הקשב! ברוכים הבאים לטירונות של מאסטר שף. בתפקיד המ"כים: חיים כהן ואייל שני. בתפקיד הממ"ית: מיכל אנסקי. איזה לחץ!
אמרתי או לא אמרתי לכם שיצטרכו לקצוץ בצל במחנה האימונים? איזה פחד. עכשיו הבנתי סופית שגם אם איכשהו הייתי מצליחה לעבור את האודישנים (בעזרת סיפור קורע לב כלשהו?), בחיים, אבל בחיים, לא הייתי שורדת את מחנה האימונים. קודם כל, אני מבשלת בקצב שלי (שהוא לא מהיר במיוחד), קוצצת בצל "בינוני" ולא דק, מפרידה ביצים עם הידיים ולא עם הקליפה, ובחיים שלי לא פילטתי דג (בשביל מה יש מוכר דגים, בשביל מה?). באורז אני דווקא מוצלחת, אני חושבת, אבל מנגל מעולם לא תיפעלתי. על המנה שמייצגת אותי אני בכלל נבוכה לדבר, משום שאין לי מושג מהי. האם אני אמנון ברוטב עגבניות? האם אני קניידלך? האם אני חזה עוף בחלב קוקוס? אני גדלתי על "טבעול" ופירה, למען השם. אין לי זהות.
מה שבאמת התכוונתי להגיד זה – שאפו. שאפו לכל מי ששרד ועמד במשימות המלחיצות מוות האלו, וגם למי שלא הצליח לעבור לנבחרת בסוף – כל הכבוד. אני בחיים לא הייתי שורדת את זה. אריאלה, את מלכה למרות שלא עברת.

מחנה האימונים החל במחזות קורעי לב – טיפות דם מטפטפות, פלסטרים, חובשים, דמעות – מה קורה פה? תרגיעו. בהישרדות לא היה כל כך הרבה דם. הטפיחות על הכתף מאחורה הזכירו לי יותר מכל את הטירונות שלי, ואת המ"כית טופחת על כתפי כדי לסמן לי לירות בעוזי. מלחיץ משהו.
אחרי שסיימנו את מבחן מיומנויות הבישול סוף סוף הגיע האקשן האמיתי – הבישולים. לראות את המתמודדים לוקחים מצרכים ויוצרים מהם משהו שלהם היה באמת הדבר האמיתי, ואני מקווה שזה הקו שבו תמשיך התוכנית להבא. מעניין אותי אם בפרקים הבאים יגבילו אותם גם במוצרים או בשיטות בישול, ולא רק בזמן (משום שכפי שלמדתי בקורס יצירתיות בתואר השני שלי במנהל עסקים, כשמגבילים אותך – אז מתפרצת היצירתיות האמיתית).

מילה קטנה לגבי העריכה של התוכנית: אנשי "קשת", בילבלתם אותי נורא. קודם כל, במחנה האימונים היו אנשים שבכלל לא ראינו את האודישנים שלהם. לא יכולתם להראות אותם לפחות בקטנה? אני יודעת שהיתה תוכנית באמצע השבוע שהציגה את כל אלו שעלו למחנה האימונים, אבל לא ראיתי אותה, כי יש גבול – יש לי חיים ואין לי כוונה לראות מאסטר שף בכל אחד מימי השבוע (אחרת מתי אראה GLEE, "שקר לי", "המפץ הגדול" וגיא פינס? או חלילה, אבשל ואעשה כביסה?). דבר שני, במחנה האימונים היו אנשים שפשוט נעלמו פתאום – חלק עלו לשלב הבא ובכלל לא ראינו את זה, וחלקם הלכו הביתה מבלי שראינו. אחרי שבכינו עם כל אחד ואחד מהמתמודדים בשלב האודישנים, ככה אתם עושים לנו? הם נעלמים לפתע מבלי להשאיר זכר? ולמה לא עשיתם "קליפ סיום" של הנבחרת כמו שעושים בכוכב נולד? אני מודה שאני לא סגורה על מי עבר לנבחרת ומי לא.
לפחות הפעם היה נראה שהשיפוט מקצועי, וגם בעלי סיפורים מרגשים מצאו עצמם מחוץ לנבחרת.

בכל מקרה, פרקי מחנה האימונים הצליחו לבנות אצלי מתח וציפייה לקראת ההמשך. מעניין אילו משימות עוד יהיו.

