק ולשים את הנוגט בתבניות במקום ישר לתוך הפה…
אחרי הסנדאות ראינו סרט על איך מכינים שוקולד – מעץ הקקאו הפורח ועד ייצור השוקולד עצמו. לאחר מכן שוב שופינג קצר (קניתי פרח שוקולד, חתול שוקולד וסביבון שוקולד לאייל, וקופסא של 9 פרלינים לי ולבעלי, וכל זה רק בגלל שממש התאפקתי כי אחרת הייתי קונה את כל החנות), וקיבלנו את הפטיפורים והטראפלס שהכנו. במסגרת הפסטיבל גלית אלפרט (השוקולטיירית והבעלים של גליתא) עורכת סדנה למבוגרים על עבודה עם שוקולד (טימפור), הכנת פרלינים, טראפלס ומוס שוקולד. הסדנה (בתשלום) תיערך ב-8.12 ויש להירשם אליה מראש. במסגרת הפסטיבל ייערכו גם סדנאות לילדים (בתשלום).

השעה כבר היתה 17:30 ואנו יצאנו בחזרה לכיוון תל אביב עייפים אך מאוד מאוד מאוד מרוצים…. זה היה אחד הימים הכי כיפים שהיו לי כבר הרבה מאוד זמן.

אירועים מיוחדים נוספים שיהיו במסגרת הפסטיבל:

  • ארוחת 5 מנות גורמה במסעדת "רוברג" בלבנים, מלווה במוזיקה וביין (2.12)
  • סיורים וסדנאות בחוות "עז עיז" במנחמיה
  • משתה במסעדת "צל תמר" באשדות יעקב איחוד (מסעדה מעולה, שביקרתי בה פעמים רבות בעבר)
  • מרתון ספינינג בחוות "תמרים פלוס" בקיבוץ כנרת (צריך לשרוף את כל הקלוריות האלו…)
  • סדנת דונטס ב"עוגתה" בקיבוץ דגניה
  • סדנאות אפייה לכל המשפחה ב"אגדת לחם" בגשר הישנה (ואם אתם כבר בגשר, תקפצו למסעדת רוטנברג. מסעדה מעולה)

ויש עוד המון מקומות ואירועים שונים. כל אתר מגיש גם מנה מיוחדת – "מנת הפסטיבל" – על טהרת התוצרת המקומית.

כדאי לבקר בדף הפסטיבל בפייסבוק (יש שם גם מידע וגם פעילויות ותחרויות נושאות פרסים לקראת הפסטיבל). יש עוד המון תמונות שצילמתי במהלך היום הזה באלבום בדף הבלוג בפייסבוק.


מאסטר שף – חצי הגמר

חצי הגמר של מאסטר שף היה מאכזב. מאכזב מאכזב מאכזב.
אני חושבת כך במיוחד מאז שהתחלתי לראות את הגרסא האמריקאית. הפרקים שם מעולים. בכל פרק הם מעלים את הרף, והמתמודדים מגלים המון יצירתיות וממש מוציאים מעצמם דברים חדשים.
אצלנו, לעומת זאת, עושים חפיף. בתור מישהי שמחזיקה מעצמה חובבת בישול ובעלת הבנה וידע לא קטנים בעולם הקולינרי, שלא לומר בשלנית, הרגשתי שפשוט העליבו אותי בפרק הזה.

נתחיל ממבנה התחרות. אני לא אוהבת את השיטה הזו של טורנירים וחלוקה לזוגות שמתחרים אחד בשני. זה אולי מתאים או מחויב המציאות כשיש קבוצה גדולה של מתמודדים. אבל 4 מתמודדים? תנו לכולם להתחרות לכולם! מה הוגן בזה ששתי מנות לא מדהימות (אביבה וסמדי) מתחרות אחת בשניה, ושתי מנות מקוריות, מיוחדות ונהדרות (אינה ואלקנה) מתחרות אחת בשניה? זה נראה כמו "תרגיל מסריח".
המשימה הראשונה היתה לבשל לפי נושא. הנושא הראשון היה אהבה, ואני חשבתי שמדובר במשימה של הכנת מנה רומנטית ומלאה בתשוקה, כפי שהיה באחד הפרקים של התחרות האמריקאית.
אבל לא. מדובר בלהכין מנה למישהו שאתה אוהב. כלומר – אל תצא מהריבוע שלך. אל תנסה להיות יצירתי ולהמציא את הגלגל. לך על המוכר, על מה שאתה שולט בו. לא היתה לנו כבר משימה כזו? הרי באחד הפרקים הראשונים התבקשו המתמודדים להכין את המנה שמייצגת אותם, או כפי שחיים כהן הגדיר זאת – תדמיינו שאתם מבשלים למי שאתם הכי אוהבים.
נו? למה אתם ממחזרים?

