ביום שישי האחרון נפתחו חגיגות פסטיבל "ראשית המסיק", לכבוד מסיק הזיתים של שנת 2010, שמתקיים בימים אלו. "יד מרדכי" מייצרים שמן זית משנת 2004, והשנה החליטו לראשונה לקיים אצלם חגיגות ופעילויות לכל המשפחה במסגרת הפסטיבל. בשישי הקרוב (5.11) תתקיים פעילות בקיבוץ בין השעות 10:00-15:00. פרטים ניתן למצוא בדף הפייסבוק של יד מרדכי.
הוזמנתי ביחד עם קבוצת בלוגרים לאירוע בקיבוץ לכבוד הפסטיבל. יש בליבי פינה חמה השמורה לקיבוץ הדרומי, עקב קרבתו לאשקלון, עיר הולדתו של בעלי, ובעיקר בזכות הביקור המקסים שלנו ב"בית הדבש והדבורה" בקיץ. אנשי "יד מרדכי" כל כך נחמדים וסימפטיים, ורואים עליהם עד כמה הם אוהבים את המקום ואת מה שהם עושים, שזה מדבק.
לאחר מזנון בוקר מושקע, פתחנו את ההתכנסות בהסבר על הסטוריית הקיבוץ מפי יאיר, מנהל הרכש. יאיר הוא מה שנקרא "איש אדמה" ו"מלח הארץ". אדם מקסים, שסיפר לנו על הקמת הקיבוץ ועל הקרבות הקשים שעבר במלחמת העצמאות, וכן על ענף שמן הזית בקיבוץ ובאיזור הדרום בכלל. מסתבר שאיזור הדרום הוא איזור מעולה לגידול עצי זית, משום שיש בו תנאים אידיאליים לגידול זיתים: קרינת שמש חזקה, גובה טופוגרפי, הבדל טמפרטורות גבוה בין היום ללילה, לחות נמוכה, איוורור מיטבי והשקייה במים מליחים.
היה נראה שיאיר היה יכול להמשיך לספר לנצח, וגם אנחנו יכולנו לעמוד ולהקשיב לו לנצח. ביקרתי בקיבוץ כשהייתי בבית הספר היסודי (במוזיאון "משואה לתקומה", ובשחזור הקרב מול המצרים), ואין לי ספק שבעתיד אבקר במקום עם ילדיי, על מנת שיכירו את ההסטוריה של המדינה שלנו ושל המקום.
לאחר מכן נכנסנו פנימה והתיישבנו לטעימות שמן זית. את הטעימות הנחתה אורית, טועמת שמן הזית הראשית של החברה. מסתבר שיש ג'וב כזה, ואוחזת בו בחורה צעירה, חיננית וחביבה ביותר, שרואים עליה עד כמה היא אוהבת את המקצוע שלה. אורית סיפרה לנו על תכונות שמן הזית ועל תהליך הטעימה.
תכונות שמן הזית מושפעות מזן הזיתים (סורי, ברנע, פיקואל וכו'), בשלות הפרי (זמן המסיק), שיטת המסיק (ידני, מכני) ובעצם מכל תהליך המסיק עצמו – שיטת ההובלה, משך ההובלה, זמן האחסנה, שיטת הכבישה (השיטה המומלצת היא כבישה קרה – בטמפרטורה נמוכה מ-35 מעלות) וכו'.
אנו נוכחנו בכך בזמן הטעימות, כאשר לזנים שמתאפיינים בדרך כלל בתכונות מסוימות היה טעם שונה לחלוטין, כנראה בגלל זמן המסיק המוקדם.
טעמנו שלושה סוגים שונים של שמן זית, משלושה זנים שונים: ברנע, מנזלינו וארבקינה. "ברנע" הוא זן שפותח בישראל. יש לו ארומות ירוקות ועשבוניות, והחריפות והמרירות שלו היו קלות. מנזלינו הוא זן ספרדי, שנחשב לעדין. גם ארבקינה הוא זן ספרדי שנחשב לעדין, אבל הארבקינה שטעמנו היה מריר מאוד וחריף מאוד, וגרם לי להשתעל כמה דקות טובות ולשתות הרבה מים.
למרות ההתמקדות בזנים שונים, למעשה שוק שמן הזית הולך יותר לכיוון של "בלנדים" (תערובות) של מס' זנים, כך שכל זן נותן את הצדדים הטובים שלו וכך מגיעים למוצר איכותי ומוצלח יותר. זו גם הגישה של יד מרדכי.
לאחר טעימות שמן הזית, היתה הפסקה קלה שבה טעמנו דוגמיות של דבש של יד מרדכי. אני מאוד התלהבתי מדבש מפרחי אבוקדו, דבש כהה עם טעם עשיר שיש בו נגיעות קלות שבאמת מזכירות אבוקדו. אלעד, מנהל השיווק, סיפר לי שדווקא הדבש הזה לא ממש "הולך" בשוק, ואנשים מעדיפים יותר את הדבש מפרחי אקליפטוס או מפרחי בר (המוצר הקלאסי של החברה). לא מבינה למה… כנראה עניין של טעם אישי.
לסיום – גולת הכותרת: סדנת בישול עם השף עמיר אילן (ממסעדת "הדסון" כיום), שהוקדשה לשמן זית ולטעם החמישי – אוממי (Umami). שמן זית תמיד מתקשר לי לטעמים איטלקיים וים תיכוניים, ואילו השף אילן הפתיע ושילב את השמן במנות אסייתיות, שילוב שבמחשבה ראשונה נראה מוזר, אך כשטעמנו… זה היה תענוג.