לפוסטים נוספים על "מאסטר שף":
שבוע ראשון – אודישנים
שבוע שני – אודישנים

קיבלתי במתנה מ"אסם" מוצר חדש שלהם לצורך התנסות –  חבילה של פתיתים מסולסלים. דימיינתי לי מנה של פתיתים עם כל מיני דברים ירוקים – אפונה, עשבי תיבול, קישואים – משהו ירוק ומרענן. לא רציתי מנה שהיא כמו "יציקה", אלא משהו רך וקליל, ולכן בישלתי את הפתיתים כמו פסטה.
יצאה מנה ממש ממש טעימה, שגם הילדים אהבו.

תודה על כל המחשבות הטובות לגבי יאיר. מסתבר שיוצא לו ניב וכנראה שמכאן החום… שיצא כבר!

המצרכים:
1 חבילה (500 גרם) פתיתים
4 כפות שמן זית
1 כוס גרגירי אפונה קפואים
1 בצל, קצוץ
1 שן שום, כתושה
2 קישואים, קלופים וחתוכים לקוביות
1 כפית ג'ינג'ר טרי מגורר
3 כפיות בזיליקום קצוץ
3 כפיות פטרוזיליה קצוצה
3 כפיות כוסברה קצוצה
3 כפיות שמיר קצוץ
מלח

אופן ההכנה:
מבשלים את הפתיתים כמו שמבשלים פסטה: מרתיחים מים בסיר גדול, מוסיפים את הפתיתים ומבשלים 5 דקות, עד שהם רכים. מסננים, מעבירים לקערה גדולה, מוסיפים 2 כפות שמן זית ומערבבים.
מאדים את האפונה במיקרוגל עם מעט מים, בכלי מכוסה, כ-5 דקות (לחילופין ניתן לבשל במים 2-3 דקות, אפילו יחד עם הפתיתים). מוסיפים לפתיתים ומערבבים.
מחממים את 2 כפות השמן הנותרות במחבת גדולה, מוסיפים את הבצל הקצוץ ומטגנים עד להזהבה. מוסיפים שום ומטגנים תוך כדי ערבוב כדקה נוספת. מוסיפים את קוביות הקישואים, עשבי התיבול והג'ינג'ר, ומטגנים תוך כדי ערבוב מידי פעם, עד שהקישואים מזהיבים ומתרככים. מעבירים את תוכן המחבת החם לפתיתים ומערבבים.

 אתמול היה יום מתיש וקשה. בעבודה היה עומס, המון תקלות ובעיות, שליוויתי גם טלפונית מהמכונית ומהבית כל אחר הצהריים. כשלקחתי את יאיר מהמשפחתון, הסתבר שיש לו 39.6 מעלות חום. אייל רצה שיבוא אליו חבר, אבל הסברתי לו שזה לא אפשרי, כי ליאיר יש חום, ולכן הוא רטן וכעס, והיה עצבני באופן כללי כל אחר הצהריים. ביום רביעי יש להם חוג ספורט בגן, אז אני חושבת שגם הוא היה מותש בעצמו, ולכן נוח להתרגז. מצאתי את עצמי בבית כששניהם תלויים עליי – זה מייבב בגלל החום, וזה מייבב בגלל האמא המגעילה שלו שעושה את חייו קשים.
בשש ורבע בערב שמתי את יאיר בטיולון, ולבקשתו של אייל יצאנו מהבית והלכנו לאכול גלידה בסניף של ברוויסימו בשכונה. אייל אכל גלידת תפוז סיני וגלידת מיקס אגוזים, עם קישוט של סוכריות צבעוניות, אני לא אכלתי כלום כי הייתי פשוט מותשת ולא התחשק לי, ויאיר (שבינתיים לא אוהב גלידה) הסתכל לו מסביב על העוברים ושבים. אחרי שהוא סיים את הגלידה, אייל אמר שהוא נרגע עכשיו ושאפשר לחזור הביתה.  
כשבעלי הגיע (באיחור) הביתה, הוא מצא אישה מותשת לחלוטין, שפניה נפולות ושמעוניינת שיעזבו אותה בשקט. הוא תיפעל את המקלחות וההשכבה, ולי לקח שעתיים-שלוש להירגע בעזרת גיא פינס וסדרות אחרות שהקלטתי לי. השעה כבר היתה 23:00 ואני הרמתי את עצמי מהספה והלכתי לחפש מתכון לעוגה כדי להביא לעבודה, משהו קל ופשוט שלא מצריך הרבה התעסקות, כי לא היה לי כוח. לא מצאתי מתכון לעוגה בחושה שתתאים למצרכים בבית, אז עברתי לחפש מתכונים לחיתוכיות – וכך מצאתי את המתכון הזה, מהבלוג butter sugar flour. היו לי את כל המצרכים בבית, וההכנה נראתה מהירה יחסית ולא מסובכת.
הריבועים האלו הם למעשה ממתק די מפורסם שנקרא גם Millionaire’s Shortbread, אולי על שום מיליון הקלוריות 😉 יש לממתק הזה המון גרסאות. זו רזה יותר בקלוריות ומכילה קוקוס. במקור מכינים אותו עם תחתית עוגיות שורטברד, שעשירה יותר בשומן.