אביבה הכינה מנה אסתטית ויפיפיה, אך כנראה לא מדויקת או לא מוכנה עד הסוף. סמדי הכינה מנה שהבת שלה אוהבת. אני מודה שהסיפור של סמדי ריגש אותי, אבל רבאק, איך יכול להיות שמנה שהיא הכינה אלף פעם, שאין בה שום דבר מיוחד, מלאה בשמן, ושאני די משוכנעת שהוגשה פעם בחדר האוכל בעבודה שלי, ולכן באותו יום הסתפקתי בשניצל טבעול – עלתה לגמר?? איפה היצירתיות? איפה הייחוד? איפה האסתטיקה? איפה המאסטר שפיות??? איך ייתכן שכרטיס הכניסה לגמר הוענק גם למנה כמו קציצות טרטר טונה במילוי חצילים קלויים ועשבי תיבול על מוס אבוקדו (שבקלות יכולה להיות מוגשת במסעדה כמו "כתית" או "מסה") וגם למנה של חזה עוף ממולא ומבושל בים של שמן?

בקיצור, התעצבנתי.

לגבי המשימה האחרונה – הכנת מנה עם לחם אחיד – יש לי רגשות מעורבים. רציתי שאלקנה יעלה לגמר. אני חושבת שיש לו נשמה יצירתית בבישול ושבאמת אפשר ללמוד ממנו. מצד שני, המנה של אביבה היתה הרבה יותר מתוחכמת, הרבה יותר אסתטית, וממש נראתה כמו מנה במסעדה, ולא כמו מנה במזנון דרכים.
סתם אנקדוטה – איך שאלקנה בחר את הלחם, ישר אמרתי שאביבה יכולה לעשות מרק שמוגש בתוך הלחם. אביבה, אני שמחה שגלי המוח ששידרתי לך עברו בסופו של דבר דרך המרקע והלווין של "יס". בפעם הבאה נתאמן על זה יותר.

במוצאי שבת הגמר, ואני לא צופה גדולות, למרות שאני עוד מקווה שאתבדה, ושיהיה משימות טובות, ושהטוב באמת ינצח. הבנתי שבימים אלו מתכננים עונה שניה. הזדמנות טובה ללמוד קצת מהגויים, איך באמת עושים את זה כמו שצריך.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות
שבוע שישי – רבע הגמר


המתכונים של "פשוט מבשלת" – עכשיו גם בנוקיה שלכם

רוצים לקבל עדכונים ולצפות במתכונים של הבלוג "פשוט מבשלת" גם בנוקיה שלכם? הורידו בחינם את האפליקציה למכשיר הנוקיה מה-OviStore, בקישור הזה:

http://store.ovi.com/content/70828

 

ותוכלו ליהנות גם בדרכים :-)


מאסטר שף – שבוע שישי – רבע הגמר

שני פרקי מאסטר שף האחרונים העלו בי רגשות מעורבים.
מצד אחד, אהבתי את רוב המשימות: משימת ה-30 ש"ח היתה נהדרת, משימת הקרוקומבוש היתה מגניבה, משימת העגלות היתה מעניינת, ורק משימת המצרכים היקרים היתה מעט מאכזבת.
מצד שני, צר לי על לכתו של איציק, שלדעתי גילה הרבה יצירתיות והרבה ידע, למרות שפישל השבוע במשימות. קיוויתי שאולי בפרק הזה אבין למה השופטים מתלהבים מסמדי, ושוב לא הצלחתי להבין.
מצד שלישי, התרשמתי מאוד מאלקנה. אמנם אני לא מתחברת לסגנון שלו (ולכך שכמעט בכל פרק עד כה הוא לבש מדי כבאי או חולצת "כיבוי והצלה". זו המלבישה של ההפקה בחרה לך?), אבל האיש הוכיח שיש לו נשמה של בשלן, ושהוא מסוגל לקחת חומרים שהוא לא מכיר (קרי: טופו) ולעשות מהם יצירה.

משימת ה-30 ש"ח היתה באמת טובה, והמתמודדים הצליחו להפיק מנות ממש שוות, למרות שהיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו של מסעדה, והיו מתמודדים שהמנות שלהן נראו כמו המנות שמגישים בחדר האוכל בעבודה שלי. מוריה הלכה הביתה, בגין מה שניתן להגדירו כחטא ההיבריס – באמת חשבת שהקצב צ'יפר אותך ונתן לך נתח פילה בקר ב-10 ש"ח?
משימת הקרוקומבוש היתה משעשעת, ובלי קשר לעובי הקרמל, סמיכות הפטיסייר והארכיטקטורה הכללית של המגדל – כל הכבוד לכל המתמודדים שהגיעו עד הסוף מבלי לאבד את שפיותם, למרות שאביבה היתה קרובה לזה. רציתי מאוד לראות מה היה קורה אם סמדי היתה צריכה לעמוד במשימה הזו, אבל פניי הושבו ריקם.

