מאז שילדתי את יאיר, לפני שלוש שנים ו-4 חודשים, אני נאבקת כדי לחזור למשקל שלי בתחילת ההריון. בהריון עצמו עליתי מעל 30 ק"ג (שהתווספו לעודף משקל של כ-9 ק"ג שאתו התחלתי את ההיריון). לפני שנתיים כבר כמעט עשיתי זאת. הייתי במרחק של 4 ק"ג מהיעד, אבל מכלול של סיבות בריאותיות, רגשיות, אישיות ואחרות הפכו את הקערה על פיה, ובשנתיים האחרונות עליתי 23 ק"ג. באמצע היו ניסיונות לשנות את הכיוון, כולל ביקורים אצל דיאטנית של קופת חולים, ללא הועיל – ולהפך. רק עליתי ועליתי.
לפני כ-4 חודשים חברה הציעה לי להצטרף איתה לקבוצת שומרי משקל שפתחו במקום העבודה. יש לי היסטוריה ארוכה ומוצלחת עם שומרי משקל. בגיל 23 ירדתי בעזרתם 18 ק"ג והגעתי לחברות כבוד. גם אחרי הלידה של אייל (גיל 28) ירדתי בעזרתם 18 ק"ג והגעתי שוב לחברות כבוד. הבנתי שאחרי כל הניסיונות הלא מוצלחים לרדת במשקל, שבסופו של דבר רק הובילו לעוד ועוד עליות, כנראה שהגיע הזמן ללכת על שיטה שאני מכירה, שעבדה בשבילי בעבר ושגרמה לי להצליח.
הצטרפתי לקבוצה במקום העבודה, שנסגרה אחרי מס' מפגשים, ואני שקעתי למשבר ופרקתי כל עול. אפשרות לשיתוף פעולה עם שומרי משקל, שבמסגרתו אקבל מנוי למספר מפגשים, ובתמורה אתעד את התהליך בבלוג, העיר אותי מחדש. הבנתי שזה הצ'אנס שלי להתנער מהדכדוך בו שקעתי ולעלות מחדש על המסלול – בדרך להצלחה!
ביום שישי האחרון הצטרפתי לקבוצה בנאות אפקה בת"א, עם המדריכה הנהדרת יוכי לבנון (אני נוסעת לשם במיוחד מהוד השרון רק בשביל להיות בקבוצה שלה, כי לדעתי חיבור וכימיה עם המדריכה הוא אחד העזרים להצלחה), והתחלתי מחדש.
התיעוד בבלוג יעזור לי להיות מחויבת לתהליך, לשתף בהצלחות, לפרוק תסכולים, ואם בדרך גם אצליח לתת השראה ותמיכה לאחרים שעוברים את התהליך הזה – אשריי.
למי שלא מכיר, השיטה של שומרי משקל מבוססת בעיקרון על ספירת נקודות. לכל אחד יש "תקציב" נקודות יומי (בהתאמה לגילו, גובהו, מינו ומשקלו הנוכחי). כל מאכל "עולה" מספר מסוים של נקודות. צריך כמובן שמה שאוכלים יעמוד בתקציב היומי. זו התורה באופן שטחי ועל רגל אחת.
מי שמכיר את השיטה של שומרי משקל מהעבר כמוני, כדאי שידע שהשיטה כעת היא שונה לחלוטין. אלו הם ההבדלים העיקריים:
- בעבר הנקודות של כל מאכל חושבו לפי מס' הקלוריות וכמות השומן הרווי. כעת הן מחושבות לפי כמות הפחמימות, חלבונים, שומנים וסיבים תזונתיים, ונקראות "נקודות פלוס". כלומר, יש הרבה מאכלים שעלו בעבר מס' X של נקודות, והיום עולים מס' Y של נקודות.
- כתוצאה מכך, גם גודל תקציב הנקודות היומי השתנה והוגדל. לדוגמה, לפי הנתונים הנוכחיים שלי הוקצבו לי בעבר 24 נקודות יומיות. בשיטה החדשה מוקצבות לי 31 נקודות יומיות. זה אולי נשמע דבילי, אבל זה שיש לי יותר נקודות, מוריד לי את התסכול משמעותית.
- אפשר לאכול עד 3 מנות פרי ביום מבלי שזה ייחשב במניין הנקודות. מנת פרי היא, למשל, 120 גרם ענבים, 12 דובדבנים, חצי כוס קוביות מנגו, נקטרינה אחת.
- יש דגש יותר מבעבר על ספורט ועל אכילת "מזונות על" (מזונות שתורמים יותר לבריאות ומסייעים יותר בירידה במשקל)
- בנוסף לתקציב היומי, יש גם תקציב שבועי. אם במקרה חורגים מהתקציב היומי, נקודות העודף יורדות מהתקציב השבועי. כל עוד לא "נחסל" את התקציב השבועי, עדיין נרד במשקל באותו שבוע (ברמה נמוכה יותר כמובן), או לפחות נשמור עליו. זאת כדי לשמור עלינו במסגרת מסוימת, כדי שגם אם חרגנו, לא נתחיל "להשתולל".
- יש דגש מאוד גדול על רישום. כשאנחנו רושמים את כל מה שאנחנו אוכלים אנחנו יותר בשליטה, אפשר לתכנן את הארוחות וגם לזהות "מוקשים". אני מקפידה לרשום כל מה שנכנס לי לפה (גם אם אלו דברים פחות פוליטיקלי קורקט, כמו שוקולד 🙂 אני לא מוותרת על שוקולד).
השיטה החדשה עושה הרבה שכל בעיניי. קודם כל ובעיקר – נושא הפירות. אני משתמשת בשלוש מנות הפרי כשלושת ארוחות הביניים המומלצות, מעבר ל-3 הארוחות העיקריות (ארוחת "עשר", ארוחת "ארבע", ארוחת לילה) או כדי לטפל בדחף למתוק. אני מאוד מאוד אוהבת ענבים, מנגו ואבטיח, שהם פירות שנחשבים משמינים, וזה כל כך כיף שאני יכולה לאכול מהם בלי ייסורי מצפון, וזה גם לא עולה לי בנקודות, כל עוד הם כלולים בשלוש המנות היומיות! זה כל כך עוזר בהתמודדות.
בנוסף לכך נרשמתי לחוג זומבה ואני הולכת אליו פעמיים בשבוע. בהתחלה חברה "סחבה" אותי לשם (literaly, היא היתה מסמסת לי ביום של החוג, ולוקחת אותי איתה טרמפ), ואחרי כמה פעמים כבר התמכרתי לחלוטין ואני מחכה לשיעורים האלו כל השבוע, ודוחה תכניות אחרות כדי לא לפספס את החוג.
בנובמבר אחגוג את יום הולדתי ה-34, ואני בהחלט מרגישה בהבדל לעומת שנות העשרים שלי. אז הירידה שלי היתה מאוד מהירה, והפעם אני יודעת שמדובר במירוץ למרחקים ארוכים. הירידה תהיה איטית, וכל התהליך ייקח הרבה זמן. זו ההזדמנות שלי לסגל לעצמי הרגלי אכילה נכונים יותר ולהתמודד עם ההשפעה הגדולה של הרגש שלי על האכילה שלי. אני שונאת את הביטוי "אורח חיים", אבל אין ספק שהוא מייצג בדיוק את מה שאני שואפת לסגל לעצמי.
בהצלחה לי. אני אמשיך לעדכן.
הדפס של המעצבת מוניקה טואזון, מכאן