לא אכלתי מהריבועים, אבל החבר'ה בעבודה דיווחו שהם מאוד מאוד טעימים, בין הטובים עד כה. היתה כזו התנפלות עליהם שזה היה ממש משעשע, ואנשים התקשרו אליי בבקשה שאשמור להם חתיכה לפני שהכל ייגמר.

עשיתי מעט שינויים במתכון כי לא היה לי גולדן סירופ. אפשר להחליף את הדבש ואת סירופ התירס ב-2 כפות גולדן סירופ, אם יש לכם.

המצרכים:
לבצק:
2/3 כוס קמח תופח
1/2 כוס סוכר חום או דמררה
2/3 כוס קוקוס טחון
85 גרם חמאה, מומסת

למילוי:
1 פחית (397 גרם) חלב מרוכז ממותק
1 כף גדושה דבש
1 כף גדושה סירופ תירס בהיר (או עוד דבש או סירופ מייפל)
15 גרם חמאה
125 גרם שוקולד מריר איכותי

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 180 מעלות. משמנים תבנית ריבועית ברוחב 20 ס"מ, או תבנית חד פעמית קטנה.
מערבבים בקערה קמח, קוקוס וסוכר. מוסיפים חמאה מומסת ומערבבים היטב לתערובת אחידה שדומה לחול. משטחים בתבנית לשכבה אחידה. אופים כ-15 דקות עד שהתחתית תופחת ומזהיבה (היא תהיה רכה). מוציאים מהתנור ומניחים להצטנן. משאירים את התנור דולק.
מבשלים את החלב המרוכז, חמאה, דבש וסירופ תירס בסיר מעל אש בינונית, תוך כדי ערבוב מתמיד, כ-10 דקות, עד שהתערובת משנה צבע לחום-זהוב בהיר. מורידים מהאש ומניחים להצטנן. יוצקים על הבסיס האפוי. מחזירים לתנור ואופים 10-15 דקות עד שעיסה מזהיבה.
מוציאים מהתנור ומניחים להצטנן.
ממיסים את השוקולד במיקרוגל או מעל אדים. יוצקים מעל שכבת הקרמל ומורחים בעדינות כך שהשוקולד יכסה את כל השכבה העליונה. ממתינים עד שהמאפה יתקרר לחלוטין, וחותכים לריבועים.

לפני כשבועיים הציעו באתר באליגם שובר בשווי 150 ש"ח למסעדת "קוצ'ינה תמר" בעלות של 75 ש"ח. מכיוון ששמעתי רבות וגדולות על המסעדה ועל תמר, אך מעולם לא ביקרתי בה, החלטנו אני ובעלי לרכוש שובר אחד ולנצלו באחת היציאות הזוגיות שאנו מצליחים לפרגן לעצמנו מידי פעם.
ביום חמישי שעבר, הסתבר באופן ספונטני שחמותי תוכל לשמור על הילדים, ואני התקשרתי ל"קוצ'ינה תמר" והצלחתי להזמין מקום ל-21:45, על הבר.
אני אקצר לכם את הסיפור – אנחנו כנראה לא נחזור ל"קוצ'ינה תמר". לא מסיבה קולינרית – האוכל היה מאוד מאוד טעים. הבעיה היא שכשמגיעים למסעדה כזו, גם בעלת שם וגם בעלת מחירים יקרים, מצפים לחוויה מסוימת ויחס מסוים. כזה לא קיבלנו.

זה התחיל משיחת הטלפון. "שלום", ענה לי מישהו. "האם הגעתי לקוצ'ינה תמר?", תהיתי. "כן", ענה. היה נחמד אם היו עונים מראש  ב-"קוצ'ינה תמר, שלום".
שאלתי אם יש מקום לזוג לשעה תשע וחצי. נעניתי שיש מקום רק על הבר. מכיוון שאני ובעלי דווקא מחבבים בדרך כלל ישיבה על הבר (הזדמנות לצפות מסביב וגם לנהל סמול טוק עם הברמנ/ית), עניתי שזה בסדר מבחינתי ושאני רוצה להזמין.
– "אז אני קובע לך על הבר בשמונה ורבע".
– "רגע, לא, אבל רציתי תשע וחצי".
– "אולי בשבע?"
– "לא, תשע וחצי".
– "רבע לעשר זה בסדר?"
– "בסדר".