הקונספט של משימת העגלות היה גם הוא טוב, אבל פה יש לי כבר כמה הסתייגויות:
עגלה של משפחה ממוצעת עם 3 ילדים כוללת בעיקר ממתקים? אוי לי ואבוי לי. אני מקווה מאוד שזה לא נכון, ושלמעשה מדובר בעגלה של משפחה ממוצעת עם טינייג'ר שיוצא לטיול שנתי (וגם במקרה הזה, כל הסוכר הזה לא טוב לחצ'קונים ולא טוב לפלטה ליישור לשיניים). מצד שני, מה אכפת לי, אלינו הביתה ממתקים לא נכנסים (יש פה אמא אחת שלא עומדת בפניהם).
איזה באסה שסמדי קיבלה את העגלה של המשפחה הממוצעת בת 5 ילדים! שלמעשה דומה לסל הקניות הרגיל שלה בסופרמרקט. קיוויתי כל כך שתקבל את העגלה של העשירון העליון או של הרווק, ותצא קצת מהריבוע שלה.
אני מודה שהתאכזבתי שאינה זכתה במנה המצטיינת בגלל תבשיל פתיתים ונקניקיות ובגלל עוגת ביסקוויטים. אני חושבת שהיה אפשר לעשות משהו הרבה יותר יצירתי מכל הממתקים האלה, ועם כל הכבוד לחזרה לילדות, יש מקומות שלא צריך לחזור אליהם (במיוחד אם הילדות שלך היתה בשנות ה-80), ויש דברים (כמו נקניקיות) שלא צריך לתת לילדים לאכול. בכלל, אינה היתה ממש קשקשנית השבוע ונשמע כאילו היא מנסה לחקות את אייל שני עם "המרק של המכשפה" וכו'. אינה, אז את רוצה עוד ילד, אני מבינה אותך, אבל את הביטוי too much information את מכירה?

משימת המצרכים הנדירים והיוקרתיים היתה מאכזבת. אחרי שאינה בחרה את המצרך שלה (אם היה לה ראש מעט יותר קרימינלי, אולי היתה בוחרת בכלל את הדג הפוזל, אבל לא משנה), לדעתי היו צריכים להגריל את המצרכים בין המתמודדים. למה שכל אחד יוכל ללכת למקום הבטוח שלו, במקום ליצור קצת אתגר ומתח?

כמה מילים על אלקנה – הבחור ממש הפתיע אותי. הוא גילה יצירתיות במשימת ה-30 ש"ח (במיה מאודה ברוטב יוגורט, לא מה שהייתי מצפה שיכין), צלח את משימת הקרוקומבוש בלי ללגלג יותר מידי על טכניקות אפיה ועל קונדיטוריה, ולדעתי זהר במשימת העגלות, שבה הפיק מנות שנראו מעולה מאסופה של מצרכים שהוא לא ממש מכיר: אורז עם "ספגטי קישואים" וטופו, וטונה אדומה צרובה מצופה בשיבולת שועל ושומשום. מקסים! ממש אהבתי. זה מה שנקרא מנות שמעוררות השראה! לדעתי הגיע לו לזכות במשימה, גם אם המנות שלו לא היו הכי הכי טעימות (חוץ מזה, אינה קיבלה כל כך הרבה טיולים בכדור פורח – מה היא תעשה עם כולם?). עוגת הביסקוויטים ותבשיל הנקניקיות ניצחו את הטופו, העדשים והאורז המלא. עצוב משהו…

ביום חמישי – חצי הגמר, וביום שבת – הגמר. נגמר קצת מהר מידי, לא? נראה אילו משימות מחכות לנו, ואני רק מקווה שהגמר לא יוכרע ב-SMS-ים או משהו כזה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות
שבוע חמישי – עוד משימות