"אוממי" זה "טעים" ביפנית, והוא טעם השונה מארבעת הטעמים המוכרים – מר, מלוח, חמוץ, מתוק. קשה להגדיר אותו. באנגלית הוא נקרא savory, וזהו מעין טעם עשיר, בשרי, שקשור להימצאות חומצה גלוטמית באוכל (שממנה מפיקים מונוסודיום גלוטמט).
על השולחנות הונחו לחמים פשוט מעולים של מאפיית "לחמא" בחולון. היה להם קראסט (קרום) פריך ומצוין, ומאוד נהניתי לנגב איתם את כל הרטבים.
פתחנו במנת קרפצ'יו סלמון ברוטב "פונזו", שמורכב מסויה, ג'ינג'ר, מיץ ליים, שמן שומשום ומיץ ליים יוזו. פרוסות דקיקות של הדג סודרו על צלחת הגשה, ועליו יצקו את רוטב הפונזו וכן שמן זית. אני הרי מאוד אוהבת דגים, והמנה הזו היתה פשוט מעולה. אני מודה שקרפצ'יו דג זה משהו שבחיים לא העליתי על דעתי שאפשר להכין בבית, אבל כשראיתי את השף אילן חותך את הסלמון ומסדר על הצלחת, זה נראה לי ממש פשוט ואפשרי לחלוטין.
המנה הבאה היתה סלט קיסר עם רוטב מיוחד של מסעדת "הדסון". מעבר למרכיבים הקלאסיים של הרוטב – חלמונים, אנשובי, פרמז'ן, חרדל וכו', הרוטב כלל גם רוטב דנים תאילנדי, לציטין ופלפל שאטה. הסלט היה מורכב מעלי חסה פריכים מאוד, "שלג" של פרמזן מגורר, קרוטונים ביתיים, וכמובן הרוטב. סלט קיסר זו לא מנה שעושה לי את זה בדרך כלל, כי אני לא אוהבת רטבים שמנוניים, אבל הסלט והרוטב היו פשוט מעולים. לקחתי לי כמה מנות ולא יכולתי להפסיק לנשנש מהפריכות המופלאה הזו.
חזרנו לדגים: טירידיטו (בין סשימי לסביצ'ה) טונה אדומה ברוטב ויניגרט טירידיטו מעולה. לרוטב יש מראה של טחינה, אבל טעם שונה לחלוטין. הוא מורכב מחומץ אורז, ג'ינג'ר, סויה, שום, ליים, לציטין ושמן זית. הדג הוגש עם הרוטב ועם טוביקו – ביצי דג מעופף. אלו ביצים זעירות וירקרקות, שמתפצפצות בפה והן טעימות מאוד מאוד מאוד. זו פעם ראשונה שאני טועמת טוביקו, ואני מחכה כבר לפעם הבאה.
לסיום הוכן סלט חסה פריכה ועלי בייבי עם פרוסות דקות של צנוניות ועם מקלות קולרבי. הסלט הוגש עם רוטב ויניגרט "נובו" – של השף היפני הידוע נובו (שאני שמעתי עליו בעיקר בהקשר למשקיע שלו – רוברט דה נירו – ולמסעדה שאותו דה נירו פתח לו בניו יורק). הויניגרט כולל חומץ אורז, סויה, שום, בצל מגורר, ג'ינג'ר, סוכר, פלפל שאטה, שמן שומשום ושמן זית. חלק מהאנשים קצת צחקו עליי שאני מתלהבת מסלט, אבל אני משוגעת על סלטים פריכים כאלה והרוטב היה ממש ממש מעולה. גם במקרה הזה לקחתי לי מנה נוספת 🙂
לצערי הרב כאן הסתיימה לה הסדנה. שאר החבר'ה המשיכו להם לפעילויות נוספות לכל המשפחה שהתקיימו במסגרת הפסטיבל. אני נאלצתי לוותר ולנסוע הביתה, מכיוון שכבר היתה שעת צהריים מאוחרת (2 בצהריים).
אני כל כך שמחה שהזמינו אותי להשתתף באירוע הזה. הוא היה כל כך מושקע, ואנשי "יד מרדכי" כל כך התאמצו שיהיה לנו כיף ונעים. גם במהלך הסדנה הוחלפו צלחות אחרי כל מנה, וסלסלת הלחם התמלאה מבלי שהיה צורך לבקש. פשוט פינוק!
קיבלנו במתנה בקבוק שמן זית "ירוק רענן" של יד מרדכי, וכן בקבוק לחיץ של דבש עם נגיעות תפוז. אני מאוד אוהבת את הדבש הזה – לוחצים והדבש מחליק לו מהבקבוק ישר ללשון… נתתי גם לאייל לטעום והוא אהב את זה 🙂
אם יש לכם אפשרות, כדאי לבקר ביום שישי הקרוב בפעילויות ב"יד מרדכי". אני מקווה שבשנה הבאה הן יתקיימו גם בשבת, כדי שבפעם הבאה אוכל להביא גם את הילדים.
זה כבר פעם שניה שאני משתתפת באירוע בלוגרים של "יד מרדכי". אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט על רשמיי מסדנת בישול לבלוגרים וטעימות שמן זית של "יד מרדכי" שהתקיימה באמצע פברואר.
הדפסה