השיחה היתה מעט מוזרה לטעמי, אבל אמרתי – נחליק.

הגענו בערב למקום. בכניסה הסתכלו עלינו המלצרים במבטים תמהים. לאחר מכן הגיעה המארחת, לבושה כאילו יצאה לסיבוב בשכונה עם הכלב. אוקיי. סליחה שאני סנובית וחושבת שיש להתלבש כראוי לעבודה. זאת אני.
הזדהיתי כזו שהזמינה מקומות על הבר. היא בדקה ברשימות, ואז הצביעה על הבר ואמרה – בסדר גמור, אתם מוזמנים לשבת.
הבעיה היא שעל הבר לא היה מקום לזוג. היה מקום רק ליחיד.
חזרנו למארחת, הסברנו את המצב, היא הזיזה את הזוג שישב בקצה השמאלי של הבר כסא אחד שמאלה (הרגשתי לא כל כך  נעים להקים ולהזיז זוג שבדיוק אכל את ארוחתו), וכך יכולנו להתיישב.
הזמנו יין מוסקטו (לי) ובירה איטלקית ששכחתי את שמה (לבעלי). החלטנו לחלוק במנה ראשונה ובמנה עיקרית, כי השעה כבר היתה די מאוחרת ולא היינו רעבים מאוד. בחרנו את המנות, הזמנו דרך הברמנית, ודיברנו לנו.
בשלב מסוים אני קולטת את הברמנית מדברת עם אחד המלצרים ואומרת לו בערך כך – "אתה רוצה כוס? אז תביא לי כבר את מנת הלחם לזוג שאני מחכה לה הרבה זמן. ביקשתי כבר כמה פעמים ואתם לא מביאים לי".
אז מסתבר שאנחנו "זכאים" ללחם וחמאה, שלאחר התעקשות הברמנית (שהיתה מקסימה באמת, דרך אגב) אכן הגיעו. הלחם עצמו היה לחם לבן עבה וכפרי ומצוין. גם החמאה היתה מעולה, רכה וטובה ולא קפואה וקשה כמו בהרבה מקומות.

ואז הגיעו המנות שלנו. אנחנו הזמנו ראשונה אחת ועיקרית אחת, אבל המנות הגיעו ביחד. הברמנית הנבוכה העירה למלצר/ית שהזמנו אותן בנפרד, אבל אנחנו כבר מחלנו על הסדר ואמרנו שנקבל אותם ככה, והיא הבטיחה שתפנק אותנו בצ'ייסר, וחוץ מזה "עדיף שזה הגיע ככה, אחרת היה לוקח לזה המון זמן להגיע".
אוקיי.
בהתחלה אכלנו רביולי טרטופו (רביולי במילוי ריקוטה, פרמג'אנו וכמהין ברוטב חמאת כמהין) שהיו מעולים. אני בדרך כלל לא אוהבת רטבים על בסיס חמאה או שמנת, אבל הרוטב הזה היה עשיר מבלי להיות שמנוני, וכמובן שניגבנו אחר כך את הצלחת עם הרוטב, שהיה באמת מצוין. הרביולי היו רכים ונימוחים, וממש נמסו לנו בפה.
 אחר כך אכלנו פפרדלה ורדה דל מארה (פסטה רחבה וארוכה העשויה מעשבי תיבול עם קלמרי, ראשי קלמרי, ושרימפסים שלמים לא מקולפים, מוקפצים ביין לבן, עגבניות, שום ועשבי תיבול) שגם היא היתה מעולה. פירות הים היו רכים ונהדרים, במיוחד השרימפסים. הגודל של המנה היה סביר.
החלטנו גם להתפנק בקינוח, אבל לא היו יותר מידי אופציות. רצינו טירמיסו, שהיה חסר באותו זמן. המליצו לנו על הגלידה, אבל אני מעדיפה טעמי סורבה (שאין) ובעלי לא חובב גלידה, כך שבסוף בחרנו בטרטופו שוקולד (ארבעה כדורי טראפלס שוקולד בטעמים של תפוז ונוצ'ולה – כלומר אגוזים. למה לא פשוט כתוב אגוזים?). הטראפלס היו באמת טובים, אבל אני כבר מזמן לא משתגעת על שוקולד, כך שהייתי מעדיפה לסיים את הארוחה במשהו קליל יותר או על בסיס פירות.
בנוסף לכך קיבלנו צ'ייסר של ליקר בזיליקום שהיה חזק ומעניין. בעלי אהב גם את הבירה האיטלקית ששתה.
בסה"כ שילמנו 225 ש"ח, לא כולל שירות ולא כולל הנחת השובר של באליגם.