מאסטר שף – שבוע חמישי

השבוע נפגעתי בברך. הפגיעה הובילה לכאבי גב מטורפים – גב תפוס. בעקבות זאת נשארתי היום בבית לנוח, וכך צפיתי בפרק של "מאסטר שף" האמריקאית (תודה ל-more4me על ההמלצה). אתם לא תאמינו. בתוכנית האמריקאית לא בוכים. כלומר, היו 2 מתמודדות שקצת האדימו באזור העיניים, אבל מעבר לזה לא ראיתי ולו דמעה אחת. בתוכנית הישראלית, לעומת זאת, היה שבוע מעצבן ביותר.
נתחיל במשימה הראשונה – ארוחת שבת. יפה. היה לנו זכרון ילדות, ועכשיו ארוחת שבת, שמייד העלתה זכרונות בקרב המתמודדים הרגשניים יותר. גם אני העלתי זכרונות מארוחת ליל שישי – קערת פופקורן מול סרט של ג'יימס בונד. כן, אשכנזיה מקובעת ואוכלת שרצים שכמותי. מאז שסבי וסבתי נפטרו, לא ערכנו סעודת שבת. להוריי אנחנו מגיעים בכלל בשישי בצהריים, כדי שיוכלו להאכיל ולבלות עם הנכדים כאוות נפשם. נו, עוד הוכחה לכך שאני ו"מאסטר שף" לא נועדנו יחד.
ארוחת השבת הזו, שאמורה להעלות רגשות של ביחד, משפחתיות, חום ואהבה, גרמה לחלק מהמתמודדים לפתוח כזה פה ג'ורה מלא רפש, שזה פשוט היה מגעיל.
ממוריה, למשל, שמענו כי אינה הרוסיה היא מקובעת. כי כאלה הם הרוסים, אתם יודעים. מקובעים. לא האמנתי שאני שומעת את זה. מוריה, שברוב התוכניות עסקה בלהכין אך ורק אוכל שהיא מכירה מהבית, אומרת על אינה שהיא מקובעת. כן, כן, סנדוויץ' חביתת ירק זה לא מקובע. רביולי כבד עוף וחלמון זה כן מקובע. הבנתם את זה?
השבוע היה שבוע מלא דמעות. סמדי בכתה בגלל פירמידת ההפתעות שלא הצליחה לה. מוריה בכתה בגלל כל דבר בערך. אינה בכתה כי בצקים ופירות זה לא הקטע שלה. הלווו??? אולי תרגעו? באמת. משימת הבצקים לדעתי היתה המשימה הקלה ביותר במאסטר שף עד כה. אפילו אני הייתי מסוגלת לעבור אותה. מה את בוכה כל כך?
וכמובן, מוריה שוב הגדילה עשות, והגישה בצק מטוגן בתור מאפה מתוק.
ועכשיו אנחנו יודעים למה. הידעתם שלמוריה יש בעיית קשב וריכוז וזו הסיבה לכל כשלונותיה בחיים?
מוריה מותק, אני לרגע לא מזלזלת בקשיים שלך. הפרעת קשב זה דבר נורא. העניין הוא, שאני מכירה אישית שני אנשים בעלי הפרעת קשב. לשניהם יש שני תארים, הם בעלי משפחות, וגם בעלי קריירה מפוארת בהיי טק. הם לא אומרים על רוסים שהם מקובעים, לא מגישים בצק מטוגן בתור "מאפה", לא נותנים לרטבים את השם המדהים "הרוטב שלי", וכשהם צריכים לתת שם למנה שלהם, הם לא בוחרים בשם "משהו טעים". מוריה, בתוכנית הראשונה חיבבתי אותך. עכשיו אני מייחלת לרגע בו תעופי כבר ותחסכי מאיתנו את הפאדיחות.
משימת ההדחה האחרונה, לזהות את מרכיבי המתכון לבולונז של אייל שני, היתה גאונית והרבה יותר טובה מהמקבילה האמריקאית (צ'ילי טקסני). שאפו לאיציק שזיהה 17 מרכיבים, ומילה לשאר המתמודדים: כשאמרו לכם להתחיל קודם כל עם המרכיבים הקלים, התכוונו לזה. עוד לפני שאייל שני פתח את הסיר, כבר ניחשתי 4 מרכיבים: מלח, פלפל שחור, עגבניות ושמן. קצת common sense בבקשה.

מילה לסיום על העזרה ההדדית ואווירת "כל ישראל חברים" ששורה במטבח "מאסטר שף". די עם זה כבר! אביבה, אביבה, אביבה, אביבה, אביבה – תעזבו את האישה המסכנה בשקט!! ומה פתאום חצי מטבח מתגייס כדי להכין לסמדי את אחת המנות שלה?! זו תחרות או משימה קבוצתית? תנוחו!

מחר פרק חדש, ולפי הפרומו אני צופה פרק מעצבן עוד יותר. המתמודדים יצטרכו להכין את פסגת הקינוחים הצרפתיים – קרוקומבוש, כלומר מגדל פחזניות. אלקנה מכין מגדל פחזניות. זה יהיה מעניין. או מעצבן.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים
שבוע רביעי – משימות


סדנת בישול לבלוגרים עם השף אורן גירון, מטעם חב' Kenwood

איזה כיף לסיים שבוע מתיש באירוע משמח. הוזמנתי לאירוע השקת המחבת הבריאותית החדשה של קנווד – מחבטבע. האירוע כלל סדנת בישול של השף אורן גירון במרכז "עושים בישול", שבה התנסנו hands-on בשימוש במחבת החדשה.
למחבת יש ציפוי קראמי – הטרנד האחרון במגזר המחבתות, שלמעשה עשוי מסלעים מרוסקים. הציפוי עשוי מסגסוגת טהורה, שאינה פולטת רעלים, אינה נשרטת ואינה מתקלפת. גולת הכותרת של המחבת היא הידית המתפרקת שלה, כך שאפשר להעביר מהכיריים לתנור ולאפות עם המחבת בתנור. בסדנה התנסנו בשיטת הבישול הזו בדיוק – התחלנו את הבישול על הכיריים, וסיימנו אותו בתנור.
כששמעתי שמדובר בסדנה מעשית, ושחוץ ממתכון אחד שאורן גירון הדגים לנו, אנחנו נבשל בעצמנו, כל החרדות שלי צפו ועלו למעלה – אני? אבשל ליד אנשים? שיראו אותי מבשלת? ואם לא יצא לי טוב? ואם אף אחד לא ירצה לעזור לי? ואם אשרוף את האוכל? ואיך אני נראית עם הסינר? ואיך אעמוד כל הזמן הזה על עקבים? חרדות, חרדות, חרדות… אבל כשהתחלתי לעבוד האהבה שלי לעשייה ולבישול חזרה והשתלטה עליי, וממש ממש נהניתי. זה היה כיף גדול לבשל ביחד עם אנשים, להתבדח ולשוחח. אורן (המקסים!!) והצוות שלו (מאיה המקסימה!) עברו בינינו ועזרו לנו מידי פעם. בסיום התיישבנו לארוחת מלכים – האוכל היה פשוט טעים בטירוף.
אהבתי מאוד את המתכונים הפשוטים, עם המצרכים הנגישים, ואין לי ספק שאכין אותם למשפחה או לאירוחים עתידיים. אני בעיקר מפנטזת על הטארט טאטן, בערב חורפי כזה, כשבחוץ קר ובפנים חמים ורומנטי…

תודה לנטע ולורוניקה מ-nextTalk, שהזמינו אותי לסדנה המשגעת הזו, לאורן גירון הנהדר, לאנשי קנווד המקסימים, לאלעד אקרמן הצלם, ולכל משתתפי הסדנה – היה לי מאוד כיף בחברתכם!!

השף אורן גירון מסביר על המחבטבע. שימו לב לידית המתפרקת:

אני מבשלת בסדנה. צילום של אלעד אקרמן.

אני חותכת כרישה עבור מאפה הבצלים והגבינות. צילום של אלעד אקרמן:

מאפה בצלים וגבינות: טיגנו את הבצלים במחבת, יצקנו עליה תערובת של שמנת וביצים, פירקנו את הידית והופ – לתנור!

 

תבשיל אורז צבעוני עם ירקות שורש ופירות יבשים: התחלנו בישול במחבת (אורן ממליץ על בישול במחבת ולא בסיר), ואחר כך הכנסנו לאפייה בתנור. יצא מעולה פשוט!!

 

פילה סלמון צרוב עם סלסה של מנגו ופלפל חלפיניו: גם כאן, צרבנו את הדג במחבת והכנסנו להמשך בישול בתנור. הסלסה חרפרפה וטעימה מאוד.

 

סלט חם של מנגולד, צימוקים וגבינת פטה. מיוחד!

 

וגולת הכותרת… טארט טאטן עם טופי קרמל וניל, שאכלנו עם קצפת…. יאמי… והניחוחות…

 

אני והשף אורן גירון. צולם ע"י אלעד אקרמן.


מאסטר שף – שבוע רביעי

זיכרון ילדות #1
אמא שלי נותנת לי קציצות בפיתה, ואומרת לי לשבת בחצר ולאכול מה שאני רוצה, בעוד היא תולה כביסה. אני עושה בדיוק מה שהיא אומרת – זורקת את הקציצות לחתולים ואוכלת רק את הפיתה.

זיכרון ילדות #2
סבתא שלי מכינה קרפלעך ממולאים בכבד קצוץ, "כי את אוהבת את זה מאוד, למרות שזה הרבה עבודה", ומגישה אותם במרק עוף ("יויך"). בצלחת ליד – כבד קצוץ עם עיטורי מלפפונים חמוצים.

זיכרון ילדות #3
קערה קטנה עם במבה וקוביות שוקולד חלב. היום אין מצב שאוכל את הדברים האלה, אבל אז הייתי בטוחה שמדובר בקומבינציה הכי טעימה בעולם.