יצאתי מהמקום מעט מאוכזבת. האוכל היה ממש מעולה, אין ספק, אבל לא קיבלתי את החוויה שציפיתי לה, האווירה של המקום והשירות היו מרושלים ולא נעימים מספיק (חוץ מהברמנית הנחמדה), והערב הזה לא ממש עשה לי חשק לחזור למקום במועד אחר.
סתם חבל.

 אני מאוד מאוד אוהבת את השילוב של בצל מטוגן ופטריות, במיוחד עם אורז. חשבתי להכין השבוע מין תבשיל מוקפץ כזה של בצל, פטריות, חזה עוף ואורז (בסגנון של תבשיל נתחי עוף, ירקות ואורז שהכנתי פעם, או בסגנון של שווארמה הודו נקבה עם פטריות פורטבלו ותבלינים), אבל רציתי לנסות משהו חדש שלא ניסיתי בעבר, וגם השעה היתה מאוחרת (23:00) – כך שלא היה זמן להשרייה במרינדה. נזכרתי שיש לי חלב קוקוס במזווה, אז אולי כדאי לנסות איתו משהו, ואז חשבתי על ליים, כוסברה, קארי, למון גראס – מין טעמים תאילנדיים-אסייתיים כאלו.

אז מה עשיתי? אילתרתי! טיגנתי את הבצל והפטריות (וקצת נישנשתי מהמחבת. מתה על זה!), צרבתי את העוף, ולבסוף בישלתי הכל בחלב קוקוס עם חיזוק של ליים, קארי, כוסברה ולמון גראס. יצא תבשיל פשוט משגע!!  מאוד טעים, קרמי, עשיר, משביע, חמצמץ ורענן. גם הילדים אהבו מאוד את המנה הזו.
אכלנו את התבשיל עם אורז מלא – מומלץ ביותר. האורז סופח את הטעמים ונהיה רך וטעים.

אפשר להחליף ליים בלימון ירוק, וכוסברה בפטרוזיליה.

המצרכים:
500 גרם חזה עוף חתוך לקוביות
2 בצלים, קצוצים
2 כפות שמן
1 סלסילת פטריות, חתוכות לקוביות
3 בצלים ירוקים, קצוצים
מיץ וקליפה מגוררת מליים אחד
1 קופסת שימורים (400 מ"ל) חלב קוקוס
4 כפיות כוסברה קצוצה
1 ענף למון גראס (לא חובה)
1 כפית אבקת קארי
מלח

אופן ההכנה:
מחממים את השמן במחבת גדולה ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את הפטריות והבצל הירוק, מתבלים במלח,  ומטגנים מספר דקות, עד שהפטריות מתרככות ומשחימות. מזיזים את הבצל והפטריות לצידי המחבת, מעבירים את קוביות העוף למחבת, מפזרים עליהם את קליפת הליים המגוררת, וצורבים את העוף משני הצדדים עד שהוא מלבין.  יוצקים למחבת את חלב הקוקוס, מוסיפים מיץ ליים, כוסברה, קארי, למון גראס, ומתבלים בעוד מלח לפי הטעם. מביאים לרתיחה ומבשלים 2-3 דקות נוספות, עד שחלב הקוקוס מסמיך מעט.

זה מה שלמדתי השבוע בתוכנית "מאסטר שף":

א. כולם אוהבים את חיים כהן
זה מדהים. האיש פשוט מלך ישראל. לכל מקום שהוא הולך, אנשים מתרגשים, מחבקים, מנשקים, נמסים למראהו. מעניין כמה מנדטים זה שווה. האמת? צודקים.

ב. מיכל אנסקי צריכה ללכת עם שיער פזור
המתמודדת הספרית אמרה לה ששיער אסוף מבגר אותה. האמת? צודקת.