לאחר האודישנים ומחנה האימונים, הגענו סוף סוף לשלב המשימות המסקרן ב"מאסטר שף". "קשת" כנראה לא יכלו להתאפק, והיו חייבים לסחוט את בלוטת הדמעות עוד קצת, ולכן ביקשו מהמתמודדים לבשל את זיכרון הילדות שלהם. טרגדיה. איך אומרים למישהו שזיכרון הילדות שלו לא טעים?
במשימת ההדחה, נאלצו המתמודדים להכין פבלובה.
וכאן התגלתה האמת במערומיה.
מה אומר לכם, אני מצפה ממישהו שמתחרה ב"מאסטר שף" שלפחות ידע מה זה פבלובה. השכלה מינימאלית בתחום הקולינארי? הכרת מטבחים מהעולם? ידע כללי ומושגים? לא? איזו אכזבה. מתמודדים רבים התגלו ככאלו שאין להם מושג קלוש בעבודה לפי מתכון, בידע כללי קולינארי, בניהול זמן או בהכנת מאכל שחורג מהמטבח הביתי המאוד ספציפי שלהם. פייר? יצאתם פארשים בעיניי. אני, הקטנה, רציתי להסתכל עליכם מלמטה, ללמוד מכם, לספוג השראה כדי להפוך למאסטר שף בעצמי. צר לי, חלק גדול מהמתמודדים הם ממש לא זה.

בפרק השני סוף סוף קיבלו המתמודדים משימה שבשבילה היה שווה להגיע עד הלום – משימת הביצה. משימה גאונית, וגם פה ראינו למי יש פוטנציאל מאסטר שף אמיתי, ומי הגיע לתוכנית נישא על גלי הרגשות הביתיים, והגיע הזמן שיחזור בחזרה לביתו. גם משימת ההדחה היתה בהחלט בכיוון נכון – מרכיב אחד הכרחי (לא יכולתם לבחור משהו יותר מקורי מיין?), ואסופת מרכיבים מצומצמת שממנה יש להרכיב את המנה. רק חבל שכמעט כל המתמודדים הכינו ואריאציה על סטייק עם ירקות מבושלים/פירה. לא יכולתם להיות יותר מקוריים?? לא חשבתם שאפשר לא להשתמש באנטריקוט ולהכין משהו קצת יוצא דופן? לפחות מוסא הציל קצת את המצב ושילב שוקולד ברוטב של הבשר.

"קשת" גם הפעם החליטו לבלבל אותי מעט. הנבחרת הכילה 12 מתמודדים. למה לא הראיתם את המנות של כולם?? למה רן עולה לשלב הבא בלי שמראים מה הוא בישל? (שוב אפלייה נגד אשכנזים/חנונים/מהנדסים בתוכניות ריאליטי?) למה גיל עבר את משימת ההדחה מבלי שיראו מה הכין? ב"כוכב נולד" אנחנו נאנסים לשמוע את כל המתמודדים, גם הזייפנים שביניהם, וגם את אור גלעדי. למה לא גם במאסטר שף? ליכלכתם.

נושא השיפוט דווקא משתפר מפרק לפרק, והשופטים לא מהססים לקטול (מיכל אנסקי אלופה בזה), ותרשו לי להתעלם מאייל שני ו"חביתת ירק בדמה" שלו. עדיף במצבים כאלו לא להגיב.

אני מקווה שבפרקים הבאים יהיו עוד משימות מגניבות מהסוג של הפרק האחרון (הביצה ותיבת ההפתעות), ופחות מסוג "זיכרון הילדות". שמאלץ וצ'יזיות – בצלחת ולא על המרקע שלי, תודה.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים
שבוע שלישי – מחנה אימונים


פסטיבל ראשית המסיק ב"יד מרדכי" – אירוע לבלוגרים

ביום שישי האחרון נפתחו חגיגות פסטיבל "ראשית המסיק", לכבוד מסיק הזיתים של שנת 2010, שמתקיים בימים אלו. "יד מרדכי" מייצרים שמן זית משנת 2004, והשנה החליטו לראשונה לקיים אצלם חגיגות ופעילויות לכל המשפחה במסגרת הפסטיבל. בשישי הקרוב (5.11) תתקיים פעילות בקיבוץ בין השעות 10:00-15:00. פרטים ניתן למצוא בדף הפייסבוק של יד מרדכי.

הוזמנתי ביחד עם קבוצת בלוגרים לאירוע בקיבוץ לכבוד הפסטיבל. יש בליבי פינה חמה השמורה לקיבוץ הדרומי, עקב קרבתו לאשקלון, עיר הולדתו של בעלי, ובעיקר בזכות הביקור המקסים שלנו ב"בית הדבש והדבורה" בקיץ. אנשי "יד מרדכי" כל כך נחמדים וסימפטיים, ורואים עליהם עד כמה הם אוהבים את המקום ואת מה שהם עושים, שזה מדבק.
לאחר מזנון בוקר מושקע, פתחנו את ההתכנסות בהסבר על הסטוריית הקיבוץ מפי יאיר, מנהל הרכש. יאיר הוא מה שנקרא "איש אדמה" ו"מלח הארץ". אדם מקסים, שסיפר לנו על הקמת הקיבוץ ועל הקרבות הקשים שעבר במלחמת העצמאות, וכן על ענף שמן הזית בקיבוץ ובאיזור הדרום בכלל. מסתבר שאיזור הדרום הוא איזור מעולה לגידול עצי זית, משום שיש בו תנאים אידיאליים לגידול זיתים: קרינת שמש חזקה, גובה טופוגרפי, הבדל טמפרטורות גבוה בין היום ללילה, לחות נמוכה, איוורור מיטבי והשקייה במים מליחים.
היה נראה שיאיר היה יכול להמשיך לספר לנצח, וגם אנחנו יכולנו לעמוד ולהקשיב לו לנצח. ביקרתי בקיבוץ כשהייתי בבית הספר היסודי (במוזיאון "משואה לתקומה", ובשחזור הקרב מול המצרים), ואין לי ספק שבעתיד אבקר במקום עם ילדיי, על מנת שיכירו את ההסטוריה של המדינה שלנו ושל המקום.
לאחר מכן נכנסנו פנימה והתיישבנו לטעימות שמן זית. את הטעימות הנחתה אורית, טועמת שמן הזית הראשית של החברה. מסתבר שיש ג'וב כזה, ואוחזת בו בחורה צעירה, חיננית וחביבה ביותר, שרואים עליה עד כמה היא אוהבת את המקצוע שלה. אורית סיפרה לנו על תכונות שמן הזית ועל תהליך הטעימה.
תכונות שמן הזית מושפעות מזן הזיתים (סורי, ברנע, פיקואל וכו'), בשלות הפרי (זמן המסיק), שיטת המסיק (ידני, מכני) ובעצם מכל תהליך המסיק עצמו – שיטת ההובלה, משך ההובלה, זמן האחסנה, שיטת הכבישה (השיטה המומלצת היא כבישה קרה – בטמפרטורה נמוכה מ-35 מעלות) וכו'.
אנו נוכחנו בכך בזמן הטעימות, כאשר לזנים שמתאפיינים בדרך כלל בתכונות מסוימות היה טעם שונה לחלוטין, כנראה בגלל זמן המסיק המוקדם.

טעמנו שלושה סוגים שונים של שמן זית, משלושה זנים שונים: ברנע, מנזלינו וארבקינה. "ברנע" הוא זן שפותח בישראל. יש לו ארומות ירוקות ועשבוניות, והחריפות והמרירות שלו היו קלות. מנזלינו הוא זן ספרדי, שנחשב לעדין. גם ארבקינה הוא זן ספרדי שנחשב לעדין, אבל הארבקינה שטעמנו היה מריר מאוד וחריף מאוד, וגרם לי להשתעל כמה דקות טובות ולשתות הרבה מים.

למרות ההתמקדות בזנים שונים, למעשה שוק שמן הזית הולך יותר לכיוון של "בלנדים" (תערובות) של מס' זנים, כך שכל זן נותן את הצדדים הטובים שלו וכך מגיעים למוצר איכותי ומוצלח יותר. זו גם הגישה של יד מרדכי.

לאחר טעימות שמן הזית, היתה הפסקה קלה שבה טעמנו דוגמיות של דבש של יד מרדכי. אני מאוד התלהבתי מדבש מפרחי אבוקדו, דבש כהה עם טעם עשיר שיש בו נגיעות קלות שבאמת מזכירות אבוקדו. אלעד, מנהל השיווק, סיפר לי שדווקא הדבש הזה לא ממש "הולך" בשוק, ואנשים מעדיפים יותר את הדבש מפרחי אקליפטוס או מפרחי בר (המוצר הקלאסי של החברה). לא מבינה למה… כנראה עניין של טעם אישי.

לסיום – גולת הכותרת: סדנת בישול עם השף עמיר אילן (ממסעדת "הדסון" כיום), שהוקדשה לשמן זית ולטעם החמישי – אוממי (Umami). שמן זית תמיד מתקשר לי לטעמים איטלקיים וים תיכוניים, ואילו השף אילן הפתיע ושילב את השמן במנות אסייתיות, שילוב שבמחשבה ראשונה נראה מוזר, אך כשטעמנו… זה היה תענוג.
"אוממי" זה "טעים" ביפנית, והוא טעם השונה מארבעת הטעמים המוכרים – מר, מלוח, חמוץ, מתוק. קשה להגדיר אותו. באנגלית הוא נקרא savory, וזהו מעין טעם עשיר, בשרי, שקשור להימצאות חומצה גלוטמית באוכל (שממנה מפיקים מונוסודיום גלוטמט).