ג. במיה זה הכי, אחי
מסתבר שחיים כהן מאוד אוהב במיה. מסתבר שבמיה קוטמים בתנועה סיבובית. מסתבר שבמיה היא עדינה ועדיף לא לחנוק אותה עם רוטב. מסתבר שהיו שלוש מנות עם במיה בתוכנית האחרונה, שתיים מתוכן עברו שלב. מסתבר שבכל חיי הכנתי רק תבשיל אחד עם במיה. אוקיי, הפנמתי.

ד. עליך לבשל כשהמקום בו נולדת מעוך לתוך האוכל שלך
כך הנחה אייל שני את המתמודד חסר האצבעות מבאר שבע. כך שיבח את עמית אהרנסון (ההורס) – שמרגישים את ירושלים בתבשילים שלו.
אני גדלתי במושב. אני מבינה עכשיו שעליי לבשל עם פירות הדר, אבוקדו ותותים. אמא ואבא, ממתינה למשלוח.

ה. לא מערבבים סוגים שונים של פירות ים
תהרגו אותי אם אני מבינה למה. מה רע בצלחת ענקית עמוסה בקלמרי, שרימפס, סרטנים, קוקי סן ז'אק וכו' וכו'. אני באמת לא מבינה.

ו. מושון מהסרטים של יהודה ברקן הוא עורך דין
וזו לא מתיחה.

ז. יש דבר כזה, סינסתזיה (ערבול חושים)
הקטע הזה הרג אותי. הוא חווה את יום שלישי כוורוד עתיק, המילה "סן קריסטובל" עושה לו בחילה, ויום שבת הוא לבן. לא הבנתי אם יש לו ילדים או לא, כי אצלי יום שבת נוטה יותר לסגלגל-אפור כהה, על שום העיגולים השחורים שמתחת לעיניים שלי ושל בעלי כשהילדים מעירים אותנו ב-6 בבוקר.

השבוע מפלס הבכי והעצב ירד קמעה. אמנם היו כמה מקרים עצובים של מוות במשפחה, נכויות ובעיות אחרות (וסליחה על הציניות, אבל כשדוחפים לך את הרגש בפרצוף, זה מתבקש), אבל היו גם קטעים הזויים אחרים כרוני ליבוביץ' האופנובנק, מושון מסרטי המתיחות של יהודה ברקן, אסתריקה נגיד, כרמל-כאמל (אתה מקסים), עינב שאימה ואחיותיה לא נותנות לה לבשל ואשת ריקודי העם מאשקלון. אם בשבוע הראשון עוד הבנתי פחות או יותר את ההגיון השיפוטי של השופטים, הפעם איבדתי אותם לגמרי. היה נראה שכל עוד יש לך סיפור, בישלת מהבטן, ואתה מראה את הרגש הנכון – אייל שני יעביר אותך. למה? ככה. מיכל אנסקי ורפי אדר נתנו טון יותר מקצועי הפעם.

תודה לאל, האודישנים נגמרו (ותודה לכם "קשת" שלא מרחתם אותם על פני מיליון פרקים כמו ב"כוכב נולד", כי באמת די), ובפרקים הבאים נצפה במחנה האימונים. מעניין אותי איך זה יהיה. האם כמו ב"כוכב נולד" הם ישאירו את המתמודדים ערים כל הלילה כדי לראות מי מסוגל לקצוץ בצל תחת לחץ? מקווה מאוד שלא.

לפוסט הראשון בסדרה על תוכנית הריאליטי "מאסטר שף"

 אני חושבת על תפוחים, מייפל וג'ינג'ר, ואני חושבת על סתיו. אצלנו 30 מעלות, ואני חושבת על השלכת הכתומה-צהובה בלונדון. להתעטף בצעיף, ללכת בהייד פארק, לבעוט ולדרוך על העלים שנשרו על המדרכה, קרנץ' קרנץ' קרנץ'… מתי יגיע הסתיו גם אלינו?
הכנתי את העוגה הזו אתמול כדי להביא היום לעבודה. היא עשירה וטעימה. ביתית כזו, ומתאימה ליד קפה או תה. אני אוהבת עוגות כאלו. גם החבר'ה בעבודה אהבו אותה. טעם וריח הגינג'ר בהחלט מורגש, ויחד עם התפוחים הוא נותן תחושה של בריאות ורעננות.
המתכון מהבלוג Baking Bites ועשיתי בו כל מיני שינויים: את החמאה החלפתי בשמן ואת השמנת החמוצה ביוגורט. גם היה לי רק 1/3 כוס מייפל (במקור 1/2 כוס)