על השולחנות הונחו לחמים פשוט מעולים של מאפיית "לחמא" בחולון. היה להם קראסט (קרום) פריך ומצוין, ומאוד נהניתי לנגב איתם את כל הרטבים.

פתחנו במנת קרפצ'יו סלמון ברוטב "פונזו", שמורכב מסויה, ג'ינג'ר, מיץ ליים, שמן שומשום ומיץ ליים יוזו. פרוסות דקיקות של הדג סודרו על צלחת הגשה, ועליו יצקו את רוטב הפונזו וכן שמן זית. אני הרי מאוד אוהבת דגים, והמנה הזו היתה פשוט מעולה. אני מודה שקרפצ'יו דג זה משהו שבחיים לא העליתי על דעתי שאפשר להכין בבית, אבל כשראיתי את השף אילן חותך את הסלמון ומסדר על הצלחת, זה נראה לי ממש פשוט ואפשרי לחלוטין.

המנה הבאה היתה סלט קיסר עם רוטב מיוחד של מסעדת "הדסון". מעבר למרכיבים הקלאסיים של הרוטב – חלמונים, אנשובי, פרמז'ן, חרדל וכו', הרוטב כלל גם רוטב דנים תאילנדי, לציטין ופלפל שאטה. הסלט היה מורכב מעלי חסה פריכים מאוד, "שלג" של פרמזן מגורר, קרוטונים ביתיים, וכמובן הרוטב. סלט קיסר זו לא מנה שעושה לי את זה בדרך כלל, כי אני לא אוהבת רטבים שמנוניים, אבל הסלט והרוטב היו פשוט מעולים. לקחתי לי כמה מנות ולא יכולתי להפסיק לנשנש מהפריכות המופלאה הזו.

חזרנו לדגים: טירידיטו (בין סשימי לסביצ'ה) טונה אדומה ברוטב ויניגרט טירידיטו מעולה. לרוטב יש מראה של טחינה, אבל טעם שונה לחלוטין. הוא מורכב מחומץ אורז, ג'ינג'ר, סויה, שום, ליים, לציטין ושמן זית. הדג הוגש עם הרוטב ועם טוביקו – ביצי דג מעופף. אלו ביצים זעירות וירקרקות, שמתפצפצות בפה  והן טעימות מאוד מאוד מאוד. זו פעם ראשונה שאני טועמת טוביקו, ואני מחכה כבר לפעם הבאה.

לסיום הוכן סלט חסה פריכה ועלי בייבי עם פרוסות דקות של צנוניות ועם מקלות קולרבי. הסלט הוגש עם רוטב ויניגרט "נובו" – של השף היפני הידוע נובו (שאני שמעתי עליו בעיקר בהקשר למשקיע שלו – רוברט דה נירו – ולמסעדה שאותו דה נירו פתח לו בניו יורק). הויניגרט כולל חומץ אורז, סויה, שום, בצל מגורר, ג'ינג'ר, סוכר, פלפל שאטה, שמן שומשום ושמן זית. חלק מהאנשים קצת צחקו עליי שאני מתלהבת מסלט, אבל אני משוגעת על סלטים פריכים כאלה והרוטב היה ממש ממש מעולה. גם במקרה הזה לקחתי לי מנה נוספת :-)

לצערי הרב כאן הסתיימה לה הסדנה. שאר החבר'ה המשיכו להם לפעילויות נוספות לכל המשפחה שהתקיימו במסגרת הפסטיבל. אני נאלצתי לוותר ולנסוע הביתה, מכיוון שכבר היתה שעת צהריים מאוחרת (2 בצהריים). 

אני כל כך שמחה שהזמינו אותי להשתתף באירוע הזה. הוא היה כל כך מושקע, ואנשי "יד מרדכי" כל כך התאמצו שיהיה לנו כיף ונעים. גם במהלך הסדנה הוחלפו צלחות אחרי כל מנה, וסלסלת הלחם התמלאה מבלי שהיה צורך לבקש. פשוט פינוק!
קיבלנו במתנה בקבוק שמן זית "ירוק רענן" של יד מרדכי, וכן בקבוק לחיץ של דבש עם נגיעות תפוז. אני מאוד אוהבת את הדבש הזה – לוחצים והדבש מחליק לו מהבקבוק ישר ללשון… נתתי גם לאייל לטעום והוא אהב את זה :-)

אם יש לכם אפשרות, כדאי לבקר ביום שישי הקרוב בפעילויות ב"יד מרדכי". אני מקווה שבשנה הבאה הן יתקיימו גם בשבת, כדי שבפעם הבאה אוכל להביא גם את הילדים.

זה כבר פעם שניה שאני משתתפת באירוע בלוגרים של "יד מרדכי". אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט על רשמיי מסדנת בישול לבלוגרים וטעימות שמן זית של "יד מרדכי" שהתקיימה באמצע פברואר.