המצרכים:
3/4 1 כוסות קמח
1 כפית סודה לשתיה
1/2 כפית אבקת אפיה
1/4 כפית מלח
3/4 כוס סוכר חום
1/2 כוס שמן
3 ביצים
1 כפית תמצית וניל
1/3-1/2 כוס סירופ מייפל אמיתי (לא בטעם מייפל)
1 כף ג'ינג'ר טרי מגורר
200 מ"ל (3/4 כוס) יוגורט או שמנת חמוצה
2 תפוחים בינוניים, קלופים, מגולענים וחתוכים לקוביות

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 175 מעלות ומשמנים תבנית קוגלהוף או תבנית טבעת.
מערבבים בקערה קמח, אבקת אפיה, סודה לשתיה ומלח.
בקערה נפרדת טורפים היטב שמן וסוכר חום. מוסיפים את הביצים, אחת אחרי השניה, וטורפים היטב לאחר כל הוספה, עד שהביצה נטמעת בבלילה. מוסיפים וניל, ג'ינג'ר ומייפל, ומערבבים. מוסיפים לבלילה מחצית מתערובת הקמח, ומערבבים. מוסיפים את היוגורט או שמנת חמוצה ומערבבים. מוסיפים את שארית תערובת הקמח, ומערבבים רק עד שהקמח נספג בעיסה. מוסיפים את קוביות התפוחים ומערבבים.
יוצקים לתבנית. אופים כ-45 דקות, עד שהעוגה קפיצית למגע, וקיסם המוכנס במרכזה יוצא יבש.

מי מכין מרק כשבחוץ שרב?? מודה באשמה. אני חולה כבר מספר ימים עם סינוסיטיס, וממש ממש התחשק לי מרק. כאילו שזה לא מספיק מבאס להיות חולה, אז בחוץ גם חם נורא, וברחוב מול ביתי עושים עבודות עפר וניקוז, כך שבמקום להתכרבל על הספה עם טישו ושמיכת פוך לצלילי הגשם שיורד, אני מזיעה את נשמתי מול תוכניות טלוויזיה הזויות כמו "Amazing Wedding Cakes 2" בערוץ החיים הטובים (לא יעזור, אני מתה על התוכנית הזו!), לצלילי צפצופי דחפור מעצבנים.

אז ממש ממש בא לי מרק, למרות שארטיק הוא מאכל יותר הגיוני במזג האוויר הזה (לא לדאוג, גם ארטיקים אני אוכלת לי…).

בהתחלה חשבתי להכין מרק תירס, אבל לא הייתי בטוחה שאוהב את זה, אז החלטתי לקחת את המתכון האהוב עליי למרק קישואים ועדשים כתומות, להחליף קישואים בדלורית, עדשים כתומות בעדשים שחורות, לשנות קצת את התיבול, ולנסות את מזלי. יצא מרק ממש ממש מעולה, אמנם עם צבע מעט לא מושך, אבל סמיך, נזידי וטוב, כמו שמרק צריך להיות.

המצרכים:
1 כף שמן
1 בצל בינוני, קצוץ
500 גרם דלורית, קלופה, מגולענת, וחתוכה לקוביות
2 כוסות עדשים שחורות, שטופות
1/2 3 כוסות מים (השתמשתי במינרליים. אפשר להשתמש גם בציר, אם יש לכם)
1/2 כפית אגוז מוסקט
מלח, פלפל שחור
מים רותחים לדילול המרק (השתמשתי ב-2 כוסות)

אופן ההכנה:
מחממים את השמן בסיר, ומטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את הדלורית והעדשים ומערבבים. מוסיפים מים ומתבלים באגוז מוסקט, מלח ופלפל. מבשלים עד שהעדשים רכות. טוחנים את המרק בבלנדר מוט ידני (אני טחנתי למרקם גס, כך שחלק מהעדשים נשארו שלמות). מדללים במים רותחים לסמיכות הרצויה. מתקנים תיבול.

מזמן מזמן מזמן לא הכנתי פנקייקס, והשבוע התחשק לי לפנק את הילדים, כנראה בגלל שאני חולה והיה לי קשה לבלות איתם… מדובר ברגשות אשם מטופשים, אני יודעת, אבל אני בטוחה שהאמהות בקהל מבינות אותי. אנחנו לא תמיד מסוגלות לשלוט על רגשות האשם האלו.
המתכון הוא מהבלוג Pinch My Salt (אחלה שם), והוא קל להכנה ואפילו יחסית דיאטטי. אין שמן או חמאה – השומן מגיע מהריויון. הפנקייקס רכים וטעימים, לא מאוד מתוקים ועם טעם עדין של לימון. את הריויון אפשר להחליף בכוס חלב שעורבבה עם כף מיץ לימון, והונחה בצד ל-10 דקות.

המצרכים:
1 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפיה
1/8 כפית מלח
4 ביצים, מופרדות, בטמפרטורת החדר
1 כוס ריויון, בטמפרטורת החדר
2 כפות דבש (או כף אחת של סוכר)
רליפה מגוררת מלימון אחד
2 כפות מיץ לימון, בטמפרטורת החדר

אופן ההכנה:
מערבבים בקערה קמח, אבקת אפיה ומלח. בקערה נפרדת, טורפים חלמונים, ריויון, מיץ לימון, קליפת לימון ודבש. יוצקים לקערת הקמח ומערבבים רק עד שהקמח נספג.
בקערה נפרדת, מקציפים את החלבונים לקצף יציב (במערבל חשמלי או במקצפה ידנית). מקפלים את הקצף בעדינות לתוך בלילת הפנקייקס.
מחממים מחבת ומרססים בתרסיס שמן או חמאה. יוצקים כפות מהבלילה למחבת, ומטגנים עד שהפנקייקס מתחילים להתייבש, השוליים מתחילים להזהיב, ומופיעות בועות. הופכים ומטגנים מהצד השני. מעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג.
ממשיכים כך עד תום הבלילה.

 דלעת, תפוחים ואגסים – זה מה שקורה עכשיו בחו"ל. סתיו. ומה אצלנו? חם ולח… שרב.
כל השבוע שעבר כאב לי הראש, וביום שבת בערב גם הגרון התחיל לכאוב. בראשון בבוקר התעוררתי עם אף סתום, גרון כואב וכאב ראש. באסה. ישנתי עד הצהריים, ואחר כך ניסיתי להעסיק את עצמי. הכנתי לזניה, כי נורא התחשק לי, ובאותו שוונג החלטתי להכין גם עוגת אגסים, שאת המתכון שלה ראיתי במגזין Good Food של ה-BBC, שהבאתי איתי מלונדון. העוגה ממש פשוטה להכנה ויוצאת מאוד עשירה וטעימה. בדרך כלל אני מחליפה חמאה בשמן, אבל הפעם החלטתי להשתמש דווקא בחמאה, כי היתה לי תחושה שזה יחמיא יותר לאגסים, ואכן צדקתי.
אחותי הקטנה חגגה ביום חמישי שעבר את יום הולדתה, ואחותי האמצעית חגגה ביום ראשון את יום הולדתה. ביום ראשון הרמנו כוסית לכבוד שני ימי ההולדת אצל ההורים שלי, ואני הבאתי איתי את עוגת האגסים. הנוכחים אהבו את העוגה, ואחותי האמצעית אף הגדילה ואמרה שיש לה ממש טעם של עוגה מקונדיטוריה.

במקום אגסים מקופסת שימורים אפשר להשתמש ב-500 גרם אגסים טריים, קלופים ומגולענים.

המצרכים:
1 קופסת שימורים גדולה של אגסים בסירופ
מיץ מלימון אחד
1 כף ברנדי או קלבדוס או ליקר אגסים (לא חובה)
2/3 כוס + 2 כפות קמח
1 כפית גדושה אבקת אפיה
1/2 כוס סוכר
קורט מלח
50 גרם חמאה, מומסת
2 ביצים

לזיגוג:
2 כפות דבש או ריבת משמש חלקה
1 כף מים
לפיזור, אבקת סוכר

אופן ההכנה:
מחממים תנור לחום של 180 מעלות, ומשמנים תבנית בקוטר 20 ס"מ.
מסננים את האגסים מהסירופ. חותכים את האגסים לקוביות בינוניות ושמים בקערה. יוצקים מעל את מיץ הלימון והברנדי/ליקר.
מנפים את הקמח, אבקת האפיה, המלח והסוכר לקערה נפרדת, ומערבבים. מוסיפים ביצים וחמאה ומערבבים היטב לבלילה חלקה. מוסיפים את האגסים, יחד עם הנוזלים, ומערבבים היטב. יוצקים לתבנית ואופים כ-50 דקות, עד העוגה משחימה ומתייצבת, וקיסם המוכנס למרכזה יוצא יבש.
מוציאים את העוגה מהתנור ומניחים לה להצטנן מעט. טורפים בקערית את הדבש עם המים. מורחים את הזיגוג על העוגה, ומפזרים מעל אבקת סוכר